חדות יעקב/ברכות/ג/א
תוס' ד"ה ועונין יהא שמיה הגדול מבורך. מכאן יש לסתור מה שפירש במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפלה וכו'. ופירושו יהא שמי"ה שם י"ה רבא. כלומר שאנו מתפללים שיהא שמו הגדול ושלם, ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומר ומבורך לעולם הבא וכו'. הקשה הרב כפות תמרים (דף ל"ד ע"ד) אמאי לא סתרו התוספות ז"ל דברי המחזור ויטרי, מהאי דאמרינן בפרק לולב הגזול (דף ל"ט ע"א) אמר רבא לא לימא איניש יהא שמיה רבא והדר מברך וכו'. ולפי פירוש המחזור ויטרי מאי איכפת לן שמפסיק בנתיים. דהא לא הוי מזכיר שם שמים לבטלה יע"ש שהניחה בצ"ע.
וראיתי מי שתירץ עם מה שהקשו התוספות שם (לח: ד"ה אמר) מההיא דפרק מצות חליצה (יבמות קו:), אמר אביי מאן דמקרי גט חליצה לא לקרי לדידה לא לחודיה חפצת לחודיה וכו'. רבא אמר אסוקי מלתא היא וכו'. דהא הכא פליג ארב ספרא דקאמר הכי. ותירצו דשמא בסוף ימיו קבלה מרב ספרא ע"כ. נמצא לפ"ז דהשתא קיל"ן כרב ספרא, ואף רבא מודה ובהכי מתרצה קושיין ע"כ.
והא ודאי בורכא היא, דמאי דקיל"ן כרב ספרא, ואנו אומרים דאפשר דאף רבעא חזר בו היינו משום דאמרינן אסוקי מלתא היא אבל אנה"נ אם היינו אומרים כדס"ד לרבא מעיקרא דהוי הפסק, נראה מן הש"ס דאף ר' ספרא היה מודה שהיה אסור. וכפי פירוש המחזור ויטרי שפיר הוה מצינן למימר הכי ולא הוי מזכיר שם שמים לבטלה כיון דמלת רבא לדידי הוי לשון תפלה, וכ"כ הרב כפות תמרים הנ"ל בתוך דבריו ופשוט הוא.
ועל כן אשר אני אחזה לי לומר דהמחזור ויטרי יתרץ דאף על גב דלא הוי מזכיר שם שמים לבטלה כיון דמלת רבא הוא תפלה, מכל מקום לא אריך להפסיק בין מלת רבא למברך, דאם אנו מפסיקים נשארה תיבת מברך תלויה ועומדת ולא ידעינן היכא קאי. ומה שאסר רבא גופיה התם למימר ברוך הבא והדר ה' הוא מטעם דבשם ה' מזכיר שם שמים לבטלה.
אמנם מה שאסר לומר יהא שמיה רבא והדר מברך לאו מטעם דמזכיר שם שמים לבטלה הוא, אלא משום דמלת מברך אין לה קשר לשום מקום אם מפסיק בין שמיה לרבא והא כדאיתיה והא כדאיתיה ודו"ק. וסהדי במרומים כי אחר זמן שכתבתי זה נדפס מחדש ס' הבהיר ברכי יוסף להרב מופת הדור והדרו ה' יאריך ימיו וראיתי שכיוונתי במקצת דבריו חדאי נפשאי חדאי נפשאי: