ספר האגור/הלכות תשעה באב
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות תשעה באב ותענית
(תתכח) השיב רבינו קלונימוס איש רומי לר' יעקב ב"ר יקר צריך אדם למנוע מלרחוץ קודם ט' באב מראש חדש עצמו שנאמר חגה חדשה ושבתה שבה"ל:
(תתכט) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם. י"א גיהוץ שלנו כלא כבוס ואין נראה: ונהגו רבותינו איסור בכיבוס שלנו בשבת שחל ט' באב בתוכו ורשב"ט פסק דה"ה כלים חדשים דאסור ללבוש ואסור לתקן ולהניח. ובירושל' גרסי' הני נשי דנהיגי דלא למשתיא מן דעיל אב מנהגא הוא ויש גורסים דלא למשתיא חמרא אבל ר' נסים ז"ל לא גריס חמרא ופירש משתיא מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור מכל שכן תקון בגדים וראוי להחמיר בזה אפילו מראש חדש. מרדכי:
(תתל) מכל הראיות שהבאתי משמע דמותר לאכול בשר עוף בסעודה המפסק' כן פסק הרשב"א. ובספר המצות קטן כתב שרוב מאכל בשר שלנו הוא לאחר שעברו שני ימים לכן נראה שאסור בסעודה המפסקת פסק ראבי"ה ורשב"ט דמותר לאכול בשר עוף בסעוד' המפסקת וראיה מפ"ק דחגיגה דקאמר יצאו עופת שאין בהם שמחה. ונראה לי דלדידן נהגינן איסור מר"ח אפילו בבשר מלוח ויין תוסס ובשר עוף מרדכי:
(תתלא) ואסור לאכול ב' תבשילין כתב רב האי גאון כגון אורז ודוחן ועדשים שהן ב' מינין והרי"ן גיאת כתב כל שני תבשילין הוי דרך כבוד ואסרו חכמים אפי' מין א' של קטניות או של ירק ואצ"ל שני מינין וכ"כ הרמב"ן ונוהגין בצרפת ליתן כמה מינין בקדרה אחת וכיון שמתבשל יחד נקרא הכל תבשיל אח'. ובאשכנז מחמירין ונראה דאפי' לדברי המחמירין דבר שדרכו בכך כל השנ' כמו אופנים שנותנים בהם בצלים ובצים שרי. וכתב הרא"ש יש אומרים דוקא שני תבשילין מדבר שאינו נאכל כמו שהוא חי אבל חלב וגבינה ודג מליח ויבש לא מקרי תבשיל. והראב"ד כתב דאפי' תבשיל של גבינה נקרא תבשיל והכי מסתבר ע"כ. כתב ראבי"ה ראוי להחמיר כיון שלא כתוב בתלמוד מהו ב' תבשילין וכתב בספר המצות ריב"א היה אוסר לאכול תפוחים מבושלי' אחר תבשיל אחר בסעודה המפסקת מדאמרי' בירושלמי דנדרים יוצאים בתפוחים מבושלין משום ערובי תבשולין מרדכי:
(תתלב) כשחל ט' באב באחד בשבת או שנדחה כתב רב שר שלום גאון מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת אבל אנו אין רגילים וכן פי' ראבי"ה שיש נוהגין שלא לאכול בשר בסעודה המפסקת בשבת ע"כ ונ"ל כיון שהוא משום אבלות אסור לעשות בשבת. והרא"ש נהג לאכול בשר ולשתות יין בשבת בסעוד' המפסקת. לה"ט:
(תתלג) הגדול רבינו יצחק בר יהודה ורבינו משלם ז"ל לא הזמינו בשבת בליל ט' באב אלא כל אחד יושב ומברך לעצמו וה"ר יקר ז"ל כתב שראה מנהג בשבת שחל ט' באב להיות בו או ערב תשעה באב בסעודה המפסקת אינן אוכלין בשר כל עיקר כי אם פירות או בצים ויושבים על השלחן משום כבוד שבת אבל בשאר ימות השבת אפי' ביצים אינם אוכלים הפרושים כי אם לחם צר ומים חם ויושבים בין תנור לכירי' שבה"ל:
(תתלד) כתב הרמב"ם מי שהתחיל לאכול סעודה המפסקת משש שעות ולמעל' אסור לרחוץ ולסוך כמו בתשעה באב עצמו. אבל נעילת סנדל ושאר דברים אינם נוהגים עד שתחשך. וכתב הרא"ש ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ולשתות ויהיה אסור לסוך ולרחוץ:
(תתלה) כתב הראב"ד כיון שהפסיק בסעודה המפסקת חל התענית ואסור לאכול אפי' לרחוץ אסור והפוסקים פירשו דאפי' אחר שהפסיק יכול לחזור ולאכול. וכ"כ רב אלפס משום גאון לענין תענית צבור שפוסק מבעוד יום אע"פ שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש והני מילי שלא קבל התענית אבל קבל התענית איתסר למיכל ולמשתי וכ"פ בשבה"ל. וכתב הרמב"ן דלא שייך למימר קבלה אלא ביום הכפורים שצריך להוסיף עליו מבעוד יום אבל בשאר תענית אפי' בט' באב שבין השמשות שלו אסור אם הפסיק ונמלך דבר פשוט הוא שחוזר ואוכל ע"כ. ונראה שאין לחלק דודאי קבלה אוסר בכל התעניות שצריך להפסיק מבעוד יום לה"ט:
(תתלו) בתשובות הגאונים מי שנדר להתענות שני וחמישי כל השנה ואירע תשעה באב להיות בשלישי בשבת כיצד יעשה יסעוד פעם אחת ביום סמוך לשקיעת חמה דקיימא לן כמ"ד מתענין לשעות. שבה"ל:
(תתלז) כשחל ט' באב להיות באחד בשבת נוהגי' לומר צדקתך צדק במנח' והיה פליאה בעיני אבל אין להרהר אחריהם כי כלם מחמירים. ובמגנצ"א אין אומרים צדקתך צדק במנחה. וכשבאין לב"ה הרוצה להחמיר יכנס יחף לבית הכנסת וקצת רבנים משום כבוד השבת נכנסין במנעליה' וש"צ לעול' ירד יחף קודם ברכו משום טרוף תפלה וחכמי רומ"י נהגו לאכול בשר ולשתות יין בסעוד' המפסקת אבל אני יקר מצאתי בפי' בה"ג שחייב להפסיק לסעודת שבת מי"ח שעות ולמעלה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין וה"ר אביגדור כהן כתב שמותר לאכול בשר ולשתות יין:
(תתלח) ועוד כתב ליל ט' באב שחל להיות בשבת מותר בתשמי' המטה דאבלות ישנה היא ובש' ה"ר יצחק בר משה מווינא מצאתי שאסור בתשמיש המטה וכ"כ מורי יעלה ז"ל שבה"ל:
(תתלט) אם חל ט' באב להיות באחד בשבת מברך על המאור אבל לא על הבשמי' דהוי תענוג אבל בליל שני מבדיל על היין וכשחל ברית מילה או חופה בט' באב או בי"כ או בעשרה בטבת או בשבעה עשר בתמוז יהיב לינוקא ושתי דליכא למיחש שמא אתי למסרך כיון דאין זה קביעות שיארע לעולם ט' באב בשבת. ויש לפרש כיון דעיקר התענית בא בשביל יום קבוע גזרינן דלמא אתי למיסרך. מרדכי פ' ערבי פסחים:
(תתמ) באשכנז נהגו לומר אחר סיו' התפלה קרבו גוים בישעיה. וכתב הר"ם מרוטנבו"רק איני יודע מהיכן נהגו שקורין כמה פסוקי' של נחמה בירמיה וגם קורין פרשת קרבו גוי' שכולה נחמה. וכתב שיש פרושי' נמנעו מלקרות' ומדלגין כל פסוקי דנחמ'. ואני המחבר ראיתי נוהגים חכמי אשכנז ואבי מהר"י לנדא מכלל' לקרות קרבו גוי' אחר התפלה של שחרית:
(תתמא) כתב הרמב"ם נהגו קצת העם שלא לקרות פ' קרבנות ומשנת איזהו מקומן של זבחים ומדרש ר' ישמעאל בבה"כ לפי שאסור לקרות בתורה ואין נראה שאין לנו אסור בסדר היום שהרי קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה וכן קורין בתורה ובנביא. ופרשת איזהו מקומן כנגד תמידי' תקנום ולכן אומר כדרכו ואינו חושש:
(תתמב) אם היה לו לפלוף בעיניו ודרכו לרחוץ במים רוחץ ומעביר ואינו חושש דהוי ליה לכלוך כטיט וצואה שרוחץ כדרכו ואינו חושש. וכ"כ הר"ר יונה גיאת ירושלמי בט' באב מרחיץ ידיו ומעביר על גבי עיניו ודלא כהרמב"ם שכתב בט' באב וי"הכ שאין בהם רחיצה אין מברכין על נ"י אלא מעביר חבלי שינה. לה"ט:
(תתמג) גרסינן בפרק בתרא דיומא מטפחת היתה לו לר' יהושע בן לוי ערב יום הכפורי' וכן ערב ט' באב כו'. כתב ראבי"ה אבל מטינוף שרי לרחוץ גם ביה"כ גם בט' באב ומטפחת דר' יהושע היה מעבירה על גבי עיניו משום תענוג להקר. וצריך עיון בפ"ק דברכות מרדכי:
(תתמד) הר"י א"ז כתב שבת שחל ט' באב להיות בו ונדחה למחר מ"מ דברי' שבצנעה נוהג ואסור בתשמיש המטה. ומהר"ם חלק עליו וכתב ומיהו נכון להחמיר ולחוש לדברי מורי שאפי' הוא מקיל ואני מחמיר היה לי לעשות כדבריו מכ"ש שהוא מחמיר ואני מקיל והרא"ש הסכים להתיר וכן עמא דבר וכ"כ הרמב"ם ואני המחבר שמעתי שהמנהג בקהיל' מדינת ריינ"וס שהשמש מכריז בבה"כ בשבת דברים שבצנעא נוהג. וכן הנהיג מורי אבי מהר"י לנדא ז"ל:
(תתמה) כתב הרא"ש מסתברא דחייב בתפילין בט' באב דלא חמיר ט' באב משאר ימי אבלות וכן כתב הרמב"ן מהר"ם כתב נראה בט' באב אין להניח תפילין כמו ביום א' של אבל. וכתב הרא"ש אפשר שמצא טעם למנהג אשכנז בדוחק אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי:
(תתמו) עוד כתב מהר"ם דציצית נהגו קדמונינו בכל אשכנז שלא להתעטף בט' באב ואסמכוה אקרא בצע אמרתו ואיתא במדרש איכה תרגום של זה בזה פורפריהון דיליה. ויש שאינם רוצים לשנות מהמנהג וגם אינ' רוצים להיות בלתי ציצית ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיה' וכ"כ רב שיננ' גאון דחייבין בתפלה וכן הלכה למעשה בשתי ישיבות וכן מצא בתשובות רב האי גאון וכן השיב ריב"ש. ורש"י כתב שמעטף בציצית שחרית ורבו היה מתעטף וגם גאוני דורו ג"כ וכן בדברי הגאוני' וכן ראיתי בשפיר"א שבה"ל. ומנהג אשכנז שלא להתעטף בציצית בשחרית ולא להניח תפילין עד מנחה אבל היחידים לובשי' טלית קטן הנהוגים תחת בגדיהם בלי ברכה:
(תתמז) כתב מהר"י מולן ללמוד בט' באב ע"י הרהור רוב רבותינו פוסקים דהרהור לאו כדבור דמי לענין ק"ש ובה"מ אפי' למ"ד אין צריך להשמיע לאזניו מ"מ להוציאו בשפתיו צריך אבל בהרהור כלל לא. אמנם נלע"ד דהכא בט' באב הוא הטע' שאסור ללמוד משום שמחה. דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב א"כ עיקר השמחה הוי בהרהור שאם ילמוד ולא יבין מה שמחה יש ודמי להא דאז"ל תלמידי חכמים אסור להם להשהות במקום הטנופת שאי אפשר להם בלא הרהור תורה לכן נראה לאסור:
(תתמח) בעל הדברות כתב שיש לברך שעשית לי כל צרכי אעפ"י שאסור במנעל מ"מ הואיל והוא ראוי ע"י סכנת עקרב מברך. ויש גאונים שאומרים שאין מברכין ברכת התורה שהרי אסורין בדברי תורה. שבה"ל:
(תתמט) א"א שירת ויושע לפי שנ' ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה שבה"ל ומ"מ מנהג לאומרו:
(תתנ) כתב בה"ג שיש להבדיל במ"ש שחל בו ט' באב ואין מבדיל על הכוס ואין מברך על האור. והרמב"ן כתב שאין לו להבדיל כלל והרא"ש הסכי' עם ה"ג וכ"כ רב נטרונאי ומנהג מחכמי אשכנז שהחזן קודם שיתחיל איכה מברך בורא מאורי האש ומסתכל בצפרניו. אבל אין מבדיל עד מוצאי ט' באב:
(תתנא) כתב הרא"ש כל ימי הייתי תמה מדוע א"א נחם אלא במנחה כיון דקאמ' יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפלות קאמר כמו ערבית שחרית ומנחה דחנוכה ור"ח ופורים. וה"ר יהודה מברצלו"ני כתב ומדכרינן מעין המאורע ערבית שחרית ומנחה והאי מלתא תליא במנהגא ע"כ. ומנהג אשכנז שלא לאומרו אלא במנחה:
(תתנב) יש גאונים שכתבו שאין לומר ויהי נועם וגם סדר קדושה אין לומר ורב צמח גאון כתב א"א ויהי נועם אבל אומר ובא לציון וכל הסדרא אבל ואני זאת בריתי א"א ורבינו נסים כתב א"א ויהי נועם. אבל מנהגא לומר ערבית שחרית ואני זאת בריתי:
(תתנג) כתב רב עמרם אם חל ט' באב בשני או בחמישי בשבת אומרים אל ארך אפים וא"א והוא רחום. ובספרד א"א אל ארך אפים ומנהג אשכנז להתחיל בליל ט' באב ואתה קדוש יושב תהלות וא"א ויהי נועם. ובשחרית אחר סיום הקינות מתחיל החזן ובא לציון ומדלג ואני זאת בריתי:
(תתנד) מילה שחל בתשעה באב מלין התינוק אחר סיום הקינות ויש ממתינין עד אחר חצות וכן נוהגין בגרמיז"א. וי"א שאין לברך על הכוס אלא יברך בלי כוס ודעת התוס' שיברך על הכוס ויתן לתינוק לשתות ולא חיישינן דלמא אתי למסרך כיון שאינו דבר קבוע: אבל ט' באב שחל להיות במ"ש לא אמרי' שיבדיל ויתן לתינוק משום דחיישינן דלמא אתי למסרך דחשיב שפיר דבר קבוע כיון שלפי קביעות השני' בא לפעמים ביום השבת לסוף ג' או ד' שנים פעם אחת:
(תתנה) מנהג פשוט בידינו לומר ובא לציון כשאר הימים בליל ט' באב שחל במ"ש וכן המנהג במגנצא וא"א ואני זאת בריתי לא ביום ולא בלילה. וכן נמצא במנהגי שפיר"א. אבל רבינו אליקי' חולק על זה ואומר שצ"ל ובא לציון וכן מנהגינו לומר ובא לציון וכן הורה הר"ר שלמה בר שמשון שבה"ל:
(תתנו) בספר התרומה כתב רבינו ברוך ממגנצא בשם ר' אליעזר ממיץ ראיתי מנהגי' לא ישרו בעיני ואומר אני חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיהם רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים. ואזכיר מקצתן נוהגין בט' באב שחל להיות בשבת שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בסעודה המפסקת ונהגו סימני אבלות. ושנו חכמים אוכל בשר ושותה יין ומעלה על שלחנו כו'. ועוד ראיתי אוסרים להתעטף בציצית בט' באב. ומבטלין הקדמת זריזין שלא למול עד אמרם קינות וירמיה חציו ואיוב וקרוב השעה לחצי היום:
(תתנז) בט' באב מותר להניח תפילין אמנם מהר"ם לא היה מניח תפילין ולא ציצית רק ציצית בטלית קטן עד הערב שהניח תפילין ונתעטף בציצית, מרדכי:
(תתנח) מנהג ראבי"ה בליל ט' באב אומרים כל הקדיש וגם תתקבל קודם איכ'. ובספר רוקח אומר חצי קדיש ואם חל מילה בט' באב מלין אותו אחר קינות. ויש נוהגין למול אחר חצות משום דקודם חל האבלות ומילה עושין אותה בשמחה דכתיב שש אנכי על אמרתיך וכן העידו רבותינו הזקנים שבמגנ"צא. ובעלי ברית לובשים אז כלים אחרים ולא לבנים ממש. ואחר איכה אין אומרים ובא לציון אלא מתחיל ואתה קדוש אבל בסדר רב עמרם כתוב שאומר גם בלילה ובא לציון בדלוג כמו למחרת ובשחרית אחר סיום התפלה אומר קדיש בלא תתקבל. ויש נוהגים לומר תתקבל ור"י הלוי נהג שלא לומר עלינו בתפלה ואין נראה לי מרדכי:
(תתנט) אין אומרים תתקבל שחרית אשרי ובא לציון ויש רבנים שנוהגים לומר אותו ובמנהגי מגנצ"א מצאתי שאומרים אותו שחרי':
(תתס) כתב רבינו יוסף טוב עלם סימן שד"ש. היינו שוש אשיש ודרשו ושובה וכן פירש ר"ת. וכן סדר בפסיקתא ופירושו דשובה י"ל בשבת שבין י"כ לסוכות שהוא מדבר בשאל' מטר קודם לחג דמפטירין ביואל וה' נתן קולו לפני חילו וכו' ויפה צעקה לאדם קודם גזר הדין. ודרשו יש לאומרו בין ר"ה ליו"כ דקאמרינן דרשו כו' אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליום כפור אומרים אותו גם כן בצום גדליה וכשחולקין אתם נצבים מוילך אומרים אותה גם כן בשבת מרדכי: