שאגת אריה/ה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בפרק קמא דברכות (ד"ט) תנן וגומרה עד הנץ החמה, ואקריאת שמע דשחרית קאי, רבי יהושע אומר עד ג' שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות ואיפסקא הלכתא בגמרא כרבי יהושע. אי הא דעד שלש שעות הוי עד בכלל והוי זמן קריאת שמע עדיין בשעה שלישית. או דילמא עד ולא עד בכלל ואין זמנה אלא עד סוף שעה שניה ומכאן ואילך עבר זמנה:
תשובה הבית יוסף כתב באו"ח סי' נ"ח שכתוב בהגהות מיימוני שרבינו שמחה כתב דעד תחלת שעה ג' קאמר, והם דחו דברי והעלו דעד סוף שעה שלישית קאמר, וכן מוכח בירושלמי וכן פירשו התו' וכן הסכים הר"ם ע"כ. וכן העלה הסמ"ג וכן כתב הרמב"ם ז"ל ע"כ.
ולכאורה נראה לי לדקדק דעד שלש שעות הוי עד ולא עד בכלל דומיא דעד הנץ החמה דתנא ת"ק דאף על גב דאיכא שלשה זמנים קודם הנץ החמה ושעת הנץ החמה ובתר הנץ החמה כדאמרינן בפרק קמא דפסחים (די"ב) ובסנהדרין (דמ"ב). מכל מקום עד הנץ החמה דקאמר ת"ק הוי עד ולא עד בכלל ואין זמן קריאת שמע לתנא קמא נמשך בתוך הנץ החמה כלל, כדמוכח בפרק מי שמתו (דכ"ב) ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא. ובגמרא (דכ"ה) לימא תנן סתמא כר"א דאמר עד הנץ החמה ודחי אפילו תימא רבי יהושע ודילמא כוותיקין דאמר רבי יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, אלמא לתנא קמא אין זמן קריאת שמע בתוך הנץ דהא לאמי דס"ד דמתני' כר"א ואפילו הכי תנן אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה דדוקא עד שלא תהא הנץ החמה אבל מזמן הנץ אפילו בתוך הנץ עבר זמנה. ואם כן הכי נמי נימא לרבי יהושע בשיעורא דידיה דעד ולא עד בכלל.
ובמתני' קמייתא תנן (ב.) מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות ורבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. ואף על גב דאין עמוד השחר בכלל שהרי אמר רבן גמליאל לבניו התם במתני' אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות וכ"ד הרבה מן המפרשים דלרבן גמליאל אין זמן קריאת שמע דמשעלה עמוד השחר ודלא כרשב"י משום ר"ע דאמר התם בגמרא בבריתא דקריאת שמע דערבית הוי זמנה עד הנץ החמה.
אין משם ראיה, דשם אין שייך לומר עד ועד בכלל כמו ששייך בנץ החמה דמצינו בגמרא דאיכא שלשה זמנים וכמ"ש. מה שאין כן בעמוד השחר דליכא אלא שני זמנים קודם שיעלה עמוד השחר ואחר שיעלה עמו השחר, והוא הדין בחצות דחכמים דליכא אלא שני זמנים קודם חצות ולאחר חצות. גם מדרבי אליעזר דהוצרך לפרש עד סוף האשמורה הראשונה ולא נקט עד האשמורה ראשונה בסתם אין לדקדק כלום. אבל מהא תנא קמא דרבי יהושע איכא למידק דכמו דעד דידיה הוי עד ולא עד בכלל הוא הדין לרבי יהושע דעד דידיה הוי עדולא עד בכלל.
מכל מקום נראה לי דאין זה ראיה שהרי בריש פרק תפלת השחר (דכ"ו) תנן תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה ומסיק בגמרא (דכ"ז) דלרבי יהודה פלג ראשונה קאמר והוי עד ועד בכלל. ולתנא קמא דידיה דאמר עד הערב על כרחך הוי עד ולא עד בכלל דאין זמן תפלת מנחה בלילה. ואם כן הכי נמי יש לומר דאף על גב דלתנא קמא דרבי יהושע הוי עד ולא עד בכלל לרבי יהושע הוי עד ועד בכלל. ועוד שהרי דחי התם הש"ס במסקנא ומוקי למתני' כותיקין ואיכא למימר דלתנא קמא הוי נמי עד ועד בכלל ובהנץ גופא עדיין הוי זמן קריאת שמע של שחרית לדידיה.
אבל נראה לי עוד להביא ראיה לכאורה דעד שלשה שעות דקאמר רבי יהושע הוי עד ולא עד בכלל שהרי נותן טעם לדבריו שכן דרך מלכים לעמוד בג' שעות, והרי דרכן של מלכים לעמוד בשעה שלישית ואם כן שעה שלישית לא הוי בכלל ובקומך דקרא, שהרי אמרינן בפרק קמא דעכו"ם (ד"ד) א"ר יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דילמא כיון דמיפקד דינא דילמא מעיינין בעובדיה ודחפי ליה מידחי. וטעמא דמיפקיד דינא מפרש התם למעלה תנא משמיה דר"מ בשעה שהמלכים מניחין כתריהן ומשתחוין לחמה מיד כועס קב"ה. וכתבו התוס' בתלת שעי קמייתא פירוש בשלישית כדאמרינן בסמוך בשעה שהחמה זורחת שמלכי מזרח ומערב מניחין את כתריהן, ודרכם של מלכים לעמוד בג' שעות כדאמרינן בפרק קמא דברכות, ע"כ. אלמא שעה שלישית כבר קמו מלכים ממטותיהן ותו לא קרינן ביה באותה שעה ובקומך.
מכל מקום נראה שאין זה ראיה שאף על פי שגרסינן הכא תנא משמיה דר"מ בשעה שהמלכים מניחים כתריהן סתמא ואיכא למימר דבשעה שלישת עושין כן ומשתחוין לחמה ועל ידי זה כועס הקב"ה ומשום הכי חיישינן דילמא מיפקיד דינא באותה שעה ולא ליצלי ביחיד צלותא דמוספי'. מכל מקום בפרק קמא דברכות (ד"ז) גרסינן תנא משמיה דר"מ בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחי' כתריהן מראשיהן ומשתחוי' לחמה מיד כועס הקב"ה. הרי שעת הכעס הוי בשעה שהחמה זורחת באותה שעה מלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה, ובפרק חלק (דק"ה) גרסינן תנא משמיה דר"מ בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחים כתריהן על ראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה. הרי גם הכא נמי גרסי' דבשעה שהחמה זורחת הוי שעת כעס מפני שבאותה שעה מלכים משתחוים לחמה כדגרסינן בפרק קמא דברכות, אלא דשם גרסינן כל מלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה ובפרק חלק גרסינן סתמא מלכים מניחים כתריהן על ראשם ומשתחוים לחמה. והרי שעת זריחת החמה, הוא הנץ החמה, הוי בשעה וחומש שעה של היום לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום ומעמוד השחר עד הנץ החמה ד' מילין שהוא חלק עשירי מן היום לפי המסקנא בפסחים פ" (דצ"ג) ואפילו דלמאי דהוה ס"ד דעולא ורבא התם דמעלות השחר עד הנץ החמה הוי כשיעור מהלך ה' מילין אין עולה אלא לזמן שעה וחצי הרי שהם משתחוים לחמה בשעה שניה וזהו זמן שהקב"ה כועס. ואם כן תיקשי לר"י אמאי קאמר לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בג' שעי קמייתא דיומא קמא דריש שתא ביחיד משום שהקב"ה כועס בשעה שהמלכים משתחוים לחמה, והרי הם משתחוים לחמה בשעה ב' שהוא שעת זריחת החמה ובאותה שעה הוה ליה למימר דלא ליצלי. ומה טיבה של שעה ג' לפירוש התוס' דאר"י דלא ליצלי, הרי זמן הכעס חלף ועבר בשעה ב' דיומא. ומהתימה על התו' שפירשו בשעה ג' והעתיקו כדאמרינן בסמוך בשעה שהחמה זורחת שמלכי מזרח ומערב מניחין את כתריהן והרי זריחת החמה הוא בשעה שניה דוודאי משמע שלא משתהי מזריחת החמה עד שעה שמשתחוים כל כך שיהא נמשך השתחויה שלהם עד שעה שלישית. ואף על גב דזמן קריאת שמע לרבי יהושע עד ג' שעות משום שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות על היום זהו שאר כל מלכים שאין משתחוים לחמה אבל המלכים המשתחוים לחמה מקדימין לעמוד עם זריחת החמה כדי להשתחוות לה בצאת השמש על הארץ. ונראה דהגירסא הנכונה בשעה שהחמה זורחת ומלכים מניחין כתריהן בראשיהם ולא גרסינן כל מלכי מזרח ומערב שהם כל מלאכי האדמה, ובריש פרק קמא דברכות (ד"ד) אמרינן אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך אלמא מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואין עומדין בשעת זריחת החמה אלא המשתחוים לחמה בלבד.
אבל איני יודע מפני מה דחקו התוס' לפרש הא דרב יוסף דווקא בשעה שלישית ומטעמא שפירשו הרי יש לפרש דרב יוסף בכל תלת שעי קמייתא דיומא קאמר דלא ליצלי משום דהקב"ה דן את העולם בשלש שעות ראשונות ביום כדאמרינן התם והיינו דקא פריך התם והא אמרת ג' ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה ומשני איפוך ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך תורה דכתיב בה אמת דכתיב אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. אלמא כל ג' שעות ראשונות של היום קאמר דלא ליצלי וע"כ היינו מטעמא דאמרן ולא כמו שפירשו התוס'.
גם דברי רש"י יש ליישב הכי שפירש שם בעכו"ם בתלת שעי קמייתא בשעת חרון היינו חרון מחמת הדין קאמר כדאמרינן התם שניה יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב העולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. ואמרינן התם ברה"פ ובפ"ק דר"ה מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין, ומפרש טעמא מקמי דליפוש חרון אף אלמא דשעת דין הוי שעת חרון.
ויפה כיון הבית יוסף שכתב בשו"ע באו"ח (סימן תקצ"א) לא יתפלל ביחיד מוסף בר"ה עד אחר ג' שעות היום אלמא כל ג' שעות ראשונות אין להתפלל ביחיד.
ודע שבספר ט"ז כתב שם הטעם לפי שבג' שעות האלו הקב"ה דן עולמו כו' ודוקא מוסף כיון שאין מחויב להתפלל אותם בזמן ההיא מה שאין כן תפלת יוצר שזמנה אז אין לדחות ע"כ. ולא עיין בגמרא דאמרינן בהדיא אי הכי ביחיד דצפרא נמי לא ומשני משום כיון דאיכא ציבורא דקא מצלי לא קא מידחי ואין להאריך בזה יותר:
אבל יש לי להביא ראיה ברורה דזמן קריאת שמע הוי נמי כל שעה שלישית מהא דתנן בפרק קמא דברכות (י:) בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך, אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין. ואמרינן בגמרא בשלמא בית הלל קא מפרשי טעמייהו וטעמא דבית שמאי אלא בית שמאי מאי טעמא לא אמרי כבית הלל אמרי לך בית שמאי אם כן נימא קרא בבקר ובערב[1] מאי ובשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש. ויש לי להקשות מאי קאמר בית שמאי אם כן נימא קרא בבקר ובערב בשלמא הא דקאמר נימא קרא בערב דהוי בכלל זה כל הלילה אתי שפיר דסבירא להו דזמן קריאת שמע של לילה הוי עד עלות השחר כרבן גמליאל דמתניתין ברפ"ק ואל סבירא להו כרשב"י משמיה דר"ע דאמר בברייתא זמן קריאת שמע של ערבית הוי עד הנץ החמה משום דאיכא אינשי דגנו עד האי שעתא. וגם לא סבירא להו כהני תנאי דריש פרקין (ב:) דמקדמי לזמן קריאת שמע של לילה לצאת הכוכבים דאכיתי הוי יממא משום דסבירא להו דזמן שכיבה הוי מהאי שעתא, אלא סבירא להו כסתם מתני' וכרבי יהושע בברייתא[2] דסברי דזמן קריאת שמע של לילה הוי מצאת הכוכבים דהוי לילה ואם כן מתחלת זמן קריאת שמע ועד סופה הוי כולה ליליא ואין נימא קרא בערב הוי בכלל זה כל זמן קריאת שמע מתחלה ועד סוף. אבל היאך קמאר דנימא קרא בבקר ולא נימא ובקומך, הא זמן קריאת שמע של שחרית לר"א אינו אלא עד הנץ החמה ולרבי יהושע עד ג' שעות ולא יותר. אם כן אי אפשר לכתוב קרא בבקר דבקר מיקרי אפילו אחר ג' שעות, שהרי בריש פ"ד דברכות תנן תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אמר עד ארבע שעות ומשמע שם בגמרא דבהא פליגי משום דתפלה כנגד תמידין תקנו תפלת השחר כנגד תמיד של שחר ובתמיד של שחר כתיב את הכבש אחד תעשה בבקר ולתנא קמא בקר מיקרי עד חצות ולרבי יהודה לא מיקרי בקר אלא עד ד' שעות ושעה רביעית בכלל בקר ואכתי הוי זמן תמיד ותפלה לרבי יהודה כדאמרינן התם בגמרא. ואם כן אי כתב רחמנא גבי קריאת שמע של שחרית בבקר הוה אמינא דבשעה רביעית הוי אכתי זמן קריאת שמע לרבי יהודה דעדיין קרוי בקר וכל שכן לתנא קמא דמיקרי בקר עד חצות אי כתב רחמנא בקר גבי קריאת שמע הוה אמינא דזמנה עד חצות, להכי כתב רחמנא ובקומך ללמדנו דאין זמן קריאת שמע של שחרית אלא בזמן קימה לר"א כדאיתי ליה ולרבי יהושע כדאית ליה. ועל כרחך צריך לומר דהכי דייקי בית שמאי דנימא קרא בערב ובבקר בבקר תרי זימני דמצינו כמה פעמים בקרא דכתיב בבקר בבקר תרי זימני ביחד אבל האי לישנא דובשכבך ובקומך לא מצינו בקרא בשום דוכתא חוץ מזה. וכיון דאי כתב רחמנא בבקר בבקר הוי משמע להקדים זמנה של בקר וממילא הוי משמע דאין זמן קריאת שמע אלא בזמן קימה ולמה שינה קרא למיכתב ובקומך דלא מצינו להאי לישנא בשום דוכתא, אלא שמע מינה בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש, זה הוא דיוקא של בית שמאי. ועל כרחך מדדיקי בית שמאי דנימא קרא בבקר בבקר והוי משמע נמי מיניה דאין זמן קריאת שמע של שחרית אלא בזמן קימה שמע מינה דכרבי יהושע סבירא ליה ודזמנה עד ג' שעות ועל כרחך לרבי יהושע הוי עד ועד בכלל וכל שעה ג' אכתי הוי זמן קריאת שמע עדיין:
ועתה אפרש הדבר באר היטב דאמרינן שם בגמרא מאן תנא להא דתנן וחם השמש ונמס בד' שעות אתה אומר בד' שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בד' שעות ופריך מני לא רבי יהודה ולא רבנן אי רבי יהודה עד ד' שעות נמי צפרא הוא אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא ומשני אב"א רבנן אמר קרא בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ואב"א רבי יהודה האי בקר יתירא להקדים לו שעה אחת וטעמא דקא קשיא ליה מני לא רבי יהודה ולא רבנן משום דזמן לקיטה הוי בבקר כדכתיב ולקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס וע"כ וחם השמש הוי בד' שעות כדאמרינן התם מאי משמע אר"א ב"י א"ק וחם השמש ונמס איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן הוי אומר בארבע שעות. וע"כ לב"ש דקאמרי אם כן נימא קרא בבקר והיינו ע"כ דנימא בבקר בבקר תרי זימני וכדפרישית כרב יהושע סבירא להו דאמר עד שלש שעות, דאי כר"א סבירא להו דעד הנץ החמה לחוד הוי זמן קימה בע"כ צריך קרא למיכתב ובקומך דאפילו אי הוי כתיב קרא בבקר בבקר תרי זימני אכתי לא הוי שמעת מיניה דזמן קריאת שמע אינו אלא עד הנץ החמה דאפילו אי בבקר בבקר משמע להו חלקו לשני בקרים כדדרשי חכמים דרבי יהודה הוי אכתי יותר מהנץ החמה דהוי בשעה שניה לרבא ולעולא הוי שעת הנץ החמה בשעה וחצי מן היום ולמסקנת הש"ס הוי הנץ החמה בשעה וחומש מן היום וכמש"ל. אלא בע"כ כרבי יהושע סבירא להו דאמר קריאת שמע של שחר הוי עד שלש שעות. ואי אמרת בשלמא דעד שלש שעות דקאמר רבי יהושע הוי עד ועד בכלל וכל שעה שלישית הוי עדיין זמן קריאת שמע אם כן אתי שפיר דנימא קרא בבקר בבקר תרי זימני ולתנא קמא הוי משמע חלקהו לשני בקרים דהו"ל שלש שעות ולרבי יהודה בקר שני להקדים לו שעה אחת כדאמר גבי בבקר בבקר דגבי לקיטת המן והוי משמע עד סוף ג' שעות. אלא אי אמרת דעד ג' שעות דקאמר רבי יהושע היינו עד ולא עד בכלל ואין זמן קריאת שמע של שחר נמשך אלא עד סוף שעה שניה ולא יותר ואם כן לא מצי קרא למיכתב בבקר תרי זימני דהא לכולי עלמא משמע בבקר בבקר על כל פנים לא פחות מעד סוף שעה שלישית ואילו סוף זמן קריאת שמע כלה כבר קודם התחלת שעה שלישית.
והא ליכא למימר דבית שמאי כר"י ס"ל דבבקר קרוי כל ארבע שעות ראשונות מן היום וכל היכא דכתיב בבקר בבקר תרי זימני דרשי כתנא קמא דחלקהו לשני בקרים וכיון דאתה חולק לבקר דד' שעות לב' בקרים ה"ל ב' שעות על היום וסבירא להו כרבי יהושע ועד ג' שעות דקאמר רבי יהושע הוי ליה עד ולא עד בכלל. דאי אפשר לומר כן דאם כן למה שני הש"ס אליבא דרבי יהודה לומר דבבקר בבקר דגבי מן האי בקר יתירא להקדים לו שעה אחת לימא נמי כמו אליבא דתנא קמא דבבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ולא היה זמן לקיטת המן אלא ב' שעות ראשונות של יום ולא יותר. אלא על כרחך אי אפשר לומר כן דבע"כ משמע להש"ס דזמן לקיטת המן כל ג' שעות על היום דוחם השמש ונמס דהוי בשעה ד' שהשמש חם והצל צונן הוי תיכף אחר הלקיטה דבבקר בבקר וכדפירש רש"י התם אהא דקאמר מני הא דמשמע דארבע לאו בוקר הוא דהא כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס הנותר ומדמוקי וחם השמש ונמס בארבע שעות מכלל דלאו זמן לקיטה היא ולאו בקר מיקרי ע"כ. וע"כ זמן לקיטה היה כל שלש שעות וגם שעה שלישית הוי בכלל בבקר בבקר. ואפילו אי הוי כתוב גבי קריאת שמע תרי זימני בבקר בבקר ע"כ אי אפשר לומר לרבי יהודה חלקהו לשני בקרים אלא האי בקר יתירא להקדים לו שעה אחת הוא דאתי, ושמע מינה דזמן קריאת שמע של שחרית הוי כל ג' שעות לרבי יהושע. וכן פירש הרמב"ם להדיא בפירוש המשנה אהא דרבי יהושע דאמר עד שלש שעות, ולדעת רבי יהושע עד ג' שעות לפי שהוא סובר שמה שאמר הכתוב ובקומך בעת שיהו כל בני אדם עומדין ממטתן ויש מי שלא יקום ממטתו עד שעברו ג' שעות מן היום והן בני מלכים וע"כ מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית ע"כ:
ולא תקשה לך הא דתני בריש פרק קמא דברכות (ד"ג) ד' משמרות הוי הלילה דברי רבי ר' נתן אומר שלש ואמרינן מאי טעמא דרבי כתוב אחד אומר חצות לילה אקום להודות לך וכתוב אחד אומר קדמו עיני אשמורות הא כיצד ארבע משמרות הוי הלילה ורבי נתן סבירא ליה כרבי יהושע דתנן רבי יהושע אומר עד ג' שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוי להו שתי משמרות פירש רש"י ור' נתן אמר לך האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בג' שעות של היום בתחלת שעה שלישית ע"כ. אלמא זמן קימת מלכים הוי בתחלת שעה שלישית.
דיש לומר דלעולם זמן קימת מלכים שאין משתחוים לחמה לא הוי אלא עד סוף שעה שלישת ועד ההיא שעתא הוי זמן קריאת שמע דובקומך קרינן ביה והא דלא קאמר דוד קדמו עיני אשמורות ושעה אחת לשאר מלכים. היינו טעמא שהרי דוד המלך היה משבח את עצמו במדותיו וחסידתו וכמ"ש להלן שמרה נפשי כי חסיד אני ודרשינן התם כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך. ובוודאי אף על פי שדרכן של מלכי עכו"ם לישן עד סוף שלש שעות מלכי ישראל מחויבין לקום קודם לכן שהרי גם המה מחויבין לקרות קריאת שמע ואם יעמדו בזמן שמלכי עכו"ם עומדין יעבור עליהם זמן קריאת שמע וע"כ מחוייבין לעמוד בתחלת שעה שלישית כדי שיכינו א"ע ויקרו קריאת שמע קודם כלות שעה שלישית שאח"כ אין זמן קריאת שמע וזה חיוב גמור על מלכי ישראל לעמוד בתחלת שעה ג' ולאו ממדת חסידות הוא אלא חיובא דאורייתא רמי עלייהו כדי לקרות קריאת שמע בעונתה ומאן דלא עביד הכא רשע מיקרי הילכך מאן דעביד הכי לאו משום מדת חסידות נגע בו וכדאמרינן בפ"ב דיבמות (ד"כ) וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי בתמיה. וכה"ג אמרינן בפרק קמא דנדה (ד' י"ב) גבי עדן של צנועות ושאינו מקיים דברי חכמים צנוע הוא דלא מקרי הא רשע נמי לא מיקרי בתמיה. כ"ש דאיכא למימר כה"ג שאינו מקיים דברי תורה חסיד הוא דלא מיקרי הא רשע לא מיקרי. הילכך שעה שלישית של יום שלא היה דוד ישן אינו נכנס בגדר של חסידות דחיובא דאורייתא היא על מלכי ישראל שומרי תורה ומקיימי מצותיה ואין שבח וחסידות לדוד אלא בשית דליליא ותרתי דיממא ששאר מלכי ישראל רשאין לישן עד אותה שעה והוא היה קם ועוסק בתורה בהן. ולישנא דגמרא דייקא כוותיה דקאמר ור"נ סבירא ליה כרבי יהושע. ויש להקשות מאי סבירא ליה כרבי יהושע דקאמר דהרי ע"כ לא נחלקו ר"א דאמר זמן קריאת שמע עד הנץ החמה ורבי יהושע דאמר עד שלש שעות אלא דר"א סבירא ליה דלא אזלינן אלא בתר קימת כ"ע ועד הנץ החמה מיקרי זמן קימה אבל בתר הנץ כיון דכבר כ"ע קמו ממטותיהן אף על גב דמלכים עדיין לא קמו לאו זמן קריאת שמע מיקרי דאחר קימת כ"ע אזלינן. ור"י ס"ל דעד ג' שעות זמן קימה הוי שכן דרך מלכים לעמוד בג' שעות וכיון דהוי זמן קימה לדידהו קרינן ביה ובקומך. אבל בהא לא נחלק ר"א עליה דר"י דזמן קימת מלכים הוי בג' שעות דהא א"א לחלוק במציאות דניחזי אנן. וא"כ מאי ס"ל כר"י דאמר הא כ"ע מודו בזה דזמן קימת מלכים הוי בג' שעות. ולמאי דפירשתי א"ש דר"נ דאמר ג' משמרות הוי הלילה ע"כ קמשבח דוד א"ע שהיה קם שמנה שעות שהן שתי משמרות קודם זמן דרמי' עליה חיובא מה"ת למיקם ואי זמן קריאת שמע עד הנץ החמה כר"א אם כן רמי חיובא על מלכי ישראל למיקם קודם הנץ החמה שהוא בשעה שניה ואכתי תיקשי אי ג' משמרות הוי הלילה ומשך ב' משמרות הוי ח' שעות אפילו אי תחשוב שית דליליא ודיממא עד קודם הנץ החמה שרמי חיובא למיקם בע"כ משום קריאת שמע אינו עולה לח' שעות על חשבון ב' משמרות. וע"כ א"א לשבחא של מדת חסידות של דוד שיהיה עולה לב' משמרות לר' נתן דאית ליה דג' משמרות הוי הלילה אלא א"כ ס"ל כרבי יהושע דזמן קריאת שמע נמשך עד ג' שעות וזה נראה לי נכון ומוכרח מדקאמר הגמרא דר"נ ס"ל כרבי יהושע.
אלא שיש להקשות על זה שהרי ר"א גופא דאית ליה זמן קריאת שמע הוי עד הנץ החמה ס"ל התם בריש פ"ק דברכות (ג.) שג' משמרות הוי הלילה אם כן האי רומיא דקרא דחצות לילה וקדמו עיני אשמורות היאך מוקי לה וצריך לומר לדידיה דדחיק ומוקי לה כרב אשי דמשני התם משמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו אלא דאליבא דרבי נתן ניחא ליה לסתמא דגמרא לשנויי דס"ל כרבי יהושע דכיון דלא שמעינן ליה דס"ל דזמן קריאת שמע של שחרית כר"א דאמר וגומרה עד הנץ החמה. ואדרבה לפי מה שפירשתי ניחא טפי דאם לא כן מאי דוחקא דרב אשי לשנויי דמשמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו דלפי זה נראה לפום ריהטא כאלו נתן מקום לטעות בשבחא דידיה דנראה כמשבח את עצמו במה שאין בו והוי ח"ו בכלל דובר שקרים הרי יותר ניחא כדמתרץ הגמרא בתחלה דס"ל כרבי יהושע. אלא ע"כ כיון דלר"א דאית ליה ג' משמרות הוי הלילה אי אפשר לשנויי אלא כדרב אשי קראמר רב אשי דבהאי שינוייא סגי נמי אליבא דר' נתן, דתרתי שינויי למה לי. ואיפשר נמי שזו כוונת רש"י שפירש כאן קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בג' שעות ביום בתחלת שעה שלישית דשאר מלכים דקאמר היינו מלכי ישראל וכדפרישית:
וראיתי להפרי חדש באו"ח בסימן (נ"ח) דבני מלכים דרכן לעמוד בתחלת שעה שלישית ושכן משמע בדברי רש"י הנזכר דזמן קריאת שמע לרבי יהושע עד ג' שעות ועד בכלל וכתב ויראה דהיינו טעמא דמדקרא נקט בלשון יחיד ובקומך משמע דמיירי גם כן בבני מלכים שיקראו בקומם וכיון דאורחיהו למיקם בתחילת שעה שלישית צריך שעה אחת בכדי שיכין עצמו ויקרא קריאת שמע וכעין מה שכתבו התוס' ז"ל בפרק קמא (ג. ד"ה למאן דגני בבית אפל וכו'). ובהכי ניחא דכי היכי דקאמר ריב"ל דיוצא בקריאת שמע של לילה קדום הנץ החמה משום דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא אם כן ניקרו בשכבך עד ג' שעות כיון דאיכא בני מלכים דגנו. ואיהו לא קאמר אלא קודם הנץ החמה. ובמאי דכתיבנא ניחא ול"ק מידי דהנהו אינשי דגנו קודם הנץ החמה הוו מיעוט עולם ולהכי קרינן שפיר ובשכבך. אבל בני מלכים הוו מיעוטא דמיעוטא ולא חשיבי אבל בובקומך אינו בדין שהכתוב יפטרם מק"ש ע"כ.
ואין דבריו נכונים כלל דאם כן לר"א דאמר זמן קריאת שמע עד הנץ החמה וטעמא משום דאזיל אחר זמן קימה דרוב בני אדם לבד ממלכים שזמן קימה שלהם מאוחר מהנץ החמה. אם כן תיקשי לך כיון דזמן קימת כל אדם נמשך עד הנץ החמה אם כן אימת יקראו קריאת שמע ששעת עמידה הוא עד הנץ החמה וכשעומדין כבר עבד זמן קריאת שמע והיה לר"א להרחיב להם זמן יותר מהנץ החמה בכדי שיכולין לקרות קריאת שמע ולגומרה משעת קימה שהוא נמשך עד הנץ החמה. ולדידיה היה ראוי לקרות קריאת שמע שעה אחת מהנץ החמה ולהלן כמו שנותנין הרווחה למלכים שעה אחת מזמן קימה שלהם הכי נמי היה לו לר"א ליתן שעה אחת אחר זמן קימת כל אדם לזמן קריאת שמע. אלא ע"כ צריך לומר אף על גב דזמן עמידה נמשך עד הנץ החמה מכל מקום אנשים שחייבין בקריאת שמע מחוייבין לעמוד קודם הנץ החמה בכדי שיעור שיכולין לקרות את שמע קודם שיעבור זמנה. והא דזמן קימה נמשך עד הנץ החמה היינו לשאר עמא שאין חייבין בקריאת שמע כגון נשים ועבדים וטף שפטורין וכן נכרים ואם כן הוא הדין למלכים אי סלקא דעתך דזמן קימת המלכים הוי עד תחילת שעה שלישית ותו לא הוי זמן קימה לשום אדם אי אפשר להרחיב זמן קריאת שמע יותר מזה, ומלכי ישראל שחייבין בקריאת שמע מחוייבין לעמוד קודם כלות ב' שעות על היום בכדי שיכולים לקרות קריאת שמע קודם זמן קימת המלכים. ועוד יש בדבריו כמה גמגומים והמבין יבין מעצמו ואין לי להאריך.
ונ"ל דמהאי שמעתתא גופא יש לנו ראיה נכוחה דזמן קריאת שמע הוי עד ג' שעות ועד בכלל לרבי יהושע, דאי סלקא דעתך דעד ג' שעות ולא ג' שעות בכלל אם כן חייבין מלכי ישראל לעמוד קודם כלות שעה שניה בכדי שיכולים להכין את עצמם ולקרות את שמע קודם כניסת שעה שלישית אם כן אכתי שבוחי דקא משבח דוד נפשיה קדמו עיני אשמורות קודם זמן חיוב דמלכי ישראל לעמוד היכי משכחת לה הא ליכא אלא שית דליליא ודיממא ליכא תרתי שעי. אלא על כרחך דעד ג' שעות דרבי יהושע עד ועד בכלל נמצא משום קריאת שמע אין חיוב למלכי ישראל לעמוד אלא עד שעה שלישית אם כן שפיר קדמו עיניו אשמורות לחיוב ממדת שאר מלכי ישראל שהוא שית דליליא ותרתי דיממא ובשעה שלישית מחוייבין לעמוד כדי לקרות קריאת שמע בכדי שיוכלו לגומרה בתוך זמנה שהוא קודם כלות שעה שלישית על היום:
הרי בררנו היטב דזמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף כלות ג' שעות על היום שהוא חלק רביעי מן היום בין ביום קצר של ימות החורץ בין ביום ארוך של ימות הקיץ ולעולם חשבינן היום לי"ב שעות ורביע דיומא הוי זמן קריאת שמע של שחרית וכמו שכתב הרמב"ם שם בפירוש המשנה ודע כי כל השעות הנזכרות במשנה הם השעות הזמניות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה ומה שאמר עד ג' שעות כאלו אמר עד כלות רביע היום אחד שהיה היום יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת ע"כ. וציבור המאחרים בקיץ שהימים ארוכים מלקרות קריאת שמע אם קראו קודם שעבר עדיין רביע מן היום שפיר דמי ויוצאין ידי חובת קריאת שמע כנ"ל: