ספר האגור/תשכד
|
< הקודם · הבא > |
(תשכד) מעשה היה שחטה אחת נמצאת במצה בתוך הפסח ואסר ר"י כל המצות שנעשו מאותה עיסה ולא אמרי' דדי בנטילת מקום או בקליפה משום דחמץ מפעפע וכבר פשט החמץ בכל העיסה ורבינו שמשון משנץ התיר מיהו רב"י לא רצה לעשות מעשה כדבריו. והר"ר יחיאל מפרי"ז התיר כל המצות ע"י קליפה או נטיל' מקום בעומק ובתשובת רבי מנחם המכירי אסר אותה המצה ולא האחרות ולזה דעתי נוטה וזה לא הוי כדברי ר"י ולא כדברי ר' שמשון ורבינו יחיאל מפרי"ז מפרש דמר אסר כולן ומר התיר כולן מרדכי ולאחר הפסח בין במינו ובין שלא במינו בטל בששים ואפי' שהיה בעיניה ונתערב אחר הפסח בטל מיהו דוקא שנתערב שוגג אבל נתערב מזיד לא וה"ר יונה כתב אפי' נתערב מזיד ולא נראה לרא"ש וכתב עוד אם בטלו בשוגג קודם פסח אי נמי בפסח כגון שלא היה יודע שהוא חמץ מותר ואם בטלו במזיד אדעתא דלשהייה אחר הפסח אסור ושאור כיון שהוא דבר המעמיד אפי' בטלו בשוגג אסור כיון דלטעמא עביד ולא בטיל ואינו מבין תוכן דבריו שאם היה דבר שעוברים על תערובתו מאי נפקא מיניה בבטולו הרי עובר עליו וראוי לקונסו ואם הוא דבר שאין עוברין עליו אפי' ערבו אדעת' דלשהיי' שרי אלא כללא דמלתא כל דבר שאין עוברין על תערובתו יכול לערבו לכתחלה לשהותו ודבר שעוברין עליו אפי' נתערב ממילא קודם הפסח צ' לבערו ואם לא בערו אסור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |