בבלי/ברכות/ג/א
קשיא דר' מאיר אדר"מ תרי תנאי אליבא דר"מ קשיא דר' אליעזר אדר' אליעזר תרי תנאי אליבא דר' אליעזר ואב"א רישא לאו ר' אליעזר היא[1]: עד סוף האשמורה: מאי קסבר ר' אליעזר אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה לימא עד ארבע שעות ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה לימא עד שלש שעות[2] לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא קמ"ל דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא[3] דתניא ר' אליעזר[4] אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. מאי קא חשיב ר' אליעזר אי תחלת משמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא יממא הוא אלא חשיב[5] סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא ואב"א כולהו[6] סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי[7] נפקא מינה למיקרי ק"ש למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת[8] כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו[9] ליקום[10] וליקרי[11]. אמר רב יצחק בר שמואל[12] משמי' דרב ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים[13] לבין אומות העולם: תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך[14] ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי[15]) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי[16] אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי[17] ואמר לי[18] בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי[19] עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל[20] בדרך מתפלל תפלה קצרה ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין[21] לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך[22] הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה[23] לו לאב שהגלה את בניו[24] ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם: ת"ר מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין. מפני חשד ותיפוק ליה משום מפולת
- ↑ בכי"מ ובית נתן אדר' אליעזר איבעית אימא סיפא ר"א רישא לאו ר"א ואיבעית אימא תרי תנאי אליבא דר"א (עיין בס' פתח עינים ד"ה ואב"א וכפי דברי הכ"י לק"מ [שם העיר על הלחם משנה שפי' דבתחילת הזמן כו"ע מודו והיינו כשינוייא דתרי תנאי, ולפי גירסא זה הוא תירוץ בתרא, אבל עיי"ש שכ' כעין ד' הדק"ס בסמוך]) (בית נתן). וכ"ה בשט"מ וכן נראה מלשון הרשב"א בריש המס' ד"ה [ולענין] מאימתי שכך היה גירסתו.
ונוסחת הדפוס עדיף דמעיקרא אוקמה בתרי תנאי ואח"כ אמרי ואב"א דלא צריכנן לזה אבל אם כבר יישב הרומיא רישא לאו ר"א היא שוב אין דרך לומר ואב"א דמוקמינן לה בתרי תנאי ועי' כתובות נ"ז א' וכן דרך הגמ' בכל מקום ולדוגמא במגילה י' ב' והוא כעין תיובתא ואב"א דלא שייך לומר אב"א הכי והכי ואב"א תיובתא. והנוסח סיפא ר"א איתא גם ברי"ף ופסקי רי"ד. ובד' שונצינו ווינציא משנת ר"פ הגי' לישנא אחרינא רישא לאו ר"א היא (דק"ס) וכ"ה ברשב"א שם.
אין כת"י הגורס כגי' הדפוס, אבל בכת"י הגניזה הגי' תרי תנאי ואליבא דר"א ואב"א סיפא ר' אליעזר רישא לאו ר"א, ונ' דגם נוסח הדפוס צ"ל כגי' זו (רק דגרס "לישנא אחרינא").
ובכ"י פירנצה "אב"א רישא [לאו] ר"א סיפא ר"א ואב"א תרי תנאי ואליבא דר"א", וכ"ה ברש"י (ע"פ כת"י "אב"א"), וכעין גי' כי"מ וב"נ.
וכעי"ז בכ"י פריז, שם הגי' "ואב"א מדסיפא דמתניתין ר"א רישא לאו ר"א ואב"א רישא וסיפא ר"א ולא קשיא תרי תנאי ואליבא דר"א" (וכעי"ז בריטב"א), ונ' מהסגנון שאינו מקורי וכן ממה שהוא שונה הן מכי"מ הן מכ"י הגניזה, אבל יש להעיר שלפי גי' זו סרה קצת תמיהת הדק"ס.
ובעוד כת"י מן הגניזה ניתן לקרוא "איפוך ... ואב"א לא תיפוך...", ובעוד א' ניתן לקרוא "ואב"א ... ואב"א לעולם לא תיפוך ... ואב"א סיפא...". - ↑ בכי"מ הוי הלילה ניתני עד שלישית הלילה ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה ניתני עד רביעית הלילה (ובגליון. (אד"ג) [א"ד אי קסבר שלש] כו' כלפנינו), וכן משמע מרהיטת לשון הרא"ש שכתב והא דלא קאמר שליש הלילה כו' שכך היה גירסתו (דק"ס).
עי' במג"א סי' א' מה שהביא מהזהר אי מחשבינן השעות לפי שעות זמניות או לא, ועיי"ש בפמ"ג. ובפי' הר"ח גרס אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה ליתני עד שלישית הלילה ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה ליתני עד רביעית הלילה, וכן מצאתי בספר נושן, משמע דאזלי לפי שעות זמניות (חומת אש).
כגי' כי"מ כ"ה גם בכ"י פריס וב' קטעי גניזה, אבל בשאר עדי הנוסח כלפנינו. - ↑ בכי"מ הוי הלילה ומילתא אגב אורחיה קמ"ל כי היכי דאיכא שלש משמרות בארעא ה"נ איכא שלש ברקיע, וכעין זה גירסת הרא"ש בפסקיו ובתוספותיו. והמעיו"ט הגיה ברא"ש דאיכא משמרות בארעא כי היכא דאיכא ברקיע אבל הרואה בתוס' הרא"ש יראה כי אי אפשר להפך הגי' שכתב דליכא למימר סוף האשמורה באשמורה דארעא דא"כ מאי קמ"ל כו' (דק"ס).
וכעין גי' כי"מ כ"ה בכ"י גניזה, וכעי"ז בכ"י פריס וב' קטעי גניזה, וכ"ג הר"ח (מובא בס' הנר) והרא"ש.
גי' הדפוס לא נמצא בכתה"י, אבל בכ"י פירנצה וב"נ הגי' דכי היכי דאיכא משמרות ברקיעא איכא נמי משמרות בארעא, וכ"ג רש"י וריטב"א. ועי' במהרש"א ואמרי נועם להגר"א. - ↑ בגליון כי"מ ר"א הגדול, ונ"ל שכן הוא נכון וכן בכ"מ שנזכר ר"א באגדה שלא במקום פלוגתא נזכר בשם הגדול כגון לקמן ו' א' ל"ב א' תענית ל"א א' ועוד במקומות אחרים וגם לקמן ס"א ב' הגי' בע"י הגדול (דק"ס). אמנם ליתא בכל כתה"י.
- ↑ בכי"מ אחרונה סימנא למה לי צפרא הוא כי קחשיב, וכ"ה בע"י. וגם הנוסח צפרא הוא נכון והוא ההיפך מן אורתא (דק"ס) וכ"ה בג' קטעי גניזה, וכ"ה בכ"י פירנצה, אבל בכ"י פריס וקטע גניזה א' כלפנינו. ובב"נ ליתא "אורתא הוא" ו"צפרא הוא" כלל, וכ"ה בקטע גניזה א"פ.
- ↑ בכי"מ ואמצעיתה של אמצעית ואב"א לעולם סוף כו', וכ"ה "ואב"א לעולם" בתו' הרא"ש. ובע"י הראשון (דפוס שאלנקי שהדפיסו המחבר בעצמו סביב לשנת רע"ו) ליתא מן "אלא חשיב סוף כו'" עד "דאמצעיתא ואב"א" (דק"ס) אמנם בכל כתבי היד איתא.
ובכמה כת"י (פריס וד' כת"י הגניזה) תחת ואב"א איתא רב אשי אמר. - ↑ בכי"מ תיבת "למאי" ליתא, וכן ליתא גם בע"י הראשון (דק"ס). ובכ"י פריס וג' קטעי גניזה במקום וכ"ת כו' הגי' ומאי נפק"מ.
- ↑ בכי"מ נפק"מ כגון דגני בבית אפל ומטיא ליה זמן ק"ש ולא ידע דמטיא לי' זמן ק"ש (דק"ס) וכ"ה בד' קטעי גניזה אבל בכולם תיבות "דמטא ליה זמן ק"ש" ליתא.
ובב"נ וכ"ת אחרונה סימנא למא לי נפקא מינה למאן דגני בבית אפל (דק"ס) ותיבות "ולא ידע זמן ק"ש אימת" ליתא כלל, וכן ליתא בקטע גניזה א"פ. ובכ"י פירנצה ופריס כנוסח הדפוס, אבל תיבות "למיקרי ק"ש" ליתא. - ↑ בכי"מ כיון דכי חזי הני סימני תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה, וכ"ה "תינוק יונק כו'" בתו' הרא"ש ועי' צל"ח (דק"ס). וכעי"ז בכ"י פריס וכמה קטעי גניזה כיון דחזי תינוק וכו', ועי' בן יהוידע שכ' בפירוש דלגי' כי"מ א"ש דבין כאן בין לעיל הסדר הוא תינוק ואח"כ אשה. אלא דכל עדי הנוסח הגורסים כאן תינוק ואח"כ אשה גורסים לעיל אשה ואח"כ תינוק. ובב"נ וקטע א"פ גורסים לעיל תינוק ואח"כ אשה כלפנינו, וכאן גורסים דכי חזי [בב"נ נוסף ושמע] כי הני סימני, ועפ"ז נוסף בכי"מ.
- ↑ בכל כתבי היד הגי' לידע דמטא זמן ק"ש וליקום.
- ↑ כ"ה תיבת "וליקרי" גם בכ"י פירנצה וב"נ, אבל בשאר עדי הנוסח (קטע כת"י א"פ מן הגניזה, מינכן, פריס, וד' כת"י מן הגניזה) ליתא, ועי' תוס' (ד"ה למאן) דהכוונה ליקום ולזמין נפשיה (עי' רינת אהרן) ועי' אמרי נועם להגר"א, וכן ליתא בתוס' הרא"ש.
- ↑ בכי"מ אתמר נמי א"ר יצחק בריה דרב שמואל בר מרתא, וכ"ה "אתמר נמי" ברא"ש ושם הגי' א"ר שמואל בר מרתא [א"ה אבל ברא"ש כת"י הגי' א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא] וגם בפסחים קי"ג ב' כתוב בע"י ר"י בשב"מ וכן בב"ק נ"א ב' כתוב בשני כ"י אשר בידי ר' יצחק ב"ש ב"מ וגם ר' יצחק בר שמואל לחוד כגי' הדפוס לא שכיחא תו ולקמן ל"ח ב' הגי' בכ"י ר' שמואל בר יצחק וכ"ה שם בירושלמי וכן במנחות ל' ב' הגי' בבה"ג הל' סופרים וברי"ף ר"י ב"ש בר מרתא אבל ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב מצוי הרבה בגמ' וכ"ה בבית נתן ובס' המוסר (לר' יהודה בן כלץ ד' קראקא) פ"ד ד' ס"ב. ובע"י הראשון הגי' אמר רב בלחוד (דק"ס).
גם בכ"י פריס "בר מרתא" ליתא, אבל בשאר כתה"י איתא. וכ"ה "איתמר נמי" בכ"י פריס וכמה קטעי גניזה, אבל ליתא בכ"י פירנצה ב"נ וקטע גניזה א"פ. וכ"ה "בריה דרב שמואל" בכ"י פריס, אבל בשאר כתה"י "בר שמואל בר מרתא". - ↑ בכי"מ אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין כו', וכן למטה, וכ"ה במנורת המאור נר ג' כלל ג' ח"א פ"ה. והנוסח אוי שהחרבתי (בלא לי) הוא גם בד' שונצינו ווינציא (ר"פ ש"ו ש"ח) קראקא בנבשתי ובהרא"ש מדפוסים אלה ובילקוט ירמיה כ"ה (ד' שאלניקו רפ"ו ובד' פפד"א חסר כל המאמר) ובסדר רב עמרם גאון ד' י"ד ב' ובד' בסילאה (של"ט) שינהו הצענזור וממנו בדפוסים האחרונים ועי' תו' הרא"ש ושטה מקובצת (דק"ס). וכ"ה אוי לי בכ"י פירנצה (נכתב על הגרד), אבל בשאר כתה"י ליתא, ועי' תוס' רבינו יהודה ור"ח.
- ↑ צריך להוסיף והגיע זמן תפלת המנחה. הגהת רבנו אברהם בן הגר"א (נדפס בקובץ ישורון ד') בשם פרקי דר' יוסי. [ונמצאת ברייתא זו ברוקח ובה מעשה זה יחד עם האמור במס' שבת קיח: אמר ר' יוסי יהא חלקי וכו' (אבל אין בה מה דאי' בשמושא רבא שהביא הרא"ש בהלכות תפלין, אמר ר' יוסי יהא חלקי עם קושרי תפלין וקוראין ק"ש ומתפללין באימה), והמעשה בסוף מס' אבות אמר ר' יוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד וכו'.] ועי' במפרשים אם השאגות הם גם ביום ולגירסא זו שמענו שכן (חומת אש).
- ↑ בכי"מ ליתא, וכן ליתא בע"י הראשון (ושם ליתא גם תיבות עד שסיימתי את תפילתי) ובסרע"ג שם וברוקח סי' שס"ב ובס' המוסר ד' כ"ט (שם הגי' ר"י בן קיסמא) וכ"נ מרש"י שלא היה בגירסתו ופירוש היה ונתערבב בגמ' וכן ליתא ברי"ף לפנינו אבל הרא"ה בפירושו להלכות הרי"ף כ"י העתיקו מדברי הרי"ף (דק"ס).
תיבות "והמתין לי" ליתא גם בב"נ, אבל גם בכ"י פריס וגם בכמה קטעי גניזה איתא, וראה בסמוך. - ↑ בכי"מ במקום לאחר כו' הגי' כשיצאתי, וכ"ה בע"י הראשון (דק"ס) ראה לעיל בסמוך. בקטע גניזה א"פ וכ"י פירנצה במקום "והמתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי" גורס רק כשיצאתי, ונ' דכ"ג רש"י. ובכי"מ עירוב גירסאות "לאחר שסיימתי תפלתי כשיצאתי".
- ↑ ובד' שונצינו ווינציא ר"פ רבי ומרי (דק"ס).
- ↑ בכי"מ בכל הענין במקום ואמרתי לו, ואמר לי הגי' אמרתי לו, אמר לי, וכ"ה בכל הראשונים שהובא המאמר (דק"ס).
- ↑ בכי"מ מתיירא אני שמא יפסיקוני, וכ"ה בס' המוסר שם. והגי' מתיירא הייתי עדיף (דק"ס).
- ↑ ובד' שונצינו הגי' והמתפלל בדרך כו' (דק"ס).
הקשה השמן רקח דמה שאמר ולמדתי שמתפללין בדרך הוא כמיותר דכיון דאמר והמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה הרי בכלל דבריו שמתפללין בדרך. אכן בראב"ן ופסקי רי"ד ולמדתי שמתפללין בדרך ושמתפללין תפלה קצרה, וכן איתא במדרש חופת אליהו פרק השלשה אות טו, וא"ש (חומת אש). גם לפי גי' דפו"ר א"ש וכ"ה בב"נ. בכי"מ ופירנצה הגי' כלפנינו. ובכ"י פריס למדתי ממנו שמתפללין בדרך ולמדתי שמתפללין תפלה קצרה ולמדתי שאין נכנסין לחורבה, ולגי' זו י"ל שהחידוש בזה הוא שמותר להתפלל תפלה קצרה, ולא רק שבדרך מתפללין כן וצ"ע בזה. ובכת"י הגניזה (ד' קטעים) הגי' למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין תפלה קצרה ולמדתי שמתפללין בדרך, וצ"ע כנ"ל. - ↑ בכי"מ ולא עוד אלא בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ונכנסין, וכ"ה "ולא עוד אלא" בע"י ובסרע"ג ובמנוה"מ שם (דק"ס).
- ↑ רבא (ועיין מוהרש"א) (בית נתן). בכי"מ יהא שמיה רבא מברך הקב"ה מנענע את ראשו, וכ"ה בכל הדפוסים הישנים אשר בידי (ובכולם הגי' אמן יהש"ר) והמהרש"ל הוא שהגיה ע"פ גי' התו' וכ"ה בב"נ ובע"י הראשון (ובע"י שנדפסו אח"כ השמיטו מלת אמן) ובסרע"ג ובמנוה"מ וברוקח ובס' המוסר שם (דק"ס).
ובהערה לתוס' רבינו יהודה הביא מן האבודרהם בשם נוסחאות ישנות ומדוייקות כגי' "יהא שמו הגדול מבורך", וכן משבלי הלקט סי' ח ע"ש. וגם הביא שם שבמחזור ויטרי עצמו סי' ט' גורס ועונין יהא שמיה רבא.
בכתבי היד: הדפוס, ב"נ, וכ"י פריס: ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך, וכ"ה בכי"מ וכ"נ בכ"י א' מן הגניזה ושם "אמן" ליתא. בג' כת"י מן הגניזה הגי' יהא שמו הגדול מבורך, בא' הגי' ואומרין יהא כו', בא' ועונין אמן יהא כו', ובא' חסר. - ↑ בכי"מ אוי לו לאב, וכ"ה בד' שונצינו ווינציא ר"פ ובד' ווינציא יושטינייאן (ש"ו) הדפיסו מה ועל הגליון הדפיסו נ"א אוי, וכן כתב בתו' הרא"ש שאין למחוק גי' זו וכ"ה ברוקח שם וכן העתיק המהרש"א (דק"ס). ועי' רש"ש, וגי' "מה לו" הוא ע"פ ע"י דפו"ר וכ"ה בטור סי' נו, וכנראה מקורו מספרד. אבל מש"כ דק"ס בשם תוס' הרא"ש אין כוונתו על גי' מה לו, ראה בסמוך.
- ↑ בביתו כך ואוי להם לבנים וכו' (ותיבת מה לו לאב שהגלה את בניו ל"ג) (בית נתן), ועי' תוס' הרא"ש (ועי' תוס' רבינו יהודה וצ"ע).