בבלי/ברכות/ה/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו
ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
הבבלי כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
שיטה מקובצת
מאירי
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהרש"ל
פני יהושע
חדות יעקב
פתח עינים
גליון מהרש"א
רש"ש
אבן שלמה (שיק)
בית נתן
שפת אמת
בן יהוידע
בניהו
שיח השדה

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


בבלי TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ב

וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא[1] והתניא[2] כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה[3] הוו יסורין של אהבה לא הוו ואב"א הא לן והא להו ואי בעית אימא הא בצנעא הא בפרהסיא[4] ובנים לא היכי דמי אילימא דהוו להו ומתו[5] והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומתו[6]. רבי חייא בר אבא חלש על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה. ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה [7]ואוקמיה אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה אמרי[8] אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני[9] בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא[10] חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר[11] א"ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת[12] שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם[13] זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר[14] א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא[15] א"ל[16] על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה[17]. רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא[18] על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא[19] ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו[20] אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי[21] שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה[22] אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה[23] איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא[24]: תניא[25] אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי[26] על תפלתי שתהא לפני מטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום[27] על תפלתי שתהא לפני מטתי מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל[28] מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל[29] לא תימא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דא"ר[30] חמא ברבי חנינא אמר[31] רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים[32] רב נחמן בר יצחק אמר אף[33] אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה[34]: תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא[35] טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ויעתק צור ממקומו[36] ואין צור אלא הקב"ה שנאמר צור ילדך תשי ואם המתין לו מה שכרו



שולי הגליון


  1. בכי"מ "ונגעים לא" ליתא (דק"ס).
  2. באה"ת והאמר מר וכ"ה בע"י ובמנוה"מ שם פ"ה ובתו' ר"י (דק"ס).
  3. בכי"מ מארבע מיני מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה לכל ישראל, וכ"ה "מיני" באה"ת. לכל ישראל, וכן העתיק הרמב"ן בשער הגמול (דק"ס). בפסקי ריא"ז הביא הלכה זו בזה"ל וכל שיש בו מארבעה מיני נגעים הרי זה מזבח כפרה לישראל ע"כ הנה מפרש מזבח כפרה על האדם עצמו וצ"ל שהי' גורס אינו [בוי"ו] אלא מזבח כפרה. שוב מצאתי בש"ס ישן נושן שכך גרס אינו אלא מזבח כפרה לישראל (חומת אש, עיי"ש).
  4. בכי"מ הא בצינעא הא בפרהסיא ואב"א הא לן והא להו, וכן הסדר באה"ת (דק"ס).
  5. בכי"מ ובנים אינן יסרין של אהבה והא"ר יוחנן, וכ"ה באה"ת (דק"ס).
  6. בכי"מ ביר לא קשיא הא דהו"ל ומתו הא דלא הו"ל כלל, וכ"ה באה"ת ושם הא דהו"ל בנין ומתו הא דלא הו"ל בנין כלל (דק"ס).
  7. ואוקמיה ואמאי לא לוקים (הגהות הב"ח).
  8. ר"י לנפשיה דהא ר' חייא חלש (וכ"כ בספר חכמת מנוח) עאל לגבי ר"י א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן יהיב ליה ידיה ואוקמיה וליקום מנפשיה אין חבוש וכו' (בית נתן). בכי"מ ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא לשיולי ביה א"ל חביבין כו' ואוקמיה אמאי ליקום ר' יוחנן לנפשיה דהא ר' חייא בר אבא חלש על לגביה ר' יוחנן לשיולי ביה א"ל חביבין כו' ואוקמיה אין חבוש, וגי' אמיתית היא וכ"ה בע"י ובס' שבמ"ה כ"י סי' מ"ח. ובאה"ת ליתא כלל הא דרחב"א ושם ר' יוחנן כו' ר' חנינא ושאיל ביה א"ל חביבין כו' ולא שכרן יהיב ליה ידיה ואוקמיה ונוקים ר"י לנפשיה אין חבוש כו' ותיבות "א"ל הב לי ידך" ליתא וכן ליתא בב"נ (דק"ס). וכן נכון [גירסת הכת"י] אמנם צ"ע למה הוצרך התלמוד להביא הך דר"ח בר אבא ולא הביא הך דבסמוך גבי ר"א, אבל התשובה שהקטע שם "ובכו תרוייהו אדהכי והכי א"ל חביבין וכו' ואוקמיה" אינו מן הגמ', וליתא בכת"י מינכן ובית נתן והגדות התלמוד (אבל ודאי הסיפור הזה אינו המצאה גמורה, וכנראה הוא תוספת גליון, ומקור הסיפור מאיזה מדרש אגדה), ולפי"ז לק"מ (רינת אהרן).
  9. בכי"מ ר' אלעזר חלש על לגביה ר' יוחנן לשיולי ביה אשכחיה דהוה גני, וכ"ה באה"ת ותיבת אשכחיה כ"ה באו"ז הל' ק"ש סי' ו' [וכ"ה בכ"י פאריז ושם על לגביה ר' "אליעזר", וט"ס (דק"ס בהשלמות)]. ובד' שונצינו הגי' כהוגן ר' אלעזר כאן ובסמוך (דק"ס).
  10. באה"ת ונפיק נהורא בביתא. וגי' הדפוס עדיף וכ"ה הלשון בכתובות ס"ה א' ובקדושין ע"א א' וכן בחולין נ"ז ב' (דק"ס).
  11. בכי"מ אזל חזיה דהוה קא בכי, "אזל" ט"ס. וכן ליתא "ר"א" באה"ת (דק"ס).
  12. אי משום תורה שנינו אחד המרבה (ול"ג תיבת דלא אפשת וכ"נ מרש"י ד"ה אי משום תורה) (בית נתן). בכי"מ אי משום לא תפשת באורייתא, ובגליון אי משום תורה שנינו כו'. ובאה"ת הגי' אי משום דלא מפשת באורייתא טובא שנינו בקרבנות נאמר בעולת בהמה אשה ריח נחוח ונאמר בעטלת העוף ריח נחוח ללמדך שאחד המרבה כו'. ועי' רש"י וכגי' הגליון כ"ה בב"נ וברש"י (דק"ס).
  13. משום מזוני אין אדם זוכה (ועי' תו' ד"ה ה"ג לא כל אדם ודברי תוס' אין מוכרחים למחוק גי' זו דאף אי גרסי' אין אדם הכוונה על הרוב וכה"ג אמרינן אין אדם משים עצמו רשע הכוונה ג"כ על הרוב דכבר יש פעמים שמשים עצמו רשע למיפטר נפשי' מממונא הגהות מרדכי דפר' הגוזל עצים כנה"ג א"ח בכללים נפרדים דף קס"ג ע"ג אות כ') (בית נתן). בכי"מ אין אדם זוכה, ובגליון אין כל אדם, ועי' תוס' ותו' הר"י ותו' הרא"ש שמחקו גי' זו אבל כן היא גם בב"נ ובאה"ת. וכגי' הגליון כ"ה בס' שבמ"ה שם וכ"ה במס' ד"א זוטא פ"ד (אבל בהכ"י גם שם הגי' אין אדם) (דק"ס).
  14. באה"ת הסדר אי משום בני כו' אי משום מזוני כו' וסדר ישר הוא (דק"ס).
  15. בכי"מ א"ל אנא על האי שופרא דידך קא חזינא ובכינא דאזיל ובלי בעפרא, וצריך למחוק תיבות "על האי" וכ"ה באה"ת ושם ליתא גם תיבת אנא וכעין זה הוא בבית נתן. ובס' שבמ"ה שם הגי' על שופרך קא בכינא דאזיל ובלי בעפרא (דק"ס).
  16. באה"ת הגי' אם על דא כו' (דק"ס).
  17. בכי"מ ליתא מ"ובכו תרוייהו" עד כאן, וכן ליתא בב"נ ובאה"ת (דק"ס). עי' הע' לעיל על אמאי לוקים ר"י לנפשיה מש"כ ברינת אהרן.
  18. בכי"מ רב הונא הוה ליה ארבע מאה דני דחמרא תקוף ["והוו חלא"], וכ"ה בב"נ ובע"י. וכגי' הגליון והוו חלא כ"ה באה"ת ובכד הקמח ערך כפורים ובמנוה"מ נר ה' כלל ג' ח"א פ"א. ובבב"נ הגי' איתקוף והוו חלא (דק"ס).
  19. בכי"מ "חסידא" ליתא ואי בגליון, וגי' הדפוס נכון והוא מוזכר בכמה דוכתי בש"ס ומהן לקמן כ"ט ב'. ובאה"ת הגי' ר' יהודה חסידא אחוה כו' אבל לקמן כ"ט ליתא גם שם (דק"ס).
  20. בכי"מ בעינייכו דעבידנא מילתא בלא דינא, ובאה"ת ליתא "אל ומי חשידנא" כו' עד "בלא דינא" ואולי קצר את המאמר (דק"ס).
  21. בכי"מ דעביד מילתא בלא דינא אמר להו שמעו רבנן מילתא דעבדי בלא דינא אי איכא מאן דשמיע ליה מילתא מן חבריה לימא א"ל שמיע לן. ובבית נתן דעביד "דינא" ליתא (דק"ס).
  22. בכי"מ "הא קא גניב ליה כוליה" ליתא, וכן ליתא בכד הקמח ובמנוה"מ שם ולא העתיקו הערוך בערך שבש ועי' רש"י ד"ה מי שביק (דק"ס). וכעין זה בפריס 671. וגם שאר עדי הנוסח השמיטו את "הא קא גניב ליה כוליה" אבל יש ביניהם שינויים בנוגע למחצית המשפט הראשונה: "מי קא שביק לי מידי מיניה". בכ"י פירנצה הנוסח כגירסת הדפוסים [עם שינוי קל 'הא גנב ליה כוליה'] (וראה כאן בנוגע לקשר בין נוסח הדפוסים לכ"י זה). וכתב האמרי נועם (ד"ה הא), שרש"י הוכרח לפרש כן, שאם כפשוטו שהיה האריס גונב הכל, אם כן מהיכן יוכל רב הונא ליתן לו את חלקו, ובהכרח שלא היה גונב הכל ממש אלא יותר מן המגיע לחלקו, וכעין זה כתב היעב"ץ. מתוך פורום אוצה"ח.
  23. בכי"מ מיכאן ואילך קבילנא עילואי דיהבינהו לה לכלהי, ובגליון מכאן ואילך קבל עליה דיהיב. ותיבת לכלהי נר' כי ט"ס הוא ואולי פירושו אף חלק בשבשי עם היין והקנים. וכנוסח הגליון כ"ה בכד הקמח (דק"ס).
  24. בכי"מ בדמי חמרא. תרין ותרין דיהיב רשותא לצלויי סימן, סימן הוא למימרות דאבא בנימין. שני דברים. שנים שנכנסו. נתנה רשות. אין תפלתו (דק"ס).
  25. תיבת "תניא" אבא בנימין ליתא בכל המימרות בכל הדפוסים הישנים והמהרש"ל הוא שהגיהו לבד מהמימרא הראשונה על שני דברים ובד' שונצינו ליתא גם שם מלת תניא (דק"ס).
  26. בכי"מ כל ימי הייתי מצטער על שני דברים, וכ"ה ברי"ף וברא"ש (דק"ס).
  27. כתב בראש יוסף דלשון בין יורה שראש המטה למזרח ולמערב וכן יש מפרשים כן, עכ"ד, ורש"י שפי' ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום תירץ בפמ"ג שם שהרי ציין צפון ולא מלת בין ש"מ דל"ג לה. וכן מצאתי בס"ד בפסקי הרי"ד שגורס נתונה צפון ודרום וכן הוא במרדכי עפ"י הגהת מהר"ם טיקטין וכן מצאתי בכת"י נושן שגורס כך בכל הסוגיא (חומת אש).
  28. בכי"מ ואיתימא ריב"ל ואמרי לה במתניתא תנא אבא בנימין אומר, וכ"ה בב"נ. וכ"ה בע"י ובאו"ז הל' ק"ש סי' ה' (ושם איתא ואמרי לה אמר ריב"ל) (דק"ס).
  29. בכי"מ בינו לבין הכותל ת"ל ויסב חזקיהו פני אל הקיר ויתפלל אל ה' לאמר, וכ"ה "בין הכותל" בע"י ובסרע"ג ד' ז' ב' ובאו"ז שם ובמרדכי (אשר לפנינו אבל במרדכי שנדפס עם הגמ' בד' שונצינו שהוא קצר ומשונה מאשר אתנו אצל הרי"ף כתוב קיר) ובס' הסדרים לרש"י כ"י (והוא ספר הפרדס הגדול) הל' ק"ש ובאבודרהם אצל פי' התפלה ובהגמ"י פ"ה מהל' תפלה ואע"ג דבקרא קיר כתיב לשון חכמים לחוד. וכ"ה "ת"ל ויסב" באו"ז ולשון הדפוס עדיף (דק"ס).
  30. עי' בב"י או"ח סי' ג' ד"ה ומ"ש דאולי הגירסא היא א"ר חמא והיא מילתא באפי נפשה שאבא בנימין הי' נוהג כן משום איסורא ור' חמא מוסיף שהעושה כן הויין ליה בנים זכרים. ות"ל מצאתי כן בנמוקי יוסף שנדפס זה מקרוב (חומת אש). וע"ע בזה ברינת אהרן.
  31. בכי"מ ואיתימא ר' יצחק, וכ"ה בילקוט תהילים י"ז וברי"ף וברא"ש. וכ"ה בע"י ובב"נ ושם הגי' ואמרי לה ר' יצחק וכ"ה במנוה"מ נר ג' כלל ו' ח"ו פ"ב (דק"ס).
  32. בכי"מ ממתים ידך ה' ממתים בחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ["ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם וגו'"], וכ"ה "ממתים" ברי"ף וברא"ש. וכ"ה בכל הדפוסים הישנים ובכולם ליתא תיבות ישבעו בנים וכן לא היה כתוב לפני רש"י והמהרש"ל הוא שמחק ממתים כו' והוסיף ישבעו בנים (דק"ס).
  33. בבית נתן ליתא "אף".
  34. באה"ת "והנה תומים בבטנה" ליתא וכן ליתא בילקוט ובמנוה"מ שם וכ"ה נכון (דק"ס).
  35. בכי"מ שנכנסו לבית הכנסת להתפלל וקדם אחד מהם וסיים ויצא ולא המתין אחד לחברו, וכ"ה לבהכ"נ בילקוט איוב י"ח וברי"ף וברא"ש ובראב"ן סי' קכ"ה (ושם הגי' בכל המימרות אבא בנימין) ובפסקי רי"ד ובמנוה"מ נר ג' כלל ג' ח"ב פ"ג (דק"ס).
  36. ולא עוד אלא כו' עד כאן בכי"מ ליתא, ואע"פ שנר' שחסר בט"ס אבל לא מצאתיו גם בילקוט איוב י"ח ובע"י הראשון ובמנוה"מ שם ובס' המוסר ד' קל"ו א' (דק"ס). וכן ליתא בכ"י פאריז 671, פירנצה 7, אוקספורד 366, עוד ז' כת"י, רי"ף ג ע"א בדפי הרי"ף, הערוך ערך טרף, ראב"ן סי' קכה, מעין גנים לר' שמואל מסנות, איוב יח ד, עמ' 57, פסקי רי"ד, חידושי הרא"ה, ילקוט שמעוני איוב רמז תתקז, רא"ש פרק א סי' ז, מנורת המאור לר' ישראל אלנקאוה פרק כ עמ' 426. סוף סוף מצאתי בכת"י ווין 33 A. Hebr. Fragm - נוסח הדומה מאוד לנוסח הדפוס. הדרשה מהפסוק מוסברת בשני אופנים לפחות: א. טורף נפשו באפו – גרמת לעצמך לטרוף תפילתך בפניך. הלמענך תעזב ארץ – וכי בשביל שאתה יצאת מבית הכנסת אתה חושב כי ויעתק צור ממקומו – שהשכינה תסתלק מלפני חבירך העומד ומתפלל לפניו? לא! השכינה לא תסתלק מעם חבירך שהשארת יחידי! אלא, תפילתו תתקבל בשמים, ואילו תפילתך לא תתקבל (כך פירשו הערוך בפירושו השני; רש"י; רא"ה; ספר הנר. וראה גם פירוש ר' יהונתן מלוניל; נמוקי יוסף; פירוש הרשב"ץ למסכת ברכות). ב. טורף נפשו באפו – גרמת לעצמך לטרוף תפילתך בפניך. הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומה – אתה גרמת שתסתלק שכינה מעם חבירך, שהרי כל זמן שהם שנים, שכינה שרויה ביניהם, וכיון שאחד הלך לו, נסתלקה שכינה מעם היחיד שמתפלל לבדו. כעונש על כך, גם תפילתך לא תתקבל (כך פירשו רבינו חננאל; הערוך בפירושו הראשון; ראב"ן. השווה תלמיד רבינו יונה ג ע"א בדפי הרי"ף; חידושי הריטב"א, כת"י שבגנזי שכטר ב עמ' 360). יתכן שמישהו רשם לו בגליון הגמרא את פירושו הנראה לו, ולבסוף נכנס לתוך הגמרא, על ידי מעתיק שלא היה נזהר. בכל הדפוסים, מדפוס שונצינו רמ"ד ואילך, מופיע נוסח זה בתוך הגמרא.מפורום אוצה"ח.
< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף