בית נתן/ברכות/יב/ב
כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש והאל המשפט חוץ מעשרת ימים שבין ר"ה ליום הכפורי' שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ור' אלעזר אומר אפי' עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא דכתיב ויגבה ה' צבאות במשפט האל הקדוש אימתי ויגבה ה' צבאות באלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ וקא קרי ליה האל הקדוש והאל המשפט[1] רב יוסף אמר מלך קדוש ומלך משפט רבא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כותיה דרבא[2] (עיין בס' עט"ר שכתב ומשמע לכל המפרשים והפוסקים שאין בזה שום נוסחא אחרת וכו' אח"ך כתב שראה ברי"ף שינוי בדברי ר"א (והוא ממש כגי' הכ"י) ואין במשמעות דבריו שום שינוי מנוסח' הש"ס (ולא צדק בזה כי הרי"ף היה גורס כך בגמ' וכגי' הכ"י) אך הטור בסי' קי"ח כתב בשם מחזור וויטרי דגרס בגמרא כל השנה כולו אומר האל הקדוש האל המשפט ולא גרס כלל מלך אוהב צדקה ומשפט עכ"ל (וכן הוא הגי' שבכ"י ממש) וע"ש שהאריך לפרש דעת הרי"ף ושהרי"ף שינה בכיון זה בדרך פירוש ולא שהיה גורס כך עש"ב ולא צדק בזה אחרי הודיע אלהים לנו גירס' כ"י וכנז'[3] ויע"ש שרוב קושיותיו שהקשה הם מתורצים עפ"י גי' הנז'
עיין בס' בית דוד ה' ר"ה סי' שנ"ח וז"ל שם אבל הרי"ף והרא"ש נראה דגרסי אפילו אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט יצא וכו' אמת שכך הוא גי' הרא"ש אבל גי' הרי"ף הוא כך אפילו אמר האל הק' והאל המשפט יצא וכגי' הכ"י וכפי' גי' הלזו ממילא אין מקום לקושיתו שם וז"ל וק' לגי' דלא מייתי ראיה רק לאל הקדוש אבל למלך אוהב צדקה מנ"ל וכפי גי' הרי"ף וגי' הכ"י שפיר מביא ראיה ג"כ להאל המשפט כיון דכתיב ה' צבאות במשפ' והיינו כמו האל המשפט וזה כונת גי' כ"י וקא קרא לי' האל הקדוש והאל המשפט ודו"ק):
נקרא חובה מאי טעמא משום שנאמר גם אנכי וכו':
שיחלה עצמו עליו שנאמר ואין חולה מכם עלי דלמא מלך שאני אלא מהכא וכו':
העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר למען תזכרי ובושת ודילמא צבור וכו':
גם בחלומות ואלו אורים ותומים לא קאמר מאי טעמא משום דקטליה לנוב עיר הכהנים ומנא לן דאחילו ליה שנא' ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי מאי עמי:
בת קול ואמרה שאול בחיר ה' א"ר אבהו בר זוטראי א"ר יהודה בר זבינא בקשו וכו':
אלא משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי ולימא האי פסוקא ותו לא גמירי כל פסוקא דלא פסקי משה אנן לא פסקינן ליה (ולכאורה נראין דברי המוהרש"א נכונים וכ"כ העט"ר שדבריו נכונים מאד וכ"כ הגאון ר"י פיק שכן הוא בהדיא בתנחומא במה שמגיה במקום הפ' דכרע שכב שצ"ל הקרא קמא הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף דמהאי קראי דריש שפיר ק"ש של שחרית ושל ערבית וכ"ה בילקוט וכו' עם כל זה נראה נכון גרסתינו וגי' הכ"י יען שבפ' כרע שכב כארי נזכר שכיבה בתחילה ואח"ך קימה ודמי זה לבשכבך ובקומך וכן כתב רש"י והדרשה שדרש הילקוט ע"פ הן עם כלביא יקום וכו' ניתן למדרש ג"כ ע"פ כרע שכב כארי ור"ל אע"פ שכורע א"ע לשכוב, עם כל זה מתגבר כארי לקרות ק"ש של ערבית, וכלביא מי יקימנו ור"ל בשעה שקם מן המטה לילך לעסקיו וכמו הלביא שהולך לטרוף טרף ואינו מתעכב כלל אבל לא כן הישראלי כ"א מי יקימנו וכדרך שאמרו דע לפני מי וכו' והכוונה על הש"י שקם לעבודת השם תחלה ואח"ך הולך לעסקיו ולגי' המוהרש"א לא בא כסדר דקרא דבשכבך ובקומך אלא קימה תחלה[4]
אחר כתבי זאת מצאתי בס' סמיכת חכמים דף ל"ה כתב וז"ל ול"נ דיות' נרא' כגרסתינו דמקדים שכיבה לקימה והוי ממש מענין ק"ש דכתיב בשכבך ובקומך משא"כ בפסוק הנ"ל מקדים קימה לשכיבה ותלב"ה שכיונתי לדעתו אך מש"כ עוד וז"ל ועוד לשון כרע שכב הוא יותר מעין השבח כי כרע הוא כריעה והשתחויה דהיינו ק"ש ותפלה ואח"ך שכב וכו' עכ"ל הוא דוחק ויותר נראה מה שכתבתי ומה גם לגי' הכ"י שגורס אח"ך כל פסוקי דלא פסקי משה אנן לא פסקינן ליה והכוונה בקושיא ולימא האי פסוקא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ותו לא דהיינו סיפא דהאי קרא מברכיך ברוך ואורריך ארור כי באמת זה הסיפא דקרא אין לו שום ענין לק"ש לאפוקי לגרסת המוהרש"א כל הפסוק כולה ניתן לידרש על ק"ש וכדאי' בילקוט סי' תשס"ט ע"ש ומתרץ הגמרא כל פסוקי דלא פסקי משה אנן לא פסקינן ליה וא"כ אי אפשר לומר חצי פסוק דכרע שכב וכו' ולהניח סיפא דמברכיך וכו'
וכגי' הכ"י כל פסוקא דלא וכו' נזכר ג"כ אצלינו בנוסחתינו בגמרא בתענית ז"ך ע"ב ובמגילה כ"ב וגירסה זו מוכרחת כי איברא גירסתינו פה בברכו' כל פרשה וכו' קשה להולמו מכמה טעמי חדא שהקושיא מפסוק ולימא האי פסוקא ומתרץ כל פרשה פרשה מאן דכר שמיה ועוד איתה בנדרים דף ז"ל ומובא במגילה דף ג' מאי דכתיב ויקראו בספר תורת אלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקין ופירש"י האיך נפסקין ובשיטה מקבצת לנדרים כ"י פירש וז"ל ושום שכל אלו הפסוקים, שתי טפות של דיו המפסיקים בין פסוק לפסוק ע"כ הרי מפורש שמשה רבנו פסק בפסוקים אבל שפסק גם הפרשיות זה לא שמענו ולפ"ד אין ספק שנפל טעות בדפוס ואפשר שבתחלה היה כתוב כל פ' לבד בר"ת והכונה כל פסוקי ונתחכם המדפיס ועשה מפ' פרשה
ועפ"י גי' הכ"י הנכונה מאד יתורץ מה שהקשה המג"א ריש סי' רפ"ב והניח בצ"ע דקורין בבו"ה ומפסיקין אפילו בפרשה דלא פסקי' משה והצ"ע עוד דבמקדש היו מחלקין פ' האזינו וכו' וגם הצ"ע מהא דמגילה דף כ"ט במערבא פסקי לאוריי' בג' שנים ש"מ שהיו מחלקין הפרשיות וכו' ע"ש עיין במס' סופרים פ' ט"ז ה"י מאה וע"ה פרשיות כנגד שנותן של אברהם אבינו ע"ה וע"ש בפי' כסא רחמים וז"ל פי' כת הקודמין דהוו מסקי לאוריתא בתלת שנין ופלגא ע"ש וכן כ' בהקדמ' המדפיס לס' שמע שלמה ד' אמ"ד משם רב אשכנזי ע"ש ותימה מנ"ל הא שבשום מקום לא נזכר אלא בשלש שנים ולא בתלת ופלגא וכן הזכיר הרמב"ם פי"ג מה' תפלה ה"א ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט עכ"ל ועיין בס' נחלת אריאל פי' למס' סו' שהאריך בפי' דבר זה ואח"ך כתב פ"א קע"ה סדרים סדרי שבתות שלהם לא היה כשלנו וכדאמרי' במגילה כ"ט במערבא מסקי לאוריתא בג' שנין ולא בכל שנה כמו שאנו עושים ובג' שנים תמצא קס"א שבתות בשנה וז"ח למ"ק והסדרות היתרות על החשבון לחילוק הפרשיות לזמנים כמו שיש אצלינו כמבואר בטא"ח וש"ע ע"ש ועיין בה"ט בסי' קל"ט שכ' דבני מערבא לא היו קורין בשבת יותר מכ"א פ' עיין בס' באר יעקב ד"ט ע"ב שכ' שהוא טעות דא"כ לא ישלימו התו' בג' שנים ע"ש עיין בקידושין דף ל' ובנדרים ל"ח דכתוב שם דבפסוקי נמי לא בקיאין ובמערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי וכו' ועיין במנחת שי פ' צו ח' בפ' וישם עליו את החשן וכו' ולמאי דקסבר רב במגלה כל פסוקי דלא פסקי משה אנן לא פסקינן ליה קשה טפי איך נפל הפרש גדול בזה במניינם וכו' ומסיק בסוף ותשבי יתרץ ע"ש ועי' בס' עיבור שנים במנהג שבת חולו של מועד דף ס"ב ע"ב מש"ש ובד' ל"ג סע"א וע"ב ע"ש עיין בס' מלא רועים במע' ק' ק"ש דאורייתא או דרבנן אות ט"ו רב זעירא משם ר' ירמיה נראה דס"ל ק"ש דרבנן וז"ל הירושלמי רבי זעירא בשם הר"י ספק בירך וכו' ספק קרא ספק לא קרא מאי ופי' היפ"מ דס"ל ק"ש דאורייתא ומיבעיא מי סגי בפסו' ראשון או דלמא צריך לקרות כולו ודבריו דחוקים וכו' ועוד דהאיך ה"א דסגי בפסוק אחד וגם איך נאמר דפסוק ראשון לבד צריך לקרות הא גמרינן דכל פרשה דלא פסקינן משה לא פסקינן וכו' ע"ש וכפי גי' הכ"י לא קשה קושיא זו וגם קושיתו קשה על הא דאי' בגמרא שמע ישראל וכו' זו ק"ש של ר"י הנשיא די"ג ע"ב הא כל פרשה וכו')[5]:
פרשת ציצית מפני מה קבעוה מפני שיש בה חמשה דברים ואלו הן מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות הרהור עבירה והירהור (עכו"ם) [ע"ז] בשלמא הנך תלת כתיבין הנך תרתין מנא לן דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אחרי לבבכם זו מינות (אף שלא נזכר בגי' הכתב יד בחמשה דברים שמונה מינות כ"א הרהור עבירה צ"ל דהרהור עבירה הוא מינות וכמ"ש בספר תולדות יצתק בשם הג' מוהר"י יעבץ בספר אור החיים דמינות היינו דעת צדוקים והרהור עבירה דהיינו זנות נחשב לחדא כיון דשניהם יש לכלול במשל א' ע"ש וכדרשת חז"ל ע"פ הרחק מעליה דרכיך (משלי ה' ח') הנאמר אצל זונה זו מינות ע"ז דף י"ז[6]) וכה"א אמר נבל בלבו אין אלהים, ואחרי עיניכם זו הרהור[7] עבודה זרה וכה"א ויזנו אחרי הבעל וישתחו וגו' (ועפ"י גי' הכ"י הנז' אין אנו צריכים מש"כ המוהרש"א דהא קא חזינן דמונה ששה דברים ועיין מה שתי' המוהרש"א ועיין בס' עט"ר ובס' תולדות יעקב דף כ"ב ובספר חכמת מנוח כ"ש וז"ל נ"ב ס"א ששה וגי' הכ"י מכוונת עד מאד בנוסחתינו הני תלת מפרשין עול מצות דכתיב וראיתם אותו וכפי גרסתי' הקשה רבין חסיד' זלה"ה בס' חוקי חיים דף קי"ד ע"ד על רש"י ד"ה עול מצות ועשיתם את כל מצותי וז"ל ולא ידעתי למה הביא מקרא זה ולא קרא דאמר הש"ס דהוא עדיף טפי וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וצריך טעם ודוחק לומר דלא גריס הכי בש"ס עכ"ל ובהגלות גי' הכ"י אין כאן דוחק וכך היה גי' רש"י ז"ל ובאמת דהאי קרא ועשיתם את כל מצותי עדיף טפי מקרא דוראיתם אותו וכו' שהוא באגב וכמ"ש רש"י בפי' החומש וזכרתם את כל מצות ה' שמנין גימיט' של ציצית עולה תרי"ג ע"ש ועיין בס' לקח טוב שגם הוא פי' וז"ל דה"ק מצוה גוררת מצוה בתחלה וראיתם אותו ומתוך כך תזכרו למען תביאו למדרגה גדולה מזו שתזכרו מעצמיכם מבלי שתראו הציצית ע"ש):
חי ה' אשר העלה וגו' אמרו לו לא שתעקר יציא' מצרים ממקומה אלא שעבוד וכו':
- ↑ ושבוש הוא דלא כתיב בקרא האל המשפט (דק"ס) ולא שת לבו לביאורו של הבית נתן בסמוך.
ובהא דליתא "מאי הוי עלה" עי' בעה"מ ורמב"ן במלחמות. - ↑ ונר' דגי' משובשת היא דבזה לא נחלקו מעולם אי אמרינן מלך קדוש וכ"מ מדברי הראשונים אך הגי' רבא כ"ה גם בחי' הרשב"א ובפסקי רי"ד (דק"ס). אמנם הגי' "מלך הקדוש מלך המשפט" מתועד כבר בפירקוי באבוי ובעה"מ (כת"י) ורמב"ן במלחמות ועוד.
- ↑ אין דבריו מובנים שהרי הרי"ף גורס בדברי רב מלך אוהב צדקה ומשפט דלא כגי' הכ"י. אבל לעצם הענין, מזה שהרי"ף סיים דבריו וז"ל ש"מ דליתא לדר"א דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא עכ"ל הרי משמע שכך גרס (ר' אהרן גבאי במאמרו בתוך מנורה בדרום גליון ט"ז, סוף אות ח') ומסתבר שהיה לפניו עירוב נוסחאות.
- ↑ ואכן בכל כתה"י כלפנינו.
- ↑ בב"נ הגי' כל פסוקא דלא פסקיה כו' וגי' מוטעת היא והגם שאמרו במגילה כ"ב כל פסוקא דלא פסקיה כו' כאן מקשה ולימא האי פסוקא לחוד וע"ז משני כל פרשה כו' וצריכין אנו לקרות כל הפרשה וחשו לטורח הצבור וכן העתיקו כל פרשה הרשב"א והשט"מ לקמן י"ד ב'. וכתב הב"נ כל פסוקא גי' זו מוכרחת היא וגירסתינו בגמ' קשה להולמו שהקושיא מפסוק ולימא האי פסוקא ומתרץ כל פרשה פרשה מאן דכר שמיה. ולא ירדתי לסוף דעתו בזה. והא דרב אמר שם במגילה דולג אף דפוסק בפרשה דלא פסקה משה נר' דהיינו דאיכא בין פסוקא לפרשה דבאמצע הפסוק לא מפסקינן כלל וכדאמר התם צער גדול הי' לי כו' אבל באמצע פרשה לא פסקינן ולומר רק מקצת הפרשה אבל אי גמרינן לה בסמוך שפיר דמי. עוד יש לחלק דבאמצע הפרשה לא פסקינן לעשות בזה דבר קבוע לצבור אבל ליחיד או באקראי שפיר דמי משא"כ באמצע פסוק מיושב בזה קושית הב"נ משמע ישראל זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא:
(הגה"ה מהגאון אב"ד דק' לבוב (נ"י) [זצוק"ל]. מה שהאריך מעלתו דעקר הגי' כל פרשה יפה כתב מעל' וכן מבואר במג"א סי' רפ"ב ס"ק א' מה שמפרש דברי הזוהר יעוין שם ובמחה"ש וימצא שביאר כן בהדיא דאף שאמרו פסוק שלם אפ"ה אין להפסיק באמצע פרשה. והא דאמרו במגילה דולג יפה כתב מעל' דכל דגומר לבסוף שפיר דמי ותדע דאל"כ לא משכחת לה שיקראו פרשה אחת בשלשה בנ"א וע"כ דבזה ש"ד. ואף דבמ"א סי' נ"א ס"ק ט' משמע דכאן הגי' כל פסוקא אבל זה אינו כמ"ש בהדיא בסי' רפ"ב הנ"ל אבל כוונת המ"א דאם פרשה אסור להפסיק כ"ש אמצע פסוק דחמור יותר ודו"ק: עכ"ה.)
ועי' בשט"מ לקמן י"ד ב' וליכא לאקשויי הא אמרינן לעיל כל פרשה כו' דפסוק שלם הוא כו' ויש לעיין דקא פתח בפרשה ומסיים בפסוק (דק"ס).
מש"כ הדק"ס בביאור הגמ' לגי' שלפנינו הוא מוכרח לגי' כ"י פירנצה מינכן פריס וקטע א' הגורסים ולימא הני תרתי פסוקי ותו לא, דלא שייך בזה כלל ביאורו של הב"נ.
והנה לגי' הכ"י צ"ל דס"ל דאם נאמר כל הפסוק בשלמות מוכרחין אנו לומר כל הפרשה למען שלימות הענין, וכל קושיית הגמ' תלוי בזה שהיינו משמיטים מה שאינו שייך לק"ש, וכיון דאין משמיטים מהפסוק תו לא שייך להקשות נימא רק פסוק זה. והנכון שגי' ב"נ הוא טעות. - ↑ בתוס' ר"י ותוס' הרא"ש כתבו דהוא בכלל ע"ז.
- ↑ וחסר בט"ס מן זה הרהור עבירה עד זה הרהור ע"ז (דק"ס).