רש"י/ברכות/ג/א
קשיא דרבי מאיר אדר' מאיר. לעיל אמר משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות והוא שעור מאוחר משל כהן. והכא אמר משעת טבילה שהיא קודם בין השמשות:
קשיא דר' אליעזר. דברייתא אדר' אליעזר דמתני':
ואב"א[1] רישא. דמתני':
לאו ר' אליעזר היא[2]. והא דקתני דברי ר' אליעזר אסוף הזמן קאי דקאמר עד סוף האשמורה הראשונה ופליגי רבנן עליה ואמרי עד חצות. דרבי אליעזר דריש בשכבך זמן התחלת שכיבה שבני אדם הולכים לשכב זה קודם וזה מאוחר. ורבנן דרשי כל זמן שכיבה דהיינו כל הלילה אלא שעשו סייג לדבר[3] ואמרו עד חצות. ור"ג לית ליה ההוא סייג[4]:
מאי קסבר כו'. הוה ליה לומר זמן הניכר:
אי קסבר. דפליגי תנאי לקמן[5] בהא מלתא איכא מאן דאמר ג' משמרות הוי הלילה במשמרות עבודת המלאכים ושיר שלהם נחלק[6] לשלש חלקים ראשונה לכת אחת שניה לכת אחרת שלישית לכת שלישית. ואיכא מאן דאמר ארבע משמרות הוי הלילה:
והא קמ"ל. כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף האשמורה ולא פי' לך סימן מפורש[7] למדך שיש היכר לכל אדם בדבר כי היכי דאיכא ברקיע:
ישאג שאוג ישאג. הרי ג':
ואשה מספרת עם בעלה. כבר הגיע קרוב ליום ובני אדם מתעוררים משינתן והשוכבים יחד מספרים זה עם זה:
מאי קא חשיב. סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ היכן נתנו[8]. בתחלת האשמורות או בסופן:
אורתא הוא. צאת הכוכבים:
ושמר. והמתין כמו לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ג פלוני (סנהדרין דף סג:) ובב"ק בפ' החובל (דף צ':) שמרה עומדת על פתח חצרה. וכן ואביו שמר את הדבר (בראשית לז). שומר אמונים (ישעיה כו):
תפלה קצרה. [הביננו[9]] ולקמן מפרש לה בפ' תפלת השחר (דף כט.):
אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בהמ"ק:
מפני חשד. שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם:
ומפני המפולת. שחומת החורבה רעועה ומסוכן הוא פן תפול החומה עליו:
תיפוק ליה. כלומר למה לנו[10] ג' טעמים לדבר א' הרי די באחת[11] מהן אם לא בא ללמדך[12] שיש שעות שאין[13] הטעם הזה וצריך להניח בשביל זה:
- ↑ בכת"י [לונדון ופרמה] אב"א.
- ↑ בכת"י [לונדון ופרמה] "היא" ליתא (אבל ממשיך שם והאי ר' אליעזר וכו').
- ↑ בכ"י לונדון שעשו חיזוק לדבריהן.
- ↑ מה שהביא רש"י כאן ביאור מחלוקת ר"א ורבנן, ביאר בספר בית ישראל להמגיד מקאזניץ, עפ"י גמ' דלקמן (ט.) וברש"י שם דהסתפקו בני ר"ג בדעת חכמים אי מודו לר"ג ופליגי בסייג, או דס"ל כר"א דובשכבך היינו זמן שכיבה אלא דס"ל שעד חצות יש עדיין בנ"א שהולכים לישון. עפ"ז ביאר דלפי יישוב הגמ' הראשון דתרי תני אליבא דר"א אם כן שפיר יש לומר שנחלקו חכמים ור"א בגדר ובשכבך אי אזלינן בתר רובא דעלמא ההולכים לישון בצאת הכוכבים, או חוששים למיעוטא עד שישכב כל מי שרוצה לשכב. אבל לפי האיבע"א דרישא לאו ר"א היא נמצא שדעת ר"א שתחילת הזמן משקידש היום, והלא ודאי שאין רוב בנ"א שוכבים בשעה זו, וע"כ דס"ל לר"א דהולכים אף אחר מיעוטא דעלמא, ואם כן שוב אין לפרש שטעמם של חכמים בחצות הוא משום שחוששים למיעוטא דעלמא, דא"כ נחלקו בסברות הפוכות דכלפי תחילת הזמן ר"א חייש למיעוטא דעלמא וכלפי סוף הזמן חכמים הם דסברי הכי, ולכן הוצרך רש"י לבאר שטעם אחר להם משום סייג.
- ↑ עמוד ב.
- ↑ נחלק הלילה (תשלום פירוש רש"י).
- ↑ מפורש מזה למדך (כת"י).
- ↑ נתנן (תשלום פירוש רש"י).
- ↑ נוסף ע"פ רש"ל, ע"פ התוס', אבל בכתה"י ליתא והגי' לקמן. ורק בתוס' דילן ותוס' רבינו פרץ (מאותו בית מדרש של התוס' שלנו) הובא כן מרש"י בכאן (ובאמת כ"ה ברש"י יומא פז: ד"ה שבע), אבל בתוס' הרא"ש ותוס' רבינו יהודה לא הובא כן.
- ↑ תיפוק לי ל"ל (תשלום פירוש רש"י).
- ↑ באחד (תשלום פירוש רש"י).
- ↑ ללמד (תשלום פירוש רש"י).
- ↑ שאין אסור בשביל הטעם (תשלום פירוש רש"י).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |