בבלי/ברכות/מב/א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו

ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף

דפים מקושרים

צור דיון על דף זה

מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
צל"ח
פתח עינים
שער הלקוטות מהג"מ ישכר בער
רש"ש
בית נתן
בן יהוידע
בניהו

חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה

בבלי ברכות מב א

דגורם ברכה לעצמו רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך א"ל רב נחמן עדי כפנא^[1] אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא^[2] אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין כי אתא שמעינהו דקא מברכי המוציא אמר להו מאי ציצי דקא שמענא דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו אמרי ליה אין דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא ואמר שמואל הלכה כרבי מונא אמר להו אין הלכה כרבי מונא אתמר אמרי ליה והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא שאני^[3] התם דקבע סעודתיה עלייהו אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו לא רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן בתר דגמר סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל שקל רב פפא וקא אכיל אמרי ליה לא סבר לה מר גמר אסור מלאכול אמר להו סלק אתמר רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא מבי ריש גלותא רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל א"ל לא סבר לה מר סלק אסור מלאכול א"ל אנן אתכא דריש גלותא סמכינן: אמר רב^[4] הרגיל בשמן שמן מעכבו אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן כגון אנן דרגילינן במשחא משחא מעכבא לן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפלה תכף לנטילת ידים ברכה^[5] אמר אביי אף אנו נאמר תכף לתלמידי חכמים ברכה שנאמר ויברכני ה' בגללך איבעית אימא מהכא שנאמר^[6] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף^[7]: מתני' ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת בש"א אף לא מעשה קדרה היו יושבין כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולן

בא

שולי הגליון

↑ בד' שונצינו הגי' עדי כפנא אלו אלא כל כו' ואולי היה כתוב כן לפני רש"י ומחקו מפני שהוא כפול ומיותר כי עדי הוא כמו אלו כמו עדא אמרה שפירושו זאת אומרת (דק"ס).
↑ בכ"י פ' בי רב שמעיה, ועי' בספר מראה אש (דק"ס).
↑ בכי"מ המוציא ושלש ברכות התם דקבע ["סעודתיה"] עלייהו, וכ"ה דקבע עלייהו ברי"ף ובאו"ז שם. ובאמת תיבת שאני אינו מדוקדק (דק"ס).
↑ בכי"מ אמר רב אתי, והוא מצוי בהכ"י וגם היוחסין הביאו (דק"ס).
↑ באה"ת הגי' אמר אביי אף אנו נאמר תיכף לריח טוב ברכה שנא' כל הנשמה תהלל יה הללויה ואיזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח: נוסחא אחרינא אמר אביי אף אנן נמי תנינא תיכף לתלמידי חכמים כו'. ועי' בהערותי לקמן מ"ג ב'. וכהנוסחא אחרינא כ"ה בכ"י פ' (דק"ס).
וברי"ף על עין יעקב משמע דגרס לה [לגי' הגדות התלמוד נוסחא ראשונה] לקמן דף מג: אחר מימרא דרב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל קה, ולא גרס שם איזהו דבר שהנשמה נהנית וכו' כי אם במימרא דאביי עיי"ש משה"ק. ועיי"ש שפי' דאביי לא קמ"ל דצריך לתכוף הברכה לריח אלא שגם אחר שהריח מצי לברך עייש"ה, ולפי"ז א"ש דלא מנאה רב כאן בהדי תכיפות. ואליה רבא סי' רט"ז ס"ק ג' תמה עליו ולא ידע מגירסא זו [מ"מ דברי הרי"ף אלה לא נפסקו להלכה אלא קי"ל דאחר הריח תו לא מצי למיבריך].
והנה מכח שבהגדות התלמוד כן גורסה בהדי שאר תכיפות כנ"ל וגם גרס בדרשת אביי תהלל קה "הללוקה", הי' נ"ל פי' אחר בדברי אביי, שר"ל שהצריך לברך שום ברכה יתכפנה לריח [א"נ אחר שמריח יראה לברך תיכף עוד איזו ברכה אחרת], והוא מדכתיב "כל הנשמה תהלל קה" על הריח ומיד "הללוקה" בברכה אחרת. ונראה פשוט דלא אמרה אלא כמנהג טוב והידור מצוה, ולכן גם לא מנאה רב עם שאר תכיפות של חובה. עכ"פ גם לזה לא נמצא סעד בפוסקים (חומת אש).
↑ בד' שונצינו ווינציא ובסילאה ליתא תיבת "שנאמר" ויברך וכן ליתא בילקוט ובע"י וכן נכון דכיון שאומר מהכא שוב אין דרך הגמ' לומר שנא' כגון לעיל ז' א' ואב"א מהכא חבי כמעט רגע ולעיל ל"ב א' אב"א מהכא וישמן ישורון כו' (דק"ס).
↑ בכי"מ נוסף מקשי בה ההוא תלמידא ומה מצרי נתברך בשביל יוסף דכתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ישראל דכתיב בהם כי הם זרע ברך ה' על אחת כמה וכמה ועוד ק"ו ומה ישראל שכתוב בהם כי הם זרע ברך ה' כך תלמידי חכמים שכתוב (צ"ל בהם) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ על אחת כמה וכמה. מהלשון נראה שנתוסף בזמן מאוחר ותיבת מקשי אינו מובן (דק"ס).

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

[1] בד' שונצינו הגי' עדי כפנא אלו אלא כל כו' ואולי היה כתוב כן לפני רש"י ומחקו מפני שהוא כפול ומיותר כי עדי הוא כמו אלו כמו עדא אמרה שפירושו זאת אומרת (דק"ס).

[2] בכ"י פ' בי רב שמעיה, ועי' בספר מראה אש (דק"ס).

[3] בכי"מ המוציא ושלש ברכות התם דקבע ["סעודתיה"] עלייהו, וכ"ה דקבע עלייהו ברי"ף ובאו"ז שם. ובאמת תיבת שאני אינו מדוקדק (דק"ס).

[4] בכי"מ אמר רב אתי, והוא מצוי בהכ"י וגם היוחסין הביאו (דק"ס).

[5] באה"ת הגי' אמר אביי אף אנו נאמר תיכף לריח טוב ברכה שנא' כל הנשמה תהלל יה הללויה ואיזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח: נוסחא אחרינא אמר אביי אף אנן נמי תנינא תיכף לתלמידי חכמים כו'. ועי' בהערותי לקמן מ"ג ב'. וכהנוסחא אחרינא כ"ה בכ"י פ' (דק"ס).
וברי"ף על עין יעקב משמע דגרס לה [לגי' הגדות התלמוד נוסחא ראשונה] לקמן דף מג: אחר מימרא דרב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל קה, ולא גרס שם איזהו דבר שהנשמה נהנית וכו' כי אם במימרא דאביי עיי"ש משה"ק. ועיי"ש שפי' דאביי לא קמ"ל דצריך לתכוף הברכה לריח אלא שגם אחר שהריח מצי לברך עייש"ה, ולפי"ז א"ש דלא מנאה רב כאן בהדי תכיפות. ואליה רבא סי' רט"ז ס"ק ג' תמה עליו ולא ידע מגירסא זו [מ"מ דברי הרי"ף אלה לא נפסקו להלכה אלא קי"ל דאחר הריח תו לא מצי למיבריך].
והנה מכח שבהגדות התלמוד כן גורסה בהדי שאר תכיפות כנ"ל וגם גרס בדרשת אביי תהלל קה "הללוקה", הי' נ"ל פי' אחר בדברי אביי, שר"ל שהצריך לברך שום ברכה יתכפנה לריח [א"נ אחר שמריח יראה לברך תיכף עוד איזו ברכה אחרת], והוא מדכתיב "כל הנשמה תהלל קה" על הריח ומיד "הללוקה" בברכה אחרת. ונראה פשוט דלא אמרה אלא כמנהג טוב והידור מצוה, ולכן גם לא מנאה רב עם שאר תכיפות של חובה. עכ"פ גם לזה לא נמצא סעד בפוסקים (חומת אש).

[6] בד' שונצינו ווינציא ובסילאה ליתא תיבת "שנאמר" ויברך וכן ליתא בילקוט ובע"י וכן נכון דכיון שאומר מהכא שוב אין דרך הגמ' לומר שנא' כגון לעיל ז' א' ואב"א מהכא חבי כמעט רגע ולעיל ל"ב א' אב"א מהכא וישמן ישורון כו' (דק"ס).

[7] בכי"מ נוסף מקשי בה ההוא תלמידא ומה מצרי נתברך בשביל יוסף דכתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ישראל דכתיב בהם כי הם זרע ברך ה' על אחת כמה וכמה ועוד ק"ו ומה ישראל שכתוב בהם כי הם זרע ברך ה' כך תלמידי חכמים שכתוב (צ"ל בהם) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ על אחת כמה וכמה. מהלשון נראה שנתוסף בזמן מאוחר ותיבת מקשי אינו מובן (דק"ס).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]