רש"ש/ברכות/יא/א
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחילת הדף
גמרא אפילו טבעה ספינתו כו' וכ"ת ה"נ אלמה כו'. המפרשים האריכו ליישב מדוע לא פריך תיכף מאבל. ונעלם מהם פירש"י בעירובין ל"ז ב' ד"ה היו לפניו ב' רמונים ע"ש:
שם וב"ש ההוא מב"ל פרט לשלוחי מצוה. עי' מהרש"א. ואולי לפי שהאריך הרבה בדרשה דפרט לעוסק במצוה ועכשיו שב לענין הראשון בטעם פלוגתתן חזר וכפל הענין שהפסיק בו. ובתנ"כ נמצא הרבה כיוצא בזה (עי' תל"ע שס"ו[1]):
שם אלא שמא יראו התלמידים כו'. כה"ג בפסחים ק' א' ובכתובות נ' ב':
- ↑ ספר תלמוד לשון עברי לי"ל בן-זאב אין יד הכל ממשמשת בו לפי שיצא שם מחברו ל'משכיל' ושאינו ירא ושלם, ולקיים 'מצוה לשמוע דברי חכמים' העתקנו כאן את המתבקש לעיון בפי רבינו המחבר והוא שם בחלק ה מאמר ד פרק א פריט שסו, זו לשון הספר:
וכן מנהג הלשון להכפיל פעל או שם או מלה בעבור ההפסק אשר הפסיק בענין אחר בין הפעל ובין מה שירצה להגביל בו עוד *וַיַּרְא, והנה שני אנשים נצבים עליו וַיַּרְא וירץ (בראשית יח) *וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה וגו' ותשב מנגד (שם כא) *ויאמר בי נשבעתי נאם יי כִּי (יען אשר עשית וגו') כִּי ברך (שם כב), *וְהָיוּ המים אשר תקח מן היאר וְהָיוּ לדם (שמות ד) *וְאָמְרוּ אל יושבי הארץ הזאת (שמעו כי אתה וגו' והמתה וגו') וְאָמְרוּ הגוים (במדבר יד) *כי יָבֹא הלוי מאחד שעריך וגו' וּבָא בכל אות נפשו (דברים יח), *וְאֵין אני ואחי ועמי אֵין אנחנו פושטים (נחמיה ד).
וכן יכפיל לפעמים ענין בעבור שירצה להוסיף בו דבר מה, *לא יוכל הנער לַעֲזּוֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו ומת (בראשית מד) בִּקַשְׁתּי שאהבה נפשי בִּקַּשְׁתִּיו ולא מצאתי (ש"ה ג) כמרעתם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וירם לבם (הושע יג). או שיכפיל את הענין לחזק הדבור ולהורות על נחץ הענין (פלעאנאטאוט) *וְלֹא נָשָׂא אוֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָו כי היה רכושם רב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָו (שם יג). או שיבוא ג"כ מותר בדברים לבאור יותר לחזק הענין *זכור ואל תשכח (דב' ט) אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר וגו' (דבר' ד) *בתולה ואיש לא ידעה (בר' כד) *ולא זכר שר המשקים וגו' וישכחהו (ברא' מ).
וכן דרך הלשון להכפיל ענין שלם בעבור הספור שירצה להוסיף עליו, כאשר הפסיק בינתים בענין אחר, וחזר אח"כ לענין הראשון *ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא וגו' (ברא' לה) והפסיק בינתים בתולדות עשו וחזר לענין הראשון *וישב יעקב בארץ מגורי אביו (שם לז) ועד"ז *ויהי ביום דבר יי אל משה (שמות ו) כפל הענין בעבור הפסק תולדות אהרן ומשה (עיין רש"י שם):
ולפעמים מוסב דבר על ענין הקודם לענין מה שסמוך לו מלפניו *שלם ישלם (שם כב) מוסב על כי יגנוב, וכן *לא תעשה כן ליי אלהיך (דב' יב), *ואם שלש אלה לא יעשה לה (שמות כא) *ואף לאמתך תעשה כן (דבר' טו) מוסב על הענק תענק שלפני פניו, *עיני יי וגו' פני יי' בעושה רעה וגו' צעקו ויי' שמע (תהלים לד) מוסב על עיני יי' והרבה כאלה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |