בבלי/ברכות/י/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו
ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א

חי' אגדות מהרש"א
מהרש"ל
פני יהושע
גליון הש"ס
גליון מהרש"א
רש"ש
לקוטי שלמה
שפת אמת
ישוב הדעת
בית נתן


מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


בבלי TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png י TriangleArrow-Left.png א

כל פרשה שהיתה[1] חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב אשרי כל חוסי בו: הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא[2] הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו[3] אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם[4] בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה: אמר לה ההוא צדוקי[5] לברוריא כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' אלא מאי עקרה לא ילדה[6] רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו: א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו[7] כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב לדוד מכתם[8] בברחו מפני שאול במערה הי מעשה הוה ברישא מכדי מעשה שאול הוה ברישא לכתוב ברישא[9] אמר ליה אתון דלא דרשיתון סמוכין קשיא לכו אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן דא"ר יוחנן[10] סמוכין מן התורה מנין שנא' סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכא נמי הוה[11]: אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי[12] מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר[13] שירה דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו' ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה[14] ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו מאי כל גמוליו אמר ר' אבהו שעשה לה דדים במקום בינה טעמא מאי אמר (רבי) יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה רב מתנא[15] אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת מאי משמע[16] דעל יום המיתה נאמר אמר רבה בר רב שילא מסיפא דעניינא דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו'[17] רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא[18] הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה[19] מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי אמר ליה מאי דכתיב ברכי נפשי את ה'[20] וכל קרבי את שם קדשו אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו[21] יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל[22] בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והיינו דאמרה חנה[23] אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. מאי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו[24] מאי כי אין בלתך אמר ר' יהודה בר מנסיא[25] אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשיו[26] א"ל אנא הכי קא אמינא לך הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה[27] מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף[28] מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו[29]: אמר רב המנונא[30] מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל[31] לגבי אחאב (שנאמר וילך אליהו להראות אל אחאב[32]) ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע[33] מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'[34][35] מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה[36] א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו[37] א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד[38] ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד[39] אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א"ל[40] כבר נגזרה עליך גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי (אליעזר)[41] דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא'[42] הן יקטלני לו איחל[43]:



שולי הגליון


  1. בכי"מ א"ר יונתן כל פרשה (ובגליון ג"א זו) שהיא חביבה, וכ"ה ר' יונתן בב"נ ובע"י וכ"ה בד'‏ שונצינו. וגי'‏ הגליון זו אינה מכוונת עם הנוסח כל פרשה ועי' תוס'‏ (דק"ס).
  2. בב"נ "הוו קא מצערי ליה טובא" ליתא (דק"ס).
  3. בכי"מ במקום הוה קא בעי כו' דלמותו הגי' שמתינהו בעא לאבדינהו, ובגליון בעי עלייהו רחמי כי היכי דלמותו (דק"ס).
  4. בכי"מ אדרבה תיבעי רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה, וכן ליתא ‏"ורשעים עוד אינם" בילקוט ההילים ק"ד.‏ ובע"י הראשון ליתא מן דלהדרו בתשובה כו' עד והדרו בחשובה וט"ס וצ"ל כמו באה"ת דגריס אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה והשאר ליתא ואולי חסר מן בתשובה עד בתשובה. וב‎ב‎"נ הגי' דלהדרו בתשובה ‏כיון דיהדרו בתשובה‏ ורשעים כו' (דק"ס).
  5. בכי"מ מינא וכן בסמוך, וכ"ה בכל הדפוסים הישנים ו‎ב‎ב"נ ובע"י (דק"ס).
  6. בכי"מ אלא מאי רני עקרה. ובב"נ "מאי לא ילדה"‏ ליתא.‏ ובכל הדפוסים הישנים הגי'‏ אלא מאי לא ילדה רני כנ"י כו' והמהרש"ל הוא שהגיהו (דק"ס).‏
  7. בילקוט המכירי תהלים ג' א', וכן שם נ"ז א' איתא א"ל ההוא מינאה לר"מ. ולפי"ז דא"ר' יוחנן סמוכין מנין תלמודא הוא דקאמר לה, ו"למה נסמכה" הדר לדברי ר"מ, ויותר מתיישב לפי מה שגורס שם עוד ולמה עם וא"ו, דעד השתא תלמודא קאמר לה ועכשיו הדר לדברי ר"מ (חומת אש).
  8. בכי"מ מזמור לדוד בברחו כו', וכ"ה בכל הדפוסים הישנים ובע"י ובילקוט תהלים ובכולם ט"ס (דק"ס).
  9. בכי"מ הי מינייהו קדים מעשה דאבשלום קדים או מעשה דשאול קדים ["פשיטא דמעשה דשאול קודם נקדמיה ונכתביה ברישא"], ובאה"ת הגי' הי מעשה הוה ברישא לאו מעשה דשאול הוה ברישא‏ א"ל אתון כו'. וגי' דחוקה היא ‏(דק"ס).
  10. בכי"מ קשיא לכו קראי אנן דדרשינן סמוכין לא קשיא לן קראי אהדדי דא"ר אלעזר, ותיבת אלעזר כתוב על הגרד ואולי היה כתוב ר' יוחנן אך גי' הכ"י נכון וכ"ה ביבמות ד' ד' א' וכ"ה בילקוט שם.‏ וכ"ה באה"ת ושם הגי' דא"ר אלעזר מאי סמוכים לעד לעולם‏ למה נסמכה כו' (דק"ס).‏ ‏
  11. בכי"מ לומר לך שאם יאמר לך אדם כלום יש לך עבד שמורד ברבו ["אף אתה"] אמור לו כלום יש לך בן שמורד באביו אלא דהוה ה"נ הוי. ה"נ הוי,‏ וכ"ה נכון וכ"ה ברש"י (דק"ס).
  12. בכי"מ ליתא "משום ר' שמעון בן יוחי", ואי' בגליון. וכן ליתא באה"ת (דק"ס).
  13. בכי"מ בחמשה עולמות ואמר ["על כולם"] שירה. ובב"נ "ואמר שירה" ליתא וט"ס (דק"ס).
  14. בכי"מ "ונסתכל בדדיה" ליתא, וכן ליתא בילקוט תהילים ק"ג (דק"ס).
  15. בכי"מ מ"ט אמר רב יהודה אמר רב כדי שלא יסתכל בערוה ר' מתנה אמר, אר"י אמר רב, וכ"ה בילקוט ‏שם.‏ רב‏ יהודה,‏ וכ"ה בכל הדפוסים הישנים ובב"נ ליתא כלל "א"ר יהודה".‏ ר' מתנה, בהא כ"ה גם בד' שונצינו ווינציא ר"פ ובע"י. ובאה"ת הגי' רמ"א כדי שלא יסתכל במקום הטנופות וינק ממנו (דק"ס).
  16. מאי משמע אמר רבה בר ר' שילא כצ"ל ותיבות דעל יום המיתה נאמר נמחק (הגהות הב"ח).
  17. בכי"מ בסיפיה דעניינא כתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון, וכ"ה בילקוט שם.‏ ובכל הדפוסים הישנים ובע"י הראשון ליתא רק תסתיר פניך יבהלון ‏וגו' והוסיפו המהרש"ל (דק"ס).
  18. בכי"מ "ואמרי ליה מר עוקבא" ליתא, וכן ליתא בב"נ ובאה"ת ובהקדמת המנוה"מ (דק"ס). במדרש הגדול בראשית ב ז' איתא רב שימי בר עיקבי ואמרי לה רב שימי בר עקביה, וכעי"ז יש בספר נוה שלום רב שימי בר עוקבא ואמרי לה רב שימי בר עקביא (חומת אש).
  19. בכי"מ הוה שכיח בשמעתא קמיה דר' שמעון בן פזי דהוה מסדר, וכ"ה בשמעתא בהקדמת המנוה"מ.‏ וכ"ה דהוה בב"נ ובילקוט שם וקאי על ר"ש בן פזי דהוה מסדר כו'. ובאה"ת היה שכיח קמיה דר"ש בן פזי בשמעתא והוה רגיל קמיה דריב"ל באגדתא (דק"ס).‏
  20. בכי"מ "ברכי נפשי את ה'" ליתא, וכן ליתא בילקוט ובאה"ת (דק"ס).
  21. בכי"מ אדם צר צורה בתוך הכותל אינו יכול, וכ"ה במגילה י"ד א' ובהקדמת המנוה"מ (דק"ס).
  22. בכי"מ אבל הקב"ה צר צורה בתוך צורה ונותן בה, וכ"ה במגילה שם ובילקוט שמואל א' ‎ב‎' (דק"ס).
  23. באה"ת והיינו דאמרה חנה ‏בתפלתה‏ וכ"ה במנוה"מ (דק"ס).
  24. בכי"מ במקום "ואין צייר כאלהינו" הגי' א"ר יהודה בן מנשי (והיה כתוב מנשה ונגרר) אל תיקרי צור אלא צייר, וכ"ה באה"ת ‏(ושם בר מנשה)‏ ובילקוט שם ‏(ושם בר מנשיא)‏. ובמגילה שם מייתי הגמ' קרא כסדרו כי אין בלתך א"ר יהודה כו' ואין צור אין צייר כו' ולא היה צריך הגמ' לכפול אר"י בר מנשי אין צייר דכולי קרא דריש אבל כאן דמייתי הגמ' מקודם חצי הפסוק השני ואין צור שהוא השייך להענין ודאי צריך לומר בו א"ר יהודה ב"מ כו' (דק"ס).
  25. בכי"מ א"ר יהודה בן מנשי (והיה כתוב מנשה ונגרר), וכ"ה במגילה י"ד ובדפוסים האחרונים הגיהו שם מנשיא ו‎ב‎ב"נ הגי' בר מנשה ושם א"ת בלתך אלא בלותך. ובאה"ת לא הוזכר בזה אמורא (דק"ס).
  26. בכי"מ כי אין לבלותך מנהגו של אדם מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקב"ה הוא מבלה את מעשיו, וכ"ה אבל הקב"ה במגילה ובילקוט שם (דק"ס).
  27. בכי"מ כנגד מי כנגד מדותיו של הקב"ה. ובב"נ אנא הכי ‏שמיע לי הני ה' ברכי נפשי כנגד מי כנגד הקב"ה הקב"ה מלא כו'.‏ והגי' הישרה היא באה"ת כנגד מי א"ל כנגד הקב"ה ונשמה הקב"ה מלא כו'‏ וכ"ה בהקדמת המנוה"מ (דק"ס).‏
  28. בכד הקמח לרבנו בחיי ערך תפלין גרס מה הקב"ה גבוה על כל העולם אף נשמה היא בגבהה של גוף, אך עיי"ש בערך אבל דלא גרס הכי, וע"ש שבשניהם מוכח שגרס כן ואינם ט"ס, וצ"ע (חומת אש).
  29. בכי"מ אמר דוד תבא נשמה שיש בה חמשה דברים הללו ותבא ותשבח, וכ"ה תבא נשמה כו' בב"נ ובילקוט תהילים ק"ג ובכד הקמח ערך אבל ג' וכ"ה באה"ת חבא מי שיש בה כו' ותשבח כו' (דק"ס).
  30. באה"ת הגי' א"ר הונא‏ מ"ד כו' וכ"ה (באה"ת) [באה"כ] (דק"ס).‏
  31. בכי"מ לגבאי כי היכי דאזל אליהו לגבי אחאב, וכ"ה בב"נ ובילקוט מלכים ב' כ' והוא לשון ישר (דק"ס).
  32. בכי"מ ליתא, וכן ליתא ‎ב‎ב"נ ובאה"ת ובילקוט שם ובמנוה"מ נר ג' כלל ב' ח"א פ"ב וכן מוכח מרש"י שלא היה לפניו וכי היכי דלא אייתי קרא איהורם וכן מחקו המהרש"ל (דק"ס).
  33. בכי"מ לגבאי כי היכי דאזל יורם בן אחאב לגבי אלישע אמר הקב"ה עלי לעשות פשרה ביניהם, וכ"ה לגבאי כי כו' ‎ב‎ב"נ ובילקוט שם (דק"ס).
  34. בכי"מ "וגו'" ליתא, וכן ליתא בילקוט שם ובאמת הוא טעות הדפוס (דק"ס).
  35. כ"ה גם בישעיה לח א. תורה אור
  36. בכי"מ אמאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה דלא נסבת אשה ולא הוו לך בנין, וכ"ה אמאי בילקוט ובמנוה"מ. ובב"נ מ"ט משום דלא נסבת אשה ולא הוו לך בני וכ"ה בכד הקמח ערך בטחון. ו‎ב‎מנוה"מ הגי' דלא עסקת בפריה ורביה ולא הוו לך בני (דק"ס).
  37. בכי"מ דחזאי ברוה"ק דלא נפיק מני זרעא מעליא, ו‎ב‎ב"נ הגי' בנין דנפקי מינאי לא מעלו. ו‎ב‎אה"ת הגי' והא אמרו לי דנפקין מינאי כו'.‏ ובמנה"מ הגי' ‏דאמרין לי חוזאי‏ דנפקין כו'‏ (דק"ס).
  38. ב‎ב‎"נ הגי' ‏איבעי לך לעסוקי בפריה ורביה וכ"ה בילקוט ובאה"ת ובכד הקמח שם (דק"ס).‏‏
  39. בכי"מ ומה דניחא קמיה ליהוי (דק"ס).
  40. בכי"מ אפשר מיני ומינך תסתייע מילתא דנפקא מינן זערא דמעלי א"ל הא קאמינא לך צו לביתך ואת אמרת לי הב לי ברתך כבר כו', ובב"נ דלמא מסתייעא מילתא מיני ומינך ונפיק מינן אינש מעליא ובאה"ת אינשי מעלי.‏ וכ"ה א"ל הא קאמינא כו' בכד הקמח ערך תפלה (דק"ס).‏ אבל ב[כד הקמח] ערך בטחון איתא כלפנינו, ועם מה שצייננו לעיל נ' דכמה נוסחאות היו לפני רבנו בחיי (חומת אש).
  41. בכי"מ ור' אלעזר, וכ"ה בד' שונצינו ובע"י וכבר הגיה כן הגרי"ב (דק"ס).
  42. ‏ובאה"ת הגי' ר"י ור"א דאמרי תרוייהי מנין‏ דכתיב הן כו' וכמדומה לי שאין זה לשון הרגיל בגמ' (דק"ס).
  43. לו איחל לסוף יהב ליה ברתיה נפק מיניה מנשה ורבשקה יומא חדא ארכבינהו אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא אמר חד מינייהו חזי רישא דאבא למטוי ביה גלדאני וחד אמר חזי רישא דאבא לאקרובי עליה לעכו"ם חבטינהו בארעא מנשה חיה ורבשקה מית קרי אנפשיה וכלי כליו רעים [‏ישעיה לב] אמר רב חנן אפילו בעל (הגהות הב"ח).
< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף