צל"ח/ברכות/ו/א

צל"ח ברכות ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ו' ע"א

תניא אבא בנימין אומר אלמלא נתנה רשות וכו'. הנה הני מימרות של א"ב דלעיל הם מעניני תפלה והי' להסמיך הך דלקמן שאין תפלתו של אדם נשמעת וכו' להני דלעיל ואח"כ למתני הך דהכא ונראה דהך דהכא שייך לדלעיל דשנים שנכנסו להתפלל וכו' שמיירי בשדות משום מזיקין ולכן הביא הך דהכא שהמזיקין שכיחי טובא וקיימי עלן ככסלא לאוגי' לכן צריך אדם שימור בפרט בשדה:

שם אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ וכו' יש להסתפק בכוונת אבא בנימין בזה אם המקום גורם ואפי' אין הציבור מתפללי' עתה כגון שנתאחר וכבר השלימו הצבור תפלתם והוא מוכרח להתפלל ביחיד אפ"ה ילך לבה"כ ששם תפלתו בודאי נשמעת וכן דעת הרמב"ם בריש פ"ח מהל' תפלה ועיין בכ"מ ובל"מ שם ועיין בתר"י ובזה אפשר דוקא גם כשיתפלל חוץ לבה"כ יתפלל יחידי אז מוטב להתפלל בבה"כ אבל אם נזדמן לו בי עשרה המתפללים חוץ לבה"כ בציבור ויש לו ברירה להתפלל עמהם בעשרה או ללכת לבה"כ שהוא מקום קבוע תמד לתפלה אבל שם לא ימצא עשרה כי כבר השלימו הציבור תפלתם עדיף להתפלל בעשרה חוץ לבה"כ ובזה מדוקדק לשונו של אבא בנימין דקאמר אין תפלתו של אדם נשמעת וכו' וה"ל למימר סתם אין תפלה נשמעת אלא בבה"כ א"ו דקמ"ל בזה דדוקא תפלתו של אדם יחידי אינה נשמעת וכו' אבל תפלת הצבור בכל מקום נשמעת אבל במס' ע"ז דף ד' ע"ב בתוס' בד"ה כיון דאיכא ציבורא כתבו בזה הלשון אינה נשמעת אלא במקום שהצבור מתפללים כדאמרי' בפ"ק דברכות אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור יע"ש וא"כ נראה שהם מפרשים דברי אבא בנימין דבה"כ כוונתו הצבור שמתפללים שם בבה"כ וצ"ל דתרתי בעי עם הצבור ודוקא בה"כ דאל"כ למה הזכיר בה"כ ה"ל למימר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בציבור אלא ודאי דבעי ג"כ בה"כ וכן משמע לשון התוס' הנ"ל שהתחילו במקום שהציבור וסיימו עם הציבור ולפי"ז גם תפלת הצבור א"כ אלא בבה"כ קשה למה קאמר אבא בנימין אין תפלתו של אדם נשמעת ה"ל למימר אין תפלה נשמעת אלא בבה"כ ולכן נלע"ד דתפלת הצבור גם לדעת התוס' נשמעת בכל מקום שמתפללין ותפלה של יחיד כשהוא לבדו אפי' בבה"כ אינו בטוח שתהא נשמעת אבל אם היחיד מתפלל בבה"כ בעת שהצבור שם אף שנתאחר וכבר סיימו הצבור תפלתם אלא שהם עדיין עוסקים בשירות ותשבחות כמו אשרי ובא לציון וכדומה והיחיד מתפלל שם תפלתו נשמעת והיינו לשמוע אל הרנה ואל התפלה הואיל והק"בה שומע אל הרנה של הציבור שומע ג"כ תפלה של היחיד וק"ו אם מתפלל בבית הכנסת שחרית בעת שהציבור מתפללים מוסף והמג"א שכ' בסי' צ' ס"ק י"ז דמשמע במס' ע"ז דאם מתפלל מוסף בעת שהציבור מתפללים שחרית לא מקרי בשעה שהציבור מתפללים היינו כשאינו מתפלל עמהם בבה"כ אבל אם התפלל עמהם בבה"כ לא זו שאינה נדחית אלא אפילו נשמעת כנלע"ד:

שם מנין שהק"בה מניח תפילין וכו' ויש לתמוה למה הביא קרא דישעי' ולא הביא קרא מתורת משה וכדלקמן דף ז' ע"א וראיתי את אחורי מלמד שהראהו הק"בה קשר של תפילין ואולי מקרא דוראית לא היינו מפרשי' שקאי על קשר של תפילין ורש"י לקמן פירש בד"ה ותמונת ה' יביט זה מראה אחוריים כך שנוי בספרי וקשר של תפילין מאחוריו הוא ואמרינן לעיל דהק"בה מניח תפילין עכ"ל רש"י שם ולכאורה האריך כאן להביא דברי הספרי ללא צורך ואמנם כוונת רש"י הוא לתרץ קושי' הנ"ל דלמה לא הביא כאן ראי' דהק"בה מניח תפילין מדכתיב וראית את אחורי ולכן פירש"י התם ותמונת ה יביט זה מראה אחורים וזהו עקר כוונת הכתוב במה שאמר וראית את אחורי אמנם כיון שכבר שמענו כאן בסוגי' זו שהק"בה מניח תפילין ממילא ידעינן שכאשר הראהו למשה מראה אחורים הראהו קשר של תפילין ששם הוא מקום הקשר:

ועוד נלע"ד שהרשב"א בחידושיו הביא בשם רבינו האי גאון פי' הגדה זו שהק"בה מניח תפילין שלפי פשוטן של דברים הם רחוקים מהשכל ופי' רבינו האי שהראה הק"בה למשה קשר של תפילין והנחת תפילין כדרך שלמדו מעשה משכן שנא' ככל אשר אני מראה אותך וגו' ככל אשר אתה מראה בהר וגו' הנה הסיב רבינו האי הדברים מפשוטן לפרש אותם שבמעמד משה רבינו שם למדו הק"בה בה אופן הנחת התפילין ואופן מעשה הקשר כדי שידע ללמד את בני ישראל איך יעשו ועל אותו רגע אמרו שהק"בה מניח תפילין הנה ראה הגאון לקרב הדברים אל השכל וכן ראוי לעשות בכל כיוצא בזה ואמנם רבינו הרשב"א השיב עליו תשובה נצחת דאם הפירוש כן אין שום הבנה למה ששאלו הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו. ואני אומר שגם גוף המאמר אין מקום לפרש כרבינו האי שהרי יליף ממה דכתיב בזרוע עוזו ועוזו על הק"בה כביכול קאי שהם עוזו ומ"ש שהתפילין הם עוז לישראל היינו שמסתמא הני תפילין דמ"ע הם דוגמת דידן לדידן הכי נמי דידי' לדידי' וכדרך הפרשיות שבהן שבהני דידן כתיב שבחו של הק"בה ובדידי' שבחא דידן וא"כ כשם שכביכול דידי' הם עוזו ה"כ דידן הם עוז לנו ולכן שאל מנין שהם עוז לישראל. ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא ממנו לידע מה שלא הביא כאן ראי' מקרא דוראית את אחורי שילפי' משם שהראהו קשר ש"ת שעל ראי' זו ודאי היינו יכולים לפרש כרבינו האי שהראוהו למשה כדי שידע ללמדינו אופן עשיית הקשר ומקומו האמתי בראש ובאמת כוונת בעל המאמר לומר שכביכול באמת מניח תפילין ולכן הוכרח להביא מקרא דישעי':

ולקרב דבר זה קצת לפשוטו הגם שבודאי יש בהגדה זו סוד נשגב ונעלם מאד ואין לנו עסק בנסתרות ואעפ"כ לקרב הדבר קצת אל השכל מהו ענין הני תפילין דמ"ע ואומר אני שמה שאמרו כאן שהתפילין הם עוז לישראל גם על תפילין דמרי עלמא רמזו ור"א הגדול דיבר ורמז עליהם ושורש הפעולה של הני תפילין לדעתי הוא לפי שכשם שעומדים עלינו בעולם השפל שונאים הרבה שהם עומדים עלינו לכלותינו כן גם למעלה יש משמאילים לחובה המקטרגים על ישראל וכשהק"בה מתעטר בתפילין שבהם משתבח בישראל כמבואר בסוגיא זו במה שכתב בהני תפילין ותפילין נקראים פאר ומתקיים ישראל אשר בך אתפאר וכשרואים המקטריגים גודל חשיבות ישראל ואהבת הק"בה להם אין להם פה להשטין ומתערבבים ואני אומר ק"ו אם השופר בא לערבב השטן כמפורש במס' ר"ה דף ט"ז ע"ב ופיר"שי שם כשרואה שישראל מחבבין המצות הוא מתערבב יע"ש וא"כ פשיטא ופשיטא כשרואה שהק"בה מחבב אותנו ומשתבח בנו שהוא מתערבב ולכן התפילין הם זרוע עוזו וגבורתו לכבוש כעסו והם בשמאל כי המשמאילים הם המקטרגים וכשאנו מוסיפים כח למעלה גם השמאל נעשה ימין וזה שהתה יד כהה נעשית ימין עוז וכ"ז ע"י התפילין שרואים שמתעטר בעמו ישראל וזה פירש הפסוק תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו כי ע"י זה שעל ישראל גאותו עוזו בשחקים ולכן אמר אח"כ כורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם שגם למטה. הם לנו עוז וכל עמי הארץ מתיראים וזהו כוונת ר"א הגדול וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך כביכול שמו המשובח והמפואר נקרא עלינו אלקי ישראל ע"יז ויראו ממך ורומז גם למעלה כל שרי או"ה למעלה שרואים תפילין דמ"ע ושם ה' נקרא עלינו וכל הפרשיות שבהם הוא שבחינו הם מתיראים מלקטרג נמצא כי הני תפילין דידן והני תפילין דמ"ע לדבר אחד מתכוונים שיהי' עמי הארץ למטה ושריהם למעלה מתיראים מפנינו וה' יאיר עינינו בתורתו:

שם מה כתיב בהו. א"ל ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ הנה יש לתמוה דהך קרא כתיב בשמואל ב' ז' ודוד המלך אמרו ושם כתיב ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ וגם כתיב הך קרא בד"ה א' י"ז ושם כתיב ומי כעמך ישראל גוי ארד בארץ והנה שביק כאן קרא דשמואל והביא קרא דד"ה המאוחר וכאשר עיינתי בזה אמרתי שיותר ויותר גדלה התמי' שהרי האי קרא בחד מהבתים היא ובשאר בתי כתיב פסוקי תורה כמבואר כאן בסוגיא וא"כ למה זה כאשר שאל מה כתיב בהו שביק כל הני פסוקי דאורייתא דמשה והביא הך קרא ומי כעמך ישראל שאמרו דוד והנלע"ד כי רצה להביא קרא דמהאי גופי' שמענו שהק"בה משתבח בישראל והנה בשמואל כתיב ומי כעמך וגו' אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם וגו' והרי מצינו כאן בהך קרא שהק"בה עשה לעצמו שם במה שפדה ישראל ונמצא שהק"בה משתבח בישראל ואמנם יש מקום לדחות דמאן ימר דהאי לשום לו על הק"בה חוזר דלמא הך לו על עם ישראל חוזר לשום שם לעם ישראל אבל בד"ה כתיב ומי כעמך ישראל וגו' אשר הלך אלקים לפדות לו עם לשום לך שם וגו' הרי מפורש באר היטב שהק"בה שם לו לעצמו כביכול שם במה שפדה ישראל לו לעם והוא משתבח בשבחייהו דישראל ולכן הביא דוקא קרא דדברי הימים ומה שהקשה אח"כ ומי משתבח קב"ה וכו' ולפי מ"ש הרי מגופי' דהך קרא הוא נשמע ואמנם קרא זה לאו קב"ה אמרו אלא דוד המלך אמרו ודוד גופי' מנ"ל דבר זה שהק"בה משתבח בשבחייהו דישראל והרי שבח גדול כזה לישראל אם איתא שהיא כן בודאי הי' משה רמזו באורייתא ולכן שאל ומי משתבח וכו' דלמה לא מצינו זה בתורת משה והשיב אין דכתיב בתורת משה את ה' האמרת וגומר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף