בבלי/ברכות/יב/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו
ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
פני יהושע
צל"ח
פתח עינים
גליון מהרש"א
רש"ש
בית נתן
לקוטי שלמה
בן יהוידע
שיח השדה

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


בבלי TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png יב TriangleArrow-Left.png ב

רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא: ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל[1] האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט[2] חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ורבי אלעזר אמר אפילו[3] אמר האל הקדוש יצא[4] שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ וקאמר האל הקדוש[5] מאי הוה עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט[6] רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה: ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם[7] אמר רבא אם ת"ח הוא[8] צריך שיחלה עצמו עליו[9] מ"ט[10] אילימא משום דכתיב ואין חולה מכם עלי (ואין) [ו]גולה[11] את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי וגו': ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה[12] ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו[13] שנאמר למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים דילמא צבור שאני אלא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה'[14] סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה ואילו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנא' (ויאמר שמואל אל שאול) [ו]מחר[15] אתה ובניך עמי וא"ר יוחנן עמי במחיצתי ורבנן אמרי מהכא והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצתה בת קול ואמרה בחיר ה' אמר ר' אבהו בן זוטרתי[16] אמר רב יהודה[17] בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור מ"ט אילימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים[18] לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא[19] כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולימא האי פסוקא[20] ותו לא גמירי כל פרשה[21] דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא[22] מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים[23] הרהור עבירה והרהור ע"ז בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן[24] דתניא אחרי לבבכם זו מינות[25] וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעלים:
מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח:
גמ' תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם[26] אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו כיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך




שולי הגליון


  1. בכי"מ מתפלל אדם, וכ"ה בב"נ ובבה"ג שם ובהל' תשובה להרי"ץ גיאת וברי"ף וברא"ש ובבעל העטור בעשרת הדברות הל' ר"ה ובס' המוסר פ"ד ד' ס' וכ"ה לשון הרגיל בגמ' כגון מתפלל אדם של שבת בערב שבת לקמן כ"ז ב' כל השנה מתפלל אדם הביננו לקמן כ"ט א' (דק"ס).
  2. כ"ה מלך אצו"מ במקורות דלהלן: גאוני בבל (פירקוי בן באבוי, בה"ג, ורע"ג), כל חכמי אשכנז (או"ז, ראב"ן, סידור המיוחס לר"ש מגרמייזא, ראבי"ה, הרוקח, האגודה, הרא"ש, רבינו יחיאל והטור, ילקוט שמעוני, בבלי בדפוסים, בבלי כתב יד פירנצה), רוב חכמי קטלוניה (ריצ"ג, נימוק"י, מנורת המאור, וכנראה בזמן בעל המאור זה היה הנוסח הנחשב לעיקרי שם) מרוקו (הרי"ף), ואצל חלק מחכמי איטליה (ריא"ז וריקאנטי), ארם צובה (רבי יהושע הנגיד), מצרים (שני קטעי גניזה מזרחיים) תימן (חכמי תימן בזמן הרמב"ם שלא קיבלו נוסח תפילתו מחמת נוסחם בגמרא).
    וי"ג האל המשפט: כ"ה גירסת רי"ד בפסקיו (סוף פ"ק), ושבה"ל (סי' שה) וכן גי' בעל העיטור (עשה"ד הל' שופר דף קג טור ב), וכן בספר המאורות שם הביא גי' זו, וכ"ה במנהיג (הל' ר"ה) וכ"ה באורחות חיים (ח"א סדר מוסף ר"ה סי' כ) [אמנם בכלבו (סי' סה) שהוא ככה"נ מהדו"ק של האו"ח הגי' מלך אצו"מ, וצ"ע] והנה באמת יש לתת את הדעת שרוב החכמים הנ"ל - דהיינו העיטור, המאורות, המנהיג והאורחות חיים, המשותף לכולם, שכולם מאזור פרווינציה שבדרום צרפת ורק הם הביאו גי' זו בתלמוד ומלבדם הביאו גי' זו רק רי"ד ושבה"ל האיטלקיים, ודרך שבה"ל להמשיך אחרי הרי"ד. וכ"ה בכ"י בית נתן. וכנראה המאירי הכיר כל הגירסאות
    ומלבד זה מצינו עוד גירסא ברשב"א, וז"ל "כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש ואוהב המשפט", וכ"ה בכ"י פריס וכ"נ שהיה כתוב בכ"י מינכן לפני המחיקה, וכעי"ז בגי' הר"ח הובא באו"ז (כת"י). (ע"פ מאמרו של הרב און אברהם הכהן סקלי בקובץ מנורה בדרום ט"ו ור"א גבאי שם גליון ט"ז, עיי"ש באריכות).
  3. בכתב יד אוקספורד (ב"נ) הפרובנסאלי ובקטע גניזה אחד בלתי שלם אפילו בעשרת הימים שבין ר"ה ליום הכיפורים אם אמר, וברי"ד ושבלי הלקט ובריבב"ן ובילקוט שמעוני, וכ"ה גם ברי"ף, וכן הוא גם בענף הנוסח השני של סוגיין המשתקף בכתב יד מינכן ופריס ור"ח, שכ"ה בכתב יד מינכן וברבנו חננאל (וכן היה בכתב יד פריס אלא שנפל שם טעות הדומות וחסר מ"שבין ראש השנה ליום הכיפורים" בדברי רב עד מילים אלו בדברי רבי אלעזר, ומוכח שאכן היה בכתב יד זה במקורו מילים אלו גם ברבי אלעזר). אבל אין משפט זה בדפוסים וכתב יד פירנצה ושני קטעי גניזה השלמים, וכן אינו בהעתקת הרשב"א הרשב"ץ והנמוקי יוסף ותוספות הרא"ש והראבי"ה, וככל הנראה בנוסח העיקרי של הסוגיא לא היה משפט זה, והוא תוספת הרחבה של הנוסח השני שזלג למקצת מקורות נוספים (ר"א גבאי, מנורה בדרום שם).
  4. הנוסח הרווח בדברי רבי אלעזר הוא "האל הקדוש" בלבד, כן הוא נוסח בספרי אשכנז וצרפת (ראבי"ה; ילקוט שמעוני; תוספות הרא"ש; תוס' ר"י שירליאון; דפוסים; כתב יד פירנצה; כתב יד מינכן. ואין יוצא בזה מן הכלל אלא רבינו האור זרוע שגורס "האל הקדוש ומלך אוהב צדקה [ומשפט]"), ובספרי קטלוניה (רשב"א; ר"א אלשבילי; נמוקי יוסף; רשב"ץ), ובספרי קירואן שבצפון אפריקה (רבינו חננאל), ובספרי איטליה (ריבב"ן) ובספרי מצרים (ג' קטעי הגניזה המזרחיים מגניזת קהיר) ובספרי ביזנטיון (בבלי כתב יד פריס).
    ונוסח הגורס ברבי אלעזר "האל הקדוש והאל המשפט" אינו קיים אלא בספרי מרוקו (רבינו הרי"ף), וכן בספרי חכמי פרובינציא (בעל המאור; ראב"ד; בבלי כתב יד אוקספורד 336 [ב"נ] שנכתב בפרובנס. יוצא מן הכלל גירסת המאירי הגורס רק האל הקדוש וכנראה המאירי הושפע מנוסחאות של ארצות אחרות) (מנורה בדרום שם).
    באו"ז (ק"ש סי' כט) גורס האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט, מכלל דלרב לא יצא גם באמר מלך אוהב צדקה ומשפט ודלא כתר"י (ע"פ חומת אש) ובאמת מפורש כן שם שכ' וז"ל דלרבה אפי' בדיעבד אמר האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט מחזירין אותו עכ"ל. וצ"ב אם זה גירסת האו"ז או שהוא תוספת פירוש, ויתכן שהוא ע"פ גירסת הרי"ף "האל הקדוש והאל המשפט" רק שהגיהו לנוסח שבדברי רב. וכ"ה ברא"ש, אבל שם בהמשך גרס כלפנינו וכן בתוס' הרא"ש, וא"כ נ' שהוא רק תוספת פירוש.
  5. בב"נ וקא קרי ליה האל הקדוש והאל המפשט ושבוש הוא דלא כתיב בקרא האל המשפט (דק"ס). וכפי גי' הרי"ף וגי' הכ"י שפיר מביא ראיה ג"כ להאל המשפט כיון דכתיב ה' צבאות במשפ' והיינו כמו האל המשפט וזה כונת גי' כ"י וקא קרא לי' האל הקדוש והאל המשפט ודו"ק (בית נתן, עיי"ש).
  6. בב"נ "מאי הוי עלה" ליתא והגי' ר' יוסף אמר מלך קדוש ומלך משפט, ונר' דגי' משובשת היא דבזה לא נחלקו מעולם אי אמרינן מלך קדוש וכ"מ מדברי הראשונים (דק"ס). ובהא דליתא "מאי הוי עלה" עי' בעה"מ ורמב"ן במלחמות.
    כלפנינו כ"ה גם באו"ז (הל' ק"ש סי' כט), ברא"ש (ספ"ק), ובטור (סי' תקפב). וכך משמע גם בראבי"ה (סי' מ), ובתש' רש"י המובאת במחזור ויטרי (הל' ר"ה סי' ג, עמ' תרעו אצל גולדשמידט) עי"ש בדבריו. וכ"ה בכת"י פריס 671 ובכת"י מינכן 95 ובכת"י פירנצה [ואכן שני הכת"י האחרונים הם אשכנזיים].
    בפירקוי בן באבוי מלך הקדוש מלך המשפט, וכ"ה בבעה"מ כת"י ורמב"ן במלחמות וכ"מ בהשגות הראב"ד, וכ"ה בילקו"ש כת"י, וכ"ה בבה"ג הנדפס (ברכות ספ"ה) [אבל בכתה"י כל הפיסקה ליתא] וכ"ה ברשב"ץ וכ"י בית נתן [א"ה שם "מלך קדוש מלך משפט"] וכ"י גניזה וכעי"ז בעוד כת"י גניזה (אלא דכנראה נפל בו שיבוש, דגריס "ר"י א' מלך הקדוש מלך אוהב המשפט, רבא א' המלך הקדוש המלך אוהב המשפט", ולכאורה אין מקום לגירסא זו, ומסתברא שנשתבש מהגי' המקורית של פרקוי). ובנמוקי יוסף הנדפס יש נוסח משובש: "רב יוסף אמר המלך הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט". אבל גם בריבב"ן האיטלקי מבואר דלא כגי' פירקוי (וכעי"ז ברי"ד אבל שם מורכב ממקורות שונים) (מנורה בדרום שם).
  7. בכי"מ נוסף והורותי אתכם בדרך הטובה והישרה, וכ"ה באה"ת ושם וכתיב והורותי כו' והוא משובש דלא צריך הכא לסופיה דקרא (דק"ס). וכ"ה בקטע גניזה א', אבל בשאר כתבי היד ליתא וכלפנינו.
  8. אם ת"ח הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה (הגהות הב"ח).
  9. בכי"מ אם ת"ח צריך שיחלה עצמו על חבירו, וכ"ה בילקוט שמואל שם ואולי זאת הגי' היה לפני רש"י ומחקו דמשמע שהת"ח צריך שיחלה עצמו על החולה ואין הגמ' מיישבת לפי"ז (דק"ס) וכ"ה בכ"י פריס וקטע גניזה א', ובכ"י פירנצה וב"נ כלפנינו וכ"נ בקטע גניזה א'.
  10. בכי"מ מנלן, ובב"נ "מ"ט אילימא משום דכתיב" ליתא והגי' שנא' ואין כו' (דק"ס) וככי"מ כ"ה גם בכ"י פריס, אבל כלפנינו בכ"י פירנצה וקטע גניזה א'.
  11. בכי"מ וגולה, וכ"ה במקרא וגי' הדפוס ט"ס (דק"ס) וכ"ה בכל כתה"י.
  12. תיבת "עבירה" ליתא בכל כתבי היד.
  13. מהרש"א הקשה מנין שנמחל לו בגלל הבושה. ותי' כיון דלא היו לשאול רק שני חטאים דהיינו חטא אגג וחטא נוב ואההוא חטא דאגג כבר שקל למטרפסיה בהאי עלמא כדכתיב ביה כי נחמתי כי המלכתי את שאול ולא הי' לו כשמת חטא רק ההוא דנוב מסתמא אית לן למימר דנתכפר לו ע"י שנתבייש בזה החטא כמפורש בקרא, עכ"ד. וצ"ב דא"כ מנ"ל שמוחלין לו על כל עוונותיו, דילמא אההוא חטא בלבד. ובאמת מצאתי במאירי שגורס כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלים לו על אותו דבר, ובחבור התשובה שלו מאמר א' שלהי פרק ח' מביא כל העושה דבר ומתבייש מיד מוחלין לו, ג"כ משמע רק על אותו הדבר (חומת אש). אמנם בכל עדי הנוסח הגי' כלפנינו.
  14. בכי"מ ואלהים, וכ"ה במנוה"מ שם וכ"ה במקרא וגי' הדפוס ט"ס (דק"ס) וכ"ה בכ"י פירנצה ופריס, אבל בב"נ כלפנינו.
  15. בכי"מ ומחר, וכ"ה במקרא וכ"ה בילקוט ובמנוה"מ (דק"ס).
  16. בכי"מ אמר רבי בר זוטרתי, ואולי צ"ל רבין בר כו' וכן כתב היוחסין כי בנוסחאות אחרות כתוב ר' אבין בר זוטרתי (דק"ס) ראה הע' הבא גי' ב"נ.
  17. בכי"מ א"ר יוסי בר זבידא (וכתוב על הגרד), ואולי הוא נכון ומצאנוהו בסמוך בד' י"ג א' ובכמה דוכתי אבל ר' יהודה בר זבידא לא שכיח עוד וגם לקמן ס"ד א' הגי' באה"ת בר ביזנא וכ"ה במנוה"מ נר ג' כלל ז' ח"א פ"ג וגם בב"ב ק"ך כתוב בהכ"י בשני הפעמים ר' יהודה בר זמינא. ובב"נ הגי' א"ר אבהו בר זוטראי א"ר יהודה בר זבינא וגם גי' זו הוזכרה ביוחסין שם וכ"ה באה"ת ושם בר זוטרא (דק"ס).
  18. בדפו"י וכתה"י אל מוציאו ממצרים (ובכ"י פריס כלפנינו), והוא מקרא שלפני "כרע שכב כארי" דבסמוך (ו"אל מוציאם ממצרים" הוא המקרא שלפני הפסוק להגהת מהרש"א בסמוך הן עם כלביא כו'), וראה הע' בסמוך.
  19. לפנינו עירוב נוסחאות: בכ"י פירנצה וקטע גניזה תיבת "אלא" ליתא, ובכ"י ב"נ מינכן ופריס הגי' אלא משום דכתיב בה כרע וכו' והשאר ליתא.
  20. בכי"מ ולימא הני תרתי פסוקי ותו לא, וט"ס הוא. ואולי יש לדחוק דקאי גם אקרא הן עם כלביא כו' עי' רש"א (דק"ס). אבל כ"ה גם בכ"י פירנצה ופריס וקטע גניזה א', ור"ל פסוק דאל מוציאו ממצרים ופסוק דכרע שכב כארי. וכלפנינו כ"ה גם בב"נ וקטע גניזה.
  21. בב"נ הגי' פסוקא, ועיי"ש ומש"כ ע"ז בדק"ס באריכות. בשאר כתה"י כלפנינו. ולגי' ולימא הני תרי פסוקי א"א ליישבו.
  22. בכי"מ ופריס הגי' א"ר יהודה בר זבידא וכדלעיל, וגם כאן בכי"מ הוגה על הגרד ר' יוסי. ובכ"י פירנצה הגי' א"ר יוסי בר אבין פרשת ציצית מפני מה קבעוה מפני וכו'. לשון דק"ס, ובב"נ לא נזכר בזה אמורא וכ"ה בילקוט פ' שלח רמז תש"נ.
  23. בכי"מ "ודעת מינים" ליתא, וכן ליתא בב"נ ובילקוט ובראב"ן סי' קמ"ו ובכד הקמח ערך יחוד ובמנוה"מ נר ג' כלל ג' ח"א פ' ח' וכן נר' מתו' הר"י ותו' הרא"ש שלא היה בגירסתם שכתבו על הא דאמר בסמוך זו דעת מינים והוי בכלל ע"ז ואינם אלא חמשה ולא כתבו דבריהם הכא דקפתח בחמש וסיים בשש. ובד' הישנים הגי' ומינות וכן בכולם ופי' רש"י מינות תלמידי ישו הנוצרי המהפכין כו' (דק"ס). וכן ליתא בכל כתבי היד, ובכ"י פירנצה אצל תיבת חמשה נכתב עה"ג נ"א ששה, ובה"ש נוסף תיבת "ומינות" אחר תיבות והרהור עבירה.
  24. בב"נ בשלמא הנך תלת כתיבין הנך תרתין מנא לן, ועיי"ש שכ"ג רש"י, וראה הע' הבא בשם דק"ס.
  25. בכי"מ בשלמא יציאת מצרים וציצית בהדיא כתיב אלא עול מצות הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן דתני רב יוסף וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' זו עול מצות ולא תתורו אחרי לבבכם זו דרך מינות.
    אלא עול מצות מצות כו' דתני ר"י וראיתם כו', ונר' דגי' מוטעת היא דבהדיא הוא כתיב ומאי איצטריך ליה לרב יוסף לתנויי.
    וכן ליתא "דכתיב וראיתם כו' דכתיב ועשו כו' דכתיב אשר כו'" בב"נ ובאה"ת ובילקוט ובמנוה"מ וכן נר' מרש"י שלא היה בגירסתו שהביא מעצמו הקרא המאוחר ועשיתם את כו' והוא באמת פירוש יפה יותר מפסוק וזכרתם המובא לפנינו דכאן הוא זכירה ועשייה שהוא העול מצוות (דק"ס).
    ככי"מ כ"ה גם בכ"י פריס, וא"א לומר שכ"ג רש"י דהא גם לגי' זו עול מצוות הוא מקרא דלפנינו, וצ"ל דרש"י גרס כגי' ב"נ.
    ובכ"י פירנצה בשלמא וכו' דכתיב ליתא, והגי' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית, יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, עול מצות דכתיב ועשיתם אותם ותני רב יוסף וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם זה עול מצות, (אלא מינות וכו' מנלן דתניא ליתא) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם זו מינות וכו'. והוא גם בסדר שהתחיל בו.
  26. כתב בהגהות מהר"ץ חיות וז"ל, בעל מסורת הש"ס ציין כאן ירמיה כ"ג, ובאמת אע"פ שנמצא מקרא זה ככתבו וכלשונו ג"כ ירמיה ט"ז פס' ט"ו, מ"מ לשון 'ואשר הביא' אשר מעתיק הברייתא פה לא נמצא רק ירמיה כ"ג.
    אבל על הברייתא בעצמה קשה מאוד, דלמה הביא באמת ממקרא מאוחר, הרי יש ראיה נכונה לדברי בן זומא דאין מזכירין יציאת מצרים לעתיד ממקרא הקודם דנאמר בפירוש לא יאמר עוד חי ד' אשר העלה ממצרים כי אם אשר העלה מארץ צפון. ועוד דהרי במכילתא פרשת בא נאמר להיפוך, ר' נתן אומר אשר העלה ואשר הביא, מכאן שמזכירין יציאת מצרים לעתיד, והכוונה דלעתיד לא ישכחו את ד' על אשר העלה לבד כמו שהיה במצרים שמחה רק על היציאה ממצרים מבית עבדים לבד כיון שלא קבלו עדיין את התורה ולא ידעו שמחה רוחנית, אבל לעתיד ישמחו ג"כ מיד על אשר הביא אותם לארץ אחוזתם, וזה ההבדל בין יציאת מצרים ליציאתם מארץ צפון, אבל בעיקר סיפור יצי"מ לא יפסקו מלהזכירו אף לעתיד, זה כוונת ר' נתן, וא"כ ע"כ כוונת בן זומא רק על מקרא הקודם שלא נאמר אשר הביא, ואיך מביא הש"ס כאן ראיה לבן זומא מלשון המקרא בירמיה כג עכ"ל, וכעי"ז בהגהות יפה עינים. איתא בקידושין (סט, א): אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן, דכתיב לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם.
    וכתב בהגהות הרש"ש שם: ק"ק כיון דכתיב ג"כ ואשר הביא משמע אדרבה דיש ג"כ ארצות גבוהות מא"י דאין נופל עליהן לשון העלה.
    והנצי"ב על מרומי שדה"ו כתב: נראה דלאו דוקא, אלא מארצות שסביב אר"י. והכי דייק קרא שהביא הגמ' אשר העלה ואשר הביא וגו' מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, הרי על כל הארצות כתיב אשר הביא עכ"ל.
    אולם נראה שהפתרון נעוץ בכך שנשער כי הפסוקים הוחלפו, ותחת הפס' בירמיה כג שמופיע שם 'אשר העלה ואשר הביא' יש לצטט את הפס' בירמיה טז שם לא מופיע אלא 'אשר העלה', והכל על מקומו בא בשלום. צא ולמד, בקידושין מופיעה לפנינו הגירסא: דכתיב לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם. על הגליון מצויינים שלשה(!) תיקונים: לא יאמר – צ"ל ולא יאמרו. את בני ישראל – צ"ל זרע בית ישראל. מארץ צפון – צ"ל צפונה. וכי לא פשוט יותר להעתיק כאן את הפס' בירמיה טז: (יד) לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־ה' וְלֹֽא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי־ה' אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (טו) כִּ֣י אִם־חַי־ה' אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה, וכך מוותרים על כל התיקונים, וגם לא קשה מידי קושיית המפרשים הנ"ל.
    גם בסנהדרין (פז, א) מופיעים דברי הגמ' הללו, שם מצוטט הפס' בירמיה כג במלואו, למעט שיבוש אחד, 'לא יאמר', ותוקן על הגליון 'ולא יאמרו עוד'.
    ובכן הכ"י היחיד שיכול לתמוך בהשערה זו באופן מלא הוא כ"י אוקספורד כאן שגורס: והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ייי ולא יאמרו עוד חי ייי אשר העלה וגו'. וכל ההמשך חסר. הנה העתיק 'יאמרו' כבירמיה טז.
    כל שאר הכ"י ודפו"ר [שונצינו וונציה] וכן ע"י דפו"ר מופיע בהם אותו עירוב כמו בקידושין כלומר גורסים 'יאמר' וגם 'ואשר הביא' 'צפון' ובדפו"ר וכן בע"י הנ"ל גם 'הדיחם' ולא 'הדחתים' [בכל הכ"י כבר אין קטע זה של הפסוק למעט כ"י פירנצה שגורס 'הדחתים'], לגבי בני ישראל/זרע בית ישראל, בדפוסים ראשונים וכן בכ"י מינכן 'זרע בית ישראל' [במינכן חסר 'בית'] ובשאר כ"י 'בני ישראל'.
    הרי שהמצב בכ"י ובדפו"ר דומה מאוד ללשון שבגמ' קידושין, כלומר רוב הציטוט מן הפסוק תואם לירמיה טז אולם כולם גורסים גם 'אשר הביא' כבירמיה כג (פורום אוצה"ח).


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף