אבן שלמה (שיק)/ברכות/יא/א
אבן שלמה (שיק) 
ברכות יא א
שם דף י"א ע"א
אלא בית שמאי מאי טעמא לא אמרו כבית הלל אם כן נימא קרא בבוקר ובערב, מאי בשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש. לפלא מאוד דהא איצטריך בשכבך ובקומך לידע זמן קימה וזמן שכיבה. ואי הוה כתיב בבקר ובערב הוה אמינא דזמן קריאת שמע של יום כל היום. וזמן קריאת שמע כל לילה דוקא עד עלות השחר. שוב ראיתי שהמפרשים הרגישו בזה, ובספר צל"ח תירץ דהכי פירושו אם כן נימא קרא בבקר ובערב בפרשה ראשונה, ובפרשה והיה אם שמוע לכתוב בשבתך ובקומך, או להיפך בפרשת שמע בשבתך ובקומך ופרשה והיה אם שמוע בבוקר ובערב ואז נדע הכל זמן קימה וזמן שכיבה מבשכבך ובקומך הנאמר. אבל באמת זה דחוק דאם כן כי ילפינן מבשבתך בבית ובלכתך בדרך האמור בפרשה ראשונה לפרוך מאי עביד בבשבתך בביתך האומר בפרשת והיה אם שמוע אלא ודאי דמה שנאמר באלו שני הפרשיות לא דרשינן אלא מפרשה ראשונה, וגם מדבריו משמע שהוא דחוק. שוב ראיתי בספר הגאון שאגת אריה תירוץ נכון לזה, ובקיצור כוונתו דכוונת הגמרא אם כן נימא קרא בערב ובבוקר היינו שני פעמים ב"ב ואז הוה ידעינן דזמן קריאת שמע הוא עד שלש שעות כדאמרינן לקמן בפרק תפלת השחר גבי פלוגתא דר"י ורבנן דאי הוה כתוב חד בב' הייתי אומר זמנו עד חצות לרבנן. ואי כתיב ב' פעמים בב' היינו אומרים עד ג' שעות עיין שם שהאריך בזה. ואין להקשות דמאי קאמרי בית שמאי דלכתוב ב' פעמים בב' דהא היה צריך להאריך יותר מעכשיו דכתיב ובקומך. וי"ל דהכי קאמרי בית שמאי דהלא בשכבך ובקומך אינו בכל התורה. וב"ב מצינו כמה פעמים במקרא והוה יותר טוב למכתב בבקר בב' שני פעמים אף שצריך להאריך קצת בלשון. אלא שמע מינה מדכתב בשכבך ובקומך על כרחך להורות דזמן שכיבה שכיבה ממש וזמן קימה קימה ממש:
שם בגמרא אי משום טירדא אפילו טבעה ספינתו בים נמי אלמה אמר רבי אבא ב"ז א"ר אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין וכו'. יש להקשות בזה דבמאי דפתח לא סיים תחלה הקשה אפילו טבעה ספינתו ושוב הביא ראיה מאבל. ואין לתרץ דלא מצא מימרא מפורשת דטבעה ספינתו חייב אם כן היה לו מתחילה להקשות מאבל. שוב ראיתי מספר עטרת ראש שהרגיש בזה והאריך בזה. ולעניות דעתי נראה לתרץ פשוט דהמקשן הקשה לו דרך ממה נפשך. תחילה הקשה לו לפי סברתו דטעמא בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת משמע דתלה הכלב מצוה. אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי דאיכא מצוה. ומשני הכא טריד והתם לא טריד. ושוב הקשה לו לפי סברתך דממעטת כונס את האלמנה משום דלא טריד אם כן נראה דהכל תלוי בטירדא ומי שהוא טרוד פטור. אם כן אפילו טבעה ספינתו נמי דהא טרוד ולהכי נקט טבעה ספינתו משום רבותא אפילו טבעה ספינתו דליכא שום מצוה בטירדא זו אי הכי צריך לפטור אותו לפי סברת התרצן דתלוי בטירדא. וא"א אין הכי נמי אלמה אמר ר' אבא ב"ז א"ר אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה וכו'. ואם כן חזינן דאפילו אבל דיש קצת מצוה בטירדא זו דלא הוי רשות כמו טבעה ספינתו ואפילו הכי חייב. ואם כן כל שכן דטבעה ספינתו חייב. ומשני התם טריד טירדא דמצוה הכא טריד טירדא דרשות וכבר הרגיש רש"י וכתב במתק לשונו וכיון דאנן מיעוט בעלמא דרשינן וכו'. לכאורה מאי בעי רש"י בזה. אבל לפי מה שביארנו ניחא דכוונת רש"י הוא כך דהתרצן נמי סבירא ליה ממה נפשך אם תלוי במצוה אפילו כונס את אלמנה נמי ואם תלוי בטירדא אפילו טבעה ספינתו נמי רק דמשני ליה דבשלומא אי הוה מקרא מפורש דחתן פטור הוה אמינא או דתלוי במצוה או בטירדא. אבל השתא דלית לן מקרא מפורש רק ממיעוט נוכל לומר דלא ממעט הכתוב אלא דוקא תרווייהו היכא דטריד בטירדא דמצוה:
שם תנא רב יחזקאל עשה כדברי בית שמאי עשה. עשה כדברי בית הלל עשה. רב יוסף אמר כו'. רב נחמן ב"י אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה. דתנן כו'. הרי"ף הביא דברי כולם ומסתמא פסק כרב נחמן ב"י דהא הביא ראיה ממשנתינו וגם הרא"ש העתיק לשון הרי"ף ומסתמא הכי סבירא ליה, ויש לדקדק על הרמב"ם שבפרק ב' מהלכות קריאת שמע פסק כבית הלל ולא כתב כלום אם עשה כדברי בית שמאי, והטור סימן ס"ג כתב בשם ר"ע וזה לשונו מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרות מעומד לא יאות עביד ונקרא עבריינא וצריך לגעור בו שמצותה מיושב ע"כ לשון הטור בשם ר"ע וכן הוא בשולחן ערוך. וגם עליהם יש לתמוה למה קראו אותו עבריין ולא אמרו שחייב מיתה כלשון הגמרא. והיה נראה לי לחלק לכאורה דהא דאמרינן בגמרא עבד כדברי בית שמאי חייב מיתה היינו בלילה דאמרי בית שמאי מטין וקורין והוא הטה וקרא דבזה ליכא למימר שכוונתו להחמיר. דמה חומרא יש בהטיה אלא מסתמא כוונתו לעשות דוקא כבית שמאי ולכן חייב מיתה אבל בשחרית יכול להיות שכוונתו לחחמיר לעמוד כמו שמצינו בכמה דברים שמצותו דוקא מעומד. ובזה מדוקדק הלשון של ר"ע שכתב מי שרוצה להחמיר ולעמוד כו'. אבל גם בזה עדיין אינו מתורץ, דאם כן היה להטור והשולחן ערוך גם כן לכתוב אם עשה בלילה והטה כדברי בית שמאי חייב מיתה. איברא דיש לתרץ בענין אחר דזה הוי רבותא דשרי למקרי עבריינא דהוה אמינא היכא שרי למקרי עבריינא כגון שעבר על גזרה דרבנן אבל בעשיית מצוה כמו הכא לא, ויש לעיין בזה היטב. איברא יש לי עוד לדבר בזה דלכאורה לרב יוסף דאמר עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום, אם כן לא יצא וצריך לחזור ולקרות כמו שהביא ראיה ממסכתא סוכה. וכמו שפירשו התוספות. ולפי זה מצינן למימר דרב נחמן ב"י בא להקל ולהחמיר. להקל היינו שאין צריך לחזור ולקרות, ולהחמיר שחייב מיתה וראיתו ממשנתינו על שני הדברים. היינו שחייב מיתה וגם שאין צריך לחזור לקרות דמדאמרו לו כדי היית כו', ולא אמרו לו שלא יצא ידי קריאת שמע כמו שאמרו בית שמאי לבית הלל א"כ היית נהוג לא קיימת מצות סוכה מימיך אבל לפי זה קשה מאוד על הפוסקים האחרונים שלא דברו מזה כלום ויש לי בזה עוד איזה דברים: