בבלי/ברכות/כא/א
והרי תפלה דדבר שהצבור עסוקין בו ותנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל שאני תפלה דלית בה מלכות שמים והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן: אמר רב יהודה[1] מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת[2] מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מק"ו ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו איכא למפרך [3]מה למזון שכן נהנה ומה לתורה שכן חיי עולם ועוד תנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו תיובתא: אמר רב יהודה ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מאי טעמא קריאת שמע דרבנן אמת ויציב דאורייתא מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך אמר ליה אביי ההוא בדברי תורה כתיב תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו ואי ס"ד אמת ויציב דאורייתא לברוך לאחריה מאי טעמא מברך אי משום יציאת מצרים הא אדכר ליה בקריאת שמע ונימא הא ולא לבעי הא קריאת שמע עדיפא דאית בה תרתי ור' אלעזר אמר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו: ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה איני והאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן גומרין כל אותה ברכה הכי השתא התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת אבל הכא הא צלי ליה: ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל וצריכא דאי אשמעינן קמייתא ה"מ יחיד ויחיד
- ↑ ר' יהודה אמר רב מנין (הגהות הב"ח).
- ↑ "מנין כו' וברכת" כך הוא נוסח הגמרא החל מדפוסי התלמוד הראשונים, שונצינו שנת רמ"ד; ויניציאה שנת ר"פ.
והנה כן הוא ממש לשון הברייתא בגמרא לקמן דף מח ע"ב:
"תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת".
וכפי הנכתב במסורת הש"ס 'תנו רבנן' זה נמצא במכילתא פרשת בא ותוספתא ברכות פרק ו.
ונמצא שזה הוא דברי תנאים וברייתא, ואם כן מאי קמ"ל רב יהודה?
אכן תיבות "מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנ' ואכלת ושבעת וברכת" מופיעות בדף כא רק בדפוסי התלמוד, אבל בכתבי היד ליתא לתיבות אלו, אלא נוסח התלמוד בדף כא כך הוא:
"אמר רב יהודה אמר רב מנין לברכת התורה מן התורה שנאמר כי שם ה' וגו', אמר ר' יוחנן למדנו...". כדרכם של דברים י"ל שזו הגהה חיצונית שהיתה כתובה תחילה בגיליון אחד מטפסי התלמוד כתב יד, וסופר שלאחר מכן טעה וחשב שזה מגוף נוסח התלמוד והעתיק אל הפנים, ונוסח כזה הוא שנדפס בדפוס הראשון וממנו לכל הדפוסים עד עתה, ובפרט כאן נראה לומר כן ביותר בס"ד, משום שתיבות אלו מתאימות להיות הגהה עבור סוף סוגית הגמרא שקודם לכן בסמוך. אמנם יש לציין בכ"י מינכן המשפט מופיע בין דברי רב יהודה אמר רב לדברי ר' יוחנן.
והנה כתב שאגת אריה (סימן כד) בדברי הרמב"ן שברכת התורה מדאורייתא: ודברי הרמב"ן מבוארים בהדיא בגמרא (שם), דאמרינן התם אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריו מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל כו'. קתני ברכת התורה לפניה דומיא דברכת המזון לאחריו דהוי מן התורה, והוא הדין לברכת התורה. ועוד דאמר ר' יוחנן עלה, למדנו... ולהנ"ל שתיבות אלו אינן בכתבי יד של הגמרא אלא כנראה הם הגהה וט"ס בדפוסים הנה לכאורה לא קתני ברכת התורה דומיא דברכת המזון. וכנראה לכן הרמב"ן עצמו לא כתב ראיה זו שלא היה זה לפניו, אלא רק את עיקר הראיה מדברי רב יהודה שאמר להדיא מנין לברכת התורה לפניה מן התורה וכו' (מפורום אוצה"ח).
וכ"כ בס' תורת רפאל ח"א סי' א', עיי"ש באריכות. - ↑ מה למזון. נ"ב עיין לקמן בפ' שלשה שאכלו סוף דף מח (הגהות הב"ח).