בבלי/ברכות/כא/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו
ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זה (לעת עתה זמין למנויים בלבד - למעט דף ב.)לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
שיטה מקובצת

חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהרש"ל
אבן עוזר
פני יהושע
שער הלקוטות מהג"מ ישכר בער
רש"ש
שיח השדה


חומר עזר
שינון הדף בר"ת


בבלי TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png כא TriangleArrow-Left.png א

והרי תפלה דדבר שהצבור עסוקין בו ותנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל שאני תפלה דלית בה מלכות שמים והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן: אמר רב יהודה[1] מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מק"ו ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו איכא למפרך [2]מה למזון שכן נהנה ומה לתורה שכן חיי עולם ועוד תנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו תיובתא: אמר רב יהודה ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מאי טעמא קריאת שמע דרבנן אמת ויציב דאורייתא מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך אמר ליה אביי ההוא בדברי תורה כתיב תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו ואי ס"ד אמת ויציב דאורייתא לברוך לאחריה מאי טעמא מברך אי משום יציאת מצרים הא אדכר ליה בקריאת שמע ונימא הא ולא לבעי הא קריאת שמע עדיפא דאית בה תרתי ור' אלעזר אמר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו: ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה איני והאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן גומרין כל אותה ברכה הכי השתא התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת אבל הכא הא צלי ליה: ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל וצריכא דאי אשמעינן קמייתא ה"מ יחיד ויחיד




שולי הגליון


  1. ר' יהודה אמר רב מנין (הגהות הב"ח).
  2. מה למזון. נ"ב עיין לקמן בפ' שלשה שאכלו סוף דף מח (הגהות הב"ח).

ואמר רב יהודה ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא כו' ור' אלעזר אמר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש. הרי"ף (ברכות יב: מדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"ב מקריאת שמע הי"ג), הטור (או"ח סימן סז) והשו"ע (שם ס"א) פסקו שקריאת שמע מדאורייתא כדעת רבי אלעזר. וכן כתבו הרשב"א (שם), הפר"ח (או"ח סימן סז ס"א) והשאגת אריה (סימן ג) בדעת רש"י (ברכות ב.). וכתב השאג"א שכן דעת רש"י גם להלן מזה דף יז. ובכמה דוכתי. ודעת התוס' במנחות (מג: ד"ה ואיזו) ובסוטה (לב. ד"ה קרית שמע), וע"ע בדבריהם בסוטה (שם עמוד ב ד"ה ורבי) שהאריכו בזה והניחו הדבר בתימה. והרא"ש בברכות (פ"ג סימן ט"ו) כתב שהוא מדאורייתא, ובפרי חדש (שם) תמה שסתר דבריו למה שכתב בתשובה (כלל ד' סימן כא) שכתב שהוא מדרבנן, והכריע שהעיקר כמ"ש בפסקיו שהוא מדאורייתא.
על דעת רוב הפסוקים שפסקו כרבי אלעזר הקשה השאגת אריה (סימן א) שר' אלעזר גבי שמואל כתלמיד אצל הרב ואיך פסקו כדעתו. ובכסף משנה (פ"ב מק"ש הי"ג) כתב שלמדו כן מדאשכחן כמה ברייתות שלמדו דיני קריאת שמע מקראי ומשמע שראיות גמורות הן ואילו לדעת שמואל נצטרך לומר שהן אסמכתות. והשאגת אריה הוסיף שכן משמע גם מדברי המשנה בברכות (י:) בפלוגתת ב"ש וב"ה אם צריך להטות עצמו בערב ולעמוד בבוקר בקריאת שמע וילפינן לה מקראי. וכן כתב בספר תשואת חן (סימן מח ד"ה ועתה אכתוב) שכדברי הכסף משנה מבואר בספר תומת ישרים (להגאון תם בן יחיא נכד לרבינו תם סימן יג) שראית הפוסקים לפסוק כר"א הוא ממתני' דב"ש וב"ה ומברייתא דובשכבך בביתך פרט לעוסק במצוה דמשמע שקרא איירי בקריאת שמע.
והשאג"א דחה דבריהם שהרי שמואל ודאי ידע כל זה ואעפ"כ ס"ל דק"ש דרבנן וכי נתחכם יותר משמואל [וכן הקשה בסדר משנה (פ"א ה"א אות ג סוד"ה ומעתה)]. ולכך יישב שלמדו כן הפוסקים מדברי הגמרא בנדרים (ח.) שדעת רב שם שהנשבע לשנות פרק זה שבועתו שבועה ואף שמושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה מכל מקום כיון שיכול לפטור עצמו בקריאת שמע שחרית וערבית חלה השבועה. ולדעת שמואל מבואר בגמרא בסמוך שקרא ד'ובשכבך ובקומך' לא איירי בקריאת שמע אלא בדברי תורה והיינו החיוב התמידי של לימוד תורה, ואם כן אינו יכול ליפטר בקריאת שמע שחרית וערבית, ועל כרחך דרב פליג אדשמואל. ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי, ועוד דרב ור' אלעזר הרי הם כרבים לגבי שמואל ויחיד ורבים הלכה כרבים. וביפה ללב (או"ח סימן סז ס"א) הביא מפסקי הרי"ד דמשמע דלא פליג רבי יוחנן עליה דרבי אלעזר אלא בתפילה אבל בקריאת שמע מודה ליה דחוזר וקורא, וכל היכא דפליגי שמואל ורבי יוחנן קי"ל דהלכתא כרבי יוחנן (יש להוסיף דהו"ל ר"א וריו"ח כרבים לגבי שמואל), וכ"כ בתומת ישרים (סימן יג). אך השאגת אריה כתב שא"א לומר כן שהרי ריו"ח לא גילה דעתו לענין ק"ש ולא איירי אלא בתפילה.
ובדעת התוס' שפסקו כשמואל אף שלכאורה רב פליג עליה, יישב השאגת אריה (שם) שהם סוברים שאף שמואל מודה שחייב לקרות איזה פרשה מן התורה בבוקר ובערב, וילפינן לחיוב זה מקרא ד'ובשכבך ובקומך', אלא שאין חיוב לקרות פרשת שמע דווקא. ואם כן אף לשמואל יכול לצאת ידי חובתו בקריאת כל פרשה בבוקר ובערב ולפיכך חלה שבועתו. ואין כוונת הפסוק לחיוב התמידי של תלמוד תורה. ומה שנקט רב 'קריאת שמע' הוא לפי שחכמים תקנו שבפרשה זו דוקא יצא ידי חובת החיוב מדאורייתא לקרות איזו פרשה בבוקר ובערב. עי"ש שהכריח פירוש זה מכמה מקומות ותמה על שיטת שאר הראשונים מדוע פסקו שק"ש דאורייתא, והביא מקור לדבריהם מגמ' סוטה (מב.) ואמר אליהם שמע ישראל, מאי שנא שמע ישראל אמר ריו"ח משום רשב"י אמר להן הקב"ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם.

אמר ליה אביי ההוא בדברי תורה כתיב. בפשוטו כוונת אביי לחיוב הכללי של לימוד תורה כדכתיב (יהושע א ח) 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה', אמנם דעת השאגת אריה (סימן א) שאף לשמואל יש חיוב מדאורייתא לקרות איזה פרשה מן התורה אלא שאין חיוב לקרות דווקא פרשת שמע, וזה כוונת אביי שהחיוב הנלמד מ'ובשכבך ובקומך' בדברי תורה כתיב ולאו דוקא פרשת שמע.

ואי סלקא דעתך אמת ויציב דאורייתא לברוך אחריה. השאגת אריה (סימן א) מקשה מדוע לא הקשתה הגמרא על תחילת דבריו של שמואל שקריאת שמע דרבנן, מדוע מהרהר קריאת שמע בלבו ומאי שנא קריאת שמע מברכותיה שאינו מברך אף לא בהרהור. והוכיח מכך שאף לשמואל עיקר הקריאה מדאורייתא רק שאינו חייב לקרות פרשת שמע דווקא, ורבנן תקנו שיקרא פרשת שמע לצאת בה ידי חובתו מדאורייתא. ולכן בעל קרי מהרהר פרשת שמע כיון שמדאורייתא חייב לקרות איזה פרשה מן התורה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף