ספר האגור/הלכות טבילה
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות טבילה
(אשפ"א) רבינו חננאל פסק דטבילה בזמנה מצוה. ור"ת פסק דלאו מצוה היא ובירושלמי אית' כדברי ר"ת. ורבינו שמשון היה מנהיג בתו לטבול אף בחורף בזמנה אע"פ שבעלה לא היה בעיר. וכן רבינו אליהו וכן ה"ג וכן בתשובו' הגאוני' וכן ספר התרומה וכן עמא דבר לטבול בשבת. מרדכי:
(אשפ"ב) ר"ת היה אומר שא"צ להחמיר כל כך ולהמתין עד שתחשך ביום שמיני רק שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך ותו ליכ' סרך בתה. והרשב"ם היה אומ' שצריכ' להמתין עד שתחשך עכ"ל טורי'. והמנהג באשכנז לטבול סמוך לחשכ':
(אשפ"ג) נשאל מורי אבי מהר"ר יהוד' לנדא ז"ל על אשה שאירע זמן טבילת' בליל ה' ונאנסה שלא טבלה אם יכולה לטבול בליל שבת. והשיב דאינ' יכולה לטבול הואיל ואדחי זמן טבילה. וכן כתב ר"י הלוי שהי'מוחה לטבול כלל בליל שבת רק בזמנה ממש עכ"ל. וכן פסק מהר"ר יעקב מולן ז"ל. וכן אין לטבול במוצאי שבת דלפי רש"י לא התירו לחוף בלילה אלא בדלא אפשר עכ"ל:
(אשפ"ד) פסק מהר"ר שלמה אותן הנשי' שטובלות ביו' צריכו' להסתיר טבילתן מבעליהן שלא ישמשו עמה' ביו' ויבא לידי ספק דאוריי' הגהה בשערי':
(אשפ"ה) רבינו משל' התיר במקו' שיראה ללכת לטבול בערב לחוף האשה מערב שבת שהוא שביעי ולטבול למחר בשבת שהוא שמיני. ורבינו יעקב אסר כי אמר דתרי קולי בבת אחת לא מצינו. אחד לטבול ביום דאיכא למיחש משום סרך בתה וקולא אחרית' להרחיק החפיפה מטבילה לחוף בערב שבת ולטבול למחר. מספר המצות:
(אשפ"ו) עברה וטבלה ביום ז' מבעו"י. כ' הרשב"א יש מגדולי המורי' שהורו שלא עלתה לה טבילה ויש מי שהור' להקל אחר שטבילתה דבר תורה. ונראין דבריו. טורי':
(אשפ"ז) כת' מהר"ם כשטובל' האש' צריכ' חברתה שתרא' טבילתה. ובת י"ב שנה ומעלה נאמנת לראות טבילתה. אבל לא בת עובד כוכבים הואיל ואיכא אסור':
(אשפ"ח) בספר המקצעות כתב שאש' לא תכנס בבית הכנסת כל ימי ראייתה עד שתתלבן שנא' בכל קדש לא תגע ורש"י התיר. בשערים מדורא כתוב כי בימי נדתה אסורה להזכי' את השם וכן בימי לבונה. וכן הוא בשם רב צמח גאון. וכן מנהג בשתי ישיבות ואפי' מחוץ לכנסת ואין לי אלא בימי נדותה בימי שמירתה מנין ת"ל עד מלאת ימי טהרה ולא מבעי' דאסו' למיעל לבי כנישת' אלא כד שמעה מידי דברכתא אסו' לה לענות אמן דאמ' רבי יהוד' אסור לברך לפני הנדה שלא תהרהר ותאמר אמן ונמצא שם שמי' מתחלל מספ' אור זרוע הגדול. וזה לשון אור זרוע קטן ויש נשים שאין מתפללות אחורי הנדה ויפה הן עושות עכ"ל ואני המחבר ראיתי במדינתי נוהגין הנשים להכנס לבית הכנסת ומתפללות ועונות כל דבר שבקדוש' רק נזהרות שלא להסתכל בספר תורה בשעה שהחזן מראהו לעם:
(אשפ"ט) הא דחוטי צמר ופשתים חוצצין בטבילה דוק' בעשוין מעשה גדיל שהן מהודקין. אבל כשהן ארוגין רפויין הן ואינן חוצצין ובלבד שלא יהיו מוזהבים ולא יהיו מטונפין. והראב"ד אסר גם בארוגים ולא התיר אלא בחלולן עשוין מעשה רשת. טורי':
(אלף ש"צ) לופלוף שבעין אינו חוצץ ושחוץ לעין כל שהוא לח אינו חוצץ יבש עד שהתחיל להיות ירוק חוצץ והרמב"ם חלק על שבתוך העין. בין תוך ג' ימים ולאחר שלשה ימים ושחוץ לעין כתב סתם חוצץ אפי' תוך שלשה. והרא"ש כתב כסבר' ראשונ' פסק ראבי"ה אותן הנשי' שיש להן וואלרט"אש בראשיהן בשערות שנעש' להן בליל' מחמת שדים וסכנת נפשות הוא לגלחם אינם מפסיקין אע"ג דמהודקין הרבה זה בזה דקיי"ל שלשה נימות קשורות אין מפסיקין. ועוד מאחר שאין יכול לגלחן מפני הסכנה הוי רביתייהו ולא חייצי. מרדכי:
(אשצ"א) הראב"ד כתב הגליד שעל המכה אפילו אחר שלשה ימים אינו חוצץ וכן לפלוף שבעין אפי' יבש והכחול שאפי' ע"ג העין אין חוצצין. והרא"ש לא כתב כן. טורים:
(אשצ"ב) כתב הראב"ד שאם עמדה על גבי כלי עץ שמקבל טומאה וטבלה לא עלתה לה טבילה. עמדה על גבי כלי חרס שאין מקבל טומאה או על גבי חתיכת עץ עלתה לה טבילה. והרא"ש לא חלק בזה:
(אשצ"ג) לא תטבול בנמל פירוש פורט"ו. פרש"י מפני המעלה טיט וחוצץ ברגליה ולפי זה אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה ולא נהירא ור"ת פירש שרוב בני אדם מצויין שם והיא בושה וממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילתה. ולפי' זה עלתה טבילתה בדיעבד:
(אשצ"ד) תניא צואה שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר חוצץ פירש ר"י בתשוב' שמדבר בטיט הדומה לבצק שנדבק מאד כטיט היוצרין אבל לא בטיט אחר וצואה. ותדע שכן הוא דתניא במסכת מקוואות אלו שאין חוצצין לכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפורן עוד אמרר"ת דאפי' בטיט בצק אם יש ממנו כל כך מעט שאין מקפיד אינו חוצץ. ונהגו הנשים לחתוך הצפרנים. וכשאירע הטבילה בחוה"מ נכון הדבר שהשפחה ישמעאלית תחתכם לה דאמירה לישמעאלי במקום מצוה מותר. ואם אין ישמעאלית תקנח היטב הצואה שתחת הצפורן ודי. מרדכי:
(אשצ"ה) נשים הצובעות עצמן בתכשיטי נשים נראה שאינו חוצץ כי נוי הוא להן ואינן מקפידות ועוד שאין בצבע ההוא ממש אלא חזותא בעלמא אשירי:
(אשצ"ו) כתב הרא"ש אשה יש להזהר שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים והראב"ד כתב אם כרכה שער ראשה בדבר שאינו חוצץ בחוטי שערה וטבלה בינה לבין עצמה עלתה לה טבילה טורי':
(אשצ"ז) כתב הר"ר שמעיה בשם רש"י שצריכה לעיין כל גופה יפה ולחוף במים ולשוטפו דחפיפה שייכא בכל הגוף. ור"ת פי' שאינה צריכ' דחפיפה לא שייכא אלא בשער הראש. וכתב הרא"ש נהגו בנות ישראל לרחוץ ולחוף כל גופן והוא מנהג כשר. טורי':
(אשצ"ח) החפיפה פרש"י מוטב שתהיה ביום שלפני טבילתה מבליל טבילה לפי שממהרת בלילה ולא תחוף יפה. ובשאלתות פירשו שמוטב שתהא בלילה כדי שתהא סמוך לטבילה וכתב הרא"ש ונוהגין הנשים שמתחילות לחוף מבעוד יום ועוסקות בחפיפה עד שתחשך ואז טובלות. ועוד מחמירות על עצמן שאע"פ שחפפו נושאות עמה מסרק וסורקות ראשיהן בבית הטבילה טורי':
(אשצ"ט) כתב הרשב"א חפפה ועיינה עצמה בחול ביום וטבלה בערב או למחרתו שלא טבלה סמוך לחפיפה עלתה לה בדיעבד אע"פ שלא היתה סמוך לחפיפה. אבל אם לא חפפה כלל אע"פ שעיינה עצמה מיד אחר הטבילה וסרקה במסרק ולא נמצא שום נימא קשורה אפ"ה לא עלתה לה טבילה. שאני אומר שמא בשעת טבילה הי' קשור ועכשיו נתר או נשר עם המסרק. טורי':
(אלף ת) ראיתי מהר"ם שהתיר באשה לאחר טבילתה ליכנס למרחץ להשתטף בחמין וכן רבינו ישעיה מטר"אני. וכתב ראבי"ה שמעתי שקורין תגר ומליזין על בנות ישראל הנכנסות אחר הטבילה במרחץ. וראיה מי"ח דברים. ולפי דעתי נראה דלא נפסלה הטבילה בכך דאפי' לכתחלה יכולה לרחוץ אחר הטבילה לאלתר. ע"כ מהר"ם. ולי ההדיוט נראה דבמרחצאות שלנו של זיעה בהא ליכא מאן דפליג דודאי מותר לכתחל' דאפי' לתרומה לא גזרו. מרדכי הגה"ה:
(את"א) ברכת הטבילה כתב בה"ג שמברכת לאחר טבילה אטו טבילת גר והרמב"ם והרא"ש כתב שתברך קודם הטבילה קודם שתפשוט בגדיה ואם לא ברכה אז תברך אחר שתכנס במים עד הצואר. ובשערי מדור"א כתוב דיש לברך אחר הטבילה. וכן פסק ראב"ן ושאר הגאונים. ע"כ:
(את"ב) אף אם תטבול במעיין צריך מ' סאה והרמב"ם והראב"ד כתבו שדי בכל שהוא במעיין. ור"י כתב כסבר' ראשונה וכן הרא"ש והרב ר"א ממי"ץ נסתפק בדבר בספ' יראים. ורבינו שמחה כתב דמעיין מטהר הכל לפי מה שהוא אדם וכלים לפי מה שיכולים להתכסות בבת אחת אפי' בפחות מארבעים סאה וכ"כ הר"ר יצחק אור זרוע והמקוה מטהר באשבורן והטובל במקוה יזהר שלא יעלו המים מעל המקוה בשעה שהוא טובל דהוי זוחלין ואם הוא מעכב הנזילה בדבר המקבל טומא' אינו מועיל ואע"פ שהר"ם מקיל לעשות מקום אשבורן בדבר המקבל טומאה מיהו רש"י אוסר. מרדכי:
(את"ג) וטבילה בנהרות איכא פלוגתא דרבוותא. ר"ת התיר לטבול בנהרו' כל השנה ור"י היה אוסר לטבול בהן כל החורף עד אחר זמן הפשר' השלגים וכ"כ מהר"ם שאין לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בשעה שהן גדלים מהפשרת השלגים וכן הוא מסקנת הרא"ש. טורים. ופסק הר"ם דבנהרות הקטנות יש לחוש מרביית נוטפין הלכך צריך לתת לב שאם הנהר קטן כל כך שאם היה מקום שאין הגשמים מצויים היה הנהר מכזב פעם אחת בשבוע. חיישינן לרביית נוטפין מרדכי. מצאתי שמותר לטבול בחמי טבריא. מרדכי:
(את"ד) לדעת רבינו יצחק דמקוה שאוב כלו אינו פסול אלא מדרבנן שמן התורה אפי' כלו שאוב כשר. הלכך כל ספק שאירע בו אפי' ספק אם שאוב כלו אם לאו כשר. ורבינו שמשון פירש שכולו שאוב פסול מן התורה עד שיהא רובו בהכשר. אבל אחר שרובו אינו שאוב אין שאיבה פוסלת הלכך כל ספק שאירע בו קודם שהיה רובו כשר אזלינן ביה לחומרא. וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל. טורים וכן נראה להריצב"א. ור"ת אומר דשלשת לוגין פסולין הלכה למשה מסיני. ור"י אומר דלא אשכחינן זה בשום מקום תוספות פרק הערל:
(את"ה) תשובת רבינו שמשון לאחיו. רבי יצחק אמר לי שהייתי רוצה להתיר למלאות מקוה ממים חמים ולחברו אל הנהר בשפופרת הנוד. ודבר זה ראוי לאסור יותר מגזירת מרחצאות. ואני שמעתי שהיה כבר מקום אחד שהיו נשים מחממות יורה מים ומשליכין למקו' לחממו בימות החורף ור"ת היה מוחה בדבר ולא נאמר לי הטעם. ושמא מטעם זה אסור. מרדכי:
(את"ו) מה שהתירו שאיבה ע"י המשכה דוקא על גבי הקרקע שראוי לבלוע בקרקע דאז נתבטלו אגב קרקע אבל אם המשיכה על גבי רצפת אבנים או נסרים הוי כמו בכלי ונפסלין וכן מצאתי בתשובת הר"ר אליעזר מברונ"א. מספר הרוקח. מרדכי. הרמב"ם התיר שאיבה שהמשיכה כולה ולא נראה לבעל סמ"ג. וכן נראה מדעת רב אלפס דבעינן רובא והמשכה וכן בשאלתות:
(את"ז) על המגלגל המים ובגלגל קבועים כלים קטני' נקובים ככונס משקה. וכשהגלגל מתגלגל מתמלאים הכלים קטנים ושופכין במרז' שאינו עשוי לקבל ונמשכו המים לבנין המחובר לקרקע ונמשכי' המי' בסילונו' בתוך אבן גדולה וסוף דבריו של הרוקח שמותר להטביל באופן ההיא. מרדכי:
(את"ח) אם המשיך אמת המים דרך חריץ בקרקע אל גגית גדול' מחזק' יותר ממ' סאה ולשקוע הגגית בקרקע ולטבול בגגית אני יוסף הלוי דן לאסורא. מרדכי. אמנם אם הגגית מנוקבת ככונס משקה נרא' שמותר:
(את"ט) מקוה שנסדק ומחסר מימיו אם בא לסתום הסדק כדי שישארו ארבעי' סאה לפירוש הר"ר שמשון לא יסתמנו בידו ולא בכל דבר המקבל טומאה. והרא"ש כתב שיכול לסותמו בדבר המקבל טומאה דודאי הבאת מים למקוה צריך שיהא ע"י טהרה אבל מניעת מים שלא יצאו ממנו א"צ. טורים:
(אלף ת"י) נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל מקוה שנסדק ומחוסר מימיו עד שלפעמי' נחסר משיעורו אם יכולין לחזור ולמלאותו והשיב כי הטורי' כתב יש פוסלין אותו וכ"כ הרא"ש ולא כתב שום חילוק אם נשארו בו ארבעים סאה או לא. לפי פירוש אחר כתב הרא"ש שאין לחוש גם לפי הרמב"ם אין לאסור אבל מכל מקום דע כי אינני מקיל בו להתירו כי המרדכי הביא דעת רבינו שמשון שאסר וכן בעל הטורים פסל כשאין בו ארבעים סאה ואיך אכניס ראשי להתירו ולכן טוב שינקו כל המקוה ויראו המקום הנסדק ויתקנוהו וכשינקו המקוה ינקוהו בכלי מנוקב בשוליו. עכ"ל:
(אתי"א) מים שאובים יכולין לטהר ע"י השקאה אבל אם המים שמשקין המקוה אינן כל כך מרובין שראויין לטבילת אדם אין מועיל השקתו להכשירו מים שאובים דקיי"ל דמעיין אינו מטהר האדם בכל שהוא ספר המצו':
(אתי"ב) על המקוה ששאבוהו בכלי מנוקב בשוליו נקב כמלא אצבע ושאבוהו עד שלא נשאר בו ארבעים סאה ואי אפשר שלא נפל מן הכלי שלשה לוגין ושוב אין כל המים שבעולם כשרים מכשירין אותו. ואי אפשר לשאובו עד שלא ישאר בו שלש' לוגין כי רב המקוה נראה דודאי המקוה כשר כיון שהדלי ששאב בו הי' מנוקב בשוליו שאין מקבל מים כל שהן אין עליו תורת כלי לפסול מקוה במים שבתוכו ושלום מאיר ברבי ברוך מרדכ"י. וכן כתב רבינו יצחק אור זרוע וכן רבינו שמחה: ברוך הנותן ליעף כח. נשלם ספר אגור: