ספר האגור/הלכות מליחה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר האגור הלכות מליחה

[הלכות מליחה]

(אקע"ח) יש חוטין שהם אסורים משום דם שבהם כגון חוטין שביד ושבכתף ושבלחי ושבלשון ובצואר ומליחה לא מהניא בהו אם לא שיחתכם תחלה ואח"כ ימלחם ואח"כ מותרים לבשלם אף בקדרה. וי"א דאף לצלי אסורים בלי חתיכה ואפילו אם מלחן וצלאן אסורים דכל זמן שלא חתכן אין האור שואב הדם שבהם. ומיהו אם חתכן מותר לצלותן אפי' בלי מליחה והגאונים כתבו שמותרים לצלותם אפי' בלי חתיכה ומליחה. וכן הוא מסקנת הרא"ש ז"ל. ואפי' למי שמצריך חתיכה גם לצלי אם צלאן בלי חתיכה הן אסורין והבשר מותר. טורים. וכתב גאון יש בבהמ' גידין וכמה חוטין שמלאין דם וצריך לחתוך כל המקומות כדי שיצא הדם במליחה ע"כ. וחומר' היא שהחמיר ולא מדינא דגמרא דמדינא אין צריך לחתוך אלא הגידין שהזכרתי. טורים. נשאל מהר"ר יעקב מולין זצ"ל עוף שנמלח בלי חתך ורידין ולא נקבו בשעת שחיטה ועדיין הראש מחובר בעוף והשיב שיטלם ויקלוף הבשר סביב ובצלי בעי נטילה כעובי אצבע ואם נתבשלה בהן צריך ששים כנגד הורידין והקליפ' שאסרה במליחה ע"כ:

(אקע"ט) יש אוסרין גיד הנשה בהנאה. והרמב"ם התירו וכן הרא"ש. שדר רב עמרם גאון אין חלוק בין גיד הנשה לשומנו וישראל קדושים הם ועשאוהו כגיד הנשה. וזה החכם החמיר. והמחמיר תע"ב. טורים. רש"י סובר אעפ"י שגיד הנשה בעצמו אין בו בנותן טעם שומנו אוסר בששים ור"י סובר שאין חסור בשומנו של גיד אלא מחמ' הגיד וכל מקום שאין הגיד אוסר אין השומן אוסר:

(אלף קפ) אם נמצא דם על החלמון וחלבון שלא על הקשר או אפי' על קשר החלבון ולא נתפשט חוצה לו הדם אסור והביצה מותרת. ור"י היה מתיר גם הדם אם נמצא על החלבון וחלמון שלא על הקשר ולדעת הגאונים אין חילוק בין קשר לחוצה לו אלא בין חלבון לחלמון שבכ"מ שימצ' בחלמון הכל אסור. ובכל מקום שימצא בחלבון זורק הדם ואוכל השאר. וכתב הרא"ש וטוב להחמיר לאסור כלה בנתפשט חוץ לקשר וגם בכל החלמון ולפי זה אין היתר לביצה אלא בנמצא על הקשר של חלבון ולא נתפשט חוצה לו או בשאר מקום בחלבון טורים רש"י פי' והוא שנמצא דם על הקשר שלה אבל אם נתפשט הדם חוץ לקשר החלבון אף הביצה אסורה וזהו מפני שהדם על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אבל אם אין דם כלל על הקשר מודה שהכל מותר כאשר ביארנו ויש שאינם רוצי' לסמוך על זה וקולפי' מקום הדם אף כשנמצא במקו' אחר כביצה. עכ"ל ספר המצות:

(אקפ"א) כתב הרמב"ם הרוצה לאכול בשר חי מולחו יפה יפה. ומדיחו יפה יפה ולא נהירא טורים. השובר מפרקתה של בהמה אסור לאכול מבשר חי אלא א"כ מולחו יפה יפה לפי שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה וכששובר מפרקתה אינה יכול' לזנק להוצי' וחוזר הדם באברי' אבל ע"י מליח' מותר אפי' לקדרה ובעל העטור כתב דאפי' במליחה אסור שאין המלח מפליטו ונשאר בו מדם הנפש ואסור וא"א ז"ל לא כ"כ טורים:

(א'קפ"ב) (הרמב"ם) [הרשב"ם] התיר לשפוך ולערות מכלי ראשון על התרנגולת למולגה. ור"ת אוסר דחשיב ליה ככלי ראשון. והרשב"א כתב שאפילו נחשב ערוי ככלי שני אסור אף על פי שאינו מבשל מפליט שהרי אסרו להניח כסלים על הבשר אחר שחיטה מיד שמא יזוב החלב ויבלע ולפיכך אסור למלוג אלא אחר נקור ומליחה:

(אקפ"ג) אם מלח בשר ולא הדיחו בתחלה י"א שאין לה תקנה עוד אף אם ידיחנו וימליחנו פעם אחרת ויש מתירין ולזה הסכים הרא"ש:

(אקפ"ד) מולח במלח גס ובמלח דק והרמב"ם כתב שאין מולחין אלא במלח גס שהמלח שהוא דק כקמח נבלע בבשר ואינו פולט וכ"כ בה"ג. והרא"ש כתב דלא מסתבר דיותר מה שהמלח דק מתפזר על הבשר ופועל להוצי' הדם כי הוא נדבק בו אבל הגס נושר מן החתיכ' כשהופכ' למולח' על הצד השני:

(אקפ"ה) ובעיקר המליח' כתב הרשב"א שא"צ לתת מלח על הבשר עד שיכסנו אלא מולחו יפה יפה עד שלא יהא ראוי לאכול עם אותו המלח וא"צ למלוח החתיכה מב' צדדיה אבל הרא"ש כתב שצריך לפזר עליו מלח הרבה עד שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח ולא ישאר בו מקום בלי מלח טורים:

(אקפ"ו) וכתב הרמב"ם שאחר המליחה והדחת הבשר ישליך מיד הבשר לתוך המים רותחין אבל לא לפושרין כדי שילבין מיד ולא יצא הדם ולא נהגו העולם כן:

(אקפ"ז) שעור שהיית הבשר במלח כתב הרמב"ם שעור הלוך מיל. והרא"ש כתב כדי שעור צליה, טורים:

(אקפ"ח) באינו נאכל מחמת מלחו יש שלש דעות. לדעת רש"י נקר' אינו נאכל כעין שאנו מולחין בשר להצניע ולדעת רבי' יעקב כגון שמולחו להוליכו לדרך רחוקה אבל להצניע אינו נקר' אינו נאכל מחמת מלחו. ולדעת ר"ת כל מליחות שאנו מולחין לקדרה נקראים אינן נאכלים מחמת מלחן סמ"ג והמנהג כר"ת לחומר':

(אקפ"ט) ולדעת רבינו יצחק ברבי אברהם ולגרסתו צלי צריך מליחה ולקדרה צריך לשפשף בידים שנבלע בו המלח. סמ"ג ואין נוהגים כן לשפשף ובשר לצלי אין צריך מליחה ואם צלו בשר בלי מליחה צריך להדיחו מן הדם שנדבק מבחוץ. שערים מדור"א על הבריית' השנויה בפרק הקומץ שמסיומת כיצד עושה מבי' את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו ואמר אביי וכן לקדר' אפס בפי' ר"ח ובסדר קדשים כתב רבינו גרשו' גריס וכן לצלי ואומר ר"י שאין גרסה זו מכוונת' דאין צריך מליחה כלל לצליה אבל ריצב"א מרבה בראיות שצלי צריך מליח' סמ"ג ואני המחבר אומר אעפ"י שהלכה כאותם שאין מצריכין מליחה לצלי וכן מנהג פשוט מכל מקום נקיי הדעת נוהגים למלוח לצלי מעט:

(אלף קצ) בשר שנתבשל בלי מליח' צריך שיהיה בקדרה ס' לבטל כל הבשר ואז מותר וי"א אפי' יש בה ס' שהתבשיל מותר והבשר אסור ויש מתירין ולזה הסכים הרא"ש:

(אקצ"א) בשר שלא הודח כי אם פעם אחת כאלו לא הודח כלל דבעינן יפה יפה:

(אקצ"ב) בשר שנמלח ולא הדיחוהו אחר כך ושמוהו בקדרה צריך ס' כנגד הדם והלחלוחית שעליו ובספר התרומ' כתב שכל חתיכ' יש לה ס' כנגד הדם שעליו ולפי ספר התרומה אין צריך לשער רק כנגד המלח והדם אע"פ שהמלח נותן טעם אפי' באלף וכן הלכה. אבל לדעת רבי יצחק ברבי אברהם ולדעת גיסו רבינו שמשון אוסר המלח הכל כאלו הדם כלו מלח כי המלח נותן טעם אפילו באלף. סמ"ג. ומהר"ם פסק דכל מים של ציר בטל בששים. מרדכי:

(אקצ"ג) בשר ששהה במים יום א' מעת לעת ראיתי אוסרין אותו לפי שהדם חוזר ונבלע בבשר אבל פחות מעת לעת מותר ואף מעת לעת יש מתירין בצלי והתוס' התירו צונן בצונן אפי' מעת לעת:

(אקצ"ד) מעשה שנמלח תרנגולת מבחוץ ולא בפנים ונתבשלה ושאלו לאבא מרי ריב"ק ואסר להם דגבי קדשי' אמרי' נותן עליו מלח והופכו וחוזר ומולחו ומעלהו ואמר רבא וכן לקדרה עכ"ל אמרכ"ל. הגהה שערי מדור"א. נשאל מה"ר יעקב ווייל ז"ל על בשר שנמלח שנפל' במים שנתאדמו אותם המים מפני שהדיחו בם בשר. והשיב שמעתי שבזה הדין נחלקו מהר"ר שלום ז"ל ושא' גאוני מדינת אושטריי"ך גדולי אושטריי"ך אסרו משום דלדעת ר"ת מליחות שלנו שמולחין לקדרה נחשבות אינו נאכל מחמת מלחו והוי דומי' דההוא גוזלא דנפל לכדא דכמכא. וטעם של מהר"ר שלום שהתיר דהמי' מצננין הבשר ולא דמי לכמכא משום דהכותח עב ונדבק בגוזלא ומשום זה נבלע בו. ודעתי נוטה לאסור. עכ"ל כתב בספר רוקח שומן שנמוח ולא הודח והושם בקדרה אסור דהא כנתא גופה יש בה דם גם השומן דינו כבשר וצריך הדחה אחרונה. מרדכ"י:

(אקצ"ה) נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא זצ"ל על בשר ששהה יותר משלשה ימים שלמים שלא נקור ולא נמלח ולא עוד אלא אחר שנמלח נאכל ממנו מבושל. ולא עוד אלא שנמלח עליו גם בשר אחר שנקור ונמלח כדת וכשורה. והשיב אעפ"י שלענין מליח אין מועיל לאחר שלשה ימים מכל מקום לענין נקור מועיל לאחר שלשה ימים כי הטעם בדם מפני שמתקשה וזה אין שייך בחלב ומה שנאכל ממנו מבושל הוא מעוות לא יוכל לתקן. ועל דבר הכלי שנשתמשו בהן בבשול הבשר נראה שנחשב כאלו בשלו בשר בלי מליח' בקדרה מאחר שאסרוהו לבשל והוי כאלו לא נמלח כלל. ואנו אוסרין על פי השערים מדור"א בשר שנתבשל בלי מליחה אותה חתיכ' עצמה אפי' נתבטל בששי' וא"כ הקדר' אסורה. ומה שנמלח שאר הבשר על זה הבשר נראה כיון שנמלח עליו או אפי' תחתיו מותר דאפי' אם תמצא לומר דזה הבשר ששהה פולט קצת דם כבולעו כך פולטו. ואין חלוק במליח בין תתאה לעילאה. עכ"ל:

(אקצ"ו) כתב גדול בדורו מהר"רי מול"ן ז"ל מה ששופכין על הכבד מים אחר הצליה נראה לו הטעם משום מלח הנדבק בו וכשאוכלין אותו בעין אותו מלח אין אוכלין וכן בשר שנצלה בשפוד ורוצים לבשלו צריך ג"כ לשפוך עליו מים תחלה עכ"ל:

(אקצ"ז) מעשה בשפחה ישמעאלי' שמלח' טומאה בקער' ולאחר שהסיר' הטומא' מן הקער' הכניס' אותה הקער' במחבת שהיו בה מים רותחין על האש ומאותם המים נתנו בקמח ולשו עיסה. ולא היה ששים לבטל הקערה שהיתה בת יומא. ועתה אם נאמר קמא קמא מה שנתנו בעסה בטל גם לרבינו אפרי' דאמר לא אמרי' חתיכה עצמה נעשת נבלה אלא בבשר בחלב אם כן לא בעינן לא בעיסה ולא במים אלא רק כנגד מה שבלוע הטומאה בקער' ואף לפי ר"י ורבינו תם אין דומה המליח' בקער' לכבוש וסגי בששים כנגד הקליפה שבלעה הקער' דהוה לי' כרותח דצלי ולא בעי רק כדי קליפה ע"כ אשירי:

(אקצ"ח) אם מלח בשר בכלי שאינו מנוקב הכלי אסור להשתמש בו בדבר רותח וי"א דאפי' בצונן אסור להשתמש בו לכתחילה בלי הדחה. ולא נהירא להרא"ש והר"פ כת' שאם הוא של עץ מנוקב מות' כיון שהוא מנוקב ואם הוא של חרס אסור אע"פ שהוא מנוקב טורי':

(אקצ"ט) הבשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב אסור אפי' לאוכלו בצלי דהוי כאלו נתבשל בדמו. וכתב הר"פ שכל החתיכ' אסורה אפי' מה שממנה חוץ לציר אף ע"פ שחתיכ' שמלחה ונפלה לציר של איסור אין אסור אלא מה שממנה תוך הציר ואין נראה להרשב"א ואפי' אם ישבה שומן לא אמרי' שע"י השומן מפעפע בכלו וכתב שנאסרה מיד אפי' לא שהתה שעור מליח'. וה"ר יהוד' אלברצלוני כתב שאינה אסורה אלא א"כ שהתה בכלי שעור מניח' והרא"ש כתב שאם שהתה בו כשעור משיתנו מים על האש עד שיתחילו להרתיח חשוב ככבוש וכל שממנה בציר אסור ואם לאו אין אסור ממנה אלא כדי קליפ' טורים ורבינו אשר פסק דמה שחוץ לציר מותר. והשיג על ה"ר פרץ שאמר שנאסר הכל. ומה שכתב הרב הברצלוני שצריך שיהא כשעור צלי. ובשם ר"ת אמרו דאסור מיד. אין אני פוסק לא כמר ולאכמר אבל אני אומר מאחר שהאם הוא מחמת כבוש כמבושל ושעור כבוש כדי שיתנו על האור וירתיח אם נכבש בתוך הציר כשעור הזה נאסר כל מה שבתוך הציר ובפחו' משיעור זה לא נאסר מה שבתוך הציר אנא כדי קליפ' עכ"ל הרא"ש:

(אלף ר) הגאונים כתבו שכל בשר ששהה ג' ימים מעת לעת שלא נמלח הדם מתקשה ושוב רינו יוצ' ע"י מליח' ויוצ' ע"י בשול וא"כ הסו' לבשלו אמנ' בתלמוד לא מצינו חומר' זו. ומהר"ם התיר לצלותו דאם אינו יוצ' ע"י צליה הוי דם החברים שלא פירש ומותר שערי' מדורא. והמנהג הוא כמו שכתבו הגאוני' אמנם ראיתי גדונים מכשירין כששפכו מים עליו תוך הג' ימים. והמהדרים נותני' הבשר תוך ג' ימים במים ומניחין שם כמו שתי שעות ואז יכול להשהותו עוד עד ג' ימים אחרי' מפני שהמי' מרככין אותו ואינו מתקשה:

(אר"א) אם מלח עופות ודגים יחד. פרש"י שהעופות מותרין והדגי' אסורי' ורשב"א פירש שגם העופות אסורי' לפי שהדגי' חוזרי' ופולטין הדם שבלעו ומבניעין אותו בעופות וכן היא מסקנת הרח"ש טורי'.. עופות שהניחן שלמי' ומנא חללן בשר או בצים וצלאן הרי אלו מותרין אעפ"י שהבשר שבתוכו חי וחפי' פיהן למעל'. ואם נתן בשר בעיסה ימלח קודם וידיחו ומה שמתיר שם טפול באווזא בני מניח' לא כמו שמפרש רש"י שהוא פשטיד"א שהרי ראינו שהתנור יבש מתחתיו ונרא' לעין שאינו פולט אלא מפרש רבינו יצחק שטפול היינו טיחה בעלמ' ספר המצות. מתוך פירש"י משמע דמוליית' שלא נמלח כלל אפי' מליח' דצלי אסור. ולא נהיר' למהר"ר ברוך אלא אפי' לא נמלח כלל מותר. עכ"ל הרוקח. ואני המחבר ראיתי נוהג בבית מורי אבי מוהר"ר יהודא לנדא זצ"ל למלוח מקודם כל מיני מוליית':

(אר"ב) כתב הרשב"א אסור למלוח בשר עם בשר שכבר נמלח ושהה הראשון במלחו עם פליטת צירו לפי שחוזר ונבלע מדם חתיכ' זו כיון שאין טרוד לפלוט אפי' ציר. וגדולה מזו שמעתי שאפי' בשר שנמלח לעצמו אסור להשהותו במלחו עם פליטת צירו לפי שחוזר ובולע מלחלוחו'. דם שעליו ושעל המלח עבר ושהה צריך קליפה ומקובלני מרבותי שעד י"ב שעות פולט ציר והרא"ש כתב שיכול להשהותו כמו שירצה לפי שהדם שעליו מועט הוא ובלוע ממלח ואינו יכול לצאת ממנו שאין המלח מפליטו ממנו אדרבא דרך המלח להפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינוחוזר לבשר טורים. וכתב עוד הרשב"א אסור ליתן בשר שלא נמלח כצל עם בשר שנמלח קודם פליטתו לפי שבשר זה שלא נמלח בולע ממה שחברו פולט שאין לו דבר שימנענו מלבלוע טורים. ור"ת מתיר אפי' מלחו בשר לפני שבוע למלוח עתה בשר ולתת עליו דציר לעול' פולט. והעולם נזהר לכתחג' ומתירין בדיעבד. ובספר התרומ' כתב שחוזר להיות מותר עם מליחתו שכמו שפולט דם של עצמו כך פולט דם שבלע. וכ"כ בשערי דורא ויש מתירין גם בזו ע"י מליח' ולא נהיר' טורים:

(אר"ג) כתב הרשב"א המולח הראש כיצד יעש' שהשער מפסיק בין הבשר ובין המלח. י"א שמולח על השער וחוזר ומולח ואינני רואה דבריו אלא חותך הראש לשנים ומולחו יפה יפה הראש לצד פנים וחוזר ומולחו לצד השער שאין השער מעכב על ידו להפליט דם שבבש הראש שהרי מוח שבבשר העצמות מפליט על ידי מליח' ואם העצם מעכב ק"ו לשער הראש וכן הדין בטלפים מחתך אותם מעט למט' ומולח והדם יוצא דרך החתך. טורים. מעשה היה בראש אווזא שנתבשל כשהי' שלם ולא חתכוהו והכשירו ר' קטנימוס כי אין בדמו כזית,. מרדכי:

(אר"ד) הרמב"ם כתב אין מבשלין הרחש ונא קנין אותו עד שיהבהב אותו באש תחל' וכל כה"ג שאין לאכלו אלא צלי. והרא"ש מתיר לבשלו ע"י מליח' עם המוח רק שינקוב העצם כנגד הקרום וכ"כ בעל העטור טורי' כתב מהר"י מולן יש אוסרין כל הראש כשנצלה המוח בתוכו אע"ג דלא מצינו שאסרו הגאונים. אלא המוח משום דסביר' להו כיון שנאסר המוח ולא סומכין לומר כבולעו כך פולטו אלא נחשב כמו שנתבשל בדמו א"כ נעש' המוח כמו נבלה ופולט שמנוניתו בראש ואסרו. עכ"ל:

(אר"ה) ברגלי בהמ' אמרי' נורא משאב שאיב ומותר לשים אותן על האש קודם מליחה ויש מחמירין ומולגין הרגלי' ושוהין כדי מליח' ומדיחן לפני נתינתן באש להסיר השער והטלפי' ואח"כ מולחין אותן כהוגן משום דמליח' ראשונ' היתה כנגד הטלפי' והשער ולא נכנס כל כך בבשר ע"כ. ובאשכנז חותכין מעט הטלפי' למטה קודם מליח':

(אר"ו) בשל הלב ולא קרעו כתב הרמב"ם קורעו אחרי כן ומותר. ור"ת פי' שאין להתירו אלא בקריע' שלאחר צליה ואפי' לדברי הרמב"ם אם בשלו עם בשר בלי קריעה אוסר הבשר וצריך ששים כנגד הלב דלא ידעי' כמה דמא נפיק מיניה. וי"א שאם הלב דבוק בעוף שכלו נעשה נבלה וצריך ששים כנגד כל העוף ולא נהיר'. וי"א שאף אם העוף מנותח והלב אחד מהן שיש לחוש שמא אותה חתיכ' נשארה לבדה ברוטב ונאסר ואוסר האחרון ולא נהיר' דלמה נחוש לזה. והרא"ש כתב שהיה מקובל שאין עוף שלם שלא יהי' בו ס' כנגד דם לבו. טורים. מרגלא בפי ר"ת דכל עוף יש בו ס' כנגד לבו וא"כ בשל עוף שלם עם לבו זורק הלב וקולף מקומו וכ"כ רבינו יוסף ובשם רבי' יצחק מאיברא ותימה היא דהא מליח' כצליה ובצלי אמרי' כבולעו כך פולטו אך אם נמלח עם בשר צריך עיון אם צריך ששים עם הלב לפי שהבשר בולע הדם או נימא כבולעו כך פולטו. מפרישת הרבי פרץ. כתב הגאון לב שנמצא בתרנגול' בין בצלי בין במבושל בין בתלוש בין במחובר זורק הלב והשאר מותר ור"ת פירש מה שמתרץ הספר שאני לב דשיע דחוי הוא וכן פירש ריב"א. ולכן פירש דוק' נצלה או נמלח הלב עם דמו קורעו לאחר כן ומותר דמה שנבלע פולט ונופל לארץ אבל כשנתבשל בקדרה הלב עצמו אסור והעוף מותר שיש ששים כנגד דם הלב. ואם הלב דבוק בחתיכ' קטנה ונותנו לבשל עם שאר בשר צריך ששים כנגד אות' חתיכ'. ומה שנהגו העולם שלא לבשל הלב עם שאר בשר משום גזרה שמא יבשל בלי קריעה. ואיכא אסור. שערים מדור"א. מעשה בטלה שנמלח ונתבשל עם הלב ולא קרעוהו תחלה והשיב ר' יצחק בר שמואל אם יש ששים במים והטלה כנגד דם הלב נראה לי שהוא מותר אם היה הלב מכוסה כל שעה במים. אך לא נתיר עתה מטעם זה כי כמדומי שרש"י היה משער בכל החתיכ' אעפ"י שהכל היה מכוסה במים סמ"ג:

(אר"ז) ר"ת התיר לבשל הכבד אחר קריע' שתי וערב ואחר מליח' ואין נוהגי' כן ומיהו בדיעבד כשר לשון הטורי'. לרש"י אם בשל כבד בקדרה לאחר שנמלח' ושהה כדי שיעור מליח' והודחה במים הכבד מותר אבל אם יש בשר בקדר' עם הכבד אסור אלא א"כ יש ששים כנגד הכבד ואפי' לבשלו לכתחל' אסור. ולפי ר"ת אם אינו נמלח כן הדין אבל אם נמלח מותר לבשלו בקדירה אפילו עם שאר בשר. ויש לעשות לכתחל' כרש"י ובדיעבד עשה כרבינו תם מותר. ומיהו אליב' דכולי עלמא אם צלו בדיעבד כבד או כחל בשפוד הכל מותר אבל לכתחלה אסור לצלותן יחד והוא הדין במליח' כדפי'. שערי מדור"א. לרש"י כבד שנמלח ונתבשל מותר. ולרבינו יעקב אפי' לא נמלח ונתבשל מותר ורב אלפס כתב שמנהג בכל ישראל שלא לבשל כבד בקדר' אפי' לבדה רק אחר צליה אבל לא אחר מליח' וכתב מורי ואי אשתלי ועבד כדברי רבינ יעקב עבד סמ"ג:

(אר"ח) אם הכבד מבושל ודבק בעוף אם הכבד שלם אז כל העוף אסור דאין בשום עוף ששים כנגד הכבד שלו ונעש' כל העוף חתיכ' דאסורה וצריך ששי' מן הרוטב והבשר לבטל כל העוף ואם אין הכבד שלם אלא חתיכ' של כבד דבק בעוף ויש בעוף עצמו ששים העוף מבטלו ולא נעשית חתיכ' דאסור' ומותר ע"כ וכן הוא דעת אבי העזרי ורש"י וכן אמרכ"ל. ולדעת רבינו פרץ הכל מסייע לבטל הכבד אפי' העוף וכן לדעת רבינו תם הגה"ה שערים מדור"א. וחתיכ' עם כבד דבק בה שנתנוה בפשטי"ד היינו מולייתא לדעת רבינו ברוך הכל אסור שהשמוני' מטפטף מעט מעט בעסה אמנ' לא נהגינן הכי אלא כרש"י דמתיר בתשובתיו בס' ואם דבק בחתיכ' צריך ששי' כנגד החתיכ' והכבד והלב בין צלאו בין בשלו בין בתלוש בין במחובר זורקו והשאר מותר דהלב שיע כן דעת רש"י. והלב שנמצא במולייתא משערינן בדם הנמצא בו בששי' ואם דבוק בחתיכ' צריך ששי' מן החתיכ' שערי' מדור"א:

(אר"ט) בספר אגודה כתב נהגו לצלות הכבד מיד אחר שנמלח ואין לשהותו במליח'. וי"א שאין הטעם משום אסור אלא מטבע הכבד שנרקב כשמשהין אותו במלח וטוב להחמי' כי לא דבר רק הוא והטעם כתב מהר"י מולן דהאור חוזר ומבליע הדם שפלט. עכ"ל:

(אלף רי) ומה שנהגו שאין למלוח כבד קודם צליה לא מצינו אסור זה בכל התלמוד, שערים מדור"א:  

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף