בבלי/ברכות/יא/א
גמ' בשלמא ב"ה קא מפרשי טעמייהו וטעמא
דב"ש אלא ב"ש מ"ט לא אמרי כב"ה אמרי לך
ב"ש א"כ נימא קרא בבקר ובערב מאי
בשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש
ובשעת קימה קימה ממש[1] וב"ש האי ובלכתך
בדרך מאי עביד להו ההוא מבעי להו
לכדתניא בשבתך בביתך פרט לעוסק
במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן[2] מכאן אמרו
הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב
מאי משמע אמר רב פפא כי דרך מה דרך
רשות אף כל רשות מי לא עסקינן דקא אזיל
לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי אם
כן לכתוב רחמנא בשבת ובלכת מאי בשבתך
ובלכתך בשבת דידך ובלכת דידך הוא
דמחייבת הא דמצוה פטירת אי הכי אפילו
כונס את האלמנה נמי האי טריד והאי לא
טריד אי משום טרדא אפילו טבעה ספינתו
בים נמי וכי תימא ה"נ אלמה[3] א"ר אבא בר
זבדא אמר רב אבל חייב בכל המצות
האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי
נאמר בהם פאר[4] שנאמר פארך חבוש עליך[5]
התם טריד טרדא דמצוה הכא טריד טרדא
דרשות[6] [7]וב"ש ההוא מבעי להו פרט לשלוחי
מצוה[8] וב"ה אמרי ממילא ש"מ דאפילו בדרך
נמי קרי[9]: ת"ר בה"א עומדין וקורין יושבין
וקורין ומטין וקורין הולכין בדרך וקורין [10]עושין
במלאכתן וקורין[11] ומעשה ברבי ישמעאל ור'
אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד
והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה
זקוף כיון שהגיע זמן קריאת שמע הטה רבי
אלעזר וזקף ר' ישמעאל אמר לו רבי אלעזר
בן עזריה לר' ישמעאל ישמעאל אחי אמשול
לך משל למה הדבר דומה משל לאחד
שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד
המשחיתים אף כך אתה כל זמן שאני זקוף
אתה מוטה עכשיו כשאני הטתי אתה זקפת
אמר לו אני עשיתי כדברי ב"ה ואתה עשית
כדברי ב"ש[12] ולא עוד אלא שמא יראו
התלמידים ויקבעו הלכה לדורות מאי ולא
עוד וכי תימא בית הלל נמי אית להו מטין
ה"מ דמטה ואתא מעיקרא אבל הכא כיון דעד
השתא הוית זקוף והשתא מוטה אמרי ש"מ
כב"ש סבירא להו שמא יראו התלמידים
ויקבעו הלכה לדורות. תני רב יחזקאל עשה
כדברי ב"ש עשה כדברי ב"ה עשה רב יוסף
אמר עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום
דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה
מכשירין אמרו להם ב"ה לב"ש [13]מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר'
יוחנן בן החורנית מצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ולא
אמרו לו כלום אמרו להם משם ראיה אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת
מצות סוכה מימיך רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה
דתנן אמר ר"ט אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדאי היית
לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה:
מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים
לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך
לחתום אינו רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום:
גמ' מאי מברך אמר ר' יעקב א"ר אושעיא[14]
- ↑ ע' שאג"א סי' ה' (ד"ה אבל יש לי להביא ראיה ברורה) ולשון הזהב כאן [א"ה שעמדו על כך דאי כתב רחמנא בבקר סד"א דזמנה עכ"פ עד חצות, ועי' שאג"א מה שרצה להוכיח מזה]. ומצאתי גירסא מחודשת באוצר הגאונים בתשובה מרב שרירא גאון וז"ל, בשלמא ב"ה קא מפרשי טעמיהו וטעמא דב"ש אילא ב"ש מאי טעמיהו, אי סלקא דעתך כי דקאמרי בית הלל ליכתוב רחמנא בשכיבה וקימה, מאי ובשכבך ובקומך שמע מינה שכיבה ממש, ע"כ. וכתב הגאון עלה, פי' טעמן של ב"ש מתוך שלא פירש הכתוב בשעת שכיבה ובשעת קימה אלא אמר בשכבך ובקומך למדנו כי בשכיבה וקימה ממש כשאתה שוכב דבר בם וכשאתה עומד דבר בם עכ"ל (חומת אש, עיי"ש מה שביאר והובא דבריו כאן). וכעי"ז בכ"י פירנצה א"כ לכתוב רחמנא בשכיבה ובקימה, וכעי"ז בקטע גניזה וקטע כריכה. ונ' דר"ל דבשכיבה משמע בשעת שכיבה בלבד משא"כ בשכבך משמע כשאתה שוכב.
- ↑ בגליון כי"מ ג"א בשבתך בביתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה, וכ"ה בילקוט שם ובאו"ז הל' ק"ש סי' פ"ג וכן כתבו התו' בסוכה כ"ה א' ד"ה ובלכתך (דק"ס). וכן נזכר בגליון קטע גניזה בשם גירסת רבנו משה. ובכ"י פריס הגי' ההוא פרט לחתן פרט לעוסק במצוה הוא דאתא. ועי' פני יהושע.
- ↑ בדפו"ר הגי' אלמ' וכ"ה ברש"י שם וכ"ה בב"נ, ובכ"י פירנצה וכי"מ (נכתב על הגרד) וקטע כריכה אלמא (ובכ"י פריס ליתא כלל, ובקטע גניזה והאמ'), ועי' רש"י שיצא לבארו.
- ↑ יש ספרים במס' סוכה ומדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דכ"ע פטירי ולפי המפרשים וקבלתינו לא גרסי' לה (גליון כי"מ מר' יהוספיה בנימין).
- ↑ בכי"מ ליתא "שנאמר פארך חבוש עליך", וכן ליתא בב"נ ובסוכה וכאן בס' המפתח ובתו' הר"י ובתו' הרא"ש וכ"נ מפי' רש"י שלא היה בגירסתו והוא הביאו (דק"ס) וכן ליתא בכל כתבי היד.
- ↑ בכי"מ אמרי התם טרדא דרשות הכא טרדא דמצוה, והיא הגי' האמיתית וכ"ה לקמן ט"ז וכאן בפסקי רי"ד. ובסוכה הגי' הכא טריד טרדא דמצוה התם טריד טרדא דרשות ואף כי היא היא רגילה יותר הגמ' לחלק הקושיא מהשמועה ולימא שאני התם משום דכך וכך וכ"ה בפסקי רי"ד בסוכה כבכ"י כאן (דק"ס). וכסדר כי"מ התם טרדא דרשות הכא טרדא דמצוה כ"ה בכל כתה"י (פירנצה ב"נ קטע גניזה וקטע כריכה) לבד מכ"י פריס. ובב"נ הגי' הכא טריד טירדא דחובה.
- ↑ טריד טרדא דרשות (וב"ה אמרי וכו' נמי קרי). תיבות אלו מוקפות ונ"ב ס"א וב"ה הא כתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך למה לי ש"מ ותיבת וב"ש ההוא מבעי להו פרט לשלוחי מצוה נמחק (הגהות הב"ח).
- ↑ בכי"מ "וב"ש ההוא מבעי להו פרט לשלוחי מצוה" ליתא, וכבר האריכו המפרשים ליישב הגי' שלפנינו בדוחק גדול ועי' רש"א (דק"ס) וכן ליתא בכל כתה"י, וכנ' מקורם של תיבות אלו מנוסח כ"י פריס להלן.
- ↑ בכ"י פריס וכעי"ז בגליון כ"י פירנצה הגי' טרדא דרשות ובית הלל כתי' בשבתך בביתך וכתי' ובלכתך בדרך בשבתך בביתך פרט לחתן והוא הדין לעוסק במצוה פטור מן המצוה דחתן מאי טעמ' פטור דבמצוה קא עסיק הכא נמי לא שנא ובלכתך בדרך כדאמרן כל אדם קורין כדרכן ובית שמאי שפיר קאמרי בית הלל דמאי שנא חתן דפטור דעסיק במצוה העוסק במצוה היינו הוא ובלכתך מאי עביד ליה ובית שמאי ההוא לאפוקי שלוחי מצוה ובית הלל שלוחי מצוה חייבין דלאו מי אמרת פרט לעוסק במצוה טעמא דעסיק במצוה אבל שליח דאכתי במצוה גופיה לא עסיק חייב ובלכתך בדרך למה לי ש"מ לכל אדם קורין כדרכן הוא דאתא.
וגי' כ"י פריס היינו לפי גירסתו לעיל דדריש בשבתך בביתך פרט לחתן, ועדיין צ"ע מנ"ל לדרוש חתן וכ"ש עוסק במצוה וכמש"כ רש"י (ד"ה ובלכתך). - ↑ וקורין עוסקין במלאכתן (הגהות הב"ח).
- ↑ בכי"מ עומדין וקורין מטין וקורין יושבין וקורין ["מהלכין בדרך וקורין"] עוסקין במלאכתן וקורין, וכ"ה באו"ז הל' ק"ש סי' י"ח. ובחנם הגיהו בו הולכין בדרך וקורין וכן ליתא הולכין בדרך ברי"ף וברא"ש ד' וונציא (ובדפוסים האחרונים הוסיפו בו מהגמ') ובפסקי רי"ד ובס' האגודה. ובכולן הגי' עוסקין במלאכתן וכ"ה ברש"י (דק"ס).
- ↑ בכי"מ א"ל אתה עשית כדברי ב"ש ואני עשיתי כדברי ב"ה, וכ"ה בב"נ ובתוספתא פ"א ובספרי פ' ואתחנן ובאו"ז שם והיא נוסחא ישרה מאד (דק"ס).
- ↑ בכי"מ לא כך היה המעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר"י בן החורונית ["בלוד"] ומצאוהו, וכ"ה בב"נ וכ"ה בעירובין י"ג ב' ובסוכה כ"ח א'. אך גי' הגליון בלוד לא מצאתי בשום מקום. ואולי הוגה בטעות מסוכה כ"ז ב' גבי ר' אליעזר (דק"ס).
- ↑ בכי"מ א"ר הושעיא וכ"ה ברא"ש ובפסקי רי"ד. ובב"נ אר"י בר אידי א"ר אושיעא וכ"ה בבה"ג וברי"ף (אבל הרא"ה העתיק הושעיא) ובאו"ז הל' ק"ש סי' כ"א והיא היא כי זה אחד מן המקומות שלא דקדקו בו הסופרים זה כתב אושעיא בא' וזה בה' כמ"ש היוחסין בערך אושעיא. והגי' המעולה אושעיא וכ"ה לקמן כ"ט ב' (דק"ס).