ספר האגור/הלכות סעודה
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות סעודה
(רט) יש שאין רוצי' לחתוך הפת כלל קודם הברכה כדי שיהא הפת שלם ממש בשעת הברכה. וכתב הרא"ש דחשיב הפסק אלא חותך ואין פוסק ומפריד וכ"כ ר"י. אמנם בשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא ישמט ידו לבצוע קודם שתכלה ברכה ואז לא יהיה לו לחם משנה. מרדכי פ"ה דברכות:
(רי) אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כשלם ואפי' בשבת יכול לחברם כדמשמע בערובין פ' חלון עכ"ל הרוקח:
(ריא) אם הוא מסופק אם ברך אם לא ברך המוצי' כתב הרמב"ם יברך מספק ונראה שאינה אלא מדרבנן ולא יברך מספק וכ"כ בסמ"ג. כתב הרמב"ם כל הברכות כולן אי יסתפ' אם ברך אם לאו אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהם מדברי סופרים. ונראה דוקא ברכה ראשונה שהיא מדרבנן. אבל אחרונה מעין שלש דאוריית' היא דמסמוך ליה אקראי וכן יראה מדברי הלכות גדולות. אך ברכה מעין שלש יש להסתפ' אם דאוריית' היא אם דרבנן סמ"ק. כל הברכות האילו חוץ מנחם אם נסתפק אם ברך אם לא ברך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהם מדברי סופרים מרדכי:
(ריב) חביצא פי' פירורי לחם הנדבקים יחד ע"י מרק. פי' הר"ר יונה דג' חלוקים יש בו אם יש בהן כזית מברכין עליהן המוצי' וג' ברכות ואם אין בהם כזית אע"פ שיש בהן תורתי' דנהמא אין מברכין עלייהו אלא בורא מיני מזונות דכיון שנתבשל אין חשוב תואר לחם. ואם אינו מבושל אלא שמחובר ע"י דבש מרק אם יש בפרורים כזית מברכין המוצי' אפי' אין בו תואר לחם ואם אין בו כזית אם יש בו תואר לחם מברכין המוצי' ואם לאו בורא מיני מזונות ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורד דק אף ע"פ שאין בו כזית ולא תואר לחם מברכין המוצי' וג' ברכות דכיון שהוא פת בפני עצמו אינו יוצא לעולם מתורת פת:
(ריג) דבר שבלילתו רכה אם אפאו באלפס ובלי משקה לריש לקיש לא הוי לחם ולר' יוחנן הוי לחם ופסק ר"ח כריש לקיש. ור"י והרא"ש פסקו כר' יוחנן:
(ריד) והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן מברכין עלייהו המוציא בקבע סעודתייהו עלייהו פי' ר"י לחמניות אובליא"ש בצק הנילוש בבצים ונאפה בין שני ברזלים ואינו נראה שהרי ר"ת היה רגיל לפסוק שהם לחם גמור וחשובין תחילתן וסופן עסה ויש לפרש דלחמניו' הם ניבלו"ש והם רכים מאד ולישתן רכה ואו' ר"ת שאין מברכין עלייהו המוצי' שהרי תחלתן סופגנין וגם סופן ולא חשיבן עסה דאין להם תוריתא דנהמא ונכון להחמיר שלא לקבוע סעודתו עליהן בלי לחם לפי שדומה שלא די בברכת בורא מ"מ. מיהו אר"י דנכון לברך על הניבל"ש בתוך הסעודה לפניהן ולא לאחריהן ולא כפירש"י שמוקי לה בלי סעודה ולפי הענין לחמניות הם ניבל"ש ולחמניו' ופת הבא בכסנין חדא מלתא הוא פי' הר"ר אלחנן תוספות פ' כיצד מברכין ומיהו בוורמניי"ש אע"פ שתחלתן עיסה אין מברכין עלייהו ברכת המוציא משום דליכא עלייהו תורתי' דנהמא אך בחלה חייבין לפי שחייבין עלייהו חלה בעודו עיסה. מיהו רבינו יחיאל היה מסופ' בדבר לענין חלה לפי שאינן רגילין לבשלן כשיעור חלה אע"פ שבשעת לישה היה בה שעור חלה דשמא יש לדמות לעוש' עיסה כדי לחלקה בצק דפטורה מחלה והיה מורה להפריש חלה בלי ברכה. הנה פירשתי תחלתן עיסה וסופן סופגנין לפי דברי ר"ת אבל פירוש רבינו שמשון משנ"ץ דפי' על הירושלמי דמסכת חלה תחלתו עיסה וסופו סופגנין. חייב. היינו בנמלך אחר הלישה לעשותה סופגנין אבל היכא דמשעת הלישה היה דעתו לאפותו כענין הוי תחלתו וסופו סופגנין ופטור ולפי פי' זה פרטא"ש ור"ישולש פטורות פי' קרישונ"י וומיציל"י בלעז ומורי הרב ר' יחיאל היה נוהג כר"ת. ההגהה בסמ"ק:
(רטו) ועיסה שנילושה לפנטינ"י ושפיטל"י הם פרטל"י אם טגנן בשומן במחבת מברכין עלייהו בורא מ"מ. ואם אפאן במחבת דלא טגנן בשמן חייבים בחלה ומברכין עלייהו המוציא. ועיסה שנילושה לורמיצ"ילי והוא מאכל שחותכין העיסה לרצועות דקות ומבשלות אותן חייבים בחלה ומברכין עלייהו בורא מ"מ שיטת ר"ת. והרב רבינו יהודה הנקרא מיסי"ר ליאון ז"ל מכריע כדבריו ולשיטת ר"ח כל מעשה אילפס אע"פ שאינו מטוגן בשמן בהדביק ולבסוף הרתיח כולן פטורין מן החלה דהיינו תחלתן סופגנין ואין מברכין עלייהו המוציא אבל היכא שבאו מתחל' לידי חיוב חלה ולא נאפו בתנור אין מברכין עלייהו המוציא כמו קלצול"י וארבל"י ופלצולט"י ושפיצול"י וכן הדעת נוט' כדבריו עכ"ל א"ז:
(רטז) כתב הר"ר ישעיה המולייתות שקורין פשטיד"א או טורט"א הנאפת בתנור בבשר או דגים או גבינה אע"ג דבשר דגים וגבינה עקר מברכים עליהן המוציא דמין דגן חשיבי ליה אינשי ועוד כתב כל דבר עיסה שמטגנין באלפס בשמן נקר' חלוט ואין מברכין עלייהו אלא בורא מ"מ בין קבע סעודתו. בין לא קבע סעודתו עלייהו בין בשמן או במשקין או בדבש או בחלב והמשקין שנטגן בהם כיוצא בהן. שבולי הלקט:
(ריז) אם קבע סעודתו עלייהו פי' ר' אביגדור כהן דוקא סעודת ערב ובוקר ולא סעודת עראי:
(ריח) פת הבא בכסנין פי' רב אלפס היכא דאכיל בתורת קביעות מברך עלייהו המוציא וג' ברכות ואי לא מברך מעין שלש וכ"כ רש"י ולא מסתברא לרבינו ישעיה משה"ל:
(ריט) ואורז ודוחן פי' הר"ר ישעיה בין עשאה פת בין בקדרה מברך בורא מ"מ ולאחריה ולא כלום וכן פירש"י. רב אלפס באורז בורא מ"מ. ופת דוחן שהכל ורבינו שמואל בן חפני גאון כתב הלכה רווחה בישראל שאין מברכין בורא מ"מ אלא מה' מיני דגן. וכן השיב רב יהודא גאון משה"ל. ורבינו יצחק כתב ואורז ודוחן בתחל' במ"מ ואחרי' בורא נפשות רבות:
(רכ) דבר שבלילתו רכה אם אפאו באלפ' בלי משקה לריש לקיש לא הוי לחם. ולר' יוחנן הוי לחם. ופסק ר"ח כריש לקיש ור"י והרא"ש פסקו כר"י:
(רכא) כתב הרא"ש יש מתירין להשתמש בפת לעשות ממנו כף כשאוכל הפת אחרי כן וכן סבר שמואל אבל במסכת סופרים אוסר. ואני ראיתי גדולים שהיו אוכלין בכל פעם ממנו מן הפת עם הדייסא וקיימא לן כשמואל עכ"ל הרא"ש. לא יאכל דייסא בפת במקום הכף אי לא דקים ליה בנפשיה שלאחר שאכל הדייסא יאכל הפת שאכל בו הדייסא מספר א"ז:
(רכב) אין סומכין את הקערה בפת כך פי' ר"ח ופסק רבינו יצחק כשמואל דאמר עושה אדם כל צרכו בפת וראיה מפ' במה טומנין. מרדכי פ"ט דברכות:
(רכג) כתב בהלכות גדולות האוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה מיד ע"י קנוח והדחה והאוכל גבינה מותר לאכול בשר מיד אפי' בלי קנוח והדחה. והרא"ש כתב שלא נהגו העולם כן אלא נוהגים שלא לאכול גבינה אחר בשר אפילו הוא בשר עוף ואין לשנות המנהג. הלכך אין לאכול גבינ' אחר בשר אפי' אחר בשר עוף עד שהייה כשיעור מסעודת הבקר עד זמן סעודת הערב. ל"הט. המנהג אשר ראיתי אני המחבר מן המורים ששוהין כמו שש שעות. וכן נוהגין בעלי נפש מאשכנז ובשר אחר גבינה מותר מיד בקנוח והדחת פיו ונטילת ידיו וכן המנהג:
(רכד) בסמ"ג כתב בשם ר"ת ובשם ר"י דמי' שבתוך הסעודה שאין לברך עליהם. לה"ט וכן נוהגין בצרפת משב"הל וכ"כ ר' יהודה מפרי"ז בשם ר"י מדניפר"יש שאין לברך על המים. ומה שנמצא כתוב במחזורים וגם בה"ג שיש לברך על המים אינו אמת. אבל רש"י כתב שצריך לברך על כל פעם אבל לא שאר משקין עכ"ל המרדכי ורבי' יוסף כתבו דשאר משקין פשיטא ליה דלאו פת פוטרתן ולא פריך מיין דחשיב' ליה ומי שמברך על המים יש לו לברך כל פעם ופעם דנמלך הוא. ובה"ג פסק דמאן דשתי מיא תוך הסעודה מברך זמנא קמייתא ותו לא מרדכי פ"ז דברכות. והרא"ש כתב שיש לברך על כל פעם ופעם דנמלך הוא ולא מסתבר לי כלל. והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטיל' במקום אכילתו ויברך על המים על מנת לשתות תוך סעודתו ע"כ לה"ט העולם נהגו לברך על כל משקים. הבאים תוך הסעודה ונראה שצריך לברך על כל פעם ופעם והנוהג כדברי ר"ת ור"י ואינו מברך על שום משקה בתוך הסעודה כי אם על היין לבדו לא הפסיד ונוהג בטו' מספר א"ז:
(רכה) יין שבתוך הסעוד' כל אחד מברך לעצמו אפי' הסבו יחד וכתב הרא"ש מטעם זה. י"א אם המברך אמר סברי מורי והם מפנים את בית הבליעה כדי לשמוע שפיר דמי לה"ט. וכ"כ ר"י א"ז. ומיהו לא נהירא האי טעמא אלא הטעם שאינה יכולי' לענות אמן דאין משיחין בסעודה לה"ט. מסקינן בפ' כיצד מברכין בשבתות וימים טובים דאדם קובע סעודתו על היין יין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון אבל בימים אחרים אין פוטר וכ"כ הרב יוסף בכור שור. רבינו יצחק פירש שיין של קידוש והבדלה פוטר מרדכי קטן:
(רכו) ואותם בני אדם שמבדילים על השולחן פסק ר' יוסף דא"צ לחזור ולברך בורא פרי הגפן בתוך הסעודה וכ"ש שביין שלפני הקידוש יצא דחשיב כמו תוך הסעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה אבל הבדלה שייכא שפיר שלא במקום סעודה. מיהו יש מחמירין להבדיל קודם נטילת ידים לאפוקי נפשיה מפלוגתא דאז ודאי צריך לברך אחריו ברכה אחת מעין ג'. ואינו פוטר יין שבתוך הסעודה. מרדכי. פי' כיצד מברכין:
(רכז) ועל היין שלאחר המזון אם הסבו א' מברך לכלן. ולדידן אפי' בלא הסבו ובספר המצות כתב דאין אנו רגילין לקבוע אלא בפת אבל ביין או שאר דבר אין א' פוטר את חבירו. ולא נהירא לה"ט. וכ"כ המרדכי וצריך עיון מהבדלה אם אנו פוטרין זה את זה מהבדלה אחרי שאין אנו מסובין לכן נאה וטוב למי שמבדיל וגם לאחרים מהשומעים שישבו בשעת הבדלה מרדכי ברכות:
(רכח) רש"י כתב שאין מברכין הטוב והמטיב אלא כשיודע שיין השני משובח מן הראשון. והתוס' מפרשים אפי' בסתמא שאין יודע אם הוא משובח מן הראשון אם לאו אלא א"כ היה יודע שהוא גרוע ממנו ל"הט. ובעל הדברות כתב אפילו גרוע ממנו. ור"ח פי' שנוי יין כל שלא שתה הימנו תוך ל' יום מש"הל. ראבי"ה כתב אם הביא לפניו יין גרוע ויין טוב בבת אחת יש לברך על הטוב בפ"הג ויפטור הגרוע ואל יברך על הגרוע כדי שיברך על הטוב הטוב והמטיב כדי להרבות בברכות כי לעולם יש לברך על הטוב תחלה. וי"א שאע"פ שכל אחד מברך על היין לעצמו בברכת הטוב והמטיב אחד מברך לכולם ל"הט. וכן פי' הר"ר יחיאל מפארי"ז וכן רבותינו מאיב"רא היו נוהגים שאחד פוטר את אחרי' לענין הטוב והמטיב שאינו בא אלא לשמחה ומסתברא טעמייהו סמ"ק ואומר רבינו יחיאל כהן דכיון דבתוך הסעודה היא ואין בית הבליעה פנוי א"כ לענין הטוב והמטיב נמי כל אחד מברך לעצמו הגה"ה סמ"ג:
(רכט) כתב הר"ר פרץ דיין אחד שנתן בשני חביות בתוך מ' יום לבציר חשיב כיין אחד ממש ואינו מברך:
(רל) ועל שנוי יין ששניה' חדשים או שניהם ישנים מברך הטוב והמטיב וזהו שהאחרון משובח מן הראשון כך פי' רשב"ם. וה"ג ור"ת אומר אפי' גרוע מן הראשון ובלבד שלא יהא גרוע הרבה יותר ממנו מספר א"ז:
(רלא) כתב הרא"ש פירות הבאים בתוך הסעודה ולא קבע סעודתו עלייהו אם אוכל מהם מעט בלי פת צריך לברך לפניהם ע"כ כתבו רברבתא ג' ברכת המזון פוטרין ברכה אחת מעין ג' ולא בעי לברוכי לאח' ברכה[1] היין מעין ג' קוד' שיברך ברכת המזון [וכ"כ רשב"ם וה"ג ורב עמרם גאון. אבל רש"י ורבינו ישעיה כתבו שצריך לברך משה"ל:
(רלב) בזמן הזה אין אנו מושכי' ידינו מן הפת עד ברכת המזון. א"כ אפי' מה שאוכלין לבסוף כמו פירות או שום דבר טעון ברכה לפניו ולא לאחריו. וקיימא לן כדפסי' רב פפא. ודייסא בתוך הסעודה הוי דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת סעודה ולא כרש"י שפי' שטעונים ברכה לפניהם. ויש להסתפק אם אדם אוכל בתחלת הסעודה פת ופירות והם עיקר סעודתו אם יברך עליהם אם לאו. וירא שמים האוכל פירות בסעודה יאכל מהם קצת תחלה בלי פת ומברך עליהם. מרדכי פ' כיצד מברכין. וכן נהג אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל:
(רלג) בני חבורה שהיו מסובי' ויצאו ממסובתן לבה"כ או לבית המדרש אם מסובת' היה על דבר שצריך ברכ' אחריהן במקומן דהיינו לדעת רשב"ם כל ז' המינין ולרבינו יצחק דוקא מין דגן לרשב"ם א"צ לברך כששינוי מקומן ולרב אלפס צריך לברך אא"כ הניחו שם מקצת החברים והרא"ש הסכים לדברי הרשב"ם והר"י לענין הדברים הטעונין ברכה כמו פת ומין דגן דוקא אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל פת במקום אחר צריך לברך במקום הראשון ברכת המזון. ע"כ סמ"ק. וז"ל ההגהות ופוק חזי מאי עמא דבר. המהלכין בדרך כשאוכלין והולכין דרך פרסה. או יותר ויושבין ומברכין במקום סיום אכילתן ואינן חוזרין וכ"פ בספר התרומה. וכמדומה שראיתי בשיטת ר"ח שנסתפק אם מברך פעמים במקום שני ובמקום ראשון ומיהו בפי' רשב"ם משמע דאינו מברך כי אם ברכה אחת על שתיהם ובמקום שני וכן עיקר עכ"ל. כתב הר"ר יום טוב בר' יהודה אדם שנזכר בתוך הסעוד' שלא התפלל ועמד והתפלל כשהוא חוזר צריך נ"י ולברך ברכת המוציא הואיל וצלויי ומיכל בהדי הדדי לא אפשר כדאית' בפ' כסוי הדם וה"ר יונה אומר שא"צ:
(רלד) גמר סעודתו ונטל מים אחרונים אסור לאכול פירש רש"י שיברך ברכת המזון ולא נהירא אלא אסור לאכול ולשתות עד שיברך עליו תחלה ל' הטור וכ"כ ר"ח. מרדכי כתב הרא"ש אנו שאוכלין כולם על שולחן א' אין נכון להסיר המפה והשלחן והלחם עד אחר ברכת המזון. ויש נוהגים שלוקחים כל הלחם והמפה ומשימין לפני המברך לה"ט. ועמא דבר שלא להסיר המפה. ומורי אבי ז"ל הניח פת לחם תמיד על השלחן עד לאחר ברכה:
(רלה) מים אחרוני' כתב הרמ"ה שאין מברכין עליהן וקצת הגאונים כתבו שמברכין על רחיצת ידים וכ"כ רא"ם בס' יראים אפי' בזמן הזה וכן שמע משמו של הר"ר יצחק בן מלכי צדק ואין נראה לר' אבי"ה. והר"ר משה הכהן היה אומר דיחיד ודאי אין לו לברך על מים אחרונים אבל בברכת המזון מברכין עליהן כדאמרי' בפרקין מרדכי פ"ק דברכות ומצאתי בשם הר"ר שמואל ב"ר אהרן הכהן בשם הר"ר משה ממגנצא דשאר המסובין אין צריכין לברך אלא המברך צריך ליטול ידיו ולברך לפי שהידים מזוהמות פסולין לברכה וכ"כ רב האי גאון. ורב עמרם כתב שלא לברך על מים אחרונים וכ"כ רב אחא משבתא וכן התוספות ובפרט בזמן הזה שאין מלח סדומי' מצוי בינינו וכן רבינו קלונימוס והראב"ד הכריע שאם אכל תבשיל שמזהים הידים מברך על רחיצת ידים. אבל אם אכל פת חרבה שאינו נוטל אל מלח סדומית אין מברך. ור"י לא נטל ידיו באחרונה. וכ"כ רבינו קלונימוס א"ז:
- ↑ עי' דף התיקונים שצ"ל ברכת, ויותר נראה להגיה לאחר היין ברכה מעין שלש.