בבלי/ברכות/ז/א
א"ר יוחנן משום ר' יוסי[1] מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים[2] וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו[3] וקמ"ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב[4] פני ילכו והנחותי לך אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא אין דתניא ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דאמר להו נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' מאי למען דעת צדקות ה' א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקא"ל בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' מלמד שכל אותן הימים לא זעם. וכמה זעמו רגע וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח שנא' כי רגע באפו חיים ברצונו ואב"א מהכא חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי. ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעי' דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר ש"מ לאו אורח ארעא למעבד הכי ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב תנא משמיה דר' מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה: וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנא' ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר הלוא בלכתך עמנו בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנא' הודיעני נא את דרכיך אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו אמר לו משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע: אמר מר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע איני והא כתיב פקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי ומשנינן לא קשיא הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אלא הכי קא"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור ופליגא דר' מאיר דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנא' וחנתי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה ופליגא דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט: והסירתי את כפי וראית את אחרי אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה רבינו שנא' הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אע"ג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ"ה אוקמה בזרעיה שנא' בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו' ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא אתיא רביה רביה כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:
- ↑ משום ר' יוסי בן זמרא מנין (הגהות הב"ח).
- ↑ במקום "נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים" גורסים רבים: "נכנסתי לבית קדש/קדשי הקדשים להקטיר קטורת" (כת"י מינכן 95; פאריז 671; קטע מן הגניזה באוקספורד; רבינו חננאל, מובא בערכי תנאים ואמוראים ערך ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול; רבינו נסים בספר המפתח ברכות נז ע"ב; מגילת סתרים, בתוך: תורתן של גאונים, ז, עמ' 858; ספר רושיינא פרשת ואתחנן עמ' ק; תשובת ר' אברהם בן הרמב"ם באגרות קנאות עמ' 19). ובמקום "פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי...", יש גורסים: "פעם אחת הייתי מעלה עולה על גבי המזבח וראיתי..." (כת"י אוקספורד 366 [מובא בבית נתן]; קטע מן הגניזה בבהמ"ל 10–1/147 ENA ;מנורת המאור לר' ישראל אלנקאוה, חלק ד עמ' 575). בזה הבנתי את דברי הרשב"ץ במגן אבות על אבות פ"א מט"ז: ועל זה האחרון אמר שמואל הקטן בסנהדרין פרק א', ישמעאל ושמעון לחרבה, והוא ר' ישמעאל בן אלישע שהיה כהן גדול ומשמש על גבי מזבח, כמו שנזכר בראשון מברכות. לפי"ז מתורצת קושיית הראשונים ביומא איך ראה שם מלאך הלא וכל אדם לא יהיה בבואו לכפר בקודש עד צאתו, ואפילו אלו שנאמר בהם ופניהם פני אדם. והשתא מבואר שהיה בחוץ ודוק (מתוך פורום אוצר החכמה עיי"ש עוד).
- ↑ ראשו וקמ"ל נ"ב ס"א מאי קמ"ל (הגהות הב"ח).
- ↑ עי' צל"ח, ובש"ס כת"י מינכן 95 ,הגי' בגמ' (בע"א) היא: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מאי דכתי' ויאמר פני ילכו והניחותי לך אמ' לו הקב"ה למשה... ועל הגליון יש הגהה: מאי דכתיב גרסי' ולא גרסי' מניין שאין מרצין לו לאדם כו' דכתיב כו' דמשום ר' שמעון בן יוחי קאמ' לה לקמן אבל הסופרים שבשו הספרים וטעו והגיהו כאן הא דלקמן דחד קרא הוא. וכעי"ז גי' כל הכ"י. וע"ע מש"כ בדקדוקי סופרים (מתוך פורום אוצה"ח).