ספר האגור/סימני הספר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
< הקודם · הבא > |
סימני הספר[1]
- א) הלומד בבקר לפני תפילתו וקודם היום איך יתנהג בברכת התורה כל היום:
- ב) דין מי שמהרהר בתורה בלי הוצאה בשפתיו אם חייב לברך אם לא:
- ג) הלומד תורה בבקר קודם תפילה אם צריך נט"י:
- ד) אם צריך לברך שניהם על נטילת ידים ואשר יצר מי שנפנה לגדולים:
- ה) שיעור גודל הטלית:
- ו) ברכת הטלית שיש לו בית צואר:
- ז) המלובש טלית ופושטו וחוזר ולובשו אם יברך פעם ב':
- ח) אם עושים ציצית מצבע הטלית ואם יש לעשות ציצית של פשתן בטלית של משי:
- ט) מאיזה מין עושין ציצית בטלית של משי:
- י) עושין שני קשרים לכל קשר בציצית:
- יא) בגד של ארבע כנפות שנכפל:
- יב) הטיל ציצית על ציצית:
- יג) אם יכול להוסיף על ח' חוטין:
- יד) אם עושין חוליות:
- טו) בענין פסוק הציצית וכל הדינין:
- טז) כמה שיעור עניבה מציצית שנפסק:
- יז) טלית שאול תוך שלשים יום:
- יח) טוממום ואנדרוגינס ואשה בציצית:
- יט) סדין בציצית וכסות המיוחד ליום ולילה וכל הדינין:
- כ) מותר להשתמש בציצית:
- כא) מותר ללכת בטלית על הקברים:
- כב) אם יש לברך לעשות ציצית בשעת עשייתה:
- כג) אי בעי ציצית טויה ונפוץ לשמה:
- כד) אם מותר לתקן ציצית שנחסר במועד:
- כה) אם יש לעשות טלאי על הכנף:
- כו) באיזה אופן יש לעשות הטלית קטן שלובשין:
- כז) נשים הלובשות ציצית:
- כח) איך מברכין על טלית קטן שלובשין:
- כט) איך יתנהג הלובש טלית קטן ואח"כ מתעטף בטלית גדול בברכות:
- ל) אם נשים כשרות לעשות הציצית:
- לא) טלית שנקרע חוץ לשלש אם תופרין:
- לב) המלבושין שקורין גונילא וקוטא אם חייבין בציצית:
- לג) אין תופרין צנדל על הכנף:
- לד) היוצא מניח הכנסת ופושט טליתו וחזר אח"כ ולבשו אם יברך:
- לה) יש להניח תפילין בין עוטר ישראל ובין אוזר ישראל:
- לו) אם יש לברך ברכה אחת על שתיהן:
- לז) אם יש לברך להניח בקמץ:
- לח) אם יכול לענות קדיש וקדושה כין תפילין של יד לשל ראש:
- לט) אין לכרוך הרצועה ביד עד לאחר הנחת תפילין של ראש:
- מ) איטר יד ימינו איך נוהג:
- מא) אי לילה זמן תפילין הוא:
- מב) המשכים לצאת לדרך אם יכול להניח תפילין קודם היום:
- מג) תפילין בחול המועד אם יברך:
- מד) אם אמר ישראל לא"י לעבד קלפים לשמה:
- מה) אם לאחר שכתב האות נקב תוך האות:
- מו) קלף תפילין שלא נעבד לשמה:
- מז) דיו של תפילין וס"ת:
- מח) אם נגע רגל האלף בגג האלף וכל שאר מחיקות ודביקות באורך:
- מט) אם נפל טיפת דיו והדביק שתי אותיות יחד:
- נ) צריך להניח ריוח למעלה מן הכתב וכן למטה:
- נא) אם יש לשרטט בין שיטה לשיטה בתפילין:
- נב) אם עור הבתים צריך עבוד לשמן:
- נג) אם יש לעשות הבתים מקלף ואם דינם להיות שחורות:
- נד) הרצועות צריכות עבוד לשמן:
- נה) אם יש לגלח השער שעל גבי הצואר כדי שהרצועה תהא נוגעת בבשר:
- נו) שיעור גודל התפילין:
- נז) אם כתב ד' פרשיות של יד בד' חתיכות:
- נח) סדר הנחת הפרשיות בבתים:
- נט) אם בשל ראש יש לחוש לכותבן כסדרן:
- ס) איך הפירוש מתיתורא של תפילין:
- סא) איך לעשות צורת הה':
- סב) צורת החית איך תהי':
- סג) אם לא עשה התגין שהזכיר רבא:
- סד) הפירוש מקוצו של יו"ד המעכב:
- סה) איך יהיו צורת התגין:
- סו) אם הקורא בתורה והלומד פטור מתפילין:
- סז) צריך להניח חלק בתחילת הפרשה:
- סח) איך הפירוש מכרכן בשערן וטולין במטלית:
- סט) אין כותבין ג' אותיות חוץ לשיטה:
- ע) אם מותר לישן בתפילין כשהן בידו:
- עא) מעברתא של תפילין מה הפירוש:
- עב) שי"ן של תפילין באיזה מקום:
- עג) הפירוש מצריך שיגיע החריץ עד מקום התפר:
- עד) אין לקנות גידין מא"י:
- עה) מהו הפי' מעד אצבע צרדא ושיעור רצועה של ראש:
- עו) הקשר של ראש צריך שיהי' כלפי פנים:
- עז) שלא לקשור קשר של תפילין בכל יום:
- עח) תפילין מרובעין הלכה למשה מסיני אם רוצה לומר אף הבתי':
- עט) תפילין אין נכתבים אלא בקלף ובמקום בשר:
- פ) דין זיונין של שעטנ"ז ג"ץ:
- פא) כל האותיות צריכין שיהו גולם אחד חוץ מה' וק' וול הדינין:
- פב) נהנו בחסירות ויתירות כהרמב"ם:
- פג) צורת הפרשיות מפתוחות וסתומות:
- פד) שלשה דינין נמצאים בספר הזוהר בציצית ותפילין שאין נמצאים בשום מקום:
- פה) סדר ביאור צורח האותיות על צד הקבלה באורך:
- פו) אפי' לא שמע קול תרנגול חייב לברך:
- פז) אם ברך זוקף כפופים אם יש לברך מתיר אסורים:
- פח) יש תפלה שהיא מחוייבת מדאורייתא:
- פט) אם יתכן שימתין לברך על נטילת ידים בבקר עד באו לבה"כ:
- צ) הרוצה להיות שליח צבור שלא מרצון רוב הנכנסין להתפלל:
- צא) אם גר יכול להיות ש"צ:
- צב) אם מנהג לומר מיד אחרי אלקי נשמה בה"ת:
- צג) אין לחתום בבה"ת בא"י למדני חקיך:
- צד) טעם מכל הקדושות שאומרים בתפלה:
- צה) הנכנס בבית הכנסת ומצא ציבור שגמרו פסד"ז איך יתנהג:
- צו) אם יש לצרף קטן וחומש בידו:
- צז) ועונין יהא שמיה רבא הגדול מבורך איך הפירוש מיהש"ר:
- צח) אם השליח צבור אומר ברוך ה' המברך לעולם ועד:
- צט) נשעה שהחזן אומר ברכו אם הקהל יאמר יתברך וישתבח:
- ק) הזמן מהתחלת יוצר:
- קא) קדושה ביוצר אם יחיד אומרה:
- קב) איך הנוסח מעונין ביראה ואומרים קדוש:
- קג) איך חותמין אור חדש על ציון תאיר:
- קד) איך הנוסחה מברכה שניה מק"ש:
- קה) ברכות אינן מעכבות באיזו ברכה אמר:
- קו) אם מצות צריכות כונה:
- קז) אם יש לומר אמ"ן אל מלך נאמן:
- קח) אותם המנענים ראשם כשאומרים ה' אחד:
- קט) אין להפסיק בין אמן יהא שמיה רבא וכו' ליתברך וכן בין קדיש לברכו ובין ברכה לברכה:
- קי) האומר שמע שמע משתקין אוחו דוקא בציבור:
- קיא) עד על לבבך בעמידה:
- קיב) צריך לקרוא שמע בטעמים:
- קיג) מצות ק"ש מיושב והקורא במהלך:
- קיד) שואל מפני היראה איך הפירוש:
- קטו) להפסיק בק"ש לענות דבר שבקדושה:
- קטז) בין ויאמר לאמת לא יפסיק הפירוש מלא יפסיק:
- קיז) בענין להפסיק בברכות של שמע לומר פיוטים:
- קיח) משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה:
- קיט) הדין מפורסין על שמע:
- קכ) סומא אם יכול להוציא אחרים:
- קכא) קטן פטור מקריאת שמע:
- קכב) אם החתן רוצה להחמיר על עצמו לקרוא ק"ש אם רשאי:
- קכג) אין מוציאין המת סמוך לק"ש:
- קכד) הישן עם אשתו איך יתנהג לקרוא ק"ש:
- קכה) אם לבו רואה ערותו אם מותר לקרות ק"ש:
- קכו) צואה בבשרו ומכוסה בבגדיו:
- קכז) א"י ערום מותר לקרות ק"ש כנגדו:
- קכח) מרחיק ד' אמות וקורא:
- קכט) בית הכסא חדש מה דינו לענין ק"ש:
- קל) הלך במבואות המטונפות והפסיק וכשחוזר איך יעשה:
- קלא) גרף של רעי בתוך ד' אמות:
- קלב) בטול טבילה לבעל קרי לק"ש ולכל דבר קדושה:
- קלג) צריך לחגור חגורה בשעת תפילה:
- קלד) אם מותר לשתות מים בשחרית קודם תפילה ואם מותר ללמוד כעלות השחר קודם תפלה:
- קלה) מי שמשכים לדרך יכול להתפלל אחר שעלה עמוד השחר:
- קלו) המתפלל אחורי בה"כ:
- קלז) אם מצוה להמתין חברו בכנסת:
- קלח) הפירוש מלתפלה עד ד' מילין:
- קלט) הפי' מיכנס אם שיעור ב' פתחים ויתפלל:
- קמ) אם יוצא בנקיית הידים בכל דבר המנקה:
- קמא) העוסק בצרכי ציבור הוא כעוסק בתורה כדי לעמוד מתוכו להתפלל:
- קמב) המתפלל י"ח ברכות בדרך צריך לעמוד בברכות:
- קמג) אין אנו נזהרין בבית דאית בי' שכר:
- קמד) צריך שיסדר תפלתו קודם שיתפלל:
- קמה) אם התפלל ולא כיון באבות:
- קמו) הפי' מהמשמיע קולו בתפילתו:
- קמז) יכול להתפלל בכל לשון:
- קמח) אם אחד מן עשרה שבה"כ התחיל להתפלל ביחיד:
- קמט) אם שתיקה ושמיעה חשיב כהפסק וכעונה דמי':
- קנ) הפי' מהמאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו:
- קנא) אם שכח ב' תפילות איך יעשה:
- קנב) הפי' מרב ששת כי כרע כרע כחיזרא:
- קנג) א"ל סיימת לשבחא דמריך דוקא בתפלה:
- קנד) דין אם טעה ולא הזכיר גשמים בתחיית המתים:
- קנה) מהר"ם נהג לומר צ' פעמים אתה גבור:
- קנו) כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד:
- קנז) אם להזכיר טל בימות החמה:
- קנח) ס' יום מן התקופה ששואלין מטר אם הוא מעת לעת:
- קנט) לא הזכיר מטר בברכת המטר והנזכר קודם שעקר רגליו:
- קס) אמצעיות אין להם סדר:
- קסא) ר"י אמר כל מקום שאמר אין מחזירים אותו אם רוצה לומר קודם שעקר רגליו:
- קסב) אם אומרים רצה במנחה:
- קסג) אם אומרים שלום בימיני ושלום בשמאלי:
- קסד) אחר שפסע שלש פסיעות צריך שיעמוד במקומו מעט:
- קסה) הפי' מלא יענה אמן חטופה:
- קסו) אף במוסף בר"ח אם שכח ש"ץ יעלה ויבוא אין חוזר:
- קסז) אם יש לש"ץ לומר ושמו את שמי:
- קסח) אם מותר לאדם ליפול על פניו לומר תחינה כשהוא עומד חוץ לכנסת:
- קסט) אם אין שם אלא כהן אחד אם יש לישא את כפיו:
- קע) ש"צ כשהוא כהן איך יתנהג בברכת כהנים:
- קעא) אם לש"ץ להפסיק לקרא כהנים:
- קעב) אם הש"ץ מקרא אל היחיד:
- קעג) נשתמד אם ישא את כפיו:
- קעד) המקרא לכהנים שאינו ש"צ אם מסיים שים שלום:
- קעה) אם מי שאין לו אשה נושא כפיו:
- קעו) למה אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום:
- קעז) אם הכהנים נושאים כפיהם במנחה ביה"כ:
- קעח) אם יחיד אומר סדר קדושה שאומרין אחר י"ח ברכות:
- קעט) אם יחיד יכול לומר י"ג מדות:
- קפ) אם אומר בעלינו לשבח וכסא כבודו בשמים ממעל:
- קפא) אם מותר במקום שאין ס"ת לקרוא בחומשין ולברך:
- קפב) אם ת"ח מופלג יכול לקרות קודם כהן:
- קפג) הפי' מנקטינן אם אין שם כהן נתפרדה החבילה:
- קפד) הכהן הקורא במקום לוי אם יברך שני פעמים:
- קפה) כהן ולוי שקוראים אם יקראו כהן ולוי אחר לס"ת:
- קפו) כהן אחר כהן לא יקרא:
- קפז) דין עיר שכולו כהנים:
- קפח) הקורא בתורה צריך לחזור ולומר ברוך ה' המבורך וכו':
- קפט) אין לומר בברכה שאחר התורה לחיי עולם נטעה בתוכנו:
- קצ) יש לחזן לסייע לאותו שקורא בתורה בלחש ולא בקול רם:
- קצא) אם טעה בקריאתו בתורה יצא:
- קצב) אין אנו רגילים לתרגם:
- קצג) הפי' מרב ששת מהדר אפי' וגרס:
- קצד) אם יש כהנים ולוים הרבה ורוצים לקרות כולם לכבוד הנישואין:
- קצה) כשנמצאים טעיות בס"ת אם מחזירין אותו בארון:
- קצו) אם צריך לעמוד כשאומרים קדיש על ס"ת:
- קצז) מותר לטבול ידיו בכלי:
- קצח) שיעור הנטילה ביד:
- קצט) ההולך בספינה ואין לו כלי שוטף ידו בנהר ואיך תהי' הברכה:
- ר) מהו לשון נטילה:
- רא) יש מברכין שחרית על נקיות ידים:
- רב) יש מברכין ענט"י בין שפיכה ראשונה לשניה:
- רג) שבעה דברים צריכים נטילה אחריהם:
- רד) הולכי דרכים חשובים כשעת הדחק ויכולין להתנות בנטילה על כל היום:
- רה) מי שיצא מבית הכסא ורוצה לאכול אם די בנטילה אחת:
- רו) מים ראשונים צריך שיגביה ידיו:
- רז) יש לדקדק אם פסול ליטול הידים מא"י:
- רח) אין לחוש להפסק בין נטילה להמוציא:
- רט) אם יש לחתוך הפת קודם המוציא:
- רי) מי שאין לו לחם שלם רק ב' חצאי לחם יחברם יחד ויעשה המוציא:
- ריא) כל הברכות אם נסתפק אם ברך:
- ריב) יש ג' חלוקים בפירורי לחם במה שקורין חביצא בברכה:
- ריג) דבר שבלילתו רכה אם אפאה בלי משקה:
- ריד) הפי' מלחמניות והברכה הכל באורך:
- רטו) עיסה שנילושה לעשות פנטילי ושפיטיליא:
- רטז) המוליתות שקורץ פשטיד"ה וטגוני אלפס איך מברכין:
- ריז) הפי' מאם קבע סעודתי' עלייהו:
- ריח) הפי' מפת הבאה בכיסנין ואיך מברכין:
- ריט) ואיך מברכין על אורז ודוחן:
- רכ) דבר שבלילתו רכה אם אפאה באלפס בלי משקה:
- רכא) אם מותר להשתמש בפת לעשות כף:
- רכב) אם סומכין את הקערה בפת:
- רכג) האוכל בשר אם מותר לאכול גבינה מיד וכל הדינין:
- רכד) אם יש לברך על שתיית מים שבתוך הסעודה וכל הדינין:
- רכה) יין שבתוך הסעודה אם כל אחד מברך לעצמו:
- רכו) אותן שמבדילין על השלחן אם חוזרין ומברכין כשאוכלין:
- רכז) על היין שלאחר המזון אם הסיבו אחד מברך לכולן:
- רכח) הדין לברך ברכת הטוב והמטיב:
- רכט) יין חדש שנתנו בשתי חביות:
- רל) על שינוי יין דין הטוב והמטיב:
- רלא) פירות הבאים בתוך הסעודה אם מברכים עליהם:
- רלב) בזמן הזה אין אנו מושכין ידינו מן הפת:
- רלג) בני חבורה שהיו מסובין ויצאו וחזרו:
- רלד) גמר סעודתו ונטל מים אחרונים:
- רלה) מים אחרונים אם מברכין עליהן:
- רלו) הדין מכוס פגום:
- רלז) כמה צרך לחזור למקומו בברכת המזון:
- רלח) מאי שנאמר בכוס של ברכה:
- רלט) ואנו אין לנו אלא ארבע:
- רמ) נשים חייבות בברכות זימון:
- רמא) אם מי שלא אכל יכול להוציא בברכת המזון מי שאכל:
- רמב) אכילה כזית ואכל ולא שתה אינו מוציא מי שאכל ושתה:
- רמג) מי שנזהר מפת של א"י והאחד הי' כהן אוכל חלות אם כל אחד יכול להוציא חבירו:
- רמד) אכל טבל אין מזמנין עליו:
- רמה) השיעור לברך ברכה אחרונה:
- רמו) אם ברכה מעין שלש טעונה כוס:
- רמז) תשעה אכלו דגן ואחד ירק אם מצטרף:
- רמח) ששה אוכלין וד' מצטרפין:
- רמט) נשים מזמנות לעצמן:
- רנ) קטן היודע למי מברכין אם מזמנין עליו:
- רנא) קטן פורח אם מצטרפין אותו לכל דבר שבקדושה:
- רנב) י' בבית הכנסת וא' מהן ישן אם יכולין להתפלל עמו:
- רנג) איך מתחיל בבה"מ רחם או נחם:
- רנד) טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בי"ט ואם הברכה צריכה שם ומלכות:
- רנה) אם חל ר"ח בשבח והזכיר של שבת ולא של ר"ח:
- רנו) אם יש לענות אמן על ברכה של עצמו מאכילת פירות:
- רנז) ענית אמן אחר בונה ירושלים וה"ה כל סוף הברכ':
- רנח) אין לומר בברכת אבלים בבה"מ ולוקח במשפט:
- רנט) להיכן הוא חוזר הפי':
- רס) המפסיק לשנים עד היכן יפסיק:
- רסא) יברך מעין שלשה אחר ברה"מ:
- רסב) הדין משלשה שאכלו אין רשאים לחלק:
- רסג) שנים שאכלו מצוה לחלק:
- רסד) מהר"ם הי' אומר נודך ולא נודה לך:
- רסה) אם יש דין קדימה ללוי כשאין כהן:
- רסו) אם מברכין על גרעיני הפירות:
- רסז) פתח כדשכרא וסיים בדחמרא:
- רסח) שמן זית אין מברכין:
- רסט) יין מזוג חד בשיתא אם לברך עליו בפה"ג:
- רע) על הקפריסין איך מברכין:
- רעא) מסמר של גרופילי ואגוז מוסקאטי איך מברכין:
- רעב) על הצוקרו איך מברכין:
- רעג) על פלפל וזנגבילא יבשים:
- רעד) דבש שזב מהתמרים:
- רעה) סופי ענבים איך מברכין:
- רעו) אם בשל פרי ויצא טעם הפרי במים איך מברכין:
- רעז) אם מברכין אחר המים:
- רעח) בני חוצה לארץ חותמים על הארץ ועל הפירות:
- רעט) ערמונים וחבושים איך מברכין חיין ומבושלים:
- רפ) אגוז המטוגן בדבש:
- רפא) על יין מבושל:
- רפב) על התותים הגדלים בסנה:
- רפג) תומי וכרתי חיין ומבושלים:
- רפד) אי חנקתי' אומצא:
- רפה) ורדים המרוקחים בדבש:
- רפו) תומי וכרתי:
- רפז) גרגלידי ליפתא מבושלים ומחיין שקורין ראפ"י:
- רפח) איך מברכין על ה' מיני דגן האוכלין בעין:
- רפט) על פת דוחן:
- רצ) תוריתא דנהמא הפי':
- רצא) פת במים והמים נתלבנו איך מברך:
- רצב) כשנותנים קמח בתוך פולין או עדשים:
- רצג) כל הברכות אם נסתפק אם ברך אם לא:
- רצד) מטעמת התבשיל אין צריך לברך:
- רצה) על בריה כמו גרגיר של ענב אם מברכין אחריו:
- רצו) האוכל פחות מכזית מז' המינין איך יברך אחריו:
- רצז) ועל יין ושאר משקין אם מברכין אחריהם בפחות מכזית:
- רצח) היו לפניו מינין הרבה איך יתנהג:
- רצט) אם בורא פרי העץ קודם לפרי האדמה:
- ש) פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה איזה קודם:
- שא) אם יש בני אדם שהסיבו יחד על היין:
- שב) כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה:
- שג) אם אחר הכל עונין אמן:
- דש) מהו המור ואם מברך על ריח של אתרוג של מצוה:
- שה) המריח אגוז מושקאט:
- שו) המריח ורד:
- שז) כשיתא מהו הפי' ואיך מברכין:
- שח) היו לפניו שלשה מיני בשמים:
- שט) הביאו לפניו בסוף הסעודה שמן כבוש:
- שי) המריח בכלים המוגמרים:
- שיא) הרואה מקום שנעשו בו נסים:
- שיב) ארבעה צריכים להודות:
- שיג) על איזה דרך יברך הגומל ועל איזה חולי:
- שיד) עד כמה זמן להתפלל תפילת הדרך:
- שטו) המתענה בשבת אנה יאמר ענינו:
- שטו) הקונה כלים חדשים אם מברך שהחיינו:
- שיז) אין מכבדין בדרכים הפי':
- שיח) מי שברך שהחיינו על הענבים אם חוזר ומברך על היין:
- שיט) הנהנה מראיית פרי חדש אם מברך שהחיינו:
- שכ) הרואה ים הגדול מתי מברך:
- שכא) אם מותר לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה:
- שכב) זמן תפילת המנחה:
- שכג) על מה סמכינן שמתפללין תפילת המנחה אחר פלג המנחה:
- שכד) מתפלל מנחה ואח"כ של מוספין:
- שכה) שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים:
- שכו) אין לו לאדם להתפלל תפלת נדבה:
- שכז) מאימתי קורין ק"ש:
- שכח) מי שנאנס ולא קרא ק"ש עד שעלה עמוד השחר:
- שכט) נוסחה ספרדית מברכה ראשונה מק"ש בערב:
- של) הפסוקים שתקנו לומר אחר השכיבנו:
- שלא) אם ש"צ יכול להפסיק בברכו אחר שסיים ערבית:
- שלב) אם מותר ליפול על אפים ולומר תחינות אחר תפילת ערבית:
- שלג) מצוה לקרוא ק"ש מל מטתו:
- שלד) אם החיצון יכול לומר קדיש יתום ולמה הקטנים אומרים אותו קדיש:
- שלה) מי שמת אביו והשנה מעוברת אם יאמר קדיש באדר הראשון או בשני:
- שלו) ארבעה דברים שחו לי מלאכי השרת:
- שלז) הפי' מכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח:
- שלח) השוכר או המוכר שדה תנור ורחים ומרחץ לא"י אם יטול הישראל שכר שבת:
- שלט) א"י שתפר בגדיו של ישראל בשבת:
- שמ) מי שהשכיר שוורים לא"י וישראל ששכר לא"י לבנות בקבלנות:
- שמא) הפת שנתנו אנשי הפיחה ליהודי בשכר התנור:
- שמב) אם מותר להשכיר בהמתו בהבלעה:
- שמג) אם מותר לתת חטים ברחים ע"ש סמוך לחשכה:
- שמד) אם משלחין כתבים בערב שבת:
- שמה) הפי' למה אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים:
- שמו) אם חשיב הליכה במים לדבר מצוה:
- שמז) אם מותר סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה:
- שמח) המתענה בע"ש מתענה ומשלים:
- שמט) מותר לכתוב ספרים לעצמו ע"ש כל היום:
- שנ) טעם איסור לעשות מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה:
- שנא) אם מותר לומר לא"י בע"ש לעשות מלאכה זו בשבת:
- שנב) כל דבר שאסור להשהותו אם עבר ושהה:
- שנג) איני יודע טעם להטמנה שלנו:
- שנד) תנור סתום אם מותר לסותרו בשבת להוציא החמין:
- שנה) אם מומר לומר לא"י להוציא הקדרה בשבת כשנוגעת באש:
- שנו) מותר לטלטל בשבת האבנים שאשה מכסה הקדרה בהם:
- שנז) מברך להדליק נר של שבת:
- שנח) יש לכל אחד להדליק ב' נרות:
- שנט) אם קבלת שבת תלויה בהדלקה:
- שס) אם רוב הקהל קבלו עליהן שבת מה יעשה היחיד:
- שסא) אם יכול להקדים בקבלת שבת מפלג המנחה ולמעלה:
- שסב) על מה נוהגים להדליק הפתילות ולכבותם ולהדליקם שנית:
- שסג) אם כרך דבר שמדליקין על דבר שאין מדליקין:
- שסד) אם מדליקין בקנבוס ובצמר גפן:
- שסה) יש מתירין אפי' שמן פסול ופתילה פסולה שכרכן יחד ועשה נר:
- שסו) אם אומרים והוא רחום במעריב בשבת:
- שסז) אם חותמין ערבית בשבת כמו בחול:
- שסח) אם היחיד אומר הברכה ממגן אבות בדברו:
- שסט) אם טעה ולא הזכיר של שבת בערבית:
- שע) אין אומרים במה מדליקין כשחל יו"ט בע"ש:
- שעא) איך נתפשט המנהג שש"צ מקדש בכנסת:
- שעב) אם אומרים אין קידוש אלא במקום סעודה:
- שעג) אם התחיל לאכול מבעוד יום צריך להפסיק משחשכה ופורס מפה:
- שעד) ולענין המוציא אם צריך לחזור ולברך המפסיק בקידוש:
- שעה) צריך שיאכל בלילי שבת אחר הקידוש:
- שעו) העושין קידוש לאלמנות בבתיהן:
- שעז) אם גמר סעודתו וקדש עליו היום קודם בהמ"ז:
- שעח) אם נוטל ידיו קודם קידוש:
- שעט) כמה שיעור מלא לוגמא:
- שפ) אם המקדש לא טעם וטעמו האחרים:
- שפא) אם מקדשין על יין מבושל:
- שפב) אם מקדשין על יין ומים פגומים:
- שפג) במקום שאין יין מצוי אם מקדשים על השכר או על הפת:
- שפד) אם יש לו כוס של קידוש ואין לו כוס של ברכת המזון:
- שפה) בחדר אחד מפינה לפינה לא שייך שנוי מקום:
- שפו) אם כוס של קידוש טעון ברכה אחריו:
- שפז) אין קידוש אלא במקום סעודה אפי' באותו מקום עצמו אם אין דעתו לאכול שם:
- שפח) הטעם למה מכסין הפת בשעת קידוש:
- שפט) מי שקידש לאנשי ביתו אם יכול לקדש לאחרים:
- שצ) מי שאינו יודע לקרות אם יעיין עם מי שקורא בשבת:
- שצא) אם אומרים פיוטין בליל י"ט שמל להיות בשבת:
- שצב) אומרים בשבת ברוך שאמר אחר משנת איזהו מקומן:
- שצג) אם אומרים מזמור לתודה בשבת:
- שצד) נוהגים באשכנז לומר הקדושה ביוצר שבת ממקומך תופיע:
- שצה) המפטיר בר"ח בשבח אם צריך להזכיר של ר"ח:
- שצו) אם המפטיר עולה למנין ז':
- שצז) מה שנהגו שהמפטיר קורא בתורה במוספים ולמה מפסיקין בקדיש:
- שצח) אם יוצא האדם לתרגם הפרשה בלשון לעז:
- שצט) אם צריך להתפלל עתה תפילת המנחה אם יכול להקדים של מוסף:
- ת) הא דנטל ידיו לא יקדש בקידוש לילה אתמר:
- תא) יש פוסקים שלה להתענות עד שש שעות בשבת:
- תב) מצאו תלמידיו לרבי עקיבא בוכה בשבת:
- תג) ר"ת הנהיג שלא לאכול בין מנחה למעריב בשבת:
- תד) אם סעודה שלישית צריכה ברכה על היין כמו בשחרית:
- תה) המפסיקין בסעודת שחרית לעשות שלשה סעודות:
- תו) אם יש להקדים סעודה שלישית קודם ארבע שעות ביום:
- תז) אם יכולים להשלים ג' סעודות במיני תרגימא:
- תח) הנשים חייבות בשלש סעודות:
- תט) על מה שנהגו שלא להשכים בשבת בבקר:
- תי) למה אומרים צדקתך בשבח:
- תיא) טעה במנחה בשבת והזכיר י"ח ברכות:
- תיב) אם התחיל בשבת בי"ח ברכות גומר הברכה באיזו תפילה נאמר:
- תיג) שבת שלמחרתו ר"ח אם אומרים צדקתך:
- תיד) צריך להזכיר נחמינו:
- תטו) אם שכח להבדיל בתפלה ונזכר קודם שומע תפילה:
- תטז) היכא שיש לו כוס להבדיל שאין צריך לחזור ולהתפלל אם שכח בשמונה עשרה:
- תיז) מי שאין לו יין להבדיל:
- תיח) מי שאינו מריח ומברך על הבשמים:
- תיט) אם מברכים בורא מאורי האש על נר של בהכ"נ:
- תכ) אם להבדיל בישיבה או מעומד:
- תכא) אותן שמבדילין על השלחן אע"פ שלא הפסיקו בסעודתן:
- תכב) אי טעים מבדיל ביום ראשון אי לא:
- תכג) אם אסור לטעום דבר קודם שיבדיל:
- תכד) מי שעושה מלאכה במ"ש אחר התפילה אם צריך לברך ברכת ההבדלה:
- תכה) אם אומרים ויהי נועם כשחל יו"ט בשבוע:
- הלכות הוצאת שבת
- תכו) טבעת שיש עליה חותם:
- תכז) דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש:
- תכח) מנעלים שלנו המסומרים:
- תכט) אם מותר לצאת בשבת בפייניל"י:
- תל) אם מותר לשאת כובע של לבד ברשות הרבים:
- תלא) היוצא בטלית שאינה מצויצת בשבת:
- תלב) מהר"ם לא יצא בטלית בשבת:
- תלג) על הסרבלים שיש להם קפוצי מאחוריהם:
- תלד) האשה לא תצא בכוליי"ר:
- תלה) אם מותר לצאת בפלפלין בפיו:
- תלו) יוצאה אשה בחצר בכבול ובפאה נכרית:
- תלז) הפי' מהו עיר של זהב:
- תלח) אם מותר לאשה לצאת בבגד שתשימם שלא יפול הדם על בשרה:
- תלט) תרי המייני קאמרת הפי':
- תמ) ב' סרבלין ובו תכשיטין זה על זה:
- תמא) אם מותר לצאת בשבת בבתי ידים:
- תמב) אסור להניח על כתיפו שולי הטלית:
- תמג) אותן הרצועו' התליות באבנט והם של זהב או משי:
- תמד) אסור ליתן האוכף על הסוס בשבת:
- תמה) מי שנשרו כליו במים:
- תמו) לשדך התינוק וללמדו ספר:
- תמז) מותר למדוד בלחש בשביל כאב הראש:
- תמח) מותר לו' לא"י אחר שבת מדוע לא עשית כך בשבת:
- תמט) אם מותר אמירה לא"י בשבות דרבנן:
- תנ) אם סחורה נפסדת מחמת גשמים בספינה אם מותר לומר לא"י להסירה:
- תנא) אם מותר לקרות בכתב שהובא בשבת:
- תנב) סולם של עליה אם מותר לטלטל:
- תנג) אם יש מוקצה לחצי שבת:
- תנד) שכח אבן ע"פ החבית או אם הניח עליו מדעת:
- תנה) מעבירין הקליפין מעל השלחן מהו קליפה:
- תנו) מת שמוטל במקום שירא מהדליקה:
- תנז) מת מניח עליו ככר:
- תנח) קנה שתקן לנעול בו אם צריך שיקשרם בדלת:
- תנט) כוס של פרקים אם מותר להחזירו:
- תס) אם מותר להפקיע פותח:
- תסא) אם התיבה סגורה ואבד המפתח:
- תסב) דף שמשימים לפני התנור לסוגרו וטוחין אוחו בטיט אם מותר להסירו:
- תסג) נקב שנסתם בחבית אם מותר לנקבו בשבת:
- תסד) הנקבים שהם בבתי ידים ויש להם חוט מחובר במחט אם מותר למותחם בשבת:
- תסה) הפי' מכריכה וקשירה:
- תסו) המנער טליתו בשבת מהו הפי':
- תסז) המנער טליתו דוקא חדתי ואוכמי:
- תסח) אסור לעשות אהל ארעי בשבת ויו"ט:
- תסט) פוריא מלמעלה למטה שרי:
- תע) טלית כפולה:
- תעא) אסור לנעול בשבת תיבה שיש בה זבובין:
- תעב) איזו נקראת כינה:
- תעג) מותר לצוד פרעוש מעל הבשר:
- תעד) הדין ממבשל בשבת:
- תעה) הטעם למה צריכים להמתין מדי שיעשו:
- תעו) איך נתינת מים בבגד קרי כבוס:
- תעז) דינין אין בישול אחר בישול:
- תעח) האלפס והקדרה שעבירן מרותחין:
- תעט) מלח הרי הוא כתבלין:
- תפ) הקדרה שאצל האש אסור להגיס בה בכף:
- תפא) אסור ליתן הפשטידה אצל האש:
- תפב) אם מותר לתת הפת בכלי ראשון:
- תפג) מותר לסנן היין בסודרין:
- תפד) הא דאמר רב סוחט אדם אשכול בתוך הקדרה:
- תפה) אם מותר להשתין בשלג:
- תפו) אסור לשפשף הידים במלח:
- תפז) הדין מפסיק רישיה דלא ניחא לי':
- תפח) אמר רבה הני פלפלי מידק חדא חדא:
- תפט) מה שהתירו לערב חרדל היינו מבעוד יום:
- תצ) לא ימדוד שעורים ויתן לפני בהמתו:
- תצא) אם ליתן מים בסובין בשבת:
- תצב) פת של א"י הנאפה בשבת:
- תצג) א"י שצד דגים וליקט פירות:
- תצד) א"י שמלא מים והביאם דרך רשות הרבים:
- תצה) מלאכה הנעשית בשביל ישראל וא"י:
- תצו) מנעורי הייתי משתומם על האוסרים להתחמם במדורה שעשה א"י בשבת:
- תצז) אם נר דולק שבת והדליק הא"י יותר נרות:
- תצח) אם ספק אם הובא חוץ לתחום אם לאו:
- תצט) הא דאסור בממלא מים לצורך ישראל דוקא לבהמתו:
- תק) א"י שהביא חלילין לצורך ישראל לספוד בהן:
- תקא) אם מותר לרחוץ בממי טבריא כל גופו:
- תקב) בחולי שאין בו סכנת אבר אם מותר לחלל עליו שבת בשבות:
- תקג) המבשל לחולה בשבת אם מותר לחולה אחר:
- תקד) המאכל שעושין לתינוקות מקמח אם מותר לומר לא"י עשה:
- תקה) טיט שעל גבי בגדו מסכסכו מבפנים:
- תקו) כתב המהלך תחת הצורה:
- תקז) אם מותר להביט בשבת באיצטרלובי:
- תקח) אם מותר לקרא בשבת בספרי רפואות:
- תקט) אם מותר להכריז בשבת בבהכ"נ מי שאבד דבר שיודיענו:
- תקי) צפורן שפירש רובו וציצין שפירשו רובן:
- תקיא) מתי נקראה אשה יולדת לחלל עליה השבת:
- תקיב) אם מותר לחתוך הטבור לתינוק בשבת:
- תקיג) אסור להעמיד בהמה במים בשבת כדי לקרר:
- תקיד) אם יכול להוציא דברים המוקצים בשבת מפני הדליקה:
- תקטו) אם מצילין לחצר ומבוי הסמוכים:
- תקטז) בדליקה התירו לומר לא"י כל המכבה לא יפסיד:
- תקיז) אם מותר לכבד הבית:
- תקיח) אסור השמעת קול:
- תקיט) זוג המקשקש לשמוח אם מותר להעריכו בע"ש לצורך שבת:
- תקכ) אין שוחקים באגוזים בשבת:
- תקכא) אסור לשחוק בשבת בתם וחסר:
- תקכב) אם מותר להוציא מעות התפורין במלבושיו:
- תקכג) אין דולין מים בשבת בגלגל של ברזל:
- תקכד) יכול לכסות הלבנים הסדורין לו בגג לבנין:
- תקכה) כופין הסל לפני האפרוחין:
- תקכו) של בית ר"ג לא היו מקפלין כלים לבנים:
- תקכז) ד' אמות שנותנין לאדם לטלטל ברה"ר נותנין אלכסונין:
- תקכח) היה קורא בספר על האסקופא:
- תקכט) לא ישפוך על פי הביב:
- תקל) הבתי כסאות שעל המים:
- תקלא) פרוץ כעומד מותר:
- תקלב) מעמידי הקורה אינן צריכות להיות חזקות:
- תקלג) מבוי שאין ברחבו ג' טפחים אין צריך תיקון לחי וקורה:
- תקלד) לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מד' אמות:
- תקלה) אם מותר לעשות הלחיים מסיד:
- תקלו) פעם אחת נשברה הקורה בשבת:
- תקלז) רשות הרבים ממש אינו ניתר אלא בדלתות:
- תקלח) נמצא רה"י אע"פ שאינו רחב ט"ז (טפחים)]] [אמות]:
- תקלט) הבחורים המלמדים הדרים בחדרים לבדם אם יכולים לאסור:
- תקמ) שני ישראלים הדרים בב' חצרות וא"י דר ביניהם:
- תקמא) מותר להשתמש תחת הקורה:
- תקמב) אם מהני זכיה ע"י אשתו:
- תקמג) קטן הזוכה בערוב:
- תקמד) צריך להשכיר כל ע"ש רשותו מן הא"י:
- תקמה) א"י שאפשר לחזור בשבת אם הלך חוץ לביתו:
- תקמו) בור שבין שתי חצירות ולא ערבו:
- תקמז) המבטל רשותו והוציא אחר כן מביתו לחצר:
- תקמח) חצר שישראל ואינו יהודים דרים:
- תקמט) אם לא ערבו החצרות יחד וגם לא שתפו במבוי:
- תקנ) בני חצר שגבו ביניהם לעשות עירוב ולא הספיקו לברך עד שחשכה:
- תקנא) בכל מערבין חוץ ממים ומלח הפי' באיזה דבר מדבר:
- תקנב) בהכ"נ שאין בו דיורין אם צריך לערב:
- תקנג) יש רוצים להתיר לומר לא"י להביא ספר דרך רה"ר:
- תקנד) ישראל שיש לו פתח למבוי ופתח לאחריו לקרפף:
- תקנה) מבוי שצדו אחד א"י וצדו השני ישראל:
- תקנו) אם סתם אחד הפתח שבין שני חצרות וערבו דרך אותו הפתח:
- תקנז) מעשה בחופה ששכחו ולא ערבו והוצרכו להוציא מבית לבית:
- תקנח) הפי' מעיר של יחיד:
- תקנט) אם מערבין ומשתתפין בין השמשות:
- תקס) האסקופא שהיא על פתח הבית:
- תקסא) מי שיצא מוץ לתחום ונתנו לו ד' אמות:
- תקסב) כשמודדין התחום בחבל ויש נהר:
- תקסג) הר המתלקט בעשרה:
- תקסד) הניח הערובו בעיר חרבה:
- תקסה) אותם יהודים הדרים בכרכים המוקפים חומה:
- תקסו) הנהו דכרי דאתי למברכתא:
- תקסז) מי שאין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו:
- תקסח) בחזרו ממקום שהניח הערוב:
- תקסט) מי שהחשיך בדרך:
- תקע) אין חייב המעביר ד' אמות אלא הן ואלכסונן:
- תקעא) קי"ל תחומין דרבנן:
- תקעב) אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו:
- תקעג) אם יש תפיסת יד לבעל הבית:
- תקעד) אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה:
- תקעה) על צדוק הדין אם אומרים בר"ח:
- תקעו) אם אומרים פ' ובראשי חדשיכם בשחרית בשבת ור"ח:
- תקעז) אם לא הזכיר של ר"ח עד שהתחיל מודים:
- תקעח) טעה ולא הזכיר של ר"ח שחרית:
- תקעט) מי ששכח ולא התפלל של ר"ח במנחה:
- תקפ) כל היכא שאמרו אין מחזירין אותו לאו דוקא אם גמר תפילתו:
- תקפא) דין קריאת הלל בר"ח ביחיד:
- תקפב) אם מברכין על קריאת הלל בר"ח:
- תקפג) ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל:
- תקפד) י"מ גומר קורא:
- תקפה) יחיד לא יתחיל הפי':
- תקפו) אם צריך ג' לומר הלל:
- תקפז) אם מזכירין של ר"ח בשבת בהפטרה:
- תקפח) המפטיר במנחה ביה"כ אם מזכיר של שבת:
- תקפט) פועל אמת שפעולתו אמת בנוסח ברכת הלבנה:
- תקצ) יש מסיימין מקדש החדשים:
- תקצא) י"א שאין לקדש החדש אלא בלילה:
- תקצב) יש דברים שהחמירו ביו"ט יותר מבשבת:
- תקצג) אפרוח הנולד ביו"ט:
- תקצד) אם יש לברך על ליל שני מי"ט של גליות:
- תקצה) השוחט בהמה בי"ט ונמצאת טרפה בענין טלטול הבשר:
- תקצו) אין שוחטין המדבריות ואין משקין:
- תקצז) עגל הנולד בי"ט מותר לשוחטו:
- תקצח) השוחט בי"ט מותר לתלוש הצמר מעל הצואר:
- תקצט) אם אסור למרוט הנוצה כשרוצים לשחוט בי"ט:
- תר) השוחט בהמה וחיה בי"ט אם צריך אפר מוכן:
- תרא) מותר לשחוט לכתחילה בי"ט חיה ועוף אם יש לו דקר נעוץ:
- תרב) ומודים שאם שחט שיחפור בדקר נעוץ:
- תרג) נתערבו דמי בהמה עם חיה איך יעשה בכסוי:
- תרד) אין מולחין החלבים:
- תרה) אם מותר לטלטל בשר חי תפל:
- תרו) אם בי"ט הפלפלין נדוכין כדרכן:
- תרז) עלי שהוא דף רחב וכבד וכלי:
- תרח) אם נופחים במפוח בי"ט:
- תרט) אם מותר לשנות הקמח אחר שרקדו:
- תרי) הא דאין מולגין הראש והרגלים:
- תריא) כל שאמרו מלמעלה למטה שרי הוא דלא כהלכתא:
- תריב) תבלין או פלפלין אם נדונין כדרכן:
- תריג) קדרה שיש בה אוכלין:
- תריד) סכין שנפגמה בי"ט אם מותר לחדדה:
- תרטו) אם לא נפגמה מערב י"ט אלא עמדה:
- תרטז) לרחוץ כל גופו בי"ט במים שהוחמו מעי"ט:
- תריז) כל הדינין ממוקצה:
- תריח) אם א"י בא מאליו בי"ט אם מותר להאכילו מה שכבר הכינו:
- תריט) אנשי המלך שמוטל על אנשי העיר לאפות להן:
- תרכ) אם מותר לבשל לצורך כלבו:
- תרכא) עיסה שנילוש מעי"ט אם מפריש חלה ביו"ט:
- תרכב) אם מותר לאופה לשרות המכבדת במים לכבד התנור:
- תרכג) אם אסור התבשיל שנעשה מספק ביצה שנולדה בי"ט:
- תרכד) אפרוח שנולד בי"ט יש מתירין:
- תרכה) מותר להדליק נר של בהכ"נ בי"ט בערב:
- תרכו) מותר להסיר הפיחם שבראש הנר:
- תרכז) הנוטל שמן מן הנר חייב משום מכבה:
- תרכח) אם מותר כבוי משום אבוד ממון:
- תרכט) אם גרם כבוי מותר:
- תרל) שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן:
- תרלא) נר של אבטלה:
- תרלב) מעשה שאפו פשטידא לכתחילה מי"ט לחברו:
- תרלג) אם י"ט חל אחר השבת פת שנאפה בשבת אסור:
- תרלד) א"י שהביא דורון לישראל בי"ט:
- תרלה) בני יונים קטנים שהובאו לישראל:
- תרלו) אם בני ביתו נקראים בשביל אחר:
- תרלז) אם מותר לכבות הבקעת כדי שלא תתעשן הבית:
- תרלח) מותר לשלוח בי"ט דורון:
- תרלט) אם מותר לשקול מא"י הרגיל אצלו:
- תרמ) ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח:
- תרמא) מנהג כשר למדוד מע"פ לצורך ליל שני של פסח:
- תרמב) אם מותר להחזיר משכון לא"י בי"ט:
- תרמג) אם אסור לבשל בקדרה חדשה בי"ט:
- תרמד) מפתח שסוגר בו האוכלין:
- תרמה) חותמת שבכלים מפקיע:
- תרמו) מותר לכבד ביו"ט:
- תרמז) אם מותר לכסות פירות מפני הדלף:
- תרמח) אין דנין ביו"ט:
- תרמט) אם מותר להתיר חרמים:
- תרנ) הלואת יום טוב:
- תרנא) מת המוטל לקוברו בי"ט:
- תרנב) מת מניח עליו ככר או תינוק:
- תרנג) אם מותר לשלוח א"י בי"ט אחרי קרובי המת:
- תרנד) מותר ללות המת בי"ט ראשון:
- תרנה) מעשה שמת תינוק בי"ט שני:
- תרנו) קוטמו להריח בו:
- תרנז) ערובי תבשילין אם לעשותו מפת:
- תרנח) לא שנו אלא תבשיל אחד אבל פת לא:
- תרנט) נהגו לומר בערוב לאפויי ולבשולי:
- תרס) אם מי שלא הניח עירוב יכול לבשל למי שהניחן:
- תרסא) על המנהג שתולין העירוב בבהכ"נ במקום שאינו מקום פתא:
- תרסב) אשתו של אדם יכולה לערב:
- תרסג) אם יכול לבשל מיום ראשון של י"ט לשבת בעירוב:
- תרסד) אם מערבין עתה ע"י תנאי:
- תרסה) אם אסור להתענות באסרו חג של שבועות:
- תרסו) י"א שצריך לעשות שלש סעודות בי"ט:
- תרסז) אסור מלאכה בחול המועד מדרבנן:
- תרמח) י"א שחה"מ דאורייתא:
- תרסט) מי שבא חוץ למדינתו בערב הרגל אם יכול לגלח ברגל:
- תרע) מותר ליטול הצפורנים במועד:
- תרעא) אם מוהר לכבס הספוגי' שמשתמשין במרחץ:
- תרעב) מי שאין לו אלא חלוק אחד אם מותר בכבוס:
- תרעג) כלי פשתן אסור לכבס במועד:
- תרעד) אם מותר לומר לא"י לתקן מלבושיו במועד:
- תרעה) לסרק הסוס במועד:
- תרעו) אם מותר לחזור תרנגולת על ביצתה:
- תרעז) אם מותר לזפת בחול המועד:
- תרעח) פרקמטיא כדבר האבד דמי:
- תרעט) לקנות יין במועד:
- תרפ) על דריכת היין בחה"מ:
- תרפא) אם מותר להיות מסמר הסוס במועד:
- תרפב) בענין הלואה לא"י ברבית במועד:
- תרפג) מותר לבנות ספסל קטן או איצטבא של אבנים:
- תרפד) אם מותר לכתוב תפילין או מזוזות במועד:
- תרפה) אגרת שלומים שאדם שולח לחבירו:
- תרפו) אם מותר לכתוב ע"י שנוי בעגול:
- תרפז) הקרובים של מת אם קורעין במועד:
- תרפח) אין חופרין כוכין וקברין בחה"מ:
- תרפט) אם אבלות נהוג במועד:
- תרצ) אם חל יום ז' שלו בערב הרגל אם מותר לכבס ולספר:
- תרצא) שמע שמועה קרובה בשבת:
- תרצב) על צדוק הדין במועד:
- תרצג) אם התחיל ללמוד מבע"י אם צריך להפסיק לבדוק חמץ:
- תרצד) אם יש לברך שהחיינו כשמברך על ביעור חמץ:
- תרצה) אם צריך להמתין לברך עד שמוצא ככר ראשון:
- תרצו) אם יש לדבר בשעת הבדיקה:
- תרצז) מקומות הגבוהים שאין היד מגעת שם:
- תרצח) בבטול דלילה יאמר כל חמירא וכו':
- תרצט) המפרש בים והיוצא בשיירא:
- תש) אם נכנס עכבר וככר בפיו:
- תשא) א"י שהפקיד חמצו אצל ישראל:
- תשב) ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חברו:
- תשג) נכרי שהלוה ישראל על חמצו:
- תשד) אם מותר לישראל להשכיר לא"י בהמתו בפסח להביא עליו חמץ:
- תשה) על חטים שהיו שטוחין תחת הגג ועברו המים וזלפו על החטים:
- תשו) כל דבר שאינו חמץ גמור אלא תערובות:
- תשז) מי שמשתמש בבארות בפסח יזהר:
- תשח) מעשה באחד שהעמיד גבינות בחלא דשכרא:
- תשט) חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו:
- תשי) בצק שבסדקי עריבה:
- תשיא) חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד אסור מן התורה:
- תשיב) אם לעשות סעודה ג' כשחל ע"פ בשבת בפירות:
- תשיג) רבי יהודא אומר אין ביעור חמץ אלא שרפה:
- תשיד) לפי' רש"י דהשבתתו בכל דבר בשעה חמשית וכו':
- תשטו) חמץ בפסח במשהו:
- תשטז) מליחת בשר שנעשה לפני פסח:
- תשיז) חלב שנחלב קודם פסח והגבינה:
- תשיח) דגים מלוחים בפסח:
- תשיט) כשנותן עיסה בחביות בין הנסרים:
- תשכ) מלח ששמו במדוכה של חמץ אם יכול למלוח בו בפסח:
- תשכא) זתים שכובשן בשאר ימות השנה:
- תשכב) חמץ שנתערב במצה ביבש:
- תשכג) נותן טעם לפגם בפסח:
- תשכד) חטה שנמצאה במצה בפסח וכל הדינין:
- תשכה) חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח:
- תשכו) חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח:
- תשכז) חנות של ישראל והסחורה של ישראל והפועלים א"י וכל הדינין:
- תשכח) ישראל וא"י שיש להם תנור בשותפות:
- תשכט) אם חזרת כלי חרס לכבשן מועיל:
- תשל) אין חילוק בין כלי עץ ואבן או כלי מתכות:
- תשלא) אין הגעלה מועלת לבית שאור:
- תשלב) מדוכות של עץ ואבן:
- תשלג) המדוכות ובורמי דגללי:
- תשלד) מרחשת או מחבת של מתכת:
- תשלה) אם כלי עצם צריך הגעלה:
- תשלו) דין כלי זכוכית:
- תשלז) אם כלי זכוכית יכולים להשתמש בהן בפסח:
- תשלח) איך יגעיל היורה גדולה:
- תשלט) דין הגעלת הסכינין:
- תשמ) פי' מהסכין שיפה והיא טהורה:
- תשמא) אם צריך להשהות הכל במים עד שיפלוט:
- תשמב) סדר הגעלה באורך ובביאור:
- תשמג) אם צריך להשהות הכלי במים עד שיפלוט:
- תשמד) אם צריך להגעיל תחלה היורה שמגעילין בה הכלי:
- תשמה) אם מותר לעשות תבשיל מאורז ודוחן בפסח:
- תשמו) המנהג לאסור כל הקטניות בפסח:
- תשמז) אין לאכול דבש בפסח:
- תשמח) יש נוהגין לברר החטין:
- תשמט) אם צריכין החטין שמירה משעת קצירה:
- תשנ) אם מותר ליקח קמח בשוק בשעת הדחק:
- תשנא) אם צריך לטחון החטה קודם ע"פ:
- תשנב) טוב שכל אדם ילך בעצמו בריחים לשמור הקמח:
- תשנג) נוהגים לנקר הריחים:
- תשנד) עושין מצה הדראה:
- תשנה) בצק של א"י שנכר שלא החמיצה:
- תשנו) אין לשין אלא במים שלנו:
- תשנז) חשו חכמים ואמרו שילינו המים כל הלילה:
- תשנח) הפי' מן ולא במים הגרופים:
- תשנט) הא דאסרו בעברה ולשה דוקא במזיד:
- תשס) יומא דעיבא כולה שמשא:
- תשסא) לא יתן המצות בכלי שיש בו קמח קודם אפייתן:
- תשסב) אם מותר ליתן מלח במצה:
- תשסג) צירוף סל לחלה:
- תשסד) קבא מלוגנאה לפסחא:
- תשסה) אם לשין ב' מדות בפסח:
- תשסו) אם יכול לקרות שם לחלת האור:
- תשסז) אם יש לברך על חלה להפריש תרומה:
- תשסח) אם מתחילין לעשות מצה בערב פסח קודם חצות:
- תשסט) אין לשין את המצה ע"י חש"ו:
- תשע) סריקין המצויירין:
- תשעא) אם מתענין הבכורות כשחל ע"ש בשבת ביום חמישי:
- תשעב) מצה שנאפה עם חמץ בתנור:
- תשעג) אם מצטרפין שהיות כשיעור מיל של חמוץ:
- תשעד) מי פירות אין מחמיצין:
- תשעה) אם מי ביצים מחמיצין:
- תשעו) אם מותר לקטף המצות במי פירות:
- תשעז) אם מותר ללוש העיסה בביצים:
- תשעח) אם בנמצא בקמח לחלוחית ממלח אם מחמיץ:
- תשעט) אם מותר ללוש לתרנגולים מורסן או קמח:
- תשפ) אם די לרקד הקמח כשנופל עליו מים:
- תשפא) אם מותר לחלוט החמין:
- תשפב) חטים שנתבקעו:
- תשפג) אם נמצאה חטה בעיסה או במצה:
- תשפד) הגעילו יורה מחומצת ונשפכו המים וירדו לבאר:
- תשפה) אם התחיל במלאכה מאתמול לע"פ:
- תשפו) החייטין והספרים והכובסין עושין מלאכתן עד חצות:
- תשפז) הבכורות נהגו להתענות:
- תשפח) אם משכה סעודתו בע"פ עד הלילה:
- תשפט) ע"פ לא יאכל עד שתחשך למה נקט עד שתחשך:
- תשצ) אם נשברה אחת מהשלש מצות המשומרת:
- תשצא) י"א בזמן הזה אין צריך לעשות הסיבה:
- תשצב) מצוה לחזור אחר יין אדום:
- תשצג) יין שלנו אין צריך למזוג:
- תשצד) אם דרכו של איש למזוג יינו:
- תשצה) אחר ששתה כוס ראשון אם ירצה לשתות כמה פעמים:
- תשצו) מצוה ליקח שני תבשילין זרוע וביצה:
- תשצז) י"א שאין ליקח אלא תבשיל אחד כשחל פסח במוצאי שבת:
- תשצח) כשמתחיל הא לחמא יגביה הקערה ואוחז המצה:
- תשצט) בזמן הזה א"צ נטילה לדבר שטבולו במשקה:
- תת) י"א שטבול ירקות הוא בחרוסת:
- תתא) יש מחזרין אחר כרפס בטבול ראשון:
- תתב) אם יש לברך אחר טבול ראשון:
- תתג) מי שאין לו חזרת יקח מרור שהוא לענה:
- תתד) הכריכה אם יש לעשותה בחרוסת ולאכול בחרוסת:
- תתה) בברכת הלל בליל פסח יש מברכין שני פעמים:
- תתו) אם מברך בורא פרי הגפן על כוס שני:
- תתז) דין ברכה אחרונה אחר כוס שני:
- תתח) איך מתנהג לברך המוציא ואכילת מצה על המצות:
- תתט) יש מנהגים לטבל המצה בחרוסת ולאכול:
- תתי) יש אומרים שאין לטבל הכריכה בחרוסת:
- תתיא) ספק אם הכריכה בעי הסיבה:
- תתיב) אם יש לאכול צלי בליל פסח:
- תתיג) י"א שצריך אכילת האפיקומן טבול בחרוסת וכריכה במרור:
- תתיד) אם לא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו לברך:
- תתטו) מצוה לחזור אחר זימון:
- תתטז) צריך שיהיו שלשה הקוראים ההגדה:
- תתיז) פליגי בברכת השיר איך חותם:
- תתיח) כוס חמישי לא הוזכר:
- תתיט) אם לשתות אחרי הכוסות:
- תתכ) מי שאין לו אלא כזית מצה המשומרת:
- תתכא) מאן דלית לי' חמרא מקדש אריפתא:
- תתכב) מי שמסדר ההגדה ומקדש לאחרים בליל פסח:
- תתכג) המקדש בבית אחר אם יש לו לטעום:
- תתכד) כשחל פסח בליל שבת אם אומרים ברכת מגן אבות:
- תתכח) צריך למנוע מלרחוץ מר"ח אב:
- תתכט) גיהוץ שלנו ככבוס שלהן:
- תתל) אם מותר לאכול בשר עוף בסעוד' המפסקת:
- תתלא) אסור לאכול ב' תבשילין בסעודה המפסקת:
- תתלב) כשנדחה ט' באב או דאיקלע ביום א' אם מותר לאכול בשר בשבת בסעודה המפסקת:
- תתלג) אם יש לברך בזימון בסעודה המפסקת בשבת:
- תתלד) מי שהתחיל לאכול סעודה המפסקת משש שעות ולמעלה אם אסור לרחוץ:
- תתלה) כיון שהפסיק בסעודה המפסקת אם חל התענית:
- תתלו) מי שנדר להתענות שני וחמישי כל השנה ואירע ט' באב בא' בשבת:
- תתלז) אם אומרים צ"צ במנחה כשחל ט' באב בא' בשבת:
- תתלח) ליל ט' באב שחל בשבת אם מותר בתשמיש המטה:
- תתלט) כשחל ט"ב להיות בא' בשבת מברך על המאור:
- תתמ) נהגו באשכנז לומר אחר סיום התפלה בשחרית קרבו גוים:
- תתמא) נהגו שלא לקרות פ' הקרבנוח (בט"ו)]] [בט'] באב:
- תתמב) הם הי' לו לפלוף בעיניו אם מותר לרחצו במים:
- תתמג) מטפחת היתה לו לר' יהושע והי' מעבירה על עיניו וכו':
- תתמד) ט' באב שחל בשבת ונדחה דברים שבצנעה נוהג:
- תתמה) אם חייב בתפילין בט' באב:
- תתמו) אם לובשים ציצית:
- תתמז) אם ללמוד בט' באב ע"י הרהור:
- תתמח) אם יש לברך בט' באב שעשית לי כל צרכי מאחר שאסור במנעל:
- תתמט) אם אומרים שירת ויושע:
- תתנ) אם יש להבדיל במוצ"ש שחל בו ט' באב:
- תתנא) אם אומרים נחם אלא במנחה בט' באב:
- תתנב) אם אומרים ויהי נועם:
- תתנג) אם אומרים אא"א ואם אומרים והוא רחום כשחל ט"ב בב' או בה':
- תתנד) מילה שחלה בט"ב מלים התינוק אחר סיום הקינו':
- תתנה) איך אומרים ובא לציון:
- תתנו) ראיתי מנהגים לא ישרו בעיני:
- תתנז) מותר להניח תפילין בט"ב:
- תתנח) אם אומרים כל הקדיש בליל ט"ב:
- תתנט) אם אומרים תתקבל שחרית:
- תתס) ההפטורות מסימן שד"ש:
- תתסא) אותם שמפטירין שובה ישראל לפני צום כפור:
- תתסב) אין אנו בונין בנין סיד כמו בנין מלכים:
- תתסג) אסרו עטרות לחתנים:
- תתסד) אסרו כל מיני שיר:
- תתסה) הא דמתענין לשעות איך:
- תתסו) אם קבל להתענות הרבה תעניות רצופות אי הוי קבלה לכולן:
- תתסז) אם כשיאמר עננו בתפלת המנחה מספיק לקבלת התענית:
- תתסח) לוה אדם תענית ופורע אם מיירי אפי' בנודר יום זה:
- תתסט) אם קבל התענית מבעוד יום בהרהור:
- תתע) אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר בשלא גמר סעודתו:
- תתעא) אין רגילין לומר ערבית ושחרית עננו:
- תתעב) אם נזכר לומר עננו קודם שעקר רגליו אומר בלי חתימה:
- תתעג) למה קורין ויחל מאחר דכיחידים דמי כו':
- תתעד) קהל שמקבלים עליהם תענית רבי' הם:
- תתעה) יש מקומות שנהגו לומר סליחות אחרי י"ח ברכות בתענית:
- תתעו) עשרה שקבלו תענית ומקצתן אינן בבהכ"נ:
- תתעז) השרוי בתענית יכול לטעום התבשיל:
- תתעח) ש"צ שאינו מתענה אם יכול להתפלל עננו:
- תתעט) י"א תענית שחל בב' או בה' קורין בשחרית הפרשה ובערב ויחל:
- תתפ) בג' צומות הכתובים קורין בקר וערב ויחל:
- תתפא) בזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת:
- תתפב) אם המתענה בשבת אומר עננו בברכה רביעית:
- תתפג) ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין:
- תתפד) המתענה בשבת וי"ט אומר אלקי בזמן שבה"מ הי' קיים:
- תתפה) אם לא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט אם חוזר:
- תתפו) יש לומר זכרנו לחיים בשוא:
- תתפז) י"א שאין לומר וכתוב לחיים טובים:
- תתפח) א"א זכרנו וכתוב אלא בשני ימים של ר"ה:
- תתפט) אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אם חוזר:
- תתצ) אם אומרים מועדים לשמחה חגים וכו':
- תתצא) אם אומרים והשיאנו:
- תתצב) הרמב"ם כתב כל השופרות פסולין חוץ משל כבשים:
- תתצג) אם תקיעת שופר צריך כוונה:
- תתצד) סתמו במינו אם אינו מעכב התקיעה:
- תתצה) סתימת דבק אם חשוב שלא במינו:
- תתצו) אין מוציאין שופר חוץ לתחום:
- תתצז) רב אלפס תקע בבית דינו בשבת:
- תתצח) אסור להשיח מתחילת ברכת שופר עד סוף התקיעות שמיושב:
- תתצט) התוקע ואינו מכוין לתקיעה:
- תתק) מנהג לתקוע מעומד:
- תתקא) העובר לפני התיבה בר"ה השני מתקיע ולא הש"ץ:
- תתקב) צריך להאריך בתקיעה של תשר"ת יותר משל תר"ת:
- תתקג) צריך להזהר בשברים שלא יאריך על כל אחד בפ"ע:
- תתקד) ג' שברים צריך לעשותן בנשימה אחת:
- תתקה) אם תקע תשר"ת בנשימה אחת:
- תתקו) האריך בתקיעה אחרונה של תשר"ת:
- תתקז) מעשה שתקע התוקע בתקיעה בשברים של תשר"ת ועשה שני שברים:
- תתקח) דוקא בתפלת ר"ה וי"כ מוציא מי שבקי:
- תתקט) יש נוהגים להריע תרועה גדולה:
- תתקי) אין מעכבין התינוקות מלתקוע:
- תתקיא) יש שאין מתפללין במוסף רק ז':
- תתקיב) צריך להזכיר קרבנות המוספים בעל תפילות המוסף:
- תתקיג) ולומר והשיאנו בר"ה ויוה"כ:
- תתקיד) פי' אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר וכו':
- תתקטו) אומר זכרון תרועה כשחל ר"ה בשבת:
- תתקטז) אם אומרים עלינו לשבח:
- תתקיז) י"א יעלה ויבא בזכרונות:
- תתקיח) המנהג איך לתקוע במוסף:
- תתקיט) יש לברך על תקיעת שופר:
- תתקכ) אין להתענות בר"ה:
- תתקכא) אם מברכים זמן בליל שני מר"ה בקידוש:
- תתקכב) אם יש לומר סליחות ותחנונים בשבת תשובה:
- תתקכג) תיכול שבעה יומין בשתא בטהרה:
- תתקכד) נהגו לטבול ערב יה"כ ואם מברך:
- תתקכה) אם יש לברך על הדלקת הנר:
- תתקכו) באשכנז נוהגים לומר על חטא:
- תתקכז) אם יש לברך בליל יה"כ על התרת נדרים וכן אם מברכין על הדלקת הנר ביה"כ שחל להיות בשבת:
- תתקכח) עונות שהתודה בי"כ שעבר ולא שנה בהם:
- תתקכט) בחתימת הוידוי אם יש לחתום בברכה:
- תתקל) ולענין חזרת הש"צ הודוי במנחה:
- תתקלא) י"א שאין לש"צ לומר ודוי בסלח לנו:
- תתקלב) לענין הטמנת חמין ביה"כ:
- תתקלג) כל המשקין מצטרפין לשיעור:
- תתקלד) אי מברכין בה ענט"י:
- תתקלה) יכול ליטול ידיו ועיניו שחרית:
- תתקלו) בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות:
- תתקלז) המלך וכלה רוחצין פניהם:
- תתקלח) בעל קרי אם יכול לטבול ביה"כ:
- תתקלט) מי שצריך לילך ללמוד בצבור וירא ללכת יחף:
- תתקמ) רופא מומחה ומוחזק ואחרים שאינן מומחין כמותו:
- תתקמא) נוסח דכל נדרי:
- תתקמב) י"א שהתר נדרים נוהג בנדרים ולא בשבועות:
- תתקמג) רוב הגאונים מיחו לומר כל נדרי:
- תתקמד) בנעילה מתודה פעם אחת:
- תתקמה) יש גורסין אנא בשם כו':
- תתקמו) י"א ערבית שחרית ומנחה אתה מבין:
- תתקמז) אם אומרים סליחות במנחה:
- תתקמח) אין נשיאת כפים במנחה:
- תתקמט) י"א בנעילה במקום זכרנו לחיים חתמנו לחיים:
- תתקנ) בנעילה אומרים אתה נותן יד לפושעים:
- תתקנא) יש שאין אומרים אבינו מלכנו בנעילה:
- תתקנב) כדמקלע מילה ביה"כ:
- תתקנג) אחר שגמר תפלות המוסף פותח באשרי:
- תתקנד) בהפטרה במנחה חותם על התורה:
- תתקנה) מה שהורגלו לנדר צדקה בעד המתים ביה"כ:
- תתקנו) עוברוח ומניקות מתענות ביה"כ:
- תתקנז) החסידים רגילים לעשות ב' ימים יה"כ:
- תתקנח) אין יוצאין לא בסוכה שתחת האילן:
- תתקנט) תבן ובטלו הוי מיעוטא:
- תתקס) הישן תחת המטה או תחת הכילה:
- תתקסא) סדין הפרוש תחת הסוכה:
- תתקסב) סכך תחת הסוכה:
- תתקסג) חבילה שעלה ליבש:
- תתקסד) נץ ד' קונדסין באמצע על הגג:
- תתקסה) צריך שלא תהי' כסוי הסוכה עבה מאד שלא יראו הכוכבים:
- תתקסו) בית המקור' בנסרים שאין עליו מעזיבה:
- תתקסז) סכך פסול פוסל באמצע בארבע:
- תתקסח) הי' גבוה מכ' ובנה בה אצטבא:
- תתקסט) אם היא עגולה ויש בה לרבעה ז' על ז':
- תתקע) גזל עצים וסכך בהם:
- תתקעא) פורס עלי' סדין מפני החמה:
- תתקעב) ואינה נתרת אלא בצורת פתח:
- תתקעג) המשלשל דפנות מלמעלה למטה:
- תתקעד) נוי סוכה מופלגים ממנה ד' אמות:
- תתקעה) בעצי סוכה לא מהני תנאי:
- תתקעו) אפי' בפירות יש מחמירין שלא לאכלם חוץ לסוכ':
- תתקעז) מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה:
- תתקעח) אוכל אדם אכילת ארעי חוץ לסוכה:
- תתקעט) מאני דמשחיא במטללותא:
- תתקפ) אם מברכין על הסוכה בכל פעם שיכנס:
- תתקפא) משירדו גשמים תוך הסוכה שאם ירדו תוך המקפה תסרח:
- תתקפב) אם חתן פטור מן הסוכה הוא וכל שושביניו:
- תתקפג) אם יש לקדש מעומד:
- תתקפד) דעת חצוני המקדש מעומד:
- תתקפה) אם נפרצו עליו פסול:
- תתקפו) לולב שיבש שדרתו:
- תתקפז) שיעור היבשות:
- תתקפח) להוציא אם השאול ואת הגזול:
- תתקפט) גזול ויבש פסולין:
- תתקצ) נקטם ראשו פסול:
- תתקצא) נסדק ראשו כשר:
- תתקצב) נחלקה התיומת פסול הפי':
- תתקצג) אם צריך שיהי' כל שיעור אורך ההדס עבות:
- תתקצד) יבשו עליו שיעור היבשות:
- תתקצה) יבש בהדס ובערבה:
- תתקצו) הדס וערבה קטומים:
- תתקצז) לא נשתייר אלא עלה בקלח של ערבה:
- תתקצח) לכתחילה לחזור אחר ערבה הגדילה על המים:
- תתקצט) לולב מצוה לאגדו:
- אלף) אם נקוב האתרוג נקב מפולש:
- אלף א) נקב שאינו מפולש כבאיסר:
- אלף ב) אתרוג שנמוח כל בשרו מבפנים:
- אלף ג) נקלף ממנו קליפה דקה:
- אלף ד) אתרוג המסר:
- אלף ה) נטלה בכנתו הפי':
- אלף ו) עלתה בו חזיזית:
- אלף ז) ניקב האתרוג או אכלוהו עכברים מיום ראשון ואילך:
- אלף ח) מי שאין לו אתרוג אם יטול שאר המינין:
- אלף ט) לא מצא אתרוג לא יביא פריש ורמון:
- אלף י) כפת תמרים חסר כתיב הטעם:
- אי"א) לולב צריך אגד לכתחלה:
- אי"ב) מי שאין לו אתרוג אם יש לו לעשות אגודה מג' המינין:
- אי"ג) יברך על הלולב קודם שיקח האתרוג בידו:
- אי"ד) בהדס שוטה אם הוא מין הדס:
- אט"ו) היכן מנענע בהודו תחלה וסוף:
- אט"ז) המריח באתרוג של מצוה אם יש לו לברך:
- אי"ז) א"י שהביא לולב לישראל בי"ט:
- אי"ח) מה שנוהגין במקום שאין אתרוג מצוי שם:
- אי"ט) אם הנותן הלולב במתנה צריך להתנות ע"מ להחזיר:
- אלף כ) י"א הושענות קודם קריאה:
- אכ"א) אם אומרים הושענא בשבת:
- אכ"ב) בקידוש ליל שני אומרים קידוש וזמן אחריו:
- אכ"ג) לברך זמן על הלולב בי"ט שני:
- אכ"ד) יש מאחרים לברך שהחיינו עד אחר ברכת סוכה:
- אכ"ה) סדר הקריאה מחג הסוכות:
- אכ"ו) אין מברכין על הערבה ביום הושענא רבא:
- אכ"ז) הפי' מחביט חביט ולא בריך:
- אכ"ח) יוצא אדם ידי חובתו בערבה:
- אכ"ט) אסור האתרוג בתשיעי לפעמים:
- אלף ל) היכן מתחילין לקרות בשמ"ע בפ' ראה:
- אל"א) מנהג שהחזן מכריז קודם תפילת מוסף משיב הרוח:
- אל"ב) מלא קערה שמן והקיפוה פתילות:
- אל"ג) דוקא שמניחה בחוץ אבל בבית אפי' למעלה מכ' כשרה:
- אל"ד) בדיעבד זמנה כל הלילה:
- אל"ה) מדליקין מנר לנר:
- אל"ו) אפי' מי שיש לו אשה שמדלקת מצוה שהוא ידליק:
- אל"ז) נר של שבת ונר של חנוכה ידליק בתחילה נר של שבת:
- אל"ח) יש קובעים נר של חנוכה בדלת עצמה:
- אל"ט) מי ששכח על הניסים אם חוזר:
- אלף מ) מנהג להדליק נר חנוכה קודם שיבדיל:
- אמ"א) יש מסיימין בעל הנסים כשם שעשית:
- אמ"ב) כרך שהיא ספק אם הוקף מימות יהושע:
- אמ"ג) נשים חייבות במקרא מגילה:
- אמ"ד) רבי יהודא הכשיר בקטן להוציא אחרים:
- אמ"ה) הקורא במגילה עומד ויושב:
- אמ"ו) הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים:
- אמ"ז) מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד:
- אמ"ח) הקורא את המגילה פושטה כאגרת:
- אמ"ט) לכרוך המגילה כס"ת בשעת הקריאה לא מזיק:
- אלף נ) מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד:
- אנ"א) נותנים לה כל דין ס"ת חוץ ממה שמפורש:
- אנ"ב) אם צריכה עבוד לשמה:
- אנ"ג) דין שירה שבמגילה:
- אנ"ד) ובלבד שיהיו משולשים הפי':
- אנ"ה) אם היא מחוברת עם כתובים:
- אנ"ו) מי ששח בקריאתה:
- אנ"ז) בליל פורים אחרי קריאת המגיל' אומר ובא לציון גואל:
- אנ"ח) מנהג בשתי ישיבות ליפול על פניהם כיון שהוא יום נס:
- אנ"ט) אם מת לו מת בפורים אסור בהספד:
- אלף ס) ילך האבל לבהכ"נ לקרות המגילה:
- אס"א) י"ד וט"ו של אדר הראשון אם אסורים בהספד ותענית:
- אס"ב) נשים יכולים לשחוט לכתחילה:
- אס"ג) דין דמוחזק ומומחה לשחוט:
- אס"ד) המוצא בהמה שחוטה:
- אס"ה) משומד אוכל נבלות:
- אס"ו) אין להניח לשחוט קטן לכתחילה אפי' אחר עומד עליו:
- אס"ז) השוחט לשם הרים וגבעות:
- אס"ח) שחט בסכין של משמשי ע"ג:
- אס"ט) שמט בסכין של א"י:
- אלף ע) שחט לתוך הגומא:
- אע"א) אפרוח לאחר שיצא לאויר:
- אע"ב) עבר ושחט אותו ואת בנו:
- אע"ג) בהמה מסוכנת:
- אע"ד) פגימה קטנה מאד:
- אע"ה) פגימה מסוכסכת:
- אע"ו) אמר ברי לי שלא עשיתי פגימה במסוכסכת:
- אע"ז) סכין דומיא לסאסאה:
- אע"ח) יש נוהגים לקשור מטלית על הפגימה:
- אע"ט) אבשרא ואטופרא:
- אלף פ) יש שרגיל להכות הסכין בעץ אחר השחיטה:
- אפ"א) סכין שיש בו פגימות רבות:
- אפ"ב) אם נגע בסכין במפרק בשעת שחיטה:
- אפ"ג) אם הביא לאחר שחיטה בהמות אחרות לענין הברכה:
- אפ"ד) כדי תפיסת ד' אצבעות:
- אפ"ה) לכתחלה צריך ב' סימנין לשחוט אפי' בעוף:
- אפ"ו) צריך לשחוט הוורידים:
- אפ"ז) שיעור שהיי' כמה:
- אפ"ח) שהה במיעוט סימנים:
- אפ"ט) אסור לשחוט בסכין רעה:
- אלף צ) החליד במיעוט סימנים:
- אצ"א) התיז הראש בבת אחת בהולכה והובאה:
- אצ"ב) הגרמה כיצד:
- אצ"ג) שיעור שחיטה בושט:
- אצ"ד) מצא טבעת מן הגרגרת על הסכין לאחר שחיטה:
- אצ"ה) עקור היאך:
- אצ"ו) אם נמצא הסכין השחוט שמוט:
- אצ"ז) השוחט בשנים או בשלשה מקומות:
- אצ"ח) ניקבה הריאה אחר שחיטה:
- אצ"ט) השוחט הרבה בהמות ושח בינתים:
- אלף ק) כוי ספק בהמה ספק חיה:
- אק"א) נפחתה הגלגולת:
- אק"ב) נקב קרום המוח:
- אק"ג) נפחתה חוט השדרה:
- אק"ד) נטל לחי העליון:
- אק"ה) אם שני עורות מן הושט אדומים או לבנים:
- אק"ו) עוף שצוארו מלוכלך בדם:
- אק"ז) ישב לו קוץ בושט:
- אק"ח) נטל כל הזפק:
- אק"ט) הקנה מתפצל לג' חלקים:
- הלכות טריפות הריאה
- אלף קי) אם חסרה הענוניתא:
- אקי"א) אם נשתנה מקומה הענוניתא:
- אקי"ב) כל יתר כנטול דמי מעשה באצבע יתירה שנמצאה:
- אקי"ג) יתרת בדרי דאוני דכשר:
- אקי"ד) נמצאו שתי אונות ונראות כאחת:
- אקט"ו) נימח בשר הריאה:
- אקט"ז) חסר מגוף הריאה:
- אקי"ז) ריאה שיש בה אבעבועות:
- אקי"ח) אין חילוק בריאה בין האדימה כולה למקצתה:
- אקי"ט) אוכמי אוכמי כשר:
- אלף קכ) סרכות כסדרן:
- אקכ"א) אונא סרוכה באומא:
- אקכ"ב) והוא דסביך בבשרא:
- אקכ"ג) ריאה שנקבה ודופן סותמתה:
- אקכ"ד) ריאה הנקובה במקום שאין דופן סותמתה:
- אקכ"ה) בועה בשפולי אומא או אונא:
- אקכ"ו) סרוכה לדופן או סמוכה לו:
- אקכ"ז) אם האונא והאומא נסרכו יחד בדופן:
- אקכ"ח) ריאה שנסרכת לאחד מן המקומות שאין הנקב מטריף:
- אקכ"ט) איו לאחוז בריאה ולנענע הסרכות:
- אלף קל) על גבי הריאה אפי' כטרפא דאסא טריפה:
- אקל"א) אם האונות נסרכות בשומן הלב:
- אקל"ב) אם הוציאו ריאה בלי בדיקה:
- אקל"ג) קנה הלב דינו כלב:
- אקל"ד) נמצאו שני כבדים או שני מרות:
- אקל"ה) נטל הטחול:
- אקל"ו) לקתה בכוליא:
- אקל"ז) אם יש טרפות בכוליא של עוף:
- אקל"ח) אין חילוק בדיני מחט שנמצאת בריאה:
- אקל"ט) ניטלה השלפוחית:
- אלף ק"מ) דקין של בהמה שיוצא מהן מעי קטן:
- אקמ"א) איזהו כרס הפנימי שטרפותו בנקב במשהו:
- אקמ"ב) רש"י אסר ההמסס שנקב:
- אקמ"ג) אם מדמין מנקב לנקב:
- אקמ"ד) כל אבר שאמרו חכמים אם נטל טרפה אם חסר מתחילה כשר:
- אקמ"ה) נקיבת קוץ או מחט יש לו היתר ע"י בדיקה:
- אקמ"ו) הלעיטה חלתית:
- אקמ"ז) אם הוריקה המרה:
- אקמ"ח) אי מכשרינן בירוקין שהאדימו:
- אקמ"ט) מה שאנו מטריפין בשנוי מראה:
- אלף ק"נ) עוף שנשתברו אגפיו או נחתכו:
- אקנ"א) אם נשבר הפרק הסמוך לגוף:
- אקנ"ב) שלשה פרקים יש ברגל התחתון:
- אקנ"ג) ראש התחתון בשוק היוצא ממקומו:
- אקנ"ד) המנהג להטריף עצם הנשבר מן הארכוב' ולמעל':
- אקנ"ה) היכן מקום צומת הגידין:
- אקנ"ו) אם נפסק אחד מצומת הגידין:
- אקנ"ז) נטל צומת הגידין ואח"כ חתך למעלה הרגל:
- אקנ"ח) דין דרוסה בשאר חיות שאין נזכרות במשנה:
- אקנ"ט) דין חתול אם יש לו דרוסה:
- אלף קס) אם יש תקנה בבדיקת הדרוסה:
- אקס"א) בדק ולא מצא אדום הבשר בדרוסה:
- אקס"ב) אין להכשיר שום ספק בבדיקה בזמן הזה:
- אקס"ג) אם ספק לו אם דרסה ביד או ברגל:
- אקס"ד) ספק דרוסה שנתערבו באחרות:
- אקס"ה) דין גלודה:
- אקס"ו) בשר שנתעלם מן העין:
- אקס"ז) בשר שנתעלם מן העין:
- אקס"ח) חלב בן פקוע:
- אקס"ט) חלב הכסלים:
- אלף קע) חלב שתחת המתנים:
- אקע"א) השומן שעל יותרת הכבד:
- אקע"ב) בקיבה יש שני מיני חלבים:
- אקע"ג) חוטין שבעוקץ:
- אקע"ד) דין ראש המעים הצריך גרירה:
- אקע"ה) מאמר מן המחבר בענין חלב:
- אקע"ו) גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול ממנו אפי' מראש אזנו:
- אקע"ז) חלב שנתערב בשומן והושם ממנו בקדרה:
- אקע"ח) יש חוטין אסורים משם דם:
- אקע"ט) יש אוסרין גיד הנשה בהנאה:
- אלף קפ) אם נמצא דם על החלמון או חלבון:
- אקפ"א) הרוצה לאכול בשר חי:
- אקפ"ב) אם יכול לשפוך מכלי ראשון על התרנגולת:
- אקפ"ג) אם מלח בשר ולא הדיחו בתחיל':
- אקפ"ד) אם יש למלוח במלח דק מאד:
- אקפ"ה) אין צריך למלוח הבשר עד שיהי' מכוסה:
- אקפ"ו) אם יש להשליך הבשר מלוח בתוך המים רותחין מיד:
- אקפ"ז) שיעור שהיית הבשר במלח:
- אקפ"ח) מה נקרא אינו נאכל מחמת מלחו:
- אקפ"ט) אם צלי צריך מליחה:
- אלף קצ) בשר שנתבשל בלי מליחה:
- אקצ"א) בשר שלא הודח כי אם פעם אחת:
- אקצ"ב) בשר שלא הודח אחר המליחה והושם בקדרה:
- אקצ"ג) בשר ששהה במים מעת לעת:
- אקצ"ד) תרנגולת שנמלחה מבחוץ ולא מבפנים:
- אקצ"ה) בשר ששהה ג' ימים שלמים שלא נוקר מה תקנתו:
- אקצ"ו) יש שופכין מם על הכבד אחר הצלייה:
- אקצ"ז) מעשה שמלחו בשר חזיר ולאח"כ הכניסו קערה במחבת עם שאר כלים:
- אקצ"ח) אם מלחו בשר בכלי שאינו מנוקב:
- אקצ"ט) הבשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב אסור לאכלו אפי' בצלי:
- אלף ר) בשר ששהה ג' ימים שלא נמלח:
- אר"א) אם מלח עופות ודגים יחד:
- אר"ב) אם יכול למלוח בשר עם בשר שכבר נמלח:
- אר"ג) המולח הראש כיצד יעשה כי השער מפסיק בין המלח והבשר:
- אר"ד) אין מבשלין וקלין הראש עד שיהבהב:
- אר"ה) איך נוהגים ברגלי בהמה שמשימים אותם על האש:
- אר"ו) בשל הלב בלי קריעה:
- אר"ז) אם מותר לבשל הכבד אחר הקריעה:
- אר"ח) אם הכבד מבושל ודבק בעוף:
- אר"ט) יש אוסרין להשהות הכבד במליחה:
- אלף רי) מה שנהגו שלא למלוח כבד קודם צלייה:
- ארי"א) אין אנו בקיאין בחליטה:
- ארי"ב) יש נוהגים לנקוב הכבד בסכין קודם צלייה:
- ארי"ג) יש גאונים אסרו לקדרה ההדורא דכנתא:
- ארי"ד) אם יכול למלוח המעים עם שאר בשר:
- ארט"ו) אם נוקר הבשר אוכלו חי או צלי בלי מליחה אפי' העוף שלם:
- ארט"ז) אם אסור לשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מעל האש:
- ארי"ז) סימני קרני חי' טהורה:
- ארי"ח) דין גבינות מבהמה שנמצאת סרוכה:
- אר"יט) יש אוסרין לאכול מי חלב:
- אלף רכ) דבש הגיזן והצרעין יש אוסרין:
- ארכ"א) סימן של עוף טהור:
- ארכ"ב) בדרוסה יש ג' פירושים:
- ארכ"ג) כמה קשקשים צריך בדג:
- ארכ"ד) עוד סימן בדג טהור:
- ארכ"ה) סימני עוברי דגים סימן מובהק:
- ארכ"ו) אין נקחים עוברי דגים אלא ממומחה:
- ארכ"ז) תרנגולא דאגמא אסורה:
- ארכ"ח) שרצים הגדלים במים:
- ארכ"ט) הרמב"ם אסר אפי' מת התולע בתוך הפרי:
- אלף ר"ל) אם נקרא שורץ על הארץ בתוך הפרי כשהפרי קטן:
- ארל"א) קישות שהתליע באיביה:
- ארל"ב) אם נתבשל הפרי עם שאר פירות כשנמצא בו התולע:
- ארל"ג) יש עופות הגדלין באילן אם צריכין שחיטה:
- ארל"ד) ג' דינין בדם ביצים:
- ארל"ה) יש סימן טהרה בביצים:
- ארל"ו) ביצה שיש בה דם אוסרת המתבשל עמה:
- ארל"ז) ביצים גמורות הנמצאים בעוף מותר לאכלן בחלב:
- ארל"ח) חלב הנמצא בקיבה אם מותר:
- ארל"ט) צריך היכר בשנים שאוכלין בשר וגבינה:
- אלף רמ) אכל בשר עוף לא יאכל אחריו גבינה:
- ארמ"א) אין צריך ליטול הידים האוכל בשר אחר גבינה:
- ארמ"ב) צריך להמתין ו' שעות בין סעודה לסעודה בין גבינה לבשר:
- ארמ"ג) דין כחל:
- ארמ"ד) אם נמלח כחל עם בשר:
- ארמ"ה) כליות אסורין לבשלן בקדרה:
- ארמ"ו) חלב רותח שנפל על בשר צונן:
- ארמ"ז) הא דמליח כצלי כשאינו נאכל מחמת מלחו:
- ארמ"ח) טפת חלב שנפלה על חתיכה בקדרה:
- ארמ"ט) י"א דאפשר לסוחטו אסור דוקא בבב"ח:
- אלף ר"נ) טפת חלב שנפל' על הקדר' מבחוץ:
- ארנ"א) אם בשל חלב בקדרה של בשר:
- ארנ"ב) כיצד משערין ס':
- ארנ"ג) דבש שנתבשל במחבת של בשר:
- ארנ"ד) בשר בחלב ע"י מליחה מותר בהנאה:
- ארנ"ה) נתבשלו דגים בקערה של בשר:
- ארנ"ו) כלים שנשתמשו בו חלב מחלב שבמקצת מקומות אוכלין אותו:
- ארנ"ז) קערות של בשר שרוחצים ביורה חולבת:
- ארנ"ח) צנון או שלקוח שחתכום בסכין של בשר:
- ארנ"ט) יש מורין אם שמו פלפל בקדרה שאינה בת יומא שאסורה:
- אלף ר"ס) אין לשין העיסה בחלב:
- ארס"א) פת שאפאו בתנור עם בשר:
- ארס"ב) פת של א"י הנאפה בתנור עם צלי של א"י:
- ארס"ג) אין מנהג להטעים לקפילא ארמאה:
- ארס"ד) טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן כל החלוקים:
- ארס"ה) דין מין במינו וכשאינו מינו:
- ארס"ו) מה הן הנקראין שני מינין:
- ארס"ז) חלוקי דין לבטל איסור לכתחלה:
- ארס"ח) בשר חיה ועוף בחלב בטל ברוב:
- ארס"ט) אם שרץ בטל באלף:
- אלף ער) צריך ששי' כנגד כל הכף של מתכת:
- ארע"א) עצמו' האיסור מצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור:
- ארע"ב) אם בליעת הכלי מן ההיתר מצטרף להיתר:
- ארע"ג) אם תוספו' מים אחרי התערובות מעיל לצרף לבטל הס':
- ארע"ד) אין בריה בטלה בתתק"ס:
- ארע"ה) מה נקרא חתיכה ראויה להתכבד:
- ארע"ו) איזה נקרא דבר שיש לו מתירין:
- ארע"ז) כמה זמן כלי בן יומו:
- ארע"ח) דברים המאוסים בטלים בפחות מס':
- ארע"ט) אם חום כלי שני וערוי מפליט:
- אלף רפ) טפת חלב שנפלה בקדרה וניער או לא ניער:
- ארפ"א) תתאה גבר כולי:
- ארפ"ב) אם מלח הבלוע בדם מתבטל בס':
- ארפ"ג) אם חתיכה שבה בליעת איסור חוזרת להתירה או לאחר שנתבטל האיסור שבה. יזהר שלא יוציא שום דבר מן הקדרה בעוד האיסור בתוכה וגם לא יקדים להוציאה:
- ארפ"ד) נמצא דג טמא בדגים שנתבשלו וכן ביצים:
- ארפ"ה) זבוב שנמצא בקדרה והוציאו בכף:
- ארפ"ו) אם זבוב בכלי שני אוסר:
- ארפ"ז) כלי שני אין מבליע אפי' איסור בעין:
- ארפ"ח) דין אם ריחא מלתא היא:
- ארפ"ט) דין חתיכה שאינה ראויה להתכבד:
- אלף רצ) חחיכ' של נבלה שלא נמלח אם נקרא ראויה להתכבד:
- ארצ"א) דין דבר שיש לו מתירין:
- ארצ"ב) מהו נקרא את שדרכו למנות:
- ארצ"ג) דיני ספק ספיקא:
- ארצ"ד) ב' קדרות ממין א' והאסור ממין אחר:
- ארצ"ה) דיני פת של א"י:
- ארצ"ו) טעם למה אסרו גבינות של א"י:
- ארצ"ז) אם העמיד גבינות מקיבת א"י:
- ארצ"ח) אפי' ידעינן דאין דבר טמא בעדר הא"י החלב אסור:
- ארצ"ט) אם אין פלטר ישראל מצוי וערב עליו פת של א"י:
- אלף ש) מדוע מקילין בהשלכת קיסם לבד בתנור:
- אש"א) יש מתירין שבעה ימים בהזרקת קיסם לבד בתנור:
- אש"ב) יעשה אש בפי התנור להכשירו:
- אש"ג) אם מועיל ניפוח בפה באש לענין בשולי א"י:
- אש"ד) אין חילוק בבישולי א"י בבית ישראל ובבית א"י:
- אש"ה) אם בשל א"י מאכל כמאכל בן דרוסאי אם יש לו היתר ע"י גמר בישול ע"י ישראל:
- אש"ו) דגים גדולים מלוחים אם בשלם א"י אסורים:
- אש"ז) לא החמירו בבישולי א"י לאסור פליטתן:
- אש"ח) מיני' האסורים משום בשולי א"י הכל מפורש באורך:
- אש"ט) לא יניח כליו בבית הא"י יחיד זמן מה כי צריכים הגעלה:
- אלף שי) דין חמאה של א"י:
- אשי"א) מי שנזדמן לו נבלה או טרפה אם יכול ליתנה לא"י:
- אשי"ב) דיני שליחות מאכלים ביד א"י וחותמות:
- הלכות הגעלה
- אשט"ו) כלי אבנים דינם ככלי חרס ולא שרי בהגעלה:
- אשט"ז) אין צריך להשהות הכלי במים עד שיפלט:
- אשי"ז) צריך לשטוף הכלי במים קרים אחר הגעלה:
- אשי"ח) כמה זמן מכלי בן יומו:
- אשי"ט) אין להגעיל כלי שני של חרס:
- אלף שכ) ערוי ככלי ראשון:
- אשכ"א) כלי מתכת חם מקצתו חם כלו:
- אשכ"ב) דיני מחבת וסכינים:
- אשכ"ג) כרוב שחתך בסכין של א"י:
- אשכ"ד) טעם דחשבי סתם כלי א"י אינן בני יומן:
- אשכ"ה) דיני נאמנות באיסור והיתר באורך:
- אשכ"ו) מתארח אצל בעה"ב שאינו חשוד או שהוא חשוד:
- אשכ"ז) א"י בבית ישראל שאומר שהדיח הבשר קודם שנתנו בקדרה:
- אשכ"ח) אם נתערב ביין מעט דבש אינו מתנסך:
- אשכ"ט) הזורק יין במלח או נותן יין בדיו אם אסור ליהנות ממנו:
- אש"ל) דין תמד אם ראוי לנסך:
- אשל"א) דין חרצנים וזגים:
- אשל"ב) מתי נקרא יין אחר הדריכה:
- אשל"ג) אם אסור לדרוך עם הגוי:
- אשל"ד) מגע גר שמל וגר תושב:
- אשל"ה) אם שכשוך בלי נגיעה אוסר היין:
- אשל"ו) אם נתינת הסל נקרא המשכה:
- אשל"ז) יין יוצא דרך נקב וסתם הגוי בידו:
- אשל"ח) נוגע בקילוח היין:
- אשל"ט) מגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אחר וכן זרק דבר ביין:
- אש"מ) גוי נוגע להכעיס ביין של ישראל:
- אשמ"א) מגע בכח כחו:
- אשמ"ב) ישראל וכח גוי מעורבין:
- אשמ"ג) ישראל מערה מכלי לכלי של גוי ביד גוי:
- אשמ"ד) דין ניצוק:
- אשמ"ה) גוי המערה יין מן החבית:
- אשמ"ו) יין בזמן הזה מותר בהנאה:
- אשמ"ז) נגע בקצף היין:
- אשמ"ח) נמצא הגוי בין החביות:
- אשמ"ט) בחותם אחד אם הודיע הגוי שהפליג:
- אש"נ) יין נסך שנתערב וסתם יינם:
- אשנ"א) דין בטול יין שנתערב במים:
- הלכות הכשר כלים
- אשנ"ב) דין הכשר כלי חרס:
- אשנ"ג) כמה פעמים קרוי שכשוך:
- אשנ"ד) איך מכשירין כלי מזופף:
- אשנ"ה) דבר המכניסו לקיום אם בולע כדי קליפה:
- אשנ"ו) דבר הצריך ערוי אם הכניס בו ציר או מורייס:
- אשנ"ז) הניח כליו תחת הקילוח ושולח כליו ביד א"י:
- אשנ"ח) אם רגילה לראות בהנץ החמה ואין ידוע אם קודם או לאחר כך:
- אשנ"ט) היוצא לדרך יפקוד אשתו אפי' סמוך לוסתה:
- אלף שס) אם לבעלה צריכה בדיק' שחרית וערבית ולפני תשמיש:
- אשס"א) אשה שראתה דם מחמת תשמיש ויש לה מכה באותו מקום:
- אשס"ב) הפי' מרואה טפת דם כחרדל:
- אשס"ג) דיני דם ירוק:
- אשס"ד) דין בועל בעילת מצוה ופורש:
- אשס"ה) קובעה וסתה ע"י דילוג וע"י מקרי':
- אשס"ו) דין ראיית וסת מעוברת ומניק':
- אשס"ז) דיני כתמים באורך:
- אשס"ח) רואה דם אחר צרכיה על העד:
- אשס"ט) תבעוה להנשא נתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים:
- אלף שע) כלה שנבעלה צריכה לנהוג כמו נדה אחרי בעילת מצוה:
- אשע"א) ההולכת בדרך ואין לה בגדים נקיים ללבוש בימי ליבונה:
- אשע"ב) כמה זמן להמתין לספור שבע' נקיי' אחר התשמיש:
- אשע"ג) האידנא כל היולדות חשובות יולדות בזב:
- אשע"ד) אשה שילד' בקושי וראתה דם:
- אשע"ה) לשון הרמב"ם ז"ל ממנהגי טעות בענין ספירות ז' נקיים ולבעול על דם טוהר:
- אשע"ו) ראתה יום א' בלבד ופסקה בו ביום:
- אשע"ז) אם תלבש לבנים אחר תפלת ערבית אם נחשב כמו לילה:
- אשע"ח) לספור ז' נקיים מיד אחר התשמיש:
- אשע"ט) אסור ליגע באשתו כל ימי נדתה וכו':
- אלף שפ) לדברי ר"ת שפסק כאביי דאמר ימי לידתה שאינה רואה בהן וכו':
- אשפ"א) אם טבילה בזמנה מצוה:
- אשפ"ב) אין צריך להמתין ממש עד שתחשך לטבילה:
- אשפ"ג) אם אשה יכולה לטבול בליל שבת בלא זמן טבילתה:
- אשפ"ד) הטובלת ביום צריכות להסתיר טבילתן מבעליהן:
- אשפ"ה) בשעת הדחק יכולה האשה לחוף מע"ש ולטבול ביום השבת:
- אשפ"ו) אם עלתה לה טבילה כשטבלה ביום:
- אשפ"ז) כשטובלת אשה צריכה אחרת לראות הטבילה:
- אשפ"ח) אם אשה מותרת ללכת בבית הכנסת:
- אשפ"ט) חוטי צמר ופשתן יש שאין חוצצין בראש:
- אלף שצ) לפלוף שבעין:
- אשצ"א) הגליד שעל המכה:
- אשצ"ב) עמדה ע"ג כלי עץ המקבל טומאה:
- אשצ"ג) לא תטבול בנמל:
- אשצ"ד) צואה שתחת הצפורן:
- אשצ"ה) נשי' הצובעת עצמן אם חוצץ:
- אשצ"ו) תזהר האשה שלא יצא משערת ראשה חוץ למים:
- אשצ"ז) צריכה חפיפה ועיון כל גופה:
- אשצ"ח) באיזה זמן צריך החפיפה:
- אשצ"ט) אם טבלה רחוק מן החפיפה אם עלתה לה אם לא:
- אלף ת) אם מותר להכנס למרחץ אחר טבילה:
- את"א) אימתי מברכת ברכת טבילה:
- את"ב) אם תטבול במעין צריכה מ' סאה:
- את"ג) טבילה בנהרות:
- את"ד) ספק שאירע במקוה לדעת ר"י ולדעת רבינו שמשון:
- את"ה) אם יכול למלאות מקוה במים חמים ולחברו למקוה אחר:
- את"ו) איך התירו מים שאובין ע"י המשכה:
- את"ז) על המגלגל מים בגלגל לתוך סילון ואח"כ למקוה:
- את"ח) אם המשיך אמת המים דרך חריץ אל תוך גיגית:
- את"ט) מקוה שנסדק ומחסר מימיו:
- את"י) אם נסדק אם יכולין למלאותו:
- אתי"א) אם מים שאובין יכולין לטהר ע"י השקאה:
- אתי"ב) על המקוה ששאבוהו בכלי מנוקב:
- נשלם סימני ספר אגור תהלה לאל יתברך ויתעלה. אמן
שולי הגליון
- ↑ הסימנים נדפסו לראשונה השניה של ספר האגור (ויניציה ש"ו) ונראה שלא יצאו מתחת יד המחבר, ולשונם לעיתים אינו צח כ"כ, את כותרות ההלכות שינינו לפי הנוסח הנמצא כאן באתר