ספר האגור/רנט
|
< הקודם · הבא > |
(רנט) להיכן הוא חוזר פי' רב אלפס דמלתא באפיה נפשיה היא ופי' להיכן הוא חוזר לאותו שמברך שאכלנו משלו והם משיבים ברוך שאכלנו וכו' להיכן חוזר רב זביד אומר חוזר לראש ואומר נברך שאכלנו משלו פעם אחרת. ורבנן אמרי למקום שפסק שאומר ברוך שאכלנו משלו וכו'. וכן הלכת' וכ"כ ה"ג וכן ראבי"ה וכן הגאונים. ור"י פי' דקאי על מי שמפסיק לשנים. ואומר עד היכן ברכת הזימון שאומר עמהם רב נחמן אומר עד נברך עד ועד בכלל אבל ברכה הזן לא יגמור ורב ששת אמר עד הזן ועד בכלל ואחר סעודתו עד היכן חוזר. ופסק הלכתא למקום שפסק דהיינו ברכת הארץ לדברי ה"ג. ור"י פסק כרב ששת שמפסיקין עד ברכת הזן ולאחר גמר סעודתו מתחיל בברכת הארץ דהיינו למקום שפסק וא"צ זימון אבל רש"י פי' בריש שמעתין עד היכן ברכת הזימון שצריכין להיות ג' וכשהם שנים לא יאמרוהו ובסוף שמעתין פירש עד היכן הוא חוזר מי שנצטרף לזימון דאמרי' לעיל אליבא דרב ששת בברכת הזימון עד הזן להיכן חוזר לאחר גמר סעודתו והוצרך זה להפסיק אכילתו עד שגמר זה שמברך ברכת הזן וחוזר זה שהפסיק לשנים וגמר סעודתו וקאמר חוזר לראש. לתחל' הזן שהרי נתחייב בזימון שהרי מתחילה הוקב' לג' ורבנן אמרי למקום שפסק לברכ' הארץ כשאר יחיד ומשמע מתוך פירושו שהיחיד אין לומר בשום פנים ברכת הזן ופי' דחוק הוא והוקשה עליו מהא דקיימא לן דג' ברכות דאורייתא ומעשים בכל יום דלא עבדינן הכי. מרדכי פ"ג שאכלו. ור' ישעיה כתב הא דאמרינן שחוזר למקום שפסק הוא שלא אכל פת אלא מיני פרפרת. אבל ודאי אם אכל פת צריך לברך על הפת שחזר ואכל. משבה"ל ומדברי הרא"ש למדנו לענין ג' שמפסיקין לשבעה שאין מפסיקין אלא עד שיאמר נברך וכו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |