שיח השדה/ברכות/ג/א
מפני מה נכנסת לחורבה זו כו' למדתי ממנו ג' דברים כו'. וכתב הרמב"ם בפ"ה מתפלה ה"ו ואין מתפללין בחורבה. וצ"ע דמה ענין זה להלכות תפלה הרי הא דאין נכנסין לחורבה הוא משום חשד מפולת ומזיקין וכבר כתבה בפי"ב מרוצח ה"ו ומה זה שייך לכאן וכי יש איסור מיוחד להתפלל בחורבה וכבר עמד בזה הכ"מ ומה שתי' צ"ע וגם נ"מ דאי משום חשד מפולת ומזיקין א"כ בחורבה חדתי ובתרי וכשרי מבואר בגמ' דמותר ומל' הרמב"ם משמע דחשיב לי' בדברים המעכבים התפלה א"כ בכל גווני אסור ומנ"ל זה.
ונראה דהרמב"ם הוכיח זה משמעתין דכשא"ל אליהו הי' לך להתפלל בדרך השיב שמא יפסיקוני עוברי דרכים משמע דאל"ה הי' מתפלל בדרך ולא הי' נכנס לחורבה וקשה דהא לקמן (ל"ד ב') אמר אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות וכן אמר חציף עלי מאן דמצלי בביקתא [וזה יש לדחות לתי' א' של תוס' שם דבקתא מיירי נמי היכא דאיכא עוברי דרכים ע"ש] וא"כ בלא"ה הי' לו ליכנס לחורבה ולא להתפלל בדרך אע"כ דגם ר' יוסי ידע שאין נכנסין לחורבא מפני חשד מפולת ומזיקין ולכן סבר דמוטב להתפלל בדרך אבל משום שמא יפסיקוני עוברי דרכים סבר דיותר ראוי ליכנס לחורבה שהרי בדרך לא יוכל כלל להתפלל וא"כ קשה מאי קאמר באותה שעה למדתי ממנו שאין נכנסין לחורבה הרי ידע זה מעיקרא ואין לומר שאין נכנסין להתפלל אפי' מפני סכנה דא"כ הול"ל אפי' להתפלל וע"כ מפרש דאין נכנסין לחורבה להתפלל שחורבה אין ראוי לתפלה שמונע הכונה ואפי' ליכא חשש דמפולת חשד ומזיקין וא"צ לומר שאין נכנסין להתפלל דבתפלה מיירי, וברי"ף ורא"ש הגירסא למדתי שאין נכנסין לחורבה בסוף וזה קצת ראי' למש"כ: