ספר האגור/הלכות ראש חדש
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות ראש חדש
(תקעה) על צדוק הדין אם יש לאומרו בראש חדש חנוכה ופורים. נחלקו בו חכמי גרמיי"זא אומרים אותו דרך הלוך. וחכמי מגנצא אין אומרים אותה אלא על אדם גדול. וכן השיב רבי' משולם ב"ר משה בודאי אדם גדול מספידין אותו בראש חדש ובחול המועד שיאמר עליו צדוק הדין. ורי"ץ גיאת כתב נהגו מימי קדם זקנים הראשונים שלא לומר צדוק הדין אחרי המת בר"ח חנוכה ופורים דלא עדיף צדוק הדין דהדיוט מדמשה רבינו דמסלקין לי' בשבת דחו"ה ובר"ח חנוכה שחל להיות בשבת דהללו ימי שמח' ננהו דכתיב וביום שמחתכם. ותלמידי רש"י כתבו משמו שאומרים צדוק הדין אפי' בחול המועד לה"ט. ובתשובת הגאונים אם הכל עוני' כאחד צדוק הדין מותר ודוקא לפני המת אבל לאחר קבורת המת אין אומרין. שבה"ל. כ' רבינו חננאל היושב בתענית חלום בר"ח ישב תענית לתעניתו. כמו בשבת מרדכי פ"ק דשבת:
(תקעו) באשכנז נוהגין לומר פרשת ובראשי חדשיכם בשחרית בשבת אחרי פרשת התמיד ובספרד אין נוהגין לאומרה:
(תקעז) אם לא הזכיר ר"ח עד שהתחיל מודים אי קאי בשים שלום חוזר לראש ואסיקנא שלעול' חוזר אלא א"כ לא עקר רגליו וגם אם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אז חוזר לרצה אבל אם עקר רגליו אע"ג דרגיל לומר אחר תפלתו תחנונים או אם אינו רגיל לומר תחנונים אע"פ שלא עקר רגליו חוזר לראש. ורב עמרם תלה אותו בעקר רגליו שכתב לא עקר אע"פ שאינו רגיל לומר תחנונים חוזר לעבודה. עקר רגליו אע"פ שרגיל לומר תחנונים חוזר לראש. ואדוני אבי לא כתב כן:
(תקעח) תניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש שחרית אין מחזירין אותו לפי שתפלת המוספין לפניו ואמר ר' יוחנן בצבור שאני פי' רב אלפס מפני טורח צבור הקילו כן לסמוך על תפלת מוסף כיון שהוא אומר אחר זאת. ור"ת פי' בצבור שאני אפי' יחיד אין צריך לחזור מפני ששומע אותו משליח צבור ואין הלשון משמע כן:
(תקעט) כתב ר"י מי ששכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה שאין לו להתפלל בר"ח ערבית שתים כיון שאין לו להזכיר ר"ח למה יתפלל ערבית כיון שכבר התפלל י"ח במנחה ולא דמי הא דאמרן טעה ולא התפלל של מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת של חול שתים דשאני התם דאף בשבת היה ראוי להתפלל י"ח אלא שסלקו מפני טורח שבת. הלכך כשלא התפלל במנחה יוצא בי"ח שמתפלל במוצאי שבת דאינון נמי שייכי לשבת. וחכמי פרווינצ' כתבו כיון שלא יצא ידי חובתו במה שהתפלל הוי כאלו לא התפלל וצריך להתפלל ערבית שתים אע"פ שאינו מזכיר בה של ר"ח. והרא"ש כתב הדבר מוכרע. ולכן היה אומר הר"ר יונה שהנכון לצאת ידי ספק ויתפלל אותה לערב בתורת נדבה ואין צריך לחדש בה דבר כיון שהתפלל אותה מספק אין לך חדוש גדול מזה לשה"ט:
(תקפ) מצאתי בשם רבינו שמחה ז"ל דהוה רגיל לומר כל היכא שאמרו שאם לא אמר אין מחזירין אותו כגון יעלה ויבא בתפלה בליל ר"ח וכגון ענינו ועל הנסים כדמוכח מתוספתא דברכות לאו דוקא אם גמר תפלתו אלא אפי' אם נזכר בתוך תפלתו אין חוזר. ואפי' לא התחיל בברכה של אחרים אלא סיים ברכת עבודה ולא אמר יעלה ויבא או סיים הודאה ולא פתח בשים שלום ולא אמר על הנסי' אינו חוזר דכיון דאין מחזירין אותו סברא הוא שהיה לבטלה שב"ה:
(תקפא) וקורין הלל בר"ח ורבו בו הדעות י"א שיחיד אינו אומר אותו כלל בר"ח אבל בצבור אומרין אותו ומברכין לפניו ולאחריו. וי"א שאין חלוק בין צבור ליחיד ושניהם אומרין אותו בלא ברכה. לה"ט. וכן כתב הר"ר ישעיה דאין מברכין ביחיד והעולם שנהגו לברך ביחיד איני יודע על מה סמכו וכן כתב רש"י משבולי הלקט. ור"ת כתב שלא שנא צבור ויחיד שמברכין עליו ולזה הסכים הרא"ש ל"ה:
(תקפב) שמע דקא מדלגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. יש מדקדקין מהא דאין מברכין על הלל דר"ח ואפי' בצבור דאמנהג לא מברכינן ור"ת כתב דאמנהגא דרבנן מברכין ודוקא אמנהג נביאים לא מברכינן. וראיה מי"ט שני דאינו אלא מנהג ומברכין וכן נשים על מצות עשה שהזמן גרמא פסק שמברכין מרדכי פ"ק דשבת. ורב אלפס כתב תניא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר הלכך קרי ליה בלא ברכה:
(תקפג) ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל פירש בהלכות גדולות כל היכא דליכא כנופיא כגון בשחיטת הפסח מקרי יחיד וכן משמע פ"ב דערובין:
(תקפד) גומר יש מפרשין גומר קור' כמו הותיקין היו גומרין עם הנץ החמה. ופסק רבי' אבי"ה המברך בר"ח לגמור לא משתבש דלגמור תרתי משמע ורבינו מאי' היה נוהג בכ"א ימים שהיחיד גומר בו הלל לברך לקרות ולא לגמור שמא ידלג אות אחת בקריא' הלל וכן נוהגין באשכנז:
(תקפה) יחיד לא יתחיל פי' ראבי"ה דיחיד קורא לבדו הלל היכא דלא אפשר אבל מצוה לחזור שיענו אחריו ראשי' פרקי'. מרדכי פ"ב דשבת וכן ראיתי אני המחבר נוהגים רבותי:
(תקפו) בשוחר טוב כתב אין אומרים הלל אלא בשלשה והטעם דלמי אומר הודו רק לשנים. והכי איתא בהגדת תילים ויש תמהין על זה דמאי שנא:
(תקפז) אין מזכירין של ר"ח בהפטרה של שבת. וה"ר יונה כתב שצריך להזכיר של ר"ח ולומ' את יום המנוח הזה ואת יום ר"ח הזה אלא שאין חותמין בשל ר"ח ולא נהגו כן לה"ט. תשובת שאלה יש במרדכי שאין מזכירין של שבת ביעלה ויבא בר"ח שחל להיות בשבת וכן איתא בתשובות הגאונים וכן המנהג בב' ישיבות ור"ח שחל להיות בשבת מוציאין ב' ס"ת וקורין שבעה בפרשה ומפטיר בר"ח וכן בשבת וחנוכה וכן בד' פרשיות אמנם ר' ישעיה כתב שקורין ו' בפרש' של שבת והז' בר"ח וכן בשבת וחנוכה. וכן בד' פרשיות משבולי הלקט ובאשכנז (וצרפת)[1] אין נוהגין כן. אבל במוסף יש הזכרת שבת בלי ר"ח לכן מזכיר בר"ח של שבת. וכן פסקו שבחנוכה מזכירים על הנסים במוסף של שבת או של ר"ח שאירע בו חנוכה. וכן י"ט שחל להיות בשבת המפטיר בשבת מזכיר של י"ט מהאי טעמא דיום הוא שנתחייב בד' תפלות:
(תקפח) גם פסק רבינו יואל המפטיר במנחה ביום הכפורים שחל להיות בשבת מזכיר של שבת ואומר על התורה דיום הוא שנתחייב בשני הפטרות מכאן משמע שנראה לומר ביום הכפורים המפטיר במנחה גם ברכה אחרונה. דהיינו על התורה ועל העבודה. עכ"ל מרדכי פ"ב דשבת:
(תקפט) פועל אמת שפעולתו אמת פירוש שהקב"ה שפעולתו אמת בדין מיעט את הירח ויש גורסין פועל אמת ופעלתן אמת וחוזר על צבא השמים שפעלתן אמת ואין משנין סדרן:
(תקצ) יש אומרים ומסיימין מקדש החדשים ויש אומרים מחדש החדשים. לשון הטורים וכן נוהגין לומר מחדש החדשים:
(תקצא) יש אומרים שאין לקדש החדש אלא בלילה ומסתברא דשרגא בטיהר' למאי אהני. ובמסכת סופרים אין מקדשין החדש אלא במוצאי שבת כשהוא מבוסם ובכלים נאים שבולי הלקט:
- ↑ נמחק ע"פ דף התיקונים