ספר האגור/הלכות הכשר הכלים
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות הכשר הכלים
(אשי"ג) כתב בספר המצות כי הקונה כלים מן הישמעאלים צריכין טבילה במ' סאה מים אבל לא במעיין אע"פ שמטה' כלי טמא בכל שהוא ולא נהירא שאין להחמיר יותר בטבילה זו טפי מטבילת טומאה. טורים. כתב בספר המצות כוס כסף המחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף אבל מבחוץ לא אע"ג דמעמיד ויש מחמירין להטבילו בלא ברכה. טורים כתב ה"ר שמואל מבובנביר"ק הני כוסות של עץ המוקפין להם סביב שפה של מתכת ועמידת רגל של כסף או שאר מתכות ומחובר באמצע אין צריכין טבילה הואיל והמקבל של עץ ומיהו אם מצופין מתכת מוכיח שם מכמה משניות שדין כלי מתכת יש להן. מרדכי. נשאל מהר"י מולן ז"ל כלי משכנתא אם צריכין טבילה והשיב צריכין טבילה מספק כי מספקא לן אי כזבינא דמיא א"כ כשנשתקע ביד ישראל צריך טבילה שנית בלא ברכה חוץ מטבילה ראשונה בשעה שמשכנן או דלמא משכנתא לאו כזבינא דמיא וטבילה ראשונה בעודה ברשות הישמעאל אינה מועלת. פסק מהר"רי מולן דאותם כלים המחושקים בחשוקי ברזל אין צריכין טבילה כלל אם הישמעאל משכן ליהודי כלי אם נראה בדעת הישמעאל שרוצה לשקעו בידו צריך טבילה ואם אינו ידוע אם בידו לשקעו מבעיא אם צריך טבילה ולא אפשיטא וי"א לקולא שא"צ טבילה וטוב להטבילו בלא ברכה או יקנה כלי אחר ויטבילהו עמו וכ"כ רש"י ז"ל וישראל שנתן כסף לאומן ישמעאל לתקן לו כלי א"צ טבילה אפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי כיון שלא נקרא שם הישמעאל עליו וריב"א אומר שאפי' נותן לו כלי שבור לתקנו אם לא היה מחזיק רביעית קודם לכן ותקנו כל שמחזיק רביעית צריך טבילה דק"ל הכל הולך אחר המעמיד:
(אשי"ד) בספר א"ז פסק אם לא העביר החלודה לא עלתה טביל' ואמנם מצאתי כתוב בתשובה אחת שאם אין יכול להעביר החלודה שלא ישאר שם כי אם מעט הוי ליה מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ בטבילה. מרדכי:
- הלכות הגעלה
(אשט"ו) בתשובה לרב האי גאון. כלי אבנים דינם ככלי חרס ולא שרו בהגעלה ורב אלפס נתן בהם דין כלי שטף וכן עקר טורים. כתב הרשב"א דוקא מגעילן ואחר כך מטבילין אבל אם הטביל תחלה הוי כטובל ושרץ בידו. אבל ר"י כתב דיכול להטבילו ולהשתמש בו בצונן וכשירצה להשתמש בו בחמין יגעילו ויספיק לו טבילה שהטבילו כבר טורים. יורות וקדרות מגעילן בכלי ראשון ונקרא כלי ראשון בעודו רותח ואפי' אינו על גבי האש. ויש אומרים שאם ישתמש בו בעודו על גבי האש צריך שתהיה ההגעלה דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו והכי מסתבר אם בא לערות עליו מכלי ראשון להגעיל כתב ר"ת דחשוב ככלי ראשון והרא"ש ז"ל כתב דהכא ודאי לא מהני ערוי דאפי' שחשבנוהו ככלי ראשון היינו דוקא להפליט ממנו מעט כדי קליפה ומיהו אין לו כח להפליט ממנו כל אסורו הבלוע בו. ומיהו כלי שלא נשתמש בו אלא ע"י ערוי די לו ג"כ בהכשרו ע"י ערוי וכל כלי שלא נשתמש בו אלא בכלי שני מגעילו בכלי שני ודיו טורים:
(אשט"ז) כתב רב אלפס צריך שישהא הכלי במים עד שיפלוט כל האסור שבו ולא נהגו כן כי מי יודע לשער מתי יפלוט הכל שאם באנו לומר כדרך שנשתמש בו לא הוי מהני בהו הגעלה שהרי נשתמש אסור זה כמה פעמים. והיא תפליט הכל בבת אחת אלא ודאי קים להו דבהגעלה אחת פולטת הכל ואין חלוק בין אם ישהנו בתוכו או יוציאנו מיד וכן נוהגין:
(אשי"ז) וכתב רש"י שצריך שישטפנו מיד במים קרים אחר ההגעלה בעוד החמים עליו כדי שלא יחזור ויבלע. וכ"פ רב האי גאון וסמ"ג וראבי"ה תמהו בדבר. ור"י כתב שאפי' לא שטפו מיד אינו נאסר כי אינו חוזר ובולע ומ"מ נהגו לשוטפו מיד וכן ראוי לעשות טורים:
(אשי"ח) איזהו כלי שהוא בן יומו. ר"ת פי' כל שלא עבר עליו לילה א' בלא תבשיל אפי' בשלו בו אתמול בערב מיד לבקר אינו בן יומו ור"י פי' שצריך שישה' מעת לעת וכן עקר טורים. בצרפת נוהגים נותן טעם לפגם מעת לעת. ומיהו אנן נוהגי' בזה המלכות נותן טעם לפגם לילה אחת כר"ת. שערים מדור"א. ודוקא שעור כל הלילה אז יש להתיר ולא בענין אחר כיון דאין ידוע לנו מי גורם הפגם או תחלת הלילה או סוף הלילה אבל אם עמד כל הלילה מותר ולא בעינן מעת לעת ועל דא אנא סמיך והמחמיר תע"ב. ספר המצות. והמנהג הוא כרש"י מעת לעת:
(אשי"ט) כתב בעל העטור אי לא דמסתפינא מרבוותא אמינא דאפי' כלי חרס בקדרה דלאו בת יומא כיון דאסורה דרבנן מגעילה ג' פעמים ודיו והביא ראיה מן הירושלמי וכ"כ הרשב"א וסיום דבריו ואפשר שלא התירו אלא באסור של דבריהם שאין לו עקר מן התורה כתרומה וחלת חו"ל וכן בשולי עובד כוכבים אבל שאר אסורי' של דבריהם החמירו בהם כשל תורה וראוי לחוש שלא להקל בהם. טורים:
(אלף שכ) ערוי ככלי ראשון ר"ת פסק שהוא ככלי ראשון ורשב"ם פירש שהוא ככלי שני וכתב רבינו ברוך דערוי אינו ככלי ראשון לגמרי ולא ככלי שני לגמרי אבל מבליע ומפליט כדי קליפה ולא יותר מרדכי פרק השוכר. ובהלכות שבת הביא סמ"ג הירושלמי שהוא ככלי ראשון לענין שמבשל כדי קליפה אמנם לדעת הרא"ש דוקא לענין בשול כדי קליפה אבל לא להפליט כאשר מבואר למעלה:
(א'שכ"א) כתב רשב"א כלי מתכות שחם כלו חם מקצתו דוקא לחומרא. אבל לענין הכשרו לא יעלה לו הכשר אלא אם כן יגעילנו כלו בין לענין הגעלה בין לענין לבון. ע"כ. ולי נראה דדוקא שנשתמש בכלו אבל אם ידוע שלא נשתמש אלא במקצתו נכשר נמי במקצתו דכבולעו כך פולטו. טורים:
(אשכ"ב) מחבת שמטגנין בו כתב אבי העזרי בשם אביו ז"ל שצריכה לבון. והוא כתב שדי בהגעלה. ולזה הסכים הרא"ש. רש"י כתב סכינים גדולים צריכים שיפה ונעיצה בקרקע. ולא נהירא טורים. פירש ר"י דבסכינים גדולים שדרך לצלות בהם בשר ולהפך הבשר מעל הגחלים צריך לבון ולא בקטנים ורבינו משה ורבינו יעקב פירשו דבסכינים קטנים שאין דרך להיות בהן גומות די בנעיצה עשר פעמים בקרקע קשה ואף בקטנים דוקא לחתוך צונן די בנעיצה לחתוך רותח צריך לבון. ספר המצות. סכין שיש בה גומות אסור להשתמש בה עד שילבנו היטב י"א אם יש בה גומות והוא קטן צריך לבון. ובסכין גדול אפי' אין בה גומא צריך לבון שלפעמים מהפך בה העובדי כוכבים בשר ומתקן בה נר של חלב בעוד שהוא דולק. וכתב הרא"ש ומיהו אפילו לא לבן אלא חודו כדרך שנשתמש בו עובד כוכבים ע"י האש שפיר דמי. טורים:
(אשכ"ג) נשאל גדול הדור מהר"רי ווייל ז"ל על הכרוב שנחתך בסכין של עובדי כוכבים מה דינו והשיב דבפרק כל הבשר אמרינן צנון שחתכו בסכין של עובדי כוכבים. ופרש"י בלשון אחד משום שמנוני' שהוא בעין על הסכין ולזה הלשון היה אסור והעובדי כוכבים אינם נאמני' לומר שיש להם סכינים מיוחדים לכך ובמקומות שנוהגים לאכול כרוב שנחתך בסכין של עובדי כוכבים מכל מקום צריך גרירה או חתוך במקום החתך. ובנירנבו"רק נוהגין בו אסור. עכ"ל:
(אשכ"ד) טעם דחשבינן סתם כלי עובדי כוכבי' אינם בני יומן. כתב הרא"ש משום דהוי ספק ספקא ספק אם נשתמשו בו ביום ואפי' נשתמשו שמא נשתמשו בו בדבר הפגום וכיון דספק ספקא הוא תלינן להקל. טורי':
(אשכ"ה) אמר המחבר אחרי נשלם דיני אסור והיתר טרם אתחיל בדיני נסך אביא הלכה אחת מן המרדכי בענין נאמנות בדיני אסור והיתר וז"ל בפ' האשה רבה ביבמות. י"ד חלוקין יש בענין נאמנות באיסורין:
א בכל דבר שהוא ספק ולא אתחזק לא אסור ולא היתר עד אחד נאמן שהוא מותר:
ב היכא דאתחזק היתרא ואמר עד אחד אסור הוא אין נאמן אם אינו בידו הא אם בידו הוא נאמן:
ג היכא דאתחזק אסור' ואמר עד אחד התר הוא אינו נאמן כיון שאין בידו הא אם יש בידו נאמן:
ד כל אדם נאמן על שלו:
ה עמי הארץ וחשודים אין נאמנים על שלהם כדאיתא בכתובות חמרין שנכנסין לעיר ואמר אחד מהן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינו נאמן משום דחיישינן לגומלים שמע מינה הוא בעצמו אינו נאמן אעפ"י שחברו מסייעו:
ו האומר לחבירו טבל שלך מתוקן ואמרו לו היאך והשיבו שאמרתי לפלוני לתקנו והוא אמר לי תקנתיו נאמן:
ז אשה נאמנת לומר אשת איש הייתי וגרושה אני כיון דלא אתחזק אסורא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
ח אשת איש שאמרה מת בעלי בעד אחד נאמנת:
ט חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כל פירותיו מתוקנים דחזקת חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:
י אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו תרומה ואפילו שעתיד לגלות:
יא כל דבר שהוא בידו של אדם אפילו אתחזק היתרא נאמן עד אחד לטמא לא שנא עד אחר מכחישו ל"ש אין מכחישו או אומר איני יודע או שותק כיון שהוא עוד בידו:
יב דבר שאין בידו עתה ואתחזק היתרא ואומר נטמאו אין נאמן ואפילו שתק אז ולאחר זמן אמר לו איני מאמינך שפיר דמי ומלמדין אותו לומר כך:
יג אפי' דבר שאין בידו עתה אם אמר לו כאשר מצאו הוי כאלו היה עדיין ברשותו מאחר שלא מצאו מקודם לכן לומר לו:
יד עד אחד אומר אכלת חלב והלה שותק נאמן וכן נטמאו טהרותיך בפניך והלה שותק דההיא שתיקה כהודא' דמיא שהיה לו להכחישו ואפילו אומר אחר כך איני מאמינך או אינו יודע ע"כ:
(אשכ"ו) המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא לו יין בשר וגבינה וחתיכת דג הרי זה מותר וא"צ לשאול עליו אף על פי שאינו מכירו אלא שיודע שהוא יהודי ואם הוחזק שאינו כשר ואין מדקדק בדברים האלו אסור להתארח אצלו ואם עבר ונתארח אצלו אינו אוכל בשר ואינו שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם מרדכי פ' ר' ישמעאל:
(אשכ"ז) כתב בסמ"ג אם עובד כוכבים משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדרה ואין ידוע אם הדיחו אם לאו נאמן במסיח לפי תומו ואם ידע שדרך ישראל להדיחו והיה שם אפי' נער שיודע בטיב הדחה או אפילו נכנס ויוצא מותר דמרתת העובד כוכבים ויש אוסרין בזה. טורי':