בבלי/ברכות/ו/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו
ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
הבבלי כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
שיטה מקובצת

חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהרש"ל
פני יהושע
גליון מהרש"א
רש"ש
שפת אמת
בית נתן


מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה
מבחן אמריקאי


בבלי TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png א

אמר ר' יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו שנאמר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו'[1]: תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין אמר אביי[2] אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא[3] אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה אמר רבא האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי הני ברכי דשלהי מנייהו[4] הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו הני כרעי דמנקפן מנייהו האי מאן דבעי למידע להו[5] לייתי קיטמא נהילא ונהדר אפורייה ובצפרא[6] חזי כי כרעי דתרנגולא האי מאן דבעי למחזינהו ליתי שלייתא דשונרתא אוכמתא בת אוכמתא בוכרתא בת בוכרתא ולקליה בנורא ולשחקיה ולימלי עיניה מניה וחזי להו ולשדייה בגובתא דפרזלא ולחתמי' בגושפנקא דפרזלא דילמא גנבי מניה ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק רב ביבי בר אביי עבד הכי חזא ואתזק בעו רבנן רחמי עליה ואתסי[7]: תניא אבא בנימין אומר אין תפלה[8] של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה[9] במקום רנה שם תהא תפלה אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים נצב בעדת אל[10] ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל[11] ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו' מאי ולחושבי שמו אמר רב אשי[12] חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ומנין שאפילו אחד[13] שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא תרי מכתבן[14] מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות וכי מאחר דאפי' תרי תלתא מבעיא מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמ"ל דדינא נמי היינו תורה וכי מאחר דאפי' תלתא עשרה מבעיא עשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי[15]: א"ר אבין בר רב אדא א"ר[16] יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו[17] זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתי'[18] וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין[19] דמרי עלמא מה כתיב בהו א"ל ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל אין[20] דכתיב את ה' האמרת היום (וכתיב) וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא בשאר[21] בתי מאי א"ל כי מי גוי גדול[22] ומי גוי גדול[23] אשריך ישראל או הנסה אלהים ולתתך עליון אי הכי נפישי להו טובי בתי[24] אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא אשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא[25] או הנסה אלהים בחד ביתא ולתתך עליון בחד ביתא




שולי הגליון


  1. בכי"מ וצאצאי מעיך כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני, ובגליון אית דגרסי אל תקרי למצותי אלא לִמְצָוְתַי (דק"ס). ונ' ביאורו כפי מה שפי' הרא"ה והר"י מלוניל שדורש מצותי לשון צוות (חומת אש).
  2. בכי"מ בפני המזיקין אמר רב יוסף [וכ"ה בבית נתן] אינהו כו', בפני, ועי' בהגהות הג"ר שאול מווילנא (דק"ס).
  3. בכי"מ וקיימי לן בכיסלא. ובגליון וקיימי עלן בכיסלא לעוגיא, וצ"ל ככיסלא. וכ"ה לעוגיא בילקוט תהילים צ"א והוא מלשון עוגיות לגפנים במ"ק ב' א' (דק"ס). בכ"י פאריז ומקפי לן ככסלי מבית לאניוא, וט"ס. וברש"י ד' שונצינו המקפת העוגיא כו' אין עושין עוגיות כו' את תל העוגיא הכל בעין. ובד' ווינציא ר"פ לפי שראו בד"ה כי כסלא לאוגיא הגיהו הכל באלף אבל נר' שרש"י הי' לו גי' הכ"י וצריכים להגיה כי כסלא לעוגיא. ובתו' בד' שונצינו הדין עוגיא להוי פאה (דק"ס בהשלמות).
  4. דשלהי מינייהו הוי הני (הגהות הב"ח) וראה הע' בסמוך.
  5. בכי"מ אמר אביי האי דוחקא דכלה מינייהו והני כרעי דמנקפי מינייהו והני ברכי דשלהי [ובגליון דמשלהי] מינייהו והני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו והאי מאן דבעי למחזי לכרעייהו, במאי דלא הפסיק במאני בין ברכי ובין כרעי ודאי נכון הוא וכ"ה בילקוט שם. ובבית נתן ליתא "אמר אביי האי" דוחקא והגי' והאי דוחקא משמע דכולא מימרא דרב הונא הוא וגם בילקוט לא נזכר בזה אמורא. גם ליתא בבית נתן "ולשדייה בגובתא" כו' עד "גנבי מיניה" וגריס וחתים בנפשיה כי היכי כו' (דק"ס).
  6. בכי"מ נהילא לפורייה ונהדר לפורייה מאחוריה ולצפרא (דק"ס).
  7. בכי"מ נוסף א"ר חיננא כל חד וחד מינן מקפי ליה אלפא משמאליה ורבוותא מימיניה שנא' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו'. על לבי כנישתא אחור תפילי כי דרגיל סימן, וכ"ה שנא' יפול כו' בבית נתן ובע"י ובילקוט שם אך סדרו ומקומו גי' הדפוס עדיף דשייך יותר לעיל גבי וקיימי עלן כו'. על לבי כו', והוא שייך לקמן אחר שם תהא תפלה והוא סימן לתלתא מימרי דרבין בר רב אדא מצוי בבהכ"נ. תפילין. הרגיל לבא. ותיבת אחור איני יודע לכוין פירושו (דק"ס).
  8. בכי"מ תפלתו, וכ"ה בע"י ובכל הראשונים שהביאו מימרא זו (דק"ס).
  9. לשמוע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפל' לפניך בבית הזה במקום רנה שם תהא תפלה (וערש"י בבהכ"נ שם אומרים הציבור שירות ותשבחות בנעימות קול ערב ע"כ ועיין בס' שלמי שמחה פי' על הרא"ש שכתב וז"ל ולי נראה על שם הפסוק לכו נרננה וכו' ומסיים אל מנוחתי דהיינו בהמ"ק וגם במזמור לתודה וכו' לפניו ברננה וכו' בואו שעריו וכו' כמ"ש מהרש"א בחידושי אגדות שבה"כ נקראו שערים ע"ש עכ"ל ולפי גי' הכ"י שמביא כל הפסוק מוכח שפיר מגופא דקרא אשר עבדך מתפלל לפניך בבית הזה וא"צ להביא עצות מרחוק (ועיין ראב"ן סי' קכ"ו ומקום רינה הוא בבהכ"נ שנאמר רננו צדיקים בה' וכו' ע"ש)) (בית נתן).
  10. בכי"מ שמתפללין [בבית הכנסת. והוא מוקף] ששכינה עמהם שנא' בעדת אל ["ומנין לעשרה שקרויין עדה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת"], ויפה מחקו תיבות "בהכ"נ" דבבהכ"נ איכא שכינה אף בלא תפלה כדאמר הכא (דק"ס).
  11. ובאה"ת ליתא מן "מניין לעשרה" כו' עד ומניין לשלשה ט"ס כדאמר בסמוך עשרה מיבעיא (דק"ס).
  12. אמר רב אשי אפי' חישב אדם (הגהות הב"ח). בכי"מ א"ר אסי אפי' חשב לעשות מצוה, וכ"ה בבית נתן ובע"י הראשון ובאה"ת ובראב"ן סי' קכ"ו ובמנוה"מ נר ג' כלל ג' פ"ג וכ"ה בקדושין מ' א'. ובכולם הנוסחא אפי' לבד מבב"נ ועי' מהרש"א (דק"ס).
  13. בכי"מ ומניין לאחד שיושב, וכ"ה בע"י ובמנוה"מ שם (דק"ס).
  14. בכי"מ דאפי' בחד איכא שכינה בהדיה בתרי צריכא למימר אמרי בתרי מכתב כתיבי, וכ"ה באה"ת ושם הגי' בכל הבבות למה לי וכ"ה בתו' הר"י ותו' הרא"ש. והנוסח צריכא למימר בכל הבבות כ"ה במנוה"מ שם (דק"ס).
  15. בכי"מ בתלתא איכא שכינה בהדייהו עשרה צריכא למימר אמרי בעשרה קדמה שכינה ואתיא ברישא והדר אתו נינהו בתלתא אתו נינהו ברישא והדר אתיא שכינה. ובגליון ה"ג אמרי עשרה קדמה להו שכינה תלתא עד דיתבי. וכ"ה באה"ת (דק"ס).
  16. בכי"מ ואמר רבין בר רב אדא אמר רב [וכן לעיל] יצחק, וכ"ה בע"י ובאה"ת ובילקוט ישעיה ס"ב ובאו"ז הל' ק"ש סי' ז' ובמנוה"מ נר ג' כלל ג' חלק ה' פ"א וכ"ה האמת דלא שייכא האי מימרא הכא אלא משום דהנך תלתא חד אמורא אמרינהו. והנה בכולן כתוב רבי יצחק אך אין למדין מזה כי בתיבת רב ורבי עשו הסופרים והמדפיסים כפי העולה על לבם מעתיק זה כתבו ר' בקו על הריש ובא השני ופשט לו רב או רבי וכן המדפיסים. אבל לפי הנר' היה בבלי כדאשכחן לקמן ז' ב' א"ל ר' יצחק לר' נחמן וכן בתענית ה' ובכמה דוכתי וא"כ הוא רב יצחק ואף דאפשר לומר דהוה מנחותי דנחית מא"י וכמו שאמרו לקמן מ"ד א' ובשבועות ל"ו א' כי אתא ר' יצחק ולקמן כ"ו א' ול"ו א' ובכמה דוכתי א"ר יצחק א"ר יוחנן אבל כפי שאנו מוצאים אותו הרבה פעמים בש"ס והוא שקיל וטרי עם ר"נ ורבא וסייעתם משמע שהיה מבבל וכן לקמן ז' ב' הגי' בס' האגודה רב יצחק (דק"ס).
  17. בכי"מ תנא ימינו זו תורה. תנא, וגי' מוטעת היא דדרשה דר' אבין הוא (דק"ס).
  18. עוז לעמו יתן וכתיב וראו כל עמי הארץ (ול"ג מנין שהתפלין עוז הם לישראל וכן נראה מרש"י ד"ה עוז לעמו ומניין שהתפילין עוז וכו') (בית נתן). וכ"ה בכי"מ ובאה"ת ובאו"ז ובמנוה"מ שם וכן משמע קצת מרש"י ד"ה עוז לעמו (דק"ס).
  19. בכי"מ אבין בתפילי דמרי עלמא, ובאה"ת הגי' הני תפילי דקוב"ה (דק"ס).
  20. בכי"מ א"ל וכי משתבח הקב"ה בתושבחתא דישראל א"ל הין, וכ"ה במנוה"מ שם (דק"ס).
  21. באה"ת באידך בתי. ושם ליתא מן א"ל "כי מי" כו' עד "אלא" כי מי כו' וכן ליתא במנוה"מ שם ונר' שקצרו את המאמר (דק"ס).
  22. בכ"י פאריז "כי מי גוי גדול" ליתא, וט"ס (דק"ס).
  23. בכי"מ א"ל מסתברא ומי גוי גדול כי מי גוי גדול, תיבת מסתברא איתא גם בב"נ ובמנוה"מ. אך מה שהקדים כאן ולקמן ומי גוי לכי מי גוי בודאי ט"ס הוא דלמה הקדים את הקרא המאוחר (דק"ס).
  24. בגליון כי"מ גוי גדול בחד ביתא ואשרך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא ואו הנסה אלהים ולתתך עליון בחד ביתא אי הכי חסרו להו אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול בחד ביתא אשרך ישראל בחד ביתא מי כעמך ישראל בחד ביתא או הנסה אלהים בחד ביתא ולתתך עליון בחד ביתא א"ה נפישי להון טובא (ו"בתי" ליתא). נפישי להו טובא, אינו מדוקדק, דאינן אלא חמשה ואולי צ"ל אלא כי מי גוי גדול בחד ביתא ומי גוי גדול בחד ביתא כו' וכמו שהוא בנוסחת הבית נתן (דק"ס).
  25. בכ"י פאריז "ומי כעמך ישראל בחד ביתא" ליתא, וט"ס (דק"ס).
< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף