פתח עינים/ברכות/ד/ב

פתח עינים ברכות ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ש בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה וכו' עמ"ש רבינו יונה ומ"ש בס' הקטן ברכי יוסף סי' רל"ה:

זה הסומך גאולה לתפלה עמ"ש התוס' ומ"ש בברכי יוסף סי' רל"ו בס"ד:

א"ר אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד שלשה פעמים וכו' אילימא משום דאתיא באלף בית וכו' הרב עיון יעקב כתב דמקשי' דמאי פריך לימא אשרי תמימי דרך וכו' דילמא לרבותא קאמר תהלה לדוד וכ"ש תמניא אפי ותירץ במ"ש הכלבו דהאי פרשתא חביבא דפתח בתהלה וסיים בתהלה וא"כ הו"ל לדוד הע"ה להתחיל ולסיים בתמני' אפי באשרי או בתהלה להראות חביבותא עכ"ד ואכתי ק' מאי פריך הרי תהלה לדוד חביב ותמניא אפי לאו חביב ואין לומר דפריך על דוד הע"ה דמלבד דאין זו קושיא המקשן קאמר נימא אשרי תמימי דרך ואינה קושיא דאינה חביבה כמו תהלה לדוד. האמנם אעיקרא קושיא ליתא דפריך על מנהגן של ישראל דלא אשתמיט חד מדרבנן לומר אשרי תמימי דרך ואי עדיף אשרי תמימי דרך דהוי מתמניא אפי טפי מתהלה לדוד כדקא אמרת הו"ל לחסידי למימר אשרי תמימי דרך ולא אשכחן שנות דור ודור לשום קדוש וחסיד אשר כל דרכיו המה נפלאו שיאמר תמניא אפי והיינו דפריך נימא תמניא אפי:
ואני שמעתי מאחד קדוש משם המקובלים דמאי דמשני אלא משום דאית ביה תרתי הכונה דשם הממונה על הפרנסה הוא חת"ך. ובפסוק פותח את ידך רמוז שני פעמים בס"ת פותח את ידך וגם תיבת ומשביע גי' חתך עד כאן שמעתי. ויש להעיר דכפי זה כי פריך אלא משום דאית ביה פותח את ידך מסתמא כונתו דרמוז שם זה ומאי פריך נימא הלל הגדול דכתיב ביה נתן לחם לכל בשר. ונראה דכפי פירוש האמור הכי כונתו אימא הלל הגדול דכתיב נתן לחם לכל בשר כלומר דהכא נמי רמוז שם חת"ך דאותיות שניות נתן לחם לכל בשר הוא חת"ך ומשני דאית [ביה] תרתי כלומר דרמוז שני פעמים שם חתך בפסוק פותח את ידך כמו שפירשו המקובלים:
ובאופן אחר יראה דמ"ש משום דכתיב פותח את ידך היינו שר"ת פא"י והוא שם הפרנסה נמי ופריך נימא הלל הגדול דכתיב נתן לחם לכל והאותיות שניות הוא חת"ך שהוא נמי שם הפרנסה ומשני אלא משום דאית ביה תרתי כלומר דבפסוק פותח את ידך יש שני שמות הפרנסה פא"י חת"ך משא"כ בפ' נתן לחם לכל דיש בו רמוז שם חת"ך ואין רמוז בו שם פא"י ומשום הכי כולי עלמא בחרו בתהלה לדוד ודוק:
והנה ראיתי לרבינו יונה פ' אין עומדין שכתב וז"ל כל האומר תהלה לדוד וכו' וכיון שעיקר אמירתו הוא מפני זה הפסוק להודיע גבורותיו של הקב"ה שהוא זן מקרני ראמים ועך ביצי כנים אומרים הגאונים שצריך לכוין באמירתו ואם לא כיוין צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת ונר' שאע"פ שלא כיוין בכלו כיון שכיוין בפסוק פותח את ידיך סגי ליה בהכי כיון שעיקר האמירה היא בעבור זה הפסוק עכ"ל ולכאורה משמע דמ"ש אומרים הגאונים שצריך לכוין באמירתו כונתם שצריך לכוין באמירת פ' פותח את ידיך ועל זה אמרו דאם לא כיוין בפ' פותח את ידיך צריך לחזור ולאומרו לפ' פותח את ידיך וכן נראה שהבין מרן בית יוסף שכתב בש"ע סי' נ"א דין ז'. צריך לכוין בפ' פותח את ידיך ואם לא כיוין צריך לחזור לאומרו פעם אחרת עכ"ל עין רואה ואזן שומעת דנראה שהבין בדברי הגאונים כמ"ש דכל דבריהם על פ' זה לכוין בו ולחזור לאומרו. וכבר אני בעניי כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף וז"ל משמע דוקא פ' פותח את ידיך וכן מוכח מדברי רבינו יונה וכן עיקר ודלא כהרב הלבוש שכתב שיחזור כל המזמור ע"כ לשוני שם. והן עתה מידי עוברי ראיתי דיש להעיר דאי מאי דאמרי הגאונים הכל הוא על פסוק פותח את ידיך ועליה אמרו לכוין בו ואי לא טעון חזרה לפ' הלז מאי קאמר עלה רבינו יונה ונראה שאעפ"י שלא כיוין בכלו וכו' ולשון זה נראה דלא פליג על דברי הגאונים רק הוא מחדש דין זה. ומאן דכר שמיה לכוין בכלו דהרי הגאונים לא אמרו אלא שצריך לכוין בפ' פותח את ידיך ומאי חזית דכיון שכיוין בפ' פותח סגי והלא הן הן דברי הגאונים וגדולה מזו מוכח מדבריהם דלכתחילה א"צ לכוין בכל המזמור:
ויש מקום לאומר שיאמר מכח זה דכונת הגאונים היא דהגם דתהלה לדוד מסיק דאמרינן ליה משום דאית ביה תרתי דאתי בא"ב ואית ביה פותח את ידיך משמע להו דעיקרו משום פסוק זה להודיע גבורותיו של הקב"ה וכו'. ואי משום א"ב לא היה צריך לכוין אבל משום פותח את ידיך צריך לכוין דלהכי נאמר לשבח להקב"ה ומסתמא כיון שמכוין בפ' פותח את ידיך דין הוא שיכוין בכל המזמור דאם כוליה אומרו בלי כונה ובהגיע לפותח ישים אליו לבו נראה כמזלזל בשבחי כל המזמור וז"ש הגאונים צריך לכוין באמירתו ר"ל באמירת כל המזמור ואם לא כיון צריך לחזור ולומר כל המזמור פעם אחרת. ועל זה חידש רבינו יונה שאעפ"י שלא כיון בכלו אם כיוין בפותח סגי. אבל אה"נ דאם לא כיוין גם בפותח צריך לחזור כל המזמור לכתחילה ואפשר שכך הבין הרב הלבוש בדברי רבינו יונה:
ואולם המעיין היטב יראה דפירו' זה בדברי הגאונים דחוק מאד לפרש מ"ש שצריך לכוין באמירתו על כל המזמור. ומ"ש ואם לא כיוין צריך לחזור ולאומרו היינו שצריך לחזור כל המזמור. ולכן נראה דודאי צריך לכוין בכל המזמור וזה אין צריך לאומרו דודאי צריך לכוין כמו בכל התפלה ומה גם בשבחיו של הקב"ה. אמנם הגאוני' חידשו דפ' פותח צריך לכוין בו ביותר והוא ע"ד מ"ש הטור דצריך לכוין בכל המזמור וביותר פ' פותח את ידיך ע"ש וזה כונת הגאונים שבפ' צריך לכוין ביותר. ואתא רבינו יונה לומר שאם לא כיון בכל [ה]מזמור וכיוין בפ' פותח סגי. ומעתה מ"ש מרן בש"ע צריך לכוין בפ' פותח את ידיך היינו כונה פרטית ביותר כמ"ש הטור. ועוד יש לצדד כאשר יראה המעיין. ועמ"ש הרב אליהו רבה ועמ"ש הרב בני דוד פ"ז דתפלה ע"ש ודוק היטב ואין רצוני להאריך. ומ"ש אני בעניי בקונט' שיורי ברכה שם סי' נ"א משם לקוטי הר"ם ממודינא כ"כ ריא"ז הובא בשלטי הגבורים פ' אין עומדין:

אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי וכו' ראיתי להרב פנים מאירות בספר כתנות אור על התורה הנדפס מקרוב שפירש פ' ואתחנן מאי דאמרינן במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל במ"ש מר זקנינו הרב חסד לאברהם זלה"ה דאין לך יום שאין קללתו מרובה מפני מיעוט הארה שהולכ' ויורדת ממדרגה למדרגה ועל פי ירידתה כך יתמעט האור וההשגחה ותכבד הקללה ומי שיודע לשער ולמנות שיעור מהלך זה כמה שיעור קומתו וכמה אנו יורדים מידי יום ביומו ידע שיעור גלותנו עד כמה ויודע זמן הגאולה וזש"ה סוכת דוד הנופלת כי לעולם היא נופלת ויורד' עד שתשכב לעפר כמש"ה כי שחה לעפר נפשנו ואז קומה עזרתה לנו זהו תורף דברי מז"ה זלה"ה ובזה פירש הרב הנז' דהיינו דקשיא ליה נפלה שכבר נפלה עד למטה א"כ בא זמן הגאולה ואיך אומר ולא תוסיף קום לז"א ולא תוסיף לנפול דלא יש עוד נפילה שכבר היא לעפר אז קום בתולת ישראל ע"כ דברי הרב הנז' עש"ב. ועל פי זה אפשר לפרש כל המאמר דהנה משמע דאם זכו אף בהיותה עדין נופלת משכחת לה דתהיה הגאולה דהא אמרו זכו אחישנה וז"ש מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של ישראל נפלה לא תוסיף וכו' הכונה שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה כלומר שצריך שתפול לגמרי וזה צריך זמן ארוך דכתיב נופלת מדרגה אחר מדרגה עד שתפול לעפר ומי יעמוד בכל תוקף הגלות העצום והארוך בכמה שמדות ובעוה"ר יצאו מה שיצאו והמירו ונטמעו. וחזר דוד הע"ה וסמכן ברוח הקדש סומך ה' לכל הנופלים דאפשר דאם זכו בעוד שהיא נופלת תהיה הגאולה וישראל תלויים בה ומש"ה קראן נופלים דהיינו על דרך נופלת דאף בהיותם נופלים משכחת לה דיגאלו כמ"ש זכו אחישנה. ועפ"ז נתישב מה שדקדק הרב ישרש יעקב דהול"ל חזר דוד וסמכן וכו' קודם מאי דמתרצי במערבא ומה שייכות יש למימרת מערבא לסמיכה זו. ותו להא דמתרצי במערבא לימא נו"ן באשרי ע"ש ולפי האמור ניחא כמבואר. ואפשר לומר עוד בהקדמה הנז' דהכי פירושה דמאי דאמרן חזר דוד וסמכם וכו' כי הנה אמר דוד הע"ה מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור והוא רמז לשכינה מלכו"ת שמים. והכא ממש שייך מפלתן של שונאי ישראל בהיות ח"ו בחינת גלות השכינה סוכת דוד הנופלת ומש"ה לא נאמרה נו"ן משום דכלפי מאי דעסיק ואמר מלכותך וכו' וממשלתך וכו' ח"ו יש להתאונן על עון ישראל הגורם דכתיב נופלת והוא מפלתן של שונאי ישראל וחזר וסמכן סומך ה' לכל הנופלים דאף שהם נופלים על דרך נופלת לא יבצר סמיכה לישראל והן הן גבורותיו הן הן נוראותיו אפילו בעת שנקראים נופלים על שאמם כ"י נופלת. ועוד דאם זכו זוקף לכל הכפופים שהם נופלים ולא נפלו עדיין רק הם כפופים להיותם נופלים אם זכו בעודם נופלים צד"ק משמים נזק"ף וכמ"ש זכו אחישנה:
ובזה יתבאר כונת הכתוב אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי הביאור אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי דכתיב נפלה לא תוסיף קום כי ה"ק קמתי דכשאמר נפלה היינו שלא יש ליפול עוד אז קום בתולת ישראל וא"כ כי נפלתי ממש שהיא נפילה עד העפר אז קמתי. ולא עוד אלא משכחת לה כי אשב בחשך שעדין נופל' והיינו אשב ולא נפלתי ה' אור לי דזכו אחישנה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף