ספר האגור/הלכות הגעלה
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות הגעלה
(תשכט) אם החזיר כלי חרס לכבשן ונתלבנו כתב ראבי"ה יש אומרים שגם זה אינו מועיל דחיישינן שמא חייס עלייהו וכ"כ זקני הראב"ן ושגגה היא בידם דלא אמרינן דלא חייס עלייהו אלא כשצריך ליתן עליהם גחלים אבל כשמחזירן לכבשן מתלבנין בפנים ומבחוץ ולא פקעי וכן כתב בשאלתות וכתב הרא"ש דוקא שנתנן בכבשן אבל לא בתנורים שלנו:
(תשל) אין חלוק בין כלי עץ ואבן או כלי מתכות כלם דינן שוה להתירן בהגעלה וה"ר יצחק מסימ"פינטו כתב דכלי גללי' וכלי אבנים די להם בשטיפה. ובתשוב' לרב נהילאי דכלי אבנים וכלי גללים שנשתמש בהם ברותחין אין להם תקנה בהגעלה דדמו לכלי חרס וצריכין להסיקן בתנור עד שיתלבן באש ורב אלפס השוה כולם וכן עקר לה"ט:
(תשלא) מסקינן שאין הגעלה מועלת לבית שאור ורבינו שמריה הראה הלכה למעשה ואין חלוק בין אגני דלישה דמחוזא לשאר אגני דעלמא, מרדכי:
(תשלב) מדוכות של עץ ואבן שדכו בהן כל השנה כולה לפעמים דכין בה פירורי לחם עם שומן ופלפלין כתב רש"י וכן ר"ת דלא מהניא להו הגעל' וכן ברחיים קטנים של פלפלין ומדמי להו לבית שאור ולבית חרוס' ור"י התיר כולם בהגעלה וכן ה"ר יהודה מפרי"ז והרי"ט וכן הסכים הרא"ש וז"ל הרא"ש בתשובה ר"י תמה על ר"ת איך עלה בלבו לאסור כלי שאור בהגעל' אבל הכא מותר בהגעלה וכ"כ אבי העזרי ובעל העטור וה"ר יונה וכן המנהג ובלבד שיהיו חלקים שאין בהם בקעים לה"ט:
(תשלג) כתב בעל הדברות המדוכות ובורמי דגללי וכלי אבנים וכלי גללים דינם כשל מתכות וסגי להו בפליטה ולא דמו לכלי חרס. וכן הלכתא ומפי ר' יהודה שמעתי שאין צריכה הגעלה והביא ראיה מן התוס' וכן מצאתי לגאונים ז"ל ובה"ג וכן בשם ר"י דצריך לעשות הגעלה. וכתב ה"ר ישעיה אין נראה לי דסגי בהגעלה וסוף דבריו ודברי ה"ג ודברי ר"י דחוין לגמרי שאין פנים לעשותן ככלי מתכת אלא ככלי אבנים או ככלי חרס לאוסרן לגמרי והנכון בעיני לאוסרה לגמרי ככלי חרס כרב שלום גאון וכר"י מסיפו"נט עכ"ל שבה"ל. וה"ר יצחק הורה שמשתמשין באלפסין הנעשין מאבנים שהם מותרים בפסח ואין צריכין אלא הדחה וכן יסד הפייט בקרובץ של פסח וכ"כ גם רבינו שלמה בספר הפרדס וגאונים אחרים כתבו דאפי' על ידי הגעלה אינו מועיל וכ"כ הרשב"י בסדר שלו ור' אומר אפי' הגעלה אינן צריכין:
(תשלד) מצאתי בדברי הגאונים מרחשת או מחבת של מתכ' בפסח עושין לה הגעלה ברותחי וכן אמר לי ר"י שכך היה נוהג אביו רבי' יצחק משבה"ל:
(תשלה) פסק בא"ז דכלי עצם אין צריכן הגעלה דלא בלעי וכן פי' ה"ר יחיאל מפרי"ז ואני עושה מעשה כאשר כתבתי אמנם לבי נוקף דמשמע מכלי מדין ההפך מרדכי:
(תשלו) כתב הרשב"א בתשובותיו דכלי זכוכית אינן בולעין דחלקין הן עכ"ל. ואני המחבר ראיתי נוהגים חכמי צרפת ואשכנז שלא להשתמש בהן כל ימי פסח כי חושבים אותם לכלי חרס:
(תשלז) רבי' יחיאל מפריז הוי חושב לומר דהני כוסות של זכוכית ששתו בהן שאר ימות השנה אסור לשתות בהן בפסח ואפי' ע"י ערוי ואף ע"ג דכל תשמישן בצונן מ"מ שורין בהן פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש וכבוש כמבושל וראבי"ה כתב דכלי זכוכית שיעין פירש חלקין ולא בלעי כדאמרינן גבי לב והביא ראביה מרדכי:
(תשלח) אחר שהגעיל הכלים ביורה ממלא היורה הגדולה מלאה מים ומגיעל' כמשפט הראשון ושוטפה בצונן וכ"כ רב האי גאון ורש"י כתב שהיורה שמגעילין בה א"צ לחזור ולהגעיל ובלבד שישליך ממנה המים כשהם רותחין קודם שישקטו המים מרתיחתן שלא תצטנן בתוכם ותחזור ותבלע וידיחנה מיד בצונן ור"ת כתב שאין להגעיל אלא בקדירה שאינה בת יומא דאין להגעיל אלא במי היתר ובעל התרומה כתב אומר מ"ו רבינו ז"ל שמותר להגעיל אפי' כלי בן יומו שנשתמש בו ע"י רותח חמץ באותו היום משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם של היתר קודם שיגיע האסור דטעם חמץ נכנס בקער' ומן הקער' במים ומיהו צריך להזהר שלא יגעיל ערב פסח אחר ד' שעות כי אם כלים שאינן בני יומן וה"ר ישעיה כתב י"א שצריך להגעיל היורה תחילה וי"א שלאחר שהגעיל בתוכה הכלי' צריכה הגעלה יש שמתירין משום נותן טעם בר נותן טעם וטורח עלי לכתוב דבריהם והנכון בעיני שאע"פ שהיורה אסור מותר להגעיל לתוכה כלים ואם הוגעלה היורה תחלה אינה צריכה הגעל' פעם שנית ונהגו להגעיל הקערות וכן הכפית בכלי ראשון ולא כדברי בעל הדברות וכן הורה מ"ו יעלה ז"ל:
(תשלט) רש"י הורה להגעיל כל הסכיני' בין גדולים ובין קטנים ברותחין ור"ת כתב הגדולים בעי לבון כדאיתא בירושלמי וכן רבינו ישעי' שב"ל:
(תשמ) הא דתנן בשלהי עבוד' כוכבים הסכין שיפה היא טהורה פירש"י שיפה לוטשה באבן של נפחים ויש מפרשים שיפה משפשפן בבגד צמר שאינו חלק ואין נראה לי כן אלא כמו שפי' המורה רש"י שבה"ל:
(תשמא) כתב ראבי"ה ראיתי כתוב בתשובות הגאונים כשמגעילין צריך להשהות בו עד שתפלוט יפה וכמו זה כתב האלפסי ואנו רגילין למהר להוציאם מרדכי:
(תשמב) אמר המחבר אכתוב סדר הגעלה בקיצור כפי אשר נהגו חכמי אשכנז בתחל' קודם שיגעיל הכלים מנקה היטב כל הכלים בפנים ובחוץ מן החלודה. וידקדק היטב אם יש טלאי בכלי שנדבק בו מאז שנשתמש בכלי אין להגעילו אך בהשרת הטלאי ואם יש שם כלי שיש לו נקבים דקים ולשם יש חלודה שא"א להסירה להגעילו וקודם ערב פסח נהגו להגעיל ומכינים יורה גדול מנוקה היטב מן החלודה בפנים וא"צ להגעילה מתחילה אם לא שהיה מגעיל אחר זמן איסור חמץ וימתין עד שירתחו המים היטב ושיעלו אבעבוע' ואחר כך יתחיל להגעיל ויתחיל כסדר הזה בתחלה יגעיל כלים שמשתמשין בהן על הרוב בצונן כצלוחיית וכוסות של מתכת ודומיהן ואח"כ יגעיל כלי' שמשתמשין בהן בחמים בכלי שני כגון קערות וכפות ודומיהן ואחר כך יגעול הכלים שמשתמשין בהם בכלי ראשון כגון קדירות ויורות ודודים ודומיהן ויזהר שלא יניחו המים מרתיחתם ואם הניחו ימתין תמיד עד שיעלו אבעבועות כשמכניס הכלי בצבת ירחיב הצבת כדי שיסבבו המים כל הכלי וכשמוציא הכלי המוגעל מן המים הרותחין ישפוך של הכלי בפנים ובחוץ מים קרים ואח"כ אם יש לו כלים גדולים שאינ' נכנסים ביורה ירתיח לבינה או אבן באש עד שתהיה חם מאד ויתן האבן (על הכלי או בצבת ומחזיקו למעלה מן הכלי) [בתוך הכלי][1] ושופך עליו מים ממי הרותחין שביורה ויעביר האבן על הכלי עד שהמים יעברו על הכלי וזה חשוב כמו הגעלה. וכן נוהגים להכשיר בזה האופן כל כלי עץ הגדולים והשלחנות ודומיהן ואח"כ לוקח אוד שורף מן האש ומכניסו ביורה גדולה שבה המים הרותחים עד שיעלו המים על גבותיה ושופך אח"כ המי' והוא ג"כ נגעלת ודיני הכלים הראוים להגעיל ואיך יגעילם אכתוב בקיצור. הסכינים קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא וכן מחמירין בעלי נפש מאשכנז אבל הלכתא אידי ואידי ברותחי' ובכלי ראשון אך צריך לנקות הנציב היטב מחמץ שבחוריו ובסדקיו. המדוכות של נחשת או ברזל נוהגים להגעיל ואם חוששין שלא יתקלקלו ראיתי המחבר את מורי חמי מה"ר אברהם זכ"ש ז"ל נוהג ליתן בתוכו גחלים בוערות ולסבב המדוכה בחוט סביב בחוץ קשור ולשהות הגחלים בתוכו בוערות עד שהחוט בחוץ ישרף ודיו ומדוכות של אבנים ראיתי שגוררין המדוכה בפנים בברזל מכל וכל ואח"כ מגעילן ודיו וכן עושין לכלי האבנים שקורין לאביד"זה ודי להם האגני דלישה שהן של עץ שנותנן בו השאור בשעת לישה אין נוהגין להכשירם ומנהג לנקותם היטב וליתנם לאינו יהודי עד אחר הפסח עכ"ל המחבר:
(תשמג) כתב רב אלפס משהי למאני בגו יורה עד דפלטי וכתב ראבי"ה מי יודע לשער שעור הפליט' אולי ישהה בתוכם וחוזר ובלעו לכן ירא שמים הרוצה להגעיל הרבה כלים ביחד ישהה לכליו מעת לעת לתשמישן דכיון דטעם שלהם פגום אין אוסרין רק שיגעיל בזמן ההיתר קודם שעה חמישי דלאחר אסורו אין פגימתו מותרת והרא"ש כתב דקודם זמן אסורו יכול להגעיל אפי' כלי בן יומו אפי' אין במים לבטלו:
(תשמד) כתב רשב"ם שצריך להגעיל תחלה היורה שמגעילין בה שאר הכלים וכ"פ רש"י וכן הורה ריב"א וכן יש בתשובות הגאונים והרא"ש כתב דדין היורה כדין שאר הכלים שאם אינה בת יומא או אפי' שהיא בת יומא והוא קודם שעה ששית א"צ להגעילה תחלה:
(תשמה) מאורז ומדוחן ושאר מינין שאינן מחמשה מיני דגן מותר לעשות מהן תבשיל וכן בכל מיני קטניות ויש איסרין לפי שמיני חטין מתערבין בהם ולא נהגו כן ואני המחבר ראיתי חסידי אשכנז וכל חכמי' נזהרין מלאכול כל מיני קטניות בפסח:
(תשמו) כתב ה"ר יצחק מקורבי"ל בסמ"ק וז"ל נראה לי לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח. ולא מחמת חמץ עצמן אלא כיון דקטניות מעשה קדירה הן ודגן נמי מעשה קדרה כדייסא אי הוי שרינן קטניות דלמא אתי לאחלופי וגם חרדל נכון לאסור משום דהוי מין מדגן ואפי' ליתנם במים רותחין נכון לאסור דלמא אתי לאחלופי ולתנם במים קרים עכ"ל סמ"ק ורבינו ברוך וה"ר שמואל מאיב"רא לא היו אוכלין קטניות בפסח והר"ר יחיאל מפרי"ז נהג לאכול בפסח פול הלבן מרדכי:
(תשמז) כתב בסמ"ק שאסור לאכול דבש בפסח לפי שרגילין לערב בו קמח ואפילו דבש הבא מן הכוור' כדי שלא לחלק ומהאי טעמא נראה לאסור התאנים לפי שרגילין לערב בו סלת כשמתקנין אותם מרדכי:
(תשמח) כתב ה"ר פרץ יש נוהגים לברר החטין מאכילת העכברים וי"א דא"צ דהוי כמו מי פירות דאין מחמיצים. וכתב הוא שאינו דומה למי פירות שהרוק מחמיץ כדתנן לא ילעוס אדם חמץ כו' ואין להקל ע"כ ולי נראה שאין לחוש על זה כלל דע"י רוק מועט לא תתחמץ החטה קשה ועוד אפילו יש בהן נשוכין אחת מני אלף מתבטל שאינו טוחן כדי לבטלן טורים:
(תשמט) כתב רב אלפס שצריך לשמור החטים שיצא בהן ידי מצות מצה משעת קציר שלא יבאו עליהן מים והרא"ש כתב שא"צ אלא משעת טחינה וז"ל נוהגין באשכנז וצרפת לשומרו משעת טחינה לפי שמאז מקרבין אותו למים שנותנים ברחיים של מים וכ"כ בשאלתות:
(תשנ) תשובה לגאון ליקח קמח מן השוק בשעת הדחק יוצאין בה דלא מחזקינן אסור אבל לכתחלה בעינן שמור לה"ט:
(תשנא) יש רוצין להוכיח מן הירושלמי שצריך לטחון החטה יום או יומים לפני הלישה ואם טחנו בערב פסח הא אסור ללוש מצה בו ביום לפי שהקמח בשעת הטחינה רותח הוא ומחמם המים והעסה נוחה להחמיץ וקרוב הדבר לבא לידי אסור שבה"ל:
(תשנב) ירושלמי פרק אלו עוברין בר פפא אזיל לגבי טחוניא כו' ומשמע התם שהאמוראין בעצמן היו הולכין לבית הריחי' מרדכי:
(תשנג) כתב גדול בדורו מה"ר יעקב מולין נוהגין לנקר הרחים משום דזמנין כבר טחנו בהן תבואה לתותה לסלת והוי חמץ גמור:
(תשנד) עושין מצה הדראה פירש"י כולה סובין משומר' אבל לאכילה שרי וכ"כ בעל הדברות והרמב"ם אסר כולה סובין וכן דעת רב אלפס:
- ↑ תוקן ע"פ דף התיקונים