ספר האגור/הלכות תענית
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות תענית
(תתסא) אותם שמקדימין הפטר' שובה ישראל לפני יום הכפורים ושוש אשיש קודם לכן. ודרשו די שקורין אותו בצום גדליה. ואם יארע שבת בין חג ליה"כ מפטירין וידבר דוד לה' את דברי השירה וכן עושין במגנצ"א. ויש מקומות שמפטירין שוש אשיש מרדכי:
(תתסב) כתב הרמב"ן אין אנו בונין בנין מסיד כמו בנין מלכים אלא טח אותו בסיד ובטרכסיד ומשיירין בו אמה על אמה ואינו משמע כן בגמ' דע"י שיור אמה על אמה מותר בכל מיני סיד:
(תתסג) אסרו עטרות לחתנים ודוקא לחתנים שלא אסרו אלא משום רבוי שמחה אבל שאר אדם מותר. וקאמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של ורד והדס מותר ושמואל אמר אף של ורד והדס אסור אבל עושה של קנים וחילת. ופסק הרמב"ם כשמואל ואיני יודע למה דהא קיימא לן כרב באיסורא ופירשו התוס' שלא בעטרות של ראש מיירי אלא כעין כיפה שעושין לחתן שיושב בה:
(תתסד) אסרו כל מיני שיר בין בכלי בין בפה ופירש רש"י כגון לשורר בבית המשתאות והתוס' פירשו דאפי' בלי משתה נמי. ודוקא מי שרגיל בכך. ומל' הרשב"ם משמע דבכלי אסור בכל ענין ובפה דוקא על היין. אבל הוא ברור בתשובת שאלה דאפי' בפה אסור אף בלי משתה:
(תתסה) הא דקיי"ל מתענין לשעות ומתפלל ענינו צריך להיות שקבלו מאתמול וגם שקעה עליו חמה והיכי משכחת לה כגון שקבל עליו מאתמול להתענות חצי היום וכשהגיע חצי היום נמלך וגמרו או שקבל עליו מאתמול להתענות למחר מחצי יום ואילך ולמחר נמלך ולא אכל גם חצי היום הראשון אבל אם קבל התענית עד חצי היום ואחר כן אכל או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל ענינו. ומיהו נקרא תענית לענין שצריך להשלים נדרו ולא נהירא להרא"ש:
(תתסו) אם קבל במנחה להתענות הרבה תעניות רצופות זו אחר זו מספקא לי אי הוי קבלה לכולן או לא:
(תתסז) הרמב"ם כתב שיאמר ענינו בתפל' המנחה וזהו קבלה תענית וגומר בלבו להתענות למחר. וכ"כ בעל ה"ג ולא נהיר'. רב אלפס פסק כשמואל דאמר מקבל בשעת תפלת המנחה והראב"ד פסק כרב שאמר כשיגיע זמן תפלת המנחה יאמר הריני בתענית למחר וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב שלא להפסיק בתפלה ור"ת אומר דאפי' מקבלו בהרהור מועיל מידי דהוי אנדר:
(תתסח) הרשב"א כתב בתשובותיו הסכים עם הראב"ד דלוה אדם תעניתו ופורע מיירי אפי' בנודר יום זה:
(תתסט) בתשובות הגאונים אפי' קבל התענית אחר מנחה מבעוד יום אפי' בהרהור מועיל להתפלל ענינו ולר"ח אפי' משהחשיך. ורב האי וגאונים אחרים כתבו שצריך לקבל עליו מאתמול. ויש להוכיח אם יש פרנסים ממונים על הצבור וגזרו תענית אע"פ שלא הודיע לכל הצבור מבעוד יום הוי תענית שבה"ל:
(תתע) אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר כתב הראב"ד דדוקא שלא גמר סעודתו אלא היה יושב ואוכל אבל גמר סעודתו או אפי' לא גמר אלא ישן בסעודתו תו לא יכול למיכל. ורב אלפס פסק אפי' גמר לאכול כל זמן שלא ישן מותר. וכן אם ישן בתוך סעודתו מותר עד שיגמור וישן אחרי כן ודוקא שינת קבע אבל מתנמנ' שרי ולזה הסכים הרא"ש לה"ט:
(תתעא) מלשון הגאוני' אין אנו רגילין לומר ערבית ואפי' שחרית ענינו שמא יארע לו אונס או חולי או שגגה ויטעו' דבר ונמצא שקרן ור"ת כתב שאין לחוש לאונס או לשגגה ויכול לומר ענינו שחרית וערבית דכיון שלוה אדם תעניתו על מנת לפרוע לא מקרי שקרן. ובשם רבינו ניסים שצריך לומר ערבית ושחרית ומנחה ענינו. והכי איתא בירושלמי. שבה"ל:
(תתעב) ואם נזכר לומר ענינו קודם שעקר רגליו אומר אותו בלי חתימה. וי"א כיון שסיי' כבר שמנה עשרה ברכות יכול לאומרה בחתימה ואין כאן משום אין אדם קובע ברכה לעצמו ולא נהירא. ויש גאונים אומרים שאין לומר ענינו אלא במנחה שמא יאחזנו בולמוס. וכן נוהגין באשכנז ובספרד נוהגי' לאומרו שחרית ערבית ומנחה וכן נהג הרא"ש. כתב רב נתן שאין נוהגים לאומרו המתענה לומר י"ג מדות ואיני יודע מה חשש יש בדבר שאינו אלא כקורא בתורה ואינו נקרא דבר שבקדושה שאין לומר בעשרה אלא קדיש וברכו וקדוש'. ואני המחבר הארכתי למעלה בהלכות תפלה בדין זה:
(תתעג) כתב ראבי"ה ששמע מאביו רבי' יואל שהיו תמוהין על מה סמכו הראשוני' שמתפלל ש"צ ענינו בין גואל לרופא במתפללין על גזרה או שלא תבא צרה עליהן וכן למה קורין ויחל דכיחידים דמו כדחזינן אפי' באנשי ננוה לענין שאלת מטר אבל שני וחמישי ושני שאחר הפסח. ואחר החג נהגו בהן בכל תפוצת ישראל ולא הוי תענית יחיד ולא יאמר ש"צ בהם ענינו בין גואל לרופא. ולא יקראו בהן ויחל. והרא"ש כתב באשכנז עשאוהו קבע והכל מתענין בהם וסמכו על מעשה דאיוב ונראה לי דנהי דכיחידים דמו לענין שאלה היינו טעמא כדפרשינן בירושלמי שאין לשנו' מטבע הברכות דשמנה עשרה ברכות תקון נביאים הם ואין לשנות:
(תתעד) אבל קהל שמקבלים עליה' תענית ודאי רבי' הם ויכולין לקבוע ברכה ע"כ ומיהו נראה לי שצריך שיהיו עשרה שיתענו ואפי' לר"ח שכתב שאם יש ו' או ז' שלא שמעו קדושה או ברכו יכולים לומר קדיש וברכו אף ע"פ שהשאר שמעו הכא מודה דבעי עשרה:
(תתעה) יש מקומות שנהגו לומר סליחות אחר שמנה עשרה ברכות בתענית וכתב רב עמרם שיכול לומר סליחות בסלח לנו והכי אמר רב נטרונאי וכ"כ רב שר שלו' גאון לה"ט:
(תתעו) השיב הרשב"א בתשובותיו עשרה שקבלו תעני' ומקצתן אינן בבה"כ שאין ש"צ אומר ענינו בברכה רביעית בפני עצמה דכיחידים דמו עד שיהיו כלם שם עכ"ל:
(תתעז) השרוי בתענית יכול לטעום התבשיל אם צריך מלח או תבלין ועד כמה כי הא דרב אמי ורב אסי טעמו עד רביעית פירש"י רביעית הלוג ורבינו יהודה ברבי נתן פי' רביעית ביצה מרדכי:
(תתעח) כתב רב נתן ש"צ שאינו מתענה אינו יכול להתפלל ענינו ואיני יודע למה שהרי אינו אומר ביום התעני' אלא ביום תענית זה ויום התענית הוא לאחרים לכן אם אי אפשר שימצא חזן אחר שהתענה שיתפלל יכול הוא להתפלל:
(תתעט) י"א שכל תעני' שאירע בשני או בחמישי שקורין שחרי' פרשת היום ובמנחה ויחל דתדיר קודם או יקראו שנים בפרשת היום והשלישי ויחל. ורב עמרם כתב שבתענית הכתובים בפסוק דוקא קורין ויחל חוץ מתשעה באב ורב שר שלום גאון כתב שבתענית צבור וכל תענית שגוזרין על הגשמים ועל כל דבר הצריך להם ויחל בשחרית ובמנחה בין בשני ובחמישי בין בשאר הימים לה"ט:
(תתפ) בג' צומות הללו כגון י"ז בתמוז וצום גדליה ועשרה בטבת קורין שחרית וערבית ויחל. יתרין שלש צומות הללו על שאר תענית ששאר תעניות מתפללין במנחה כשאר הימים ואין קורין בתורה וא"א ובא לציון. יש מקומות שנוהגין בי"ז בתמוז לקרא הפרשה על הסדר ויחל משה וכל הענין בלי דלוג כלל לפי שבו בפרק נעש' העגל ונשתברו הלוחות והוא מעין המאורע על כן נהגו שלא לדלג בקריאת ויחל ומורי יעלה כתב שאין קורין בספר במנחה בערב שבת כשחל מארבע צומות הללו בע"ש שבה"ל:
(תתפא) כתב רבינו קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע אי זה טוב ואיזה רע ואין מתענין מספק וכ"כ ראבי"ה ונהגו העולם להתענות תענית חלום אפי' בשבת שזהו עונג לו. וראיה מר' עקיב' שמצאוהו תלמידיו בוכה בשבת אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו וקראת לשבת עונג אמר להן זה העונג שלי ולמעלה בהלכות שבת הבאתי מעשה זה מספר שבה"ל:
(תתפב) והמתענה בשבת י"א שאומר ענינו ברכה רביעית בפני עצמה ונראה שיותר טוב לכללו באלהי נצור בלי חתימה כמו שפירש לעיל בסוף ברכות:
(תתפג) ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין מתענה עמהם פי' ריב"א אפי' דעתו לחזור. ומיהו כיון שלא קבל עליו תענית אם יצא מן העיר חוץ לתחום מותר לאכול וי"א דאפילו בעיר מותר לאכול שלא בפניהם:
(תתפד) מצאתי בשם ר' שמואל בר דוד המתענה בשבת או בי"ט תענית חלום יאמר אחר תפלתו אלהי בזמן שבזמן שב"ה היה קיים ואינו אומר ענינו וכן קבל מרבותיו שבה"ל: