בית נתן/ברכות/כא/א
הא לא אתחיל לא דלמא שאני תפל' דלית בה מלכות שמים והרי מזון דלית בה:
ותפלה דרבנן וברכה שלפניו דרבנן [1]אמר רב חסדא מנין לברכת התורה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו א"ר יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן המזון וברכת המזון לפניו מן התור' ברכת התורה לאחריה מן המזון מה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה וברכת המזון לפניו מב"ה מה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה מזון שטעון לאחריו אינו דין שטעון לפניו איכא למיפרך מה למזון שכן נהנה ומה לתורה שכן חיי עולם הבא ועוד תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה על המזון מברך לאחריו ואין מברך לפניו תיובתא אמר רב יהודה אמר שמואל וכו' ספק קרא ק"ש וכו':
חוזר ואומר אמת ויציב קא סבר ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא מתיב רב יוסף (כאן א' מהמקומות שמבואר בסוגית הש"ס דמקשה לשון מתיב מפסוק אף שאינה משנה (פרדס מקונ' הראיות ד"ה ע"ב וע"ש)) ובשכבך ובקומך ההוא בדברי תורה כתיב ת"ש בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ואי ס"ד אמת ויציב דאורייתא לברוך לאחריה מידי הוא טעמא אלא משום יציאת מצרים הא אידכר לה בק"ש:
ור' יוחנן אמר חוזר ומתפלל ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד וכו' כי הוינן בי רבה בר אבוה בעו מיניה הני בני רב דטעו ומדכרו דחול בשבת מהו שיגמרו אמר להו גומר כל אותה ברכה וכו':
אמר שמואל יחיד שהתפלל ונכנס לב"ה ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ואם לאו אל יתפלל:
- ↑ הנה כתב שאגת אריה (סימן כד) בדברי הרמב"ן שברכת התורה מדאורייתא:
ודברי הרמב"ן מבוארים בהדיא בגמרא, דאמרינן התם אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריו מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל כו'. קתני ברכת התורה לפניה דומיא דברכת המזון לאחריו דהוי מן התורה, והוא הדין לברכת התורה. ועוד דאמר ר' יוחנן עלה, למדנו...
ולהנ"ל שתיבות אלו אינן בכתבי יד של הגמרא אלא כנראה הם הגהה וט"ס בדפוסים הנה לכאורה לא קתני ברכת התורה דומיא דברכת המזון. וכנראה לכן הרמב"ן עצמו לא כתב ראיה זו שלא היה זה לפניו, אלא רק את עיקר הראיה מדברי רב יהודה שאמר להדיא מנין לברכת התורה לפניה מן התורה וכו' (מפורום אוצה"ח).
וכ"כ בס' תורת רפאל ח"א סי' א', עיי"ש באריכות.