בבלי/ברכות/ד/ב
ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כרבן גמליאל[1] לעולם כרבן גמליאל סבירא להו והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתניא חכמים עשו סייג[2] לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך[3] לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל[4] אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל[5] לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה ואיבע"א לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות קמ"ל דחובה: אמר מר[6] קורא ק"ש ומתפלל מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה[7] לתפלה של ערבית[8] רבי יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תקנום במאי קא מפלגי אי בעית אימא קרא איבע"א סברא[9] איבע"א סברא דר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא ור' יהושע בן לוי סבר כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא[10] ואב"א קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב[11] בשכבך ובקומך ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה אף שכיבה נמי ק"ש ואח"כ תפלה ר' יהושע בן לוי סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה נמי ק"ש סמוך למטתו[12] מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה דהא בעי למימר השכיבנו אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו[13] כגאולה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא: אמר רבי אלעזר א"ר[14] אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים[15] מובטח לו שהוא בן העולם הבא מאי טעמא אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין אלא משום דאית ביה פותח את ידך נימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר אלא משום דאית ביה תרתי אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל[16] אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן[17] ברוח הקדש שנא' סומך ה' לכל הנופלים: א"ר[18] אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאילו במיכאל כתי' ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתי' והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף וגו' מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא[19] אמר ר' יוחנן אתיא אחד אחד[20] כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתי' התם והנה מיכאל אחד (מן) השרים הראשונים בא לעזרני תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ומלאך המות בשמנה ובשעת המגפה באחת: א"ר יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה[21] לקרותו על מטתו[22] אמר רבי יוסי[23] מאי קרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה אמר רב נחמן
- ↑ לימרו הלכה כר"ג (בית נתן) כהמשך לגי' לעיל בסמוך. וכ"ה בשט"מ ופירשו (דק"ס).
- ↑ חכמים עשו חיזוק לדבריהם שלא יהא וכו' (בית נתן).
- ↑ בכי"מ אכנס, וכ"ה בבה"ג וכן לשון הגמ' בכ"מ הנכנס לביתו (דק"ס).
- ↑ וחוטפתו ואם הטיבתו שינה נמצא ישן כל הלילה אלא אדם וכו' (בית נתן). בכי"מ ואם חטפתו שינה נמצא ישן כל הלילה כולו אלא אדם, וכ"ה בב"נ וברי"ף וברא"ש ובס' המוסר פ' ד' ד' מ"ח ב' (דק"ס).
- ↑ לקרות קורא לשנות שונה (ול"ג ואם רגיל) (בית נתן). בכי"מ אם היה רגיל לקרות קורא ואם היה רגיל כו' (דק"ס).
- ↑ דחובה קתני קורא ק"ש (בית נתן).
- ↑ בכי"מ גאולה של ערבית, וכ"ה בבה"ג וברי"ף וברא"ש ובתו' ר"י כ"י ובשט"מ (דק"ס) וכ"ה ברוב כתבי היד, ראה הערה בסמוך.
- ↑ בגליון כי"מ נוסף וכ"ש של שחרית, וכ' בדק"ס אבל מ"ש וכ"ש של שחרית אולי פירוש היה ונתערב בפנים ועי' בתר"י מוכח דלא הוה גריס לה ולקמן ט' ב' איתא גאולה של ערבית לתפלה של ערבית ותו לא ואם נאמר שלשון הגמרא הוא יש לומר מ"ש רש"י ד"ה זה הסומך "וכ"ש דשחרית" דציון דברי הגמ' הוא וע"ז פירש דעיקר גאולת כו' ועי' ברש"י שברי"ף [א"ה וכן ליתא תיבות אלו בכל עדי הנוסח].
ובב"נ הגי' [א"ה נוסף] "וגאולה של שחרית לתפלה של שחרית" והמנהיג בסוף הלכות החול העתיק זה הסומך גאולה לתפלה שחרית וערבית משמע שכן היה גירסתו, עכ"ל.
ובקטע גניזה א' הגי' "זה הסומך גאולה לתפלה", והשאר ליתא. - ↑ בכי"מ אב"א סברא אב"א קרא, וכ"ה בילקוט פ' ואתחנן רמז תתמ"ב וכדפתח אב"א סברא ר' יוחנן כו' (דק"ס) אבל בשאר כתה"י כלפנינו.
- ↑ מאורתא הוי וריב"ל סבר אין גאולתא מאורתא הויא אלא גאולה מעליתא לא הוי עד צפרא (בית נתן).
בכי"מ גאולה באורתא הואי וריב"ל סבר גאולה "מעלייתא" באורתא לא הואי אלא עד צפרא, וכ"ה בילקוט שם וכ"ה ברש"י (דק"ס).
כנוסח הדפוס לא נמצא בכתה"י, ובפרט הנוסח וריב"ל סבר כו' לא מצינו בשום כת"י, ובאמת הוא נוסח מוקשה קצת דאיזה חילוק יש בין ר"י לריב"ל. והנה הנוסחאות בכתה"י:
א' בכ"י פירנצה הגי' ר' יהושע בן לוי סבר גאולה מדאורתא לא הויא ור' יוחנן סבר גאולה מדאורתא (לא) הויא אלא גאולה מעליתא לא הויא עד צפרא, ונוסח זה דומה לנוסח הדפוס. אמנם יתכן שגי' הדפוס היא המקורית ונוסח כ"י פירנצה הוגה, חדא דהחלפת הסדר ריב"ל בר"י מראה סימוכין שהיה כאן הגהה, ועוד שתיבת "לא" בכ"י פירנצה, שהוא ודאי טעות, בא על נכון בנוסח הדפוס "נמי".
ב' כ"י מינכן (כ"י פריס חסר שורה זו) דר' יוחנן סבר גאולה באורתא הואי ור' יהושע בן לוי סבר גאולה באורתא לא הואי אלא עד צפרא, ובגליון הוגה גאולה מעלייתא לא הואי כנוסח שאר כתה"י, אמנם לנוסח זה לריב"ל לא היה גאולה באורתא כלל ולא רק שלא היה גאולה מעלייתא. ורש"י גרס כגי' זו או כגי' כ"י פירנצה.
וג' נוסח כת"י גניזה (קמברידג' TS F2(1).106) שנתברר בס"ד שמייצג נוסח לעצמו, וכעי"ז בבית נתן ועוד כת"י גניזה (ENA NS 23/18), הנוסח: ר' יוחנן סבר גאולה מאורתא הואי ור' יהושע בן לוי סבר אין גאולה מאורתא הואי [מוריב"ל סבר ע"כ חסר בכ"י הגניזה הנז' ראשון, אולי בטעות הדומות] אלא [בקטע גניזה א' ומיהו] גאולה מעליתא לא הואי אלא עד צפרא.
נמצא דלנוסח הדפוס כו"ע מודו דבאורתא הוי גאולה לא מעלייתא, ולר"י די בזה דליקרא גאולה ולריב"ל כיון דגאולה מעלייתא לא הוי לא נחשב גאולה. ולנוסח כ"י פירנצה לר"י הוי גאולה רק דלא הוי גאולה מעלייתא ולריב"ל לא נחשב גאולה כלל. ולגי' שאר כתה"י לר"י באורתא הוי גאולה מעלייתא, ולגי' כי"מ לריב"ל לא הוי גאולה כלל, אבל לגי' ב"נ ודעימיה לריב"ל הוי גאולה אבל לא גאולה מעלייתא עד צפרא. - ↑ ואב"א קרא דכתיב בשכבך ובקומך (בית נתן). בכי"מ "ושניהם מקרא אחד דרשו" ליתא, וכן ליתא בב"נ ובילקוט שם. וכן ליתא ביבמות ל"ה ב' ובב"ב ט' א' (דק"ס).
- ↑ בכי"מ סמוך למיטתך ק"ש אף שכיבה סמוך למטתך ק"ש, וכ"ה בבה"ג (דק"ס).
- ↑ לסמוך היכי סמיך והא בעי למימר השכיבנו אלא הכי קאמר ר' יוחנן לקרי ק"ש ברישא ואח"כ מתפלל אי הכי לימא בהאי לישנא אלא לעולם מסמך ממש כיון דקבעי בגאולה כגאולה אריכתא דמיא דאי לא תימא וכו' (בית נתן). בכי"מ בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אמאי והא לא קסמך גאולה לתפלה א"ל (ט"ס וצ"ל אמרי) וליטעמיך תפלת שחרית דהא ודאי בעי למיסמך גאולה לתפלה והא קא מפסיק ה' שפתי תפתח ["דא"ר יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח כו'"] אלא כיון דתקינו רבנן ה' שפתי תפתח בתפלה ככתפלה אריכתא דמיא. ["לישנא אחרינא"] [א"ה פי' גירסא אחרת] מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ואי אמרת בעי למיסמך גאולה לתפלה בערב היכי מצי למיסמך גאולה לתפלה והא בעי למימר השכיבנו אלא הכי קאמר ר' יוחנן ליקרי ק"ש ברישא ואח"כ מתפלל ונימא בהאי לישנא אלא לעולם מיסמך ממש אלא כיון דקבעי רבנן השכיבנו בגאולה כגאולה, בודאי הא דבשחר מברך כו' מילתא דלא צריכא הכא אבל גם בפסקי רי"ד העתיק כן (דק"ס).
- ↑ א"ר אלעזר בר אבינא (וכן הגיה הגאון ר"י פיק עה"ג ע"ש) (בית נתן). וכ"ה בכי"מ ובע"י ובילקוט תהילים קמ"ה וברי"ף פ' אין עומדין ובכל הראשונים וכבר הגיהו הגרי"ב (דק"ס).
- ↑ בגליון הש"ס העיר שברא"ש ובטור לא כתוב שלוש פעמים, ואף לא ברוקח סי' שכ, ובכ"י פריס 671, אוקספורד 366 חסרות המילים שלש פעמים. בכתב יד פירנצה: "כל האומ' תהילה לדוד (שלשה פעמים) [גמ' א' לא גריס] בכל יום מבטח (הוא) [לו] שהוא בן העולם הבא". וכעי"ז בכ"י מינכן. מעניינת העובדה שדווקא הרוקח, שכ"י פירנצה נעתק באשכנז בחייו, לא גרס כך. מתוך פורום אוצר החכמה.
וראו תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן לח: ולומר יענך ה' ביום צרה (תה' כ) בקדושא דסדרא, כך השיב: כשאמרו חכמים כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, לא אמרו או שתים או שלוש פעמים, ומשמע אפילו פעם אחת. אלא חכמים האחרונים התקינו לישראל שבעיירות לומר בפסוקי דזמרא ובסידרא ובמנחה, שמא יפשעו בפעם או בשתים, תשתייר אחת בידם, לא מפני שחייב לאומרה שלש פעמים - וראיה לדבר, דהא שבת אין בה סידרא בשחרית, ואין בה תהלה לדוד אלא שתי פעמים. ואף בקדושא דסדרא בשתי ישיבות תהלה לדוד אומרין, ובבית רבינו שבבבל תהלה לדוד אנו אומרין, אבל בשאר בתי כנסיות יש שאומרין תהלה לדוד ויש שאומרים יענך ה' ביום צרה, וסומכין לומר: שבת תוכיח, שאין אומרים בה אלא שתי פעמים (גרסאות דף היומי). - ↑ במערבא כו' עד כאן ליתא בכי"מ, וחסר בט"ס מתיבת ישראל עד ישראל אבל גם הראב"ן בסי' קכ"ד לא העתיקו (דק"ס).
- ↑ חזר דוד וסמכה ברוח הקדש (הגהות הב"ח). בכי"מ ואעפ"כ חזר דוד וסמכו, וכ"ה "וסמכו" בילקוט ובראב"ן שם. ובע"י הגי' וסמכה והוא נכון (דק"ס).
- ↑ בכי"מ ואמר ר' אלעזר, ובד' שונצינו הגי' א"ר אלעזר אמר ר' אבינא ולפי גי' הדפוס היא הגי' האמיתית (דק"ס).
- ↑ מאי משמע דהאי קרא במיכאל כתיב אר"י וכו' (בית נתן). בכי"מ ביעף בשלמא גבריאל כתיב ביה בהדיא אלא מיכאל ממאי דהאי אחד במיכאל כתיב, וכ"ה "במיכאל כתיב" בב"נ ובע"י (דק"ס).
- ↑ ובע"י הראשון ליתא "א"ר יוחנן אתיא אחד אחד" וכן בילקוט ישעיה ו' ליתא "א"ר יוחנן" ומסתבר הוא ואפשר דמימרא דר' יוחנן בעלמא אתמר דהאי אחד מיכאל הוא ואתיוה הגמ' אהא דר"א בר אבינא (דק"ס).
- ↑ באו"ז ובראב"ן ובילקו"ש תהלים ד' ה' הגירסא צריך, ועי' הגהת מהר"ץ חיות (חומת אש).
- ↑ בגליון כי"מ נוסף מפני המזיקין, ומכל הראשונים דאמרו והאי ק"ש אינה אלא מפני המזיקין מדאמר אם ת"ח הוא אינו צריך מוכח דלא הוו גרסי ליה. ואולי פירוש הוא (דק"ס).
- ↑ על מטתו אמר רב אסי (וכן הגיה הגאון רבי פיק עה"ג) (בית נתן). בכי"מ א"ר אסי מאי קרא דכתיב רגזו, וכ"ה בב"נ ובסרע"ג ד' י"ט (דק"ס). בכל העדים הניתנים לקריאה מופיע "רב אסי", ובכללם כ"י פירנצה, אולם דווקא בכ"י פריס מופיע כאן ר' יוסי. מתוך פורום אוצר החכמה.