שיחה:בבלי/ברכות/ג/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה[edit]

יש לדקדק קצת מדוע תחילה מזכירה הגמרא "אשה מספרת עם בעלה" תחילה, ולבסוף מזכירה תחילה "תינוק יונק משדי אמו". ואולי אפשר לומר, שהרי בודאי טוב מראה עינים משמיעת אוזן, אך זה דווקא במקום שאפשר לראות בקלות יותר מאשר לשמוע. ולכן, בהו"א של הגמרא שהיה צד דקחשיב סוף האשמורה האחרונה, אם כן הרי זה יום וכמו ששואלת הגמרא, ואם כן יש מעט אור שאפשר לראות ושוב הסימן של 'תינוק יונק' הוא סימן טוב יותר שהרי טוב מראה עינים משמיעת אוזן, אך למסקנא (לפי לישנא זו) דאיירי בישן בבית אפל הרי אינו יכול לראות כל כך ואם כן "אשה מספרת עם בעלה" הוא סימן טוב יותר. מצולות ים (שיחה) 07:47, 5 בינואר 2020 (UTC)

ייתכן דהא גופא קמ"ל דאין עדיפות לזה על זה.
ולגוף הדברים: אשה מספרת עם בעלה הוא לאו דוקא אשה ובעלה אלא כל הישנים זה עם זה (עי' רש"י) ובלא"ה יותר מצוי מהא דתינוק יונק שאינו בכל בית ובכל זמן. אויצרניק (שיחה) 08:41, 5 בינואר 2020 (UTC)

הערות בדף[edit]

בגמ' מאי קסבר וכו' לימא עד ארבע שעות וכו'.

עי' רש"י. והיינו דהוי ליה לרבי אליעזר לומר זמן הניכר לבני אדם, דזמן חילופי משמרות המלאכים אינו ניכר לבני אדם ומנא להו לידע אימתי סוף אשמורה ראשונה. ולזה מתרצינן דזה ניכר אף כאן ע"י נעירת החמור בסוף אשמורה ראשונה וכו' וכדלקמן.

בגמ' ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי וכו'.

ועפי"ז עיקר שאגת הקב"ה כביכול אינו על צער השכינה אלא על צער הבנים, אמנם לקמן גבי בת קול בעת עניית איש"ר איתא אף "מה לו לאב שהגלה את בניו" והיינו צער השכינה. ויש לציין דבהגהות וציונים מהדו' עוז והדר ציינו דאף בגמ' דידן הוזכר צער השכינה אלא דהושמט ע"י הצנזור, עיי"ש.

בגמ' מאי קחשיב רבי אליעזר וכו'.

והיינו בהך ברייתא דקאמר ר' אליעזר סימני ג' משמרות, האם כוונתו לתחילתן או לסופן, ונפק"מ גבי סוף זמן קריאת שמע לדידיה, האם זה כשהחמור נוער או כשהכלבים צועקין, דאי קחשיב תחילת משמרות א"כ כשכלבים צועקין זה תחילת משמרה שניה וסמוך לזה פקע זמן קר"ש דערבית, משא"כ אי קחשיב סוף משמרות א"כ כשחמור נוער זה סוף משמרה ראשונה ואז מסתיים זמן קר"ש דערבית.

בגמ' אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דמציעתא.

קצ"ע דבהנך ב' זמנים של סוף משמרה ראשונה ואמצעית דאמצעיתא איכא נפק"מ למעשה, סוף משמרה ראשונה – סוזק"ש של ערבית לר' אליעזר, אמצעית דאמצעיתא – חצות לילה נפק"מ לכמה וכמה הלכתא, אך תחלת משמרה אחרונה מאי נפק"מ אית לן בזה, ויל"ע.

בגמ' למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן קריאת שמע אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו - ליקום וליקרי.

צ"ב דבשלמא בעלי חיים ותינוק אפש"ל דהוטבע בהם הרגשה טבעית להתעורר בזמן חילוף המשמרות, אך אשה מספרת עם בעלה זה דבר מציאותי כשמרגישין שמגיע היום [עי' רש"י], וא"כ כשדרין בבית אפל לכאורה אין מרגישין בעלות השחר ואין מתעוררין ומספרין. ודוחק לומר דהך אשה מספרת עם בעלה הוא תוצאה של תינוק יונק משדי אמו ובפרט דמדהקדים הכא אשה לתינוק משמע דאינו שייך זה לזה אלא זה ב' סימנים שונים לסוף הלילה, ויל"ע.

בגמ' אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב
שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי.

צ"ב דזה כבר מצינו בדברי ר' אליעזר לעיל בסמוך אלא דרב יצחק הוסיף לפרט לשון הך שאגה "אוי לבנים" וכו'.

בגמ' באותה שעה למדתי ממנו וכו' שאין נכנסין לחורבה וכו'.

עי' ספר מעון הברכה (להגרי"מ שטרן שליט"א) שהקשה, מנא ליה שאין נכנסין לחורבה, אולי באמת מותר ליכנס לחורבה אלא אליהו אמר לו שלא היה מחויב ליכנס לחורבה והיה יכול להתפלל גם בדרך, עכ"ד. ונראה לומר דמזה שאליהו אמר לו שהיה לו להתפלל תפילה קצרה בדרך, ממילא חזינן להדיא שאסור ליכנס לחורבה, דאי שרי ליכנס א"כ וודאי שאין להתפלל תפילה קצרה אלא צריך ליכנס לחורבה להתפלל תפילה ארוכה כראוי, וע"כ שפיר למד ר' יוסי דאין נכנסין לחורבה.

בגמ' ולמדתי שמתפללין בדרך.

צ"ב מנלן הא, אולי דוקא כשאין לו מקום אחר, דומיא דהכא דלחורבה נאסר עליו להכנס ולא היה מקום אחר ממילא מתפלל בדרך, דודאי עדיף מאשר לא להתפלל כלל, ויל"ע. הערת הר"צ סופר שליט"א.

בגמ' אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך וכו'.

והיינו דלא רק במשמרות הלילה שואג הקב"ה כדלעיל אלא אף ביום נמי ג' פעמים מנהמת בת קול, ויל"ע האם זה מורה דביום נמי איכא ג' משמרות או אולי ביום זה מטעמא אחרינא של התגברות הרחמים בעת ג' תפילות ישראל, וכעין עניית איש"ר לקמן בסמוך, והעירוני לרשב"א בחידושי אגדות לקמן ו' ע"ב ולשפ"א ובן יהוידע בסוגיין, וצוין במהדו' מתיבתא.

בגמ' הקב"ה מנענע ראשו וכו'.

הנה חזינן בסוגיין ג' בחינות, א) במשמרות הלילה - הקב"ה שואג כארי, ב) ג' פעמים ביום - בת קול מנהמת כיונה, ג) כשעונין איש"ר - הקב"ה מנענע ראשו ואומר וכו' מה לו לאב.

בתוד"ה קשיא דר' מאיר וכו' דא"כ ר' מאיר היינו ר' אחאי וכו', עכ"ל.

הנה מה שר"מ אומר בחדא ברייתא משעה שבנ"א נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות ובברייתא אחרת אומר ר' אחאי משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב [והיינו בערבי שבתות לפי פי' רש"י], ויוצא לפי"ז שר"מ ור' אחאי היינו הך, - זה לא איכפת לן כיוון שזה בב' ברייתות נפרדות, אבל לפרש שבאותה ברייתא עצמה, שבה אמר ר' אחאי משעה שרוב בנ"א נכנסין [בערבי שבתות], אומר נמי ר"מ זמן זה בדיוק [והיינו שבנ"א נכנסין וכהנים טובלין היינו הך], זה א"א לומר שבאותה ברייתא יאמרו ב' תנאים אותו זמן בדיוק, דאי"ז מסתבר שהברייתא תחזור בכפילות על אותה שעה.

פניני משה (שיחה) 08:27, 4 במרץ 2021 (IST)