ספר האגור/הלכות תפילה
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות תפלה
(א) גרסינן במסכת ברכות (יא:) אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש חייב לברך, משקרא ק"ש א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה, לפי דעת ר"ת (תוד"ה שכבר) אם השכים לשנות קודם שעלה השחר א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה של אתמול משחרית לשחרית. ויחיד הוא בדבר זה וכל הפוסקים אומרים שיש לברך, וכן התוס' בעצמם, וכן נהגו לברך כשמשכים אפילו קודם היום. והר' יצחק אור זרוע כתב בשם רש"י שאסור ללמוד בעצמו תורה קודם שיתפלל אבל לאחרים מותר ורבינו חננאל כתב אפכא. אמנם ר' יצחק בעל התוספות מתיר ללמוד קודם התפלה אפי' לאחר שעלה עמוד השחר והביאו המרדכי פ"ק דברכות וכן עמא דבר. בעל שבולי הלקט כתב בשם ר"מ מרוטנבוק דצריך לברך כשהוא משכים היינו דוקא כשלומד אבל אם מתפלל תחנונים א"צ לברך והראב"ד כתב צריך לברך כמו כן על המקרא וכתובי' ופסוקים מכלל מקרא הם וכן פסק גדול בדורו מהר"ר יעקב מולן ז"ל. ובשבולי הלקט כתב בשם רש"י דמברך דוקא לפניה ולא לאחריה. עוד בשבולי הלקט בשם הלכות של הר"ר יהודה שא"צ לברך כל היום. והר"ר שמואל משרוג והר"ר אביגדור כהן כתבו כמו שכתבו התוספות בברכות כיון שברך ברכת התורה קודם התפלה א"צ לברך כל היום. והר"ר שמחה כתב דשינה ומרחץ ובית הכסא חשובים הפסק וצריך לחזור ולברך ומהר"ח כתב דאחר צרכי גדולים א"צ לברך ברכת התורה כי אינו מסיח דעתו כי אף בזמן שהוא נפנה צריך להזהר בדינין כמו בגלוי טפח וכיצד יקנח עכ"ל. ומורי אבי מהר"ר יהודא לנדא הנהיג שלא לברך ביום אפי' שינת קבע ביום וכן ראוי לעשות כי המקיל בברכות במקום שיש מחלוקת הרי זה לא הפסיד כי הברכות אינן מעכבות:
(ב) ומי שמהרהר בלבו תורה קודם שברך בב"ה א"צ לברך כי הרהור אינו כדבור לענין ברכה כמו שהוא הדין לענין ק"ש ותפלה שצריך הוצא' בשפתים. וכ' התוספות פרק מי שמתו דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדבור דמי וכן הוא לענין בעל קרי שמותר להרהר בק"ש. וכן פסק ר"ח ז"ל אם כן מי שמהרהר בתורה א"צ לברך דהא אפי' רבינא אומר שא"צ לברך לא לפניה ולא לאחריה. ופירש"י ותוספות דר"ל בהרהור לא יברך וכן פסק מהר"ל מולן ואע"ג דרז"ל פסקו דהרהור בתורה אסור בט' באב דהיינו מטעם דהוי שמח ולא מטעם דחשוב כדבור. כתב מהר"י מולן הא דנשים מברכות ברכת התורה אע"ג שאינן חייבות ולא עוד אלא שארז"ל כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות זהו בתורה שבעל פה אבל לא תורה שבכתב וכ"כ הרמב"ם. ואע"פ שלשון הברכה מלעסוק בדברי תורה משמע תורה שבע"פ מ"מ אין לשנות מטבע הברכות ועוד כי הן מברכת על קריאת הקרבנות ותפלה כנגד קרבנו' תקנום והם חייבות בתפל' וא"כ חייבות ג"כ בקריאת העולה והקרבנות וכ"ש לדברי הסמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינין השייכין להן עכ"ל:
(ג) ולענין העוסק בתורה קודם תפלה אם צריך נטילת ידים. הרא"ש פסק במסכת ברכות בסוף שאדם יכול לברך כל הברכות השייכות קודם התפלה בלי נ"י רק שלא נפנה לגדולים או לקטנים ושפשף והביא ראיה ממאי דאיתא בפ' הרואה כד אתער משנתיה מברך אלהי נשמה וכו' דמשמע מיד כשנעור משנתו. ובשבולי הלקט בשם רבינו יהודא משפיר"א שכאשר נעור משנתו של שינת היום לברך אלהי נשמה ולי המחבר נראה שטוב ליטול ידו לכתחלה כשיש לו מים דרוח שיבתא שורה על הידים ואם אין לו מים לפי שעה כדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק דהא טעמא וראיה קאמר. והרוקח כתב בהלכות תפלה דיש ליטול ידיו קודם שיתפלל משום רוח שיבתא כי התפלות כנגד הקרבנות תקנום. ובתחלת העבודה צריך קדוש ידים ע"כ ולפי דבריו משמע כשאנו אומרים בבקר פסוקי דקרבנות אפי' בלי ברכות צריך נ"י ויש להשוותו עם דעת הרא"ש דדוקא לכתחילה קאמר הרוקח:
(ד) ובדין הברכות לברך נטילת ידים ואשר יצר אחר שנפנה לגדולים או לקטנים י"א לקטנים לבד כל היום צריך לברך אשר יצר ולא על נ"י ועל הגדולי' כל היום יברך שניהם אפי' בלא למוד אחריו ולא תפלה. והרא"ש לא היה מברך אפי' על הגדולים רק אשר יצר אפי' כשרצה ללמוד אחרי כן רק כשרצה להתפלל אחריהם ובמרדכי כתב פרק אלו דברים שאם רוצה ללמוד אח"כ או להוציא מפיו דבר שבקדושה או ללכת לבה"כ מברך שניהם. ואם יושב ובטל די לו באשר יצר ובתשובת הרשב"א פיר' בשם ה"ר יונה שאין לברך על נ"י אלא בשחרית ובשעת אכילה ומי שטבולו במשקה. ובשבולי הלקט בשם רבי' יצחק ב"ר יהודה כתב שאין לברך רק אשר יצר על הקטנים ועל הגדולים והר"ר אלחנן כתב שמברך על הגדולים על נ"י ואשר יצר ע"כ. וכן נהג מורי אבי מהר"ר יהודה זצ"ל: