בבלי/ברכות/ו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו
ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על הדף


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות הרא"ש
ריטב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' אגדות מהרש"א
פני יהושע
צל"ח
פתח עינים
בית נתן
לקוטי שלמה
שפת אמת
בן יהוידע
בניהו
שיח השדה

מראי מקומות
עבודה ברורה (בהיברובוקס)
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה
מבחן אמריקאי


בבלי TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png ב

וכולהו כתיבי באדרעיה: אמר רבין בר רב אדא[1] אמר רבי[2] יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל[3] בו שנאמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו [4]אם לדבר מצוה הלך נוגה לו[5] ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו יבטח בשם ה' מאי טעמא[6] משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח: אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו[7] וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד[8] מתלמידיו[9] של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום[10] דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל: אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט שנא'[11] נרדפה לדעת את ה' אמר רבי זירא[12] מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחליין[13] רבנן שבתא כיון דשמענא להא דרבי תנחום[14] א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם [15]לדבר הלכה ואפילו בשבת שנא' אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו'[16] אנא נמי רהיטנא: [17]אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא אמר אביי אגרא דכלה דוחקא אמר רבא אגרא דשמעתא סברא[18] אמר רב פפא אגרא דבי טמיא[19] שתיקותא אמר מר זוטרא[20] אגרא דתעניתא צדקתא אמר רב ששת[21] אגרא דהספדא דלויי אמר רב אשי[22] אגרא דבי הלולי מילי[23] :[24]אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון[25] אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטייעא[26] א"ל כדו בר[27] קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטליה[28] א"ל ההוא מרבנן[29] לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק[30] מאי כרום זלות לבני אדם אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום זלות לבני אדם[31] מאי כרום כי אתא רב דימי אמר[32] עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו וכיון שחמה זורחת[33] מתהפך לכמה גוונין ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים אש ומים[34] שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים: ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם[35] ר' יוחנן[36] אמר אף בתפלת ערבית שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה[37]: וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות ואם משמחו[38] מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול[39]. איני והא כתיב וכל העם רואים את הקולת אותן קולות דקודם מתן תורה הוו[40] רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה[41] שנאמר מביאים תודה בית ה' רב נחמן בר יצחק[42] אמר כאילו בנה[43] אחת מחורבות ירושלים שנאמר כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה': וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים[44] דבריו נשמעין שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו'[45] מאי כי זה כל האדם א"ר אלעזר אמר הקב"ה כל[46] העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר'[47] שמעון בן זומא[48] אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה: וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר[49] נקרא גזלן שנאמר[50] ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם:



שולי הגליון


  1. בכ"י פאריז "אמר רבין בר רב אדא" ליתא, וט"ס (דק"ס).
  2. בכי"מ ואמר רבין בר רב אדא אמר ר' יצחק, וכ"ה באה"ת (דק"ס).
  3. בכי"מ ועבר עליו יום אחד ["שלא בא"] הקב"ה שואל בו, וכ"ה בראב"ן סי' קכ"ח. ובאה"ת ויום א' לא בא הקב"ה שואל בו וכ"ה בכד בקמח ערך תפלה (דק"ס).
  4. ואם לדבר מצוה (הגהות הב"ח).
  5. בכי"מ לדבר מצוה הלך יבטח בשם ה' וישען באלהיו ואם וכו', וכן העתיק באגודה אם לד"מ הלך ישען בשם אלהיו (וצ"ל כבכ"י). ובאה"ת ובראב"ן שם ובמנוה"מ נר ג' כלל ג' ח"ב פ"ג הגי' נוגה לו ויבטח בשם ה'. ובבית נתן וכן בילקוט ישעיה נ' הגי' חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו אם לדבר מצוה הלך נוגה כו'. וגי' הכ"י ישרה וגי' הדפוס אינו מדוקדק (דק"ס).
  6. בכי"מ "יבטח בשם ה'" ליתא והגי' מ"ט דאין נוגה לו משום דהו"ל לבטוח, וכ"ה בב"נ. ומה דליתא "יבטח בשם ה'" ליתא גם בילקוט ובאה"ת ובראב"ן ובמנוה"מ שם (דק"ס).
  7. מהר"ש קלוגר פי' שאם הצליח לקבוע מקום מוכח שאלקי אברהם בעזרו, אבל ברי"ף הגירסא אלקי אברהם יהיה בעזרו וכ"ה ברוב הראשונים (חומת אש).
  8. בכי"מ אומרים עליו [וכ"ה בב"נ] הי חסיד הי עניו, וכ"ה בע"י וברא"ש ובראב"ן סי' קכ"ט ובס' הסדרים לרש"י הל' ק"ש וכן העתיק הרא"ה להלכות הרי"ף וכ"ה לשון הגמ' בסנהדרין י"א א' ובסוטה מ"ח ב' (ואף אצל שמואל הקטן שם כתוב בכ"י אי חסיד אי עניו). וכבר אמרו בע"ז כ' ב' חסידות מביאה לידי ענוה (אבל בתר"י כאן הביא הגי' ענוה מביאה לידי חסידות) (דק"ס).
  9. באה"ת הגי' תלמידו של אברהם כו' (דק"ס). בכ"י פאריז אי תלמידיו, וצ"ל תלמידו (דק"ס בהשלמות).
  10. בכי"מ ואברהם מנלן דקבע מקום לתפלתו, וכ"ה "לתפלתו" בב"נ ובילקוט שם ובראב"ן סי' קכ"ט ובאו"ז הל' תפלה סי' ק"ה. ובד' שונצינו ליתא גם מלת "מקום" (דק"ס).
  11. שנאמר ונדעה נרדפה (הגהות הב"ח). בכי"מ אלא כי נפיק אבל כי עייל ["כ"ש דפסע ל"א"] מצוה למרהט שנא' ונדעה נרדפה, וכ"ה כי נפיק כו' בפסקי רי"ד. ובילקוט הושע ו' הגי' בדנפיק בדעייל וכ"ה ברי"ף (והרא"ה העתיק כי נפיק כו') וברא"ש (ועי' מעיו"ט) ובאו"ז שם ובאגודה. וכ"ה כ"ש דפסע בראב"ן שם, ובע"י הגי' כ"ש דרהיטנא וכ"ה במנוה"מ נר ג' כלל ג' ח"א פ"א, וגי' הדפוס נוח יותר (דק"ס).
    הפמ"ג באו"ח סי' צ' א"א סקכ"ה נקט מסברא דדוקא לרוץ בלא פסיעה גסה אבל פסיעה גסה אפי' במקום מצוה אסור דשכיח היזקא שנוטלת ממאור עיניו (וסיים שם שבמהרש"א בעין יעקב לא משמע כן, ונ"ל דכוונתו למשה"ק מהרש"א דאף רב הונא לא אמר אלא היוצא ומה הוסיף אביי והנה מרב הונא הוה שמעינן דלהכנס שרי פסיעה גסה דהא בזה קמיירי וש"מ דזהו נמי כוונת אביי). ומצאתי בראב"ן ובפסקי ריא"ז גרסו אבל למיעל כל שכן דפסע, וכ"ה בספר כללי המצות לר"י גיקטילא וכן פסק בספר והזהיר ריש פרשת בשלח לגבי לילך פסיעה גסה לדבר הלכה. וברא"ה הגירסא אבל כי עייל מצוה קא עביד, וגם זה משמע דשרי פסיעה גסה (חומת אש).
    כגי' הדפוס "מצוה למרהט" כ"ה גם בכ"י מינכן פריס וג' כת"י גניזה. וכגי' גליון כי"מ וראב"ן "כ"ש דפסע" כ"ה בכ"י פירנצה וכת"י גניזה אחד, וכעי"ז נוסף בכ"י פריס. וכגי' הע"י ומנוה"מ "כ"ש דרהיטנא" כ"ה בב"נ וב' כת"י הגניזה [כנ' מייצגים ענף נוסח לעצמן].
  12. בבית נתן הגי' ר' זביד וכ"ה בע"י (דק"ס).
  13. קא מחללין רבנן (הגהות הב"ח). בכי"מ חזינא לצורביה מרבנן דקא רהטי בשבתא לבי מדרשא אמינא קא מחללי (דק"ס).
  14. בכי"מ כיון דשמעית להא דאמר ר' תנחום (דק"ס).
  15. לדבר הלכה. נ"ב גי' הרי"ף והרא"ש מצוה (הגהות הגר"א).
  16. כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים אנא נמי רהיטנא (הגהות הב"ח).
  17. בכי"מ זרב טש אף סימן א"ר זירא, סי' הוא לשמות האומרים. זירא. רבא. אביי. זוטרא. ששת. אשי. פפא (או ספרא כמו שהוא בשאילתות פ' בראשית). וע"כ הגהתי מה שהסברתי מדעתי איך היה כתוב במקום הגרד. ובבית נתן הסדר א"ר זירא אגרא דכלה (ועי' תו' הרא"ש) אמר אביי אגרא דפרקא אמר רבא אגרא דשמעתא אגרא דבי טמיא א"ר ששת אגרא דתעניתא אגרא דהספידא אגרא דבי הלולא וכ"ה בע"י מלבד השנים הראשונים. ובאה"ת הסדר א"ר אשי אגרא דתעניתא אמר מר זוטרא אגרא דהספדא ואגרא דבי הלולא. והגירסות משונות מאוד בשאילתות שם ובפסקי רי"ד (דק"ס).
  18. בכי"מ אמר רבא אגרא דשמעתא כו' אמר אביי אגרא דכלה כו' (דק"ס) ראה הע' לעיל בסמוך.
  19. בכי"מ א"ר פפא (וכתוב על הגרד ונראה לעין כי היה כתוב מר זוטרא) אגרא דבי טמיא, ובגליון ג"א דבי טעמא, וכ"ה מר זוטרא אגרא דבי טמיא בת' גאונים קדמונים סי' ע"ד ובפסקי רי"ד. וכ"ה דבי טעמא בת' הגאונים שם ובהל' אבל לרי"ץ גיאת ד' ס"ז ועי' מ"ק ד' י"ח א' (דק"ס).
  20. בכי"מ כתוב על הגרד ואולי היה כתוב רב ששת, וכ"ה בפסקי רי"ד (דק"ס). בכ"י פאריז אמר רב שישת, וכ"ה בכל המס' ביו"ד אחר השי"ן (דק"ס בהשלמות).
  21. בכי"מ א"ר אשי (דק"ס) ראה הע' בתחילת הסוגיא.
  22. בכי"מ אמר רבינא וכתוב על הגרד ואולי היה כתוב רב פפא (דק"ס) ראה הע' בתחילת הסוגיא.
  23. המאמר האחרון מובא בארבעה עדי נוסח ללא שם האומר (כת"י אוקספורד 366; קמבריג' 75.22 T-S AS; הגדות התלמוד; עין יעקב) ובחמשה עדי נוסח חסר מאמר זה לגמרי (כת"י פירנצה 7 [הושלם בגליון בלי שם בעל המאמר]; קמבריג' T-S F 1(2).83 [הושלם בגליון בלי שם בעל המאמר]; שאילתות דרב אחאי גאון פרשת בראשית שאילתא א לגירסת רוב כת"י, ראה מהדורת מירסקי חלק א עמ' כא; ראבי"ה חלק א סי' יג; פסקי הרי"ד). לאידך, בחמשה כת"י וכמה עדי נוסח אחרים מופיע המאמר עם שמו של בעל המאמר. גם רס"ג בפירושו לברכות (גנזי ירושלים, א, עמ' ריד) מביא מאמר זה. פורום אוצה"ח.
  24. בכי"מ א"ר חלבו א"ר הונא, והיא הגי' האמיתית דכולהי מימרי דר' חלבו א"ר הונא נינהו וכ"ה בב"נ ובע"י ובאה"ת ובילקוט תהלים י"ב וברי"ף וברא"ש ובפסקי רי"ד וצ"ל ואמר ועי' צל"ח (דק"ס). וככי"מ וב"נ כ"ה גם בכ"י פריס וכל קטעי הגניזה, וליתא רק בנדפס וכ"י פירנצה. וכהגהת דק"ס ואמר ר' חלבו כ"ה בקטע גניזה (CUL: T-S F 1(2).83) שנתברר שמייצג ענף לעצמו, וכ"ה בקטע הגורס דומה לכ"י מינכן ופריס, וכ"ה בקטע כריכה וויען ועוד קטע גניזה.
  25. בגליון כי"מ נוסף כרום זלות לבני אדם, וכ"ה בב"נ ובע"י אבל מרש"י ד"ה כרום משמע דלא הוה גריס ליה (דק"ס).
    וגי' זו יותר נכונה מהכתוב בספרים שלנו שלא נזכר כ"א רישא דקרא ולא יש שם שום רמז שמדבר בענין תפלה. אבל מסיפא דקרא כרום זלות לבני אדם דרשו לקמן אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ופירש"י כגון תפלה מוכח שפיר (בית נתן). וכ"ה בקטע גניזה המייצג ענף לעצמו ובכ"י פירנצה, וכ"ה בקטע כריכה וויען ועוד ב' קטעי גניזה.
  26. בכי"מ חלף ההוא טייעא חזייה, וכ"ה ברש"י וברי"ף וברא"ש ובאגודה וכ"ה האמת דלאו בר מיתה הוה ועי' מהרש"א ודבריו דחוקים (דק"ס) וע"ע בית נתן. אבל בכ"י פירנצה וב"נ וקטע וויען ורוב קטעי הגניזה (ה') אי' אליהו.
  27. בכי"מ א"ל בדו בר וכ"ה בערוך ערך בדובר והיא תיבה אחת ועי' תר"י ובתו' ר"י כ"י כתב והערוך גורס בדבד בדל"ת ופי' אחוריך בלשון ערבי (דק"ס). בס' המכתם גרס בדו בר שקלת קמי מרך, ופירש שקרן רשות נטלת מאדוניך (חומת אש). ובתשובה מרב שרירא גאון אי' בזה"ל לא שרי ליה מן שמיא למיקם פדיבר (בכתה"י אי' "בדובר" אבל כנ' הוגה ע"ג "פדיבר") מן מריה, כך אנו גורסין ודקדוקו בדובר, ועיקרה מלשון ישמעלים שהרי מפורש דטייעא אמרה, ופירושו בלשון ישמעאל מסתדבר לכאלקה לפי שהיה עומד אחורנית לבית הכנסת, עכ"ל פי' למה אתה פונה עורף קמיה מריה. ובעוד תשובת גאון אי' פדובר ופי' כלפי בר שהוא חוץ למחיצה, וכ"ה גי' זו בלקוטי גאונים וב' קטעי גניזה (ע"פ תלמודם של גאונים עמ' 204 ואילך, עיי"ש). אחד מקטעי גניזה אלו נתברר שגורס ענף לעצמו, וכאן גורס פאדו בר.
  28. בכי"מ שקל ספסירא וקטליה ואי' דא' שלף ספסירא ופסקיה לרישיה. ואי' דא', צ"ל ואי' דגרסי. וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש (דק"ס).
  29. בכי"מ אמרו ליה רבנן, וכ"ה בב"נ ובע"י ובילקוט שם אבל בכולם הגי' ר' ביבי סתם וכן באה"ת ר' ביבי סתם (דק"ס).
  30. בכי"מ ואמרי לה לרב ביבי בר רב נחמן, ובגליון רב ביבי בר אביי לרב נחמן. נר' כי גי' הכ"י גי' מוטעת היא דלא נמצא עוד רב ביבי בר' נחמן. וכגי' הגליון דאמר לר"נ סתם כ"ה גם בב"נ ובע"י. ובאה"ת הגי' ואמרי לה לר"נ והשאר ליתא (דק"ס).
  31. בנוסחת הבית נתן ליתא "שנא' כרום זלות לבני אדם" [וכ"ה בחכמת מנוח, ב"נ] וכן ליתא בילקוט שם ובאמת הוא קשה להבינו והגמ' אייתי לדר' יוחנן ור"א לפרושי מאי כרום (דק"ס).
  32. בכי"מ אמר ר' יוחנן, וכ"ה באה"ת (דק"ס).
  33. זורחת "עליו" [כנ' כ"ה בדפו"י], באה"ת ליתא (דק"ס).
  34. בכי"מ "אש ומים" ליתא, וכן ליתא בב"מ ע"ה ב' (דק"ס).
  35. בכי"מ "ויאמר ענני ה' ענני כו' מעשה כשפים הם" ליתא, וכן ליתא בב"נ ובאה"ת ובילקוט מלכים א' י"ח ונכון הוא דמה ענינו כאן ומהא דלקמן ט' ב' בא לכאן בט"ס (דק"ס). עיין בס' זהב שיבה דמקשה לפי נוסחתינו בגמ' שלא יאמר מעשה כשפים היכי מוכח מהאי קרא ועש"ב (בית נתן).
  36. בכי"מ ר' נתן, ובגליון הוגה ר' יונתן. וכ"ה ר' נתן בב"נ ובע"י ובאה"ת. וכגי' הגליון כ"ה בד' שונצינו ווינציא וכ"ה בחי' אגדות להרשב"א הנדפס בע"י (דק"ס).
  37. בכי"מ "בקר אערוך לך ואצפה" ליתא, ובגליון וכתיב בקר לא עבות. האי סיומא בקר אערוך כו' ליתא גם בע"י ובילקוט שם אך גי' הגליון איני יודע פירושו (דק"ס) ועי' מהרש"א.
  38. בכי"מ מסעודת חתן וכלה ואינו משמחן כו' ואם משמחן, וכ"ה בילקוט ירמיה ז' (דק"ס).
  39. בכי"מ "וענן כבד על ההר וקול שופר" ליתא, ו"והאלהים יעננו בקול" ליתא (ואיתא בגליון), וכן ליתא בילקוט שם. וט"ס (דק"ס). אינו ט"ס, אלא ציטט רק תחילת הפסוק והכוונה גם על ההמשך.
  40. רואים את הקולות ואת הלפידים הנהו קולות קודם מתן תורה הוו (כתוב בס' אלפי מנשה וז"ל עיין רש"י שמפרש דרך דרש ולי נראה דה"פ דלא חשיב אלא אותן קולות דכתיבי קודם מ"ת שהתורה ניתנה בה אבל מאי דכתיב אחר מ"ת לא חשיב דמאי דהוה הוה ע"כ ורש"י פי' כך עפ"י גרסתינו אותן קולות דקודם מתן תורה הוו היינו הנך דאיירי בהו לעיל ופירוש הרב אלפי מנשה יתכן מאד לפי גרסת כ"י הנהו קולות קודם מתן תורה הוו ור"ל הא דאמרינן דעובר בה' קולות היינו שמחשב דוקא הנהו קולות קודם מתן תורה וד"ל) (בית נתן).
    בכי"מ את הקולות ואת הלפידים תנא אותן קולות דקודם מ"ת הוו ["ל"א דמעיקרא"]. "תנא" ט"ס. וכגי' הגליון כ"ה באבודרהם בהל' ברכות בברכת נשואין ובמנוה"מ נר ג' כלל ח' ח"א פ"א ובס' המוסר פ"ט ד' צ"ו ב' וכ"ה באה"ת ושם הנך קולות מעיקרא הוו. ובב"נ הנהו קולות קודם מ"ת הוו (דק"ס).
    עי' פרש"י, ולכאורה מלשון הגמ' משמע שאלו הן קולות אחרים שהיו קודם מתן תורה ולא בזמן מתן תורה. אבל המעיין שם בפסוקים יראה של"ש לומר שהם קולות אחרים, ומאי דקאמר תלמודא לשון "דקודם מתן תורה" היינו משום שכל הקולות שהזכיר התלמוד לעיל, נכתבו בתורה קודם הדברות אבל פסוק זה כתוב אחריהן, ואהא קאמר תלמודא שפיר דקולות אלו שנכתבו אחר מתן תורה הם הם הקולות שנכתבו קודם מתן תורה. ובדק"ס מצאתי שבכמה מקורות הנוסח "אותן קולות דמעיקרא הוו", ונוסח זה מיושב טפי, ומ"מ נראה שהנוסח המקורי כלפנינו, אלא שמפני שאינו מובן כ"כ וכנ"ל, שינוהו מקצת גאונים ללשון מובנת, וזו תופעה מצויה הרבה (רינת אהרן).
  41. בכי"מ כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן (ותיבת קרבן כתוב על הגרד), וגי' הדפוס עדיפא דלא כתיב בקרא מזבח וקרבן רק מביאים תודה כתיב (דק"ס).
  42. בב"נ הגי' ר' יוחנן אמר כאלו בנה כו' (דק"ס).
  43. בכי"מ חורבה אחת, וכ"ה באה"ת ובילקוט שם (דק"ס).
  44. בכי"מ אדם שהוא ירא שמים סוף דבריו נשמעין, וכ"ה סוף בב"נ ובאה"ת ובילקוט שלהי קהלת ובס' החסידים סי' י"ג ובנוה"מ נר ד' כלל ג' ח"א פ"ג וכלשון המקרא סוף דבר כו' ופירושו אע"פ שאמרו בשבת קנ"ג א' מר דסנו ליה כולה פומבדיתא משום דמוכח להו מכל מקום קושתא קאי וסוף שדבריו נשמעים וכעין זה הוא בשט"מ (דק"ס). ועל הגי' "שהוא ירא שמים" עי' בן יהוידע מה שדייק מהגי' שלפנינו.
  45. בכי"מ את האלהם ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (דק"ס).
  46. בב"נ הגי' א"ר אלעזר כל האדם כלו כו' וגי' ישרה היא וכ"ה בע"י בשבת ל' ב'. ובאה"ת ליתא "אמר הקב"ה" וכן ליתא בשבת שם (דק"ס).
  47. שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה וכו' (וכמו דאיתה בשבת ג"כ שמעון בן עזאי וכמו שהגיה הגאון ר"י פיק עה"ג ובס' מראה אש כתוב נ"ב עיין במס' אבות רפ"ד בברטנורא וצ"ע וכפי' גי' הכ"י אין כאן צ"ע) (בית נתן). בכי"מ ליתא ר' שני הפעמים וכ"ל באוצר הכבוד כ"י, וכ"ה נכון שלא נסמכו וכ"ה בשבת שם וכבר הגיה כן הגרי"ב (דק"ס).
  48. בכ"י פאריז חמא, וט"ס (דק"ס).
  49. בגליון כי"מ ל"א כל הרגיל ליתן שלום לחברו ויום אחד לא נתן לו עובר משום בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו שלום ולא החזירו נקרא כו' וכן עיקר, וכ"ה במנוה"מ נר ו' כלל ב' ח"א פ"ג ובס' המוסר פ"כ ד' קל"ה ב' ובפ' ד"א הנדפס בס' ראשית חכמה שער ג'. ובאה"ת כתובין שתי הנוסחאות כל הרגיל כו' שלום ורדפהו וכל שיודע בחברו כו' (דק"ס).
  50. בכי"מ ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו נקרא גזלן שנא' א"ר חלבו א"ר הונא עליו הכתוב אומר ואתם בערתם, וצ"ל נקרא גזלן שנא' ואתם בערתם כו' בבתיכם איכא דאמרי א"ר חלבו כו'. ובילקוט ישעיה ג' ובתהילים ל"ג הגי' ולא החזיר לו שלום נקרא גזלן ר' חלבו אומר עליו הכתוב אומר כו' וגי' מוטעת היא דמשמע דר' חלבו מייתי לה מקרא אחרינא ובאמת לא ידעינן דנקרא גזלן רק מהאי קרא. ובב"נ הגי' ולא החזיר לו עליו הכתוב אומר גזלת העני כו' וליתא "ואתם בערתם הכרם" וכן ליתא באה"ת (דק"ס).
< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף