שפת אמת/ברכות/ז/א
בגמ' וכמה זעמו רגע דכ' רגע באפו חיים ברצונו. לכאורה היה נראה דלעולם ליכא ריתחא קמיה טפי מרגע כפשטיה דקרא רגע באפו ומיד חיים ברצונו. אך לפ"ז קשה מ"ש לעיל המתן עד שיעברו פנים של זעם. לכך י"ל דכשגורם החטא אין שיעור לדבר. אלא דמעיקרא אמר מנ"ל דאיכא ריתחא ומביא ראיה מקרא דזועם בכל יום. ועל זה שאל כמה זעמו בכל יום אבל לא קאי על שעת החטא. ומ"מ אפשר ליישב גם פי' הראשון ואין להאריך:
שם בגמ' ופליגי דר"מ כו' אחת לא נתנו לו כו' וחנותי כו' אעפ"י שאינו הגון. איני יודע פירוש דברים אלו מה לא נתן לו כיון שכן דרכיו של הבורא ית' לחון ולרחם למי שיחפוץ אף שאינו הגון, א"כ היא בכלל מה שאמר מרע"ה הודיעני את דרכיך. ומה לא נתן לו הלא הודיעו לו הכל. וי"ל בדוחק שבאמת יש טעם [מה שהקב"ה חפץ לחון ולרחם למי שאינו הגון] והקב"ה רצה להעלים ממנו לכן אמר אעפ"י שאינו הגון אבל עכ"פ קשה מנ"ל מהאי קרא שלא גילה לו הטעם: