פתח עינים/ברכות/ג/א
ואבע"א רישא לאו ר"א היא. לכאורה נראה דהאי תירוצא עדיף מלומר תרי תנאי אליבא דר"א ויש להרגיש על הרב לחם משנה פי' המשניות דפירש במתני' דבתחילת זמן כ"ע מודו ע"ש והיינו כשינוייא קמא וצ"ל תרי תנאי אליבא דר"א. והרי הש"ס פריק אבע"א רישא לאו ר"א והא עדיף מלומר תרי תנאי. ולענין דינא לא נ"מ מידי דלכל הדברות רבנן סבירא להו משעה שהכהנים וכמ"ש הרי"ף בהלכותיו:
אמר לי שלום עליך רבי. ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי. הרב עיון יעקב דקדק אמאי ר' יוסי לא הקדים לו שלום. וניחא ליה בההיא דאמרינן בריש מגילה אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה וה"ה בחורב' דשכיחי מזיקין לכן המתין עד שהקדי' לו שלו' שהוא שמו של הקב"ה וגמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה ואח"ך השיב לו שלום עכ"ל. ואינו מחוור דהתם שאמר לו שר צבא ה' עתה באתי לא אפ' דמשקר ומפיק ש"ש לבטלה לומר שר צבא ה'. אבל הכא כי קאמר נמי שלום עליך רבי אין ראיה דאינו ש"ש לבטלה. ותו דאליהו הוה רגיל למיתי לר' יוסי כדאמרי' סוף סנהדרין ומכירו הוה:
ואפשר לומר דר' יוסי לא הקדים לו שלום מדרך המוסר על דרך ראוני נערים ונחבאו כמ"ש בירושלמי ומביא סברא זו מור"ם בי"ד סי' רמ"ב ע"ש. והפשוט דברגע שסיים ר' יוסי תפלתו הקדים לו אליהו ז"ל שלום ולא היה אפשר לו לר' יוסי להקדים וק"ל:
אחר זמן רב בא לידי ס' זרע ברך ח"ג על ברכות ומידי עוברי חזיתיה להרב ז"ל הפלי' עצה הגדיל תושיה בהקדמות נוראות ואתיא מביניא איזה דברים אשר אני בעניי הכינותי והמה בכתובים מכמה שנים בקונטריסי זה וזכיתי לכוין לדעתו ז"ל. ובמאי דקמן הן כל יקר ראתה עיני שכיונתי קצת לדבריו ז"ל. האמנם לא יוכל יוסף להתאפק לרמוז במה שראיתי לו ז"ל בזה דברים תמוהים ואציגה נא עמך לשונו דף י"ז ע"ד בקיצור וז"ל אפשר לומר אפי' לא היה ר' יוסי מתפלל לא רצה לשאול בשלום אליהו שהוא רבן של חכמים וכו' ע"פ מ"ש האשרי עמ"ש דף כ"ז אמר ר' אליעזר הנותן ש' לרבו וכו' וכתב רש"י דאינו אומר ש' עליך רבי וכו' ועיין בי"ד סי' רמ"ב י"א וכן הוא באשרי דאין שואלין בש' רבו כלל וכו' והן דברי הירוש' פ"ב דשקלים ראה ר' יוחנן שר"א לא שאל בשלמיה וכו' והב' שאין אומר הלכה משמי א"ל דכך המנהג דזעירא לא שאיל בשלמא דרבה וידוע דסתם ר' אליעזר בש"ס הוא תלמיד של רבי יוחנן והוא ר"א ן' פדת וא"כ בירושלמי הוא ר"א ן' פדת וכאן בגמרא משמע ג"כ שהוא ר"א ן' פדת שהיה אמורא תלמיד של ר' יוחנן וראיה שמזכיר בש"ס אחר דברי רב יהודה שאמר בשם רב דף כ"ז וא"כ ק' למ"ד שמותר לשאול בש' רבו רק שיאמר שע"ר וכו' א"כ ק' למה לא נתן ש' ר"א לרבו ר' יוחנן שיאמר לו שע"ר וא"כ דברי ר"א סותרים זא"ז לדעת רש"י וכו' ושאלתי זאת לגאונים ואין פותר לי אח"ך האיר ה' עיני וראיתי באשרי גרסא ר' אלעזר [בן] חסדא ושמחתי מאד לר"א ן' חסדא י"ל סובר שע"ר מותר ור"א ן' פדת תלמיד של ר' יוחנן עשה כפי מנהגו וכו' ומה שהשיב ר' יעקב בר אידי הכל יודעין שר' אלעזר תלמידך וכל התורה שדורש שלך הוא ותמוה איך הוה אמינא וכו' אמרתי שהוא ר' אליעזר הנז' במס' סוכה דף כ"ז ששאלו לר' אליעזר בהלכות סוכה וכו' כל ימי לא אמרתי מה שלא שמעתי מרבותי וא"כ לפ"ז ידעו כלם שאינו סומך על חידושים שלו וכו' כי אם מה ששמע מרבותיו וא"כ יפה אמר לו ר"י בר אידי וכו' הגם מהרש"א כתב שאותו ר' אליעזר יש לומר שהיה תלמיד ריב"ז אבל אח"ך סותר עצמו דבריו דלפ"ז למה לא כתבו חז"ל גבי מדות טובות של ריב"ז דגם זה היה נוהג כל ימיו שלא אמר מה שלא שמע מרבותיו אלא ע"כ דר"א הנז' לא היה תלמי' של ריב"ז לכן נ"ל שזה היה תלמיד ר"י והוא ר"א ן' פדת וא"כ יפה השיב לר' יוחנן הכל יודעים מדה של תלמיד שלך שאין דורש כי אם מה ששמע מרבו כנ"ל עכ"ל בקצור ודלוג והיה לי להעיר אההוא ביני ביני הלשון שדלגתי אמנם לא רציתי להאריך רק את זה אומר וגם זה בקיצור ואני תמיה עליו ועל הגאונים שהרצה דבריו לפניהם איך חשבו כזאת דמ"ש לקמן דף ז"ך ותניא ר' אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן ש' לרבו וכו' הוא ר' אלעזר בן פדת תלמיד ר' יוחנן ומלבד דקשה עליהם שאינם מדקדקים בין ר' אלעזר בלי יו"ד לר' אליעזר ביו"ד. עוד בה תימה עליהם דהרי אמרו ותניא ר' אליעזר אומר ואיך אפשר שיהיה ר' אלעזר ן' פדת שהוא אמורא בבריתא דאפי' ר' יוחנן רבו אמורא ואינו נזכר בבריתא ומהיכא תיתי ואיך עלה על לב שהש"ס יאמר תניא ר' אליעזר ונאמר שהוא ר' אלעזר ן' פדת:
ומה שהכריח דמייתי ליה בתר מימרת רב יהודה אמר רב אינו כלום דהש"ס פריך לר' ירמיה שהתפלל אחרי רב היכי עביד נגד רבו ובפניו התפלל לאחריו ומשו"ה אקדמיה להקשות מדרב ובתר הכי פריך מהבריתא ואלימא טובא למפרך מרב דהוא רביה ואתו עמו עביד איפכא טפי מן הבריתא דאפשר דלא שמיע ליה או יאמר שאינה הלכה ומה גם דר' אליעזר אמרה ואין הלכה כמותו אי נמי דדברי רב הם אמתפלל אחורי רבו ונגד רבו דעסיק ביה והבריתא כוללת מילי אחריני וזה פשוט. ולכל הדברות הם דברי תנא דבריתא בשם ר' אליעזר דהוא ר' אליעזר הגדול ואין לטעות שהוא ר' אלעזר ן' פדת אמורא תלמיד של ר' יוחנן שהיה אמורא ג"כ. ולא היה צריך לגירסת הרא"ש דגריס ר"א בן חסמא ולשמחה מה זו עושה ששמח במציאה שמצא בהרא"ש. גם הביא הגרסא בטעות כמו שנדפס בטעות בהרא"ש ר"א ן' חסדא. ומנא תימרא דחיישינן לחסד"א הלא לא נמצא בתנאים ר"א ן' חסדא וכבר כתב הרב מעדני מלך שט"ס הוא בהרא"ש וצ"ל בן חסמא ע"ש וכן ראיתי שהוא גרסת הרי"ף ר"א בן חסמא:
ואשוב אתפלא בו אשר חשב והכי מסיק דר' אליעזר דאמרו פ' הישן שלא היה אומר דבר וכו' מפי רבו הוא ר' אלעזר בן פדת. והוא פלא. דהרי שם בסוכה ריש דף כ"ח הכי אתמר ת"ר מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בה' סוכה י"ב אמר להם שמעתי י"ח א"ל לא שמעתי ר' יוסי בר יהודה אומר וכו' ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם אמרו עליו על ריב"ז וכו' ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם וכו' וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו עכ"ל והכל בריתא אחת בש"ס. ולא אאריך רק דרך קצרה אמינא שאין מקום לדבריו כלל דהאי דלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו הוא תנא ומוזכר בבריתא כמ"ש תנו רבנן מעשה בר' אליעזר וכו' ור' יוסי בר יהודה שהוא תנא חולק על הת"ק במספר ההלכות ומפורש כשמש דהוא ר' אליעזר הגדול תלמיד ריב"ז וגם תני תנא דריב"ז לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו ומסיים בברית' וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו והכל בריתא אחת. וכל זה הפך מ"ש הרב הנז' דהוא ר' אלעזר ן' פדת ושמהרש"א חשב וכו' והן נסתר מחמת שלא מנו זה במדות ריב"ז. והרי נתבאר שזה ברור לעיני הכל ולא שמהרש"א חשב רק מהרש"א אתא לישב לשון הזקקתוני וכו' ולא נסתפק שום בריה שאינו ר"א הגדול ומפורש ומבורר דמנו זה במדות ריב"ז כמבואר הכל בבירור פשוט וגלוי לכל רואי השמש:
ולא עוד אלא בכל זמן שישראל נכנסין לב"כ וב"מ ועונין אמן יהא שמיה רבא וכו'. פי' הרב הגדול מהר"ר יהודה שארף ז"ל כי הנה בתחל' הקדיש אנו מתפללי' על גדולת וקדושת שמו יתברך. וגם מתפללין עלינו ויקרב משיחיה. ואחר כך כשעונים אמן עונים דוקא על גדולת שמו ולא על הנוגע אלינו מביאת המשיח ולזה אומר הקב"ה אשרי המלך שמקלסין אותו כך שכל השבח והתפלה היא לו עד כאן דבריו. ויש להוסיף קצת דמתחלת הקדיש הוה משמע דמתפללים על קדושת שמו ועליהם שאמרו ויקרב משיחי' אבל ממה שעונין איש"ר מוכח דגם מ"ש ויקר' משיחי' אינו בעבור הנוגע להם רק מתפללים שיבא משיח לכבוד שכינתו ותורתו. וז"ש אשרי המלך שמקלסין אותו כך שאין חוששין לכבודם כלל. ופירש רש"י כל זמן שקלוס זה היה בבית המקדש. דכיון דאין כונתם להתפלל עליהם כלל אף מ"ש ויקרב משיחיה מה טוב אם היה בבית המקדש ולעורר רחמיו ית' אומר כן כביכול. ולזה אמרו מנענע בראשו כביכול רמז שמעורר רחמיו במ"ש בתפילין דמארי עלמא שהם בראשו כביכול ומי כעמך ישראל וכו':
מפני חשד ות"ל משום מפולת וכו' עיין פירש"י ואפשר דדייק בברייתא דקתני מפני בכל חד והול"ל מפני חשד ומפולת ומזיקין אלא משמע דיש מציאות דשייך חד ולא אידך ומ"ה מפרשה בדרך שקלא וטריא וגם מ"ש ג' דברים משמע הכי דמנינא למה לי אלא להורות דיש מציאיות חלוקות. ועיין בפאר יעקב ומ"ש בהגהות הרמב"ם ובמחזי' ברכה א"ח סי' צ' בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |