פתח עינים/ברכות/ז/א

פתח עינים ברכות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וא"ר יוחנן משום רבי יוסי מנין שאין מרצין וכו'. לקמן בדף זה ע"ב אמרה ר' יוחנן גופיה משם רשב"י ע"ש.

ומי איכא רתחא קמיה. אין דתניא ואל זועם וכו'. יש להרגיש מאי פריך ומי איכא רתחא קמיה אטו לא זכר קרא דכתיב ואל זועם בכל יום. ותו התרצן למה הוצרך להביא הבריתא דקתני וכמה זעמו רגע וכו' תיסגי דלימא אין דכתיב ואל זועם ובריתא למה לי. ותו דהרי ר' יוחנן משם רבי יוסי דריש הך דרשא המתן עד שיעברו פנים של זעם וכפי הנראה האי רבי יוסי סתם הוא ר' יוסי בן חלפתא התנא. והמקשן פריך עליה ומי איכא רתחא וכיון דלא נתקררה דעתו בדברי רבי יוסי התנא דטעמו ונימוקו עמו והלכה כרבי יוסי מחבירו. מה יוסיף להביא בריתא הרי גם רבי יוסי הוא תנא ולא הונח לו. וכי תימא דכחו הוא פסוק ואל זועם א"כ קרא לחודיה הו"ל לאתויי כדאמרן:
ואפשר דבכתוב עצמו יש לפרש כדתרגמוהו בזהר הקדוש אל שהוא חסד זועם לבעלי הדין והיינו דכתיב זועם לאחרים ולא זעום וכפ"ז ליכא רתחא אלא חסד ורחמים וממילא בעלי הדין יעברו חלושי"ם או יתבטלו והוא זעם לבעלי הדין. וא"כ אין ראיה מהכתוב וזו היתה דעת המקשן ואמטו להכי התרצן מייתי הבריתא דמפרש ליה לקרא כפשטיה דאיכא זעם וזוהי שיטת רבי יוסי:

השתא דעת בהמתו לא הוה ידע עיין מה שכתבתי בעניותי בס' הקטן ראש דוד פ' בלק דף קכ"ה ע"ד עיין שם ומשם באר"ה:

שאלמלא כעסתי וכו' הקשו התוס' מה היה יכול לומר ברגע וי"ל כלם. וראיתי בספר יערות דבש ח"א דף ס"א ע"ד שכתב דהך שינויא דהתוס' אינו מתישב דלאיזה אומה יהי' דלא יש זמן להזכיר האומה שמקלל ולי ההדיוט נראה דלק"מ דהרי אמרינן לקמן דף ל"ד ע"א א"ר יעקב א"ר חסדא כל המבקש רחמי' על חבירו אין צריך להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים וה"נ נימא דאין צריך להזכיר שם האומה אלא שכשאומר כלם בדעתו על האומה. ואם נפשך לומר הכא היה מסתכל באומה ואומר כלם והא ודאי סגי. ואפשר שזה טעם שהוצרך בלק להביאו כדי שיסתכל בהם דאין זמן להזכיר שמם לפום הך שינויא דהתוס':
וצופה הייתי להרב הנז' דהוקשה לו דהכתיב ואל זועם בכל יום ואיך ישתנה חק זה. ועוד משז"ל שהברכות של בלעם נהפכו לקללות והרי בו בפרק לא היה זעם. ועוד מאי דאמרו בשמעתין ברישא וכמה הוא רגע אחד מחמשת רבוא וכו' ובתר הכי הוסיף לשאול וכמה רגע וקאמר כמימריה. ולכן יצא לידון בדבר חדש דיש רגע גדול ויש רגע קטן והרגילות הוא לכעוס ברגע גדול והוא א' מחמשת רבוא וכו' וברגע זה היה יכול לכוין בלעם ובשיעור רגע זה יש שהות לקלל. אך יש רגע קטן כמימריה ובאותם ימים זעם ברגע קטן ולא היה שהות לקלל אלא דבכח הדמיון חשב לקלל ובהמצאה זו תריץ יתיב ההערות אשר הערה ע"ש באורך:
ואנא בריה קלה לא הונח לי בדבריו ז"ל מריש הוה אמינא דאעיקרא התולדה הזו דיש שני מיני רגעים לא שמיע לי והוא בא לחלוק את השוין דפשטא דשמעתא היינו דבין הברית' ובין האמוראים שוו בשעוריה' אלא דמהבריתא דקתני א' משמונת (כן הוא גירסת הילקוט) רבוא וכו' אכתי לא ידענו שיעורו דאיה שוקל איה סופר לרגעים יבחננו ועל זה שאלו האמוראים וכמה רגע למען דעת כל אדם בנקל וקאמר כמימריה. ומלשון הש"ס וכמה זעמו רגע מוכח דעל זעם הפשוט דכל יום קאמר ועליה אמר רגע כמימריה והכי מוכח בפסיקתא פ' בלק ע"ש. וא"כ מהא שמעינן דשיעור הבריתא והאמוראים הכל אחד. ותו דמוכח בשמעתין ושאר מדרשי רז"ל דבאותם הימים לא זעם כלל וכן אמרו בזהר הקדוש במדבר דף קי"ט דלא אשתכח בדינא באינון יומין. ומאי דהוקשה לו להרב הנז' דכתיב ואל זועם בכל יום לק"מ דתדיר כך הוא בר מאינון יומין אשר הפליא חסדו למען דעת צדקות ה' ועיין בירושלמי פ"ט דסוטה:
ולפי דרכו יכולני לפתור אשר בשמים יש מציאות דבר אשר ממנו ישתלשל לזעם רגע ובאותם הימים לא נשתלשל ואינו נקרא זעם ובלעם אינו מכיר כי אם בזעם. אך ההוא בר פחין תדיר היה מהרהר בקללה ובכלל הרהר בעת מציאות הדבר שממנו ישתלשל הזעם בעלמא בבלי דעת והשתא א"ש דברכותיו נהפכו לקללות דבהיות כי חטאו אותו הרהור אהני כשזעם בפועל שיתהפכו לקללות ודוק הטב כי קצרתי. ועמ"ש הרב הנז' עוד שם ביערות דבש ח"א בענין זה דרך דרש והמצאות ואוקמתות דף מ"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף