ספר האגור/הלכות יין נסך
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות יין נסך
(א' שכ"ח) כתב הרמב"ם אם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי לנסך הרי הוא כיין מבושל וכשכר ומותר לשתותו עם הישמעאל, וכתב הרא"ש אין לסמוך על זה שעיקר הגזרה משום בנותיהם, וכ"כ הרשב"א: וכן נוהגים העולם. טורים.
רבינו משולם רצה להתיר החומץ במגע ישמעאלי והרשב"א כתב שזהו סימנו כשהוא רותח על הארץ, ור"ת אוסרו לפי שאין אנו בקיאין בחומץ שיש יין שנראה כחומץ והוא יין גמור כמו יין שלא נתבשל בענביו כל צרכו וכן נוהגי' לאוסרו, והבוסר מן הראוי שלא יהיה בו דין נסך דלאו בר נסוך הוא אלא שר"ת מחמיר בו לפי שאין אנו בקיאין מתי נקרא בוסר טורים, יש רוצים להתיר בוסר מדתנן במסכת שביעית הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה וכו', הרי שנקרא לחלוחית שבבוסר מים, מ"מ אומר ר"ת אין אנו בקיאין מתי קרוי יין או מים, ופעם אחת היו כל היינות של אותה השנה בוסר ולא נתבשלו יפה, וכי תאמר שלא נהגו דין יין נסך באותה השנה, ספר המצות:
(א' שכ"ט) האי ישמעאל דשדי חמרא לבי מלחא שרי, ונראה דבמקום עשיית המלח אם הישמעאלי נתן יין במלח כשמרתיחין אותו מותר שמתיבש והולך לאבוד, ומכאן יש ללמוד היתר על המלח במקומות שנותנין בו דם כשמרתיחין אותו כדי שיתלבן שמותר שנעשה כזורק מים לטיט שמתיבשין, וכ"פ ר"ת דמותר לבשל דיו ביין נסך, ור"י פי' וז"ל אותם שמחמירין ביין סתם לאסור בהנאה אסורי' לתקן דיו ביין של ישמעאלי, אבל אם כתבו את הספר מותר לקרות בו דכיון שהכתיבה יבשה נעשה כזורק מים לטיט, מרדכי, ואני המחבר שמעתי בשם הגדול מה"ר יוסף קולון זצ"ל שהתיר מטעם אשר אמרנו הקולי"ינדרי קונפי"טי אע"ג שנותנין חומץ לסוך הקולי"ינדרי כדי לצמתם ולתקנם מפני כי החומץ נשרף בהן, אבל מור"י אבי ז"ל לא אכל מהן, רבינו אפרים התיר במקומו' שהישמעאלים מיבשין בתנור שמרי יין ונותנין אותם בעסה כדי שתחמץ במקום שאור דכיון שנתיבשו בתנור חשובין הן כמו לאחר י"ב חדש, ור"ת גער בו ואסר גם העסה דכל דבר שנעשה לטעם אפי' באלף לא בטיל, מרדכי:
(א' ש"ל) התמד הוא שנותנים מים על גבי חרצנים, כתב הראב"ד שאין בו משום יין,נסך אאכ גתן ג' מדות של מים ומצא ד', והראב"ד כתב שאין להתיר מגע ישמעאל בשום תמד, והרר יונה כתב שמרים שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתו פעם ראשון אסור ופעם שני מותר, אבל שמרים של ישמעאלי לעולם אסורים אפי' לא מצא אלא כדי מדתו אפי' תמדן כמה פעמים, ומים שנותני' על החרצנים שנדרכו ברגל ולא נעצרו בגלגל וקורה פעם ראשון ושני אסור אפי' לא מצא כדי מדתו שהזגים בולעים מהמים ויוצא היין שבהם הלכך לעולם יש בו משום מגע הישמעאלי עד שיהא גרוע כל כך שאין דרך בני אדם לשתותו, ואם נעצרו בגלגל אז אין בהם משום יין נסך אלא א"כ נתן ג' מדות של מים ומצא ד', וכן היא מסקנת הרא"ש:
(א' של"א) חרצנים וזגים של ישמעאלי' תוך י"ב חודש אסורים בהנאה ולאחר י"ב חודש מותרין וכן שמרי יין, ומיהו כתב ר"ת שלא התירו זגים שמרים וחרצנים אחר י"ב חדש אלא כשתמדן תחלה במים אבל לא תמדן אסור לעולם אפי' יבשן בתנור מיד, ולזה הסכים הרא"ש:
(א' של"ב) אם פינה חרצנים וזגים והבדילם מן היין והיין נמשך מצד העליון לצד התחתון ונשאר היין עומד לבדו משוך נקרא המשכה ונאסר כל מה שבגת אפי' לא נגע אלא בחרצנים אם יש טופח על מנת להטפיח, והרמב"ן כתב אפי' יש בו טופח על מנת להטפיח אינו אוסר אלא משום מגעו, אבל כל זמן שלא הבדיל החרצנים והזגין אין נקרא המשכה:
(א' של"ג) לכאורה נראה שמותר לדרוך עם הישמעאלי אלא שר"ת החמיר לאסור כיון דבהמשכה כל דהו עשה יין נסך אי אפשר להזהר בו ממגעו של ישמעאל אחר המשכה, טורים, יש שהיו דורכים עם הישמעאל בגיגית ושמע ר"ת והקפיד ורצה לנדותם, סמ"ג:
(א' של"ד) גר תושב שקבל עליו ז' מצות כתב הרשב"א שמגעו אסור בשתיה ומתוך כך פסק שגר שמל ולא טבל אסור בשתיה גם כן, והרא"ש מתיר בשניהם אפי' בשתיה, פסק ר"ח הקונה עבדים מן העוב' כוכבי' אע"פ שמלו וטבלו עושים יין נסך עד י"ב חדש, ודוקא עבד שאינו מתגייר מדעתו אבל גר שמתגייר מדעתו מיד לאחר שמל וטבל אינו עושה יין נסך ור"ת פסק דאפי' עבד מיד אחר שימול ויטבול כראוי אינו עושה יין נסך, וכ"פ הרא"ש:
(א' של"ה) כתב הרמב"ם אחז הישמעאלי בכלי פתוח של יין ושכשכו אע"פ שלא הגביהו ולא נגע ביין נאסר היין, ולא נראו דבריו להרא"ש, טורים:
(א' של"ו) כשנותן הישמעאלי סל בתוך הגיגית רחבה ולוקח הישראל מן היין שבסל זה קרוי המשכה, ואם נגע אחר כן ישמעאלי בזגים ובחרצנים הדרוכים ובעוטים נאסר הכל, או שמא בלא לקיחת יין שבסל כיון שנכנס יין צלול בסל קרוי המשכה לאסור מה שבגיגית, לכן יש להזהר, מרדכי:
(א' של"ז) היה יין יוצא דרך נקב ונתן הישמעאל ידו על הנקב ומנעו מלצאת מה שמן הנקב ולמעלה אסור אפי' בהנאה ומה שממנו ולמטה לר"ח מותר אפי' בשתיה, ורש"י אוסר כולו בשתיה, ור"ת אוסר כלו בהנאה, ולרב אלפס שלמעלה אסור בהנאה ושל מטה אסור בשתיה וכן עיקר:
(א' של"ח) כתב הרא"ש בתשוב' אם נגע הישמעאל בקלוח היין היין מותר אפי' אם נגע במתכוון, ויראה מדבריו שמתיר אפי' בשתיה, והראב"ד אסר:
(א' של"ט) נגע ישמעאלי שלא בכוונה ע"י דבר אחר כגון שיש לו קנה בידו ונגע ישמעאלי ביין שלא בכוונה או בכוונת מגע אלא שאינו יודע שהוא יין רש"י אוסרו בשתיה, ור"ת וה"ג ורב אלפס מתירין אפי' בשתי' ולזה הסכים הרא"ש, טורים:
(א' ש"מ) כתב בא"ז הישמעאלי שנגע ביין של ישראל וכוונתו של ישמעאלי הנוגע להכעיס הישראל ולהפסידו מותר אפי' בשתיה דדבר כזה לא גזרו עליו רבנן, וכן כתב ראבי"ה היכא דזרק הישמעאלי חפץ לבור להכעיס או בחמתו אפי' דקאזיל מיניה שתפס בו מותר בשתיה, וכן נמצ' בתשובת הגאונים, וקרוב הדבר בעיני אפי' אם נגע הישמעאל בידו להכעיס שמותר בשתיה, וכ"כ רבינו ברוך משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו היכא דלצעורי קא מכוין, וכן נמצא כתוב בתשובות רב נחשון גאון שפעם אחת היה בורו של ישראל מלא יין ובא אנס אחד והושיט ידו לתוכו להכעיס והיה לשם זקן אחד ירא שמים שנהרג על קדוש השם יתב', ושמענו שלקח מן היין בכלי ושתה הימנו בפני האנס כדי שלא יהא רגיל לעשות כן לישראל אחר, וכתב רשב"ם אם זרק ישמעאל אבן או כל דבר ליין אפי' בכוונה לא נסכו ומותר בשתיה וכן הורה ר', וכן נשמע על רבינו יוסף הגדול שהתיר זריק' בישמעאלי וכן הנהיג את דורו, מרדכי:
(א' שמ"א) והר"ר חננאל אס' אפי' בכח כחו, והרשב"א כתב אפי' עשר כחות דיינינן ליה ככחו לאסרו בהנאה כסברתו שאסור בהנאה כחו, והרא"ש ז"ל כתב בתשובה על הקורה שגלגל הישמעאלי לבדו ראיתי רבותינו מתירין לפי שיש כמה כחות וכן אני מתירו אפי' בשתיה:
(א' שמ"ב) כח הישמעאלי והישראל מעורב בו כגון ששניהם עירו ביחד מותר, אבל אסור לכתחלה שמא יסמוך על הישמעאלי לבדו, כתב הרשב"א יש מי שהורה לאסור אפי' בדיעבד, והרמב"ם התירו, וכתב עוד הרשב"א כח הישמעאלי וכח ישראל מעורב בו מותר, במה דברים אמורים כשגלגלו ישראל וישמעאלי את הגלגל ולא היה הישמעאלי יכול לגלגלו אם אין ישראל מסייעו, אבל אם הישמעאלי יכול לגלגלו אפי' אם ישראל מסייעו יש מי שהורה בזה להחמיר דמסייע אין בו ממש, ויראה לי שמותר באף הישמעאלי מסייע לישראל ולמה נעשה הישמעאלי עיקר וישראל מסייעו שכל בדבריהם הולכים להקל, טורים:
(א' שמ"ג) ישראל המערה מכלי שבידו לכלי שביד ישמעאלי מותר אפי' בשתיה: ואם הישמעאל מקרב הכלי לצד הקלוח לרש"י אסור בשתיה ולהרמב"ם אפי' בהנאה וכן היא מסקנת הרא"ש, טורים:
(א' שמ"ד) בנצוק פסק רש"י דהוי חבור וכן דעת רב אלפס, פירו' המערה מכלי שיש בו יין של היתר לתוך יין של איסור רואין כאילו יין של איסור מעורב בשל היתר, ור"ת פסק דנצוק לא הוי חבור וכן רב פלטוי, והרא"ש פסק כרש"י, ורבינו מאיר היה נוהג על פי גדולי צרפת דבהפסד מרובה היה מתיר נצוק כגון אם הוציא מן החביות לכלי שיש בו יין נסך, אבל לא בדבר מועט וכ"פ המרדכי ז"ל, וכ"פ מהר"ר יעקב ווייל:
(א' שמ"ה) ישמעאלי המערה מן החבית פסק רש"י שמה שנשאר בחבית מותר אע"ג דנצוק חיבור היינו דוקא ניצוק המחובר ליין שנאסר משו' מגע ישמעאלי אבל זה שאינו מחובר אלא ליין שנאסר מכוחו של ישמעאלי לא החמירו בו לאסור ניצוק, והראב"ד כתב שגם ניצוק זה אסור, ודעת הרא"ש כרש"י, הרשב"א כתב בשם הגאונים דניצוק לא חשיב חיבור אלא במערה לתוך יין נסך גמור, אבל המער' לתוך כלי של ישמעאלי שלא הדיח הנשאר בו מותר אפי' בשתיה, ונראה לי כיון דטעמ' של ניצוק שאנו רואין אותו כאילו הוא מעורב ביחד לפי מה שהוא הדבר שיוצק בו כך הוא הדבר שמערה ממנו אם יצק לתוך יין נסך גמור אין לעליון תקנה ואם לסתם יינם יוליך הנאה לים המלח או ימכרנו כולו לישמעאלי' חוץ מדמי יין נסך שבו, ואם לתוך כלי שלא הודח אסור בשתיה ומותר בהנאה, טורים:
(א' שמ"ו) כתבו רבותינו שבצרפת הקדמונים שיין של ישמעאלי בזמן הזה אסור בשתיה ומותר בהנאה, שהרי פוסק רבינו יעקב כרב שמחמיר בתינוק ומקיל בעבדים, שאומר שם תינוק בן יומו עושה יין נסך ליאסר בשתיה, ופירשו רבינו שמואל והריב"ן בשם רש"י כי מצא בתשובו' הגאוני' שהישמעאלי' בזמן הזה אין רגילים לנסך והרי הן כתינוק בן יומו ומותר בהנא', ולפי מה שאמרנו יכול הישראל לקחת יין הישמעאלי בשביל חובו:
(א' שמ"ז) השיב ראבי"ה והר"ר דוד ברבי קלונימוס ששאלת על ישמעאלי שנגע בקצף היין ר"ל ברתיחת היין נראה לי שאסור מק"ו מנצוק, מרדכי:
(א' שמ"ח) ישמעאלי הנמצא בין החביות אם נחפש כגנב על הנגיעה מותר אע"פ שאינו נתפש כגנב על הכניסה, ואם אין נתפש כגנב על הנגיעה אסור, ור"י כתב כל היכא שהדלת פתוח אפי' אינו נתפש כגנב מותר, וכל היכא שנתפש כגנב אפי' אינו נתפש כגנב אלא על הכניסה לבד מותר ואפי' הדלת נעול, וכן הוא מסקנת הרא"ש ז"ל:
(א' שמ"ט) לפי מה שפסק ר"ת .דסגי בחותם אחד וסתימת החבית הוי כחותם אפי' הודיע שהפליג מותר כיון שהוא סתום, וכן יראה מדברי הרא"ש, ומ"מ עתה נוהגים להצריך שני חותמות ואין להקל, ויש נוהגים לעשות שולים שניים לחבית ולסתום המגופה היטב ולסכרם עוד במסמרים, אבל ר"י בר יהודה השיב לרש"י דחביות של עץ אסור לשלוח ע"י ישמעאלי אפי' חותם בתוך חותם, דדוקא בחביות של חרס שטורח לעשות בהן נקב ולסותמו די בסתימת פיהם בחותם בתוך חותם, אבל בחביות של עץ יכולים להוציא יין מבין הנסרים ולא ירגישו כלל, הלכך אין להם תקנה אלא להכניס כל החבית בשק שאין בו שום תפירה מבחוץ ויחתום פי השק, וכ"ש בנודות שבקל יכולין להוציא היין מבין התפירות, וככ הרא"ש, אבל ר"י השיב לרבינו יצחק כר' יהודה דאין חלוק בין חביות שלהן לשלנו ולא חיישינן לזיופא, מרדכי:
(א' ש"נ) יין נסך גמור שנתערב ביין של היתר אפי' כל שהוא אסור בהנאה, אבל סתם יינם שנתערב ביין של היתר כתב ר"ת שבטל בששים כמו שאר איסורין וכ"כ בתשובות הגאונים כתב יד מרבינו יוסף טוב עלם, ואין דעת שאר המפרשים כן אלא אסור בכל שהוא כיין נסך גמור, טורים, ועוד כתב ר"ת אני הנהגתי בעצמי להנהיג בעירי לערב קיתון של מים בכל חבית וחבית שאם יקרה שיתערב יין נסך מעט בחבית יש להתירו דסלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, כי לא נסמכתי על מה שפסקתי דסתם יינם מין במינו בטל בס' לא לי ולא לאחרים, אך אם יש הפסד מרובה התורה חסה על ממונם של ישראל, וכתב הר' פרץ דכל הגדולים שוים בדבר הזה דבזמן הזה בטל בס', מרדכי, והמנהג להתיר יין שלהם בזמן הזה בס' בין במינו בין שלא במינו ומותר נהנאה:
(א' שנ"א) יין שנתערב במים אוסר בנותן טעם, י"מ דהיינו בס' כמו בשא' איסורים, והראבי"ד כתב כיון שנתער' במים עד שיהא בו יתר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפי' בשתיה, הלכך אם יש במים ששה חלקים מן היין מותר אפי' בשתיה, וכן פירש רבינו יצחק:
- דיני הכשר כלים
(אלף שנ"ב) כתבו הגאונים דכל כלי חרס דינם שוה שאם תחלת תשמישן ביד עובדי כוכבים צריכין ערוי. אבל הרא"ש כתב שאין זה הדין בכל כלי חרס אלא באותן הידועים שהן ממין אדמה שבפעם ראשונה ושניה בולעים הרבה ומין האדמה גורמת להן או שלא נשרפו בכבשן אבל סתם כלי חרס די להם בשכשוך. טורים. אומר רבינו יחיאל מפרי"ז דהני כוסות של זכוכית ששתו בהן בשאר ימות השנה אסור לשתות בהן בפסח ואפי' ע"י ערוי משום דהוו ככלי חרס ואע"ג דתשמיש' בצונן מ"מ שורי' בהן פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש והרי הוא כמבושל. וראבי"ה כתב דכלי זכוכית שיעא ולא בלע. מרדכי:
(אשנ"ג) כל מקום שאמרו חכמים שכשוך כתב ר"ת שצריך ג"פ. ובספר התרומ' חלק שאם תחלת תשמישו ביד עובדי כוכבים צריך ג' פעמים ואם תחלת תשמישו ביד ישראל די בפעם אחת טורים:
(אשנ"ד) אם בא לעשות ערוי לכלי המזופף שמכניסו לקיום כ' הראב"ד שצריך להסיר הזפת תחל' וה"ר אשר כ' שא"צ וגדולה מזו כ' בספר התרומ' דאפי' בהסר' הזפת בלבד סגי והרמב"ן תפס עליו בזה ואמ' דלא סגי בזה ומ"מ א"צ להסיר הזפת קודם הערוי כדפירש' טורים:
(אשנ"ה) כתב הרשב"א יש מגדולי המורים שאמרו שאפי' בדבר שמכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה לפיכך אם העביר עליו מלקט ורהיטני או קלפו בקרדום הוכשר. ויש מרבותי שאוסרין ונראין דברי המתירים:
(אשנ"ו) כל דבר שצריך ערוי אם הכניס בו ציר או מורייס מותר ליתן בו יין אח"כ שהציר שורף ומבטל טעם היין. וכתב הרשב"א שא"צ להשהות בו הציר אלא קצת. והרא"ש ז"ל כתב שצריך להשהות בו מעת לעת וכ"כ הרמב"ם:
(אשנ"ז) כתב הרשב"א הניח כליו תחת הצנור שמימיו רודפין ונשתהו שם י"ב שעות מותר שהמים הרודפים העוברים עליו מעבר לעבר מפליטין היין הבלוע בדופני הכלים והראב"ד אמר שלא אמרו כן אלא בעקלים שאין היין מתכנס בהן וכיוצא בהן אבל נודות וקנקנים ושאר כלים לא סגי להו בהכי. השולח כלים ביד ישמעאלי צריך לחותמן שכל כלי ששהה ביד ישמעאלי אפי' שעה אח' צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אלו היה ישן ביד ישמעאלי ובא ישראל לקנותו ממנו. והרמב"ן כתב דמותר בחותם אחד ורש"י כתב שצריך חותם בתוך חותם. טורים נגוב כת' הרמ"ה שאם הכלי יבש מקנחו במים ואח"כ מדיחו יפה יפה ואם הוא לח מקנחו באפר ואח"כ מדיחו במים ואח"כ אפר ומים פעם שנית והרא"ש כ' לקולא עבדינן וסגי ביבש במי' ואפר. ובלח אפר או מים טורים: