תוספות/ברכות/ב/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
Finger-pointing-icon-right-to-left.pngחיפוש בדף עם כל מפרשיו
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זה (לעת עתה זמין למנויים בלבד - למעט דף ב.)לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
התוספות כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
שיטה מקובצת
Finger-pointing-icon-right-to-left.pngכל הראשונים לדף זה

חי' הלכות מהרש"א
לבוש עם מפרשי הים
הגהות הב"ח
אבן עוזר
פני יהושע
צל"ח
גליון הש"ס
קרן אורה
גליון מהרש"א
רש"ש
אבן שלמה (שיק)
אברהם את עיניו
אומר מיהודא
שפת אמת
ערך ש"י
שיח השדה
Finger-pointing-icon-right-to-left.pngכל האחרונים לדף זה


מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה
מבחן אמריקאי


תוספות TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א

מאימתי קורין וכו'. פי' רש"י ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים כדמפרש בגמ' על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המיטה עיקר והוא לאחר צאת הכוכבים. והכי איתא בירושלמי אם קרא קודם לכן לא יצא ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה (לקמן דף ס:) ואם כן שלש פרשיות היה לו לקרות[1]. ועוד קשה דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית[2]. ועוד דאותה קריאת שמע סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין כדאמר בסמוך (דף ה.) ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך[3]. ועוד קשה דא"כ פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום פי' באמצע שני קריאת שמע בין קריאת שמע של שחרית ובין ק"ש של ערבית. ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה[4]. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפילת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית[5]. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפילת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפילת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד[6]. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן[7]. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקידש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה[8]. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא[9] גם היה קורא קריאת שמע[10]. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחילה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה[11]. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה:

ליתני דשחרית ברישא. כדאשכחן בתמיד דכתיב של בקר תחילה[12]:

אי הכי סיפא דקתני שחרית ברישא. אי אמרת בשלמא דסמיך אקרא דבשכבך א"כ אינו מקפיד קרא אלא אק"ש. אלא א"א דסמיך אקרא דברייתו של עולם א"כ קפיד אכל מילי א"כ סיפא דקתני וכו':

מברך שתים לפניה וכו'. (ירושלמי) ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) ולא קא חשיב יראו עינינו דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת. ודוקא בבית הכנסת שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה[13]:

והא קמ"ל דכפרה לא מעכבא. וא"ת הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים (פי"ד) ומייתי לה בהערל (דף עד:) העריב שמשו אוכל בתרומה וי"ל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר אף למה שמפורש כבר[14]:




שולי הגליון


  1. הרשב"א יישב שדעת רש"י שמדאורייתא סגי בפרשה ראשונה וכיון שכבר קרא ג' פרשיות בבית הכנסת לא הצריכוהו לשוב ולקרות אלא פרשה ראשונה שהיא מדאורייתא. והיינו שדעת רש"י שרק פרשה ראשונה מדאורייתא וכן דעת רבינו יונה (ברכות ט. ד"ה למימרא). וכ"כ הפר"ח (או"ח סימן סז ס"א) בדעת רש"י כאן. ועי"ש בפר"ח שכתב שמקושיית התוס' אין להוכיח סבירא להו שחיוב ק"ש מדאורייתא הוא, כי אפשר שמדרבנן צריך לקרות כולם, ועוד שדעת התוס' (מנחות מג: ד"ה ואיזו וסוטה לב. ד"ה קרית) שכל חיוב קריאת שמע הוא מדרבנן.
  2. הרשב"א יישב דמוכח בירושלמי שאין הברכות מעכבות. וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סימן מז) שאין הברכות תלויות בקריאת שמע אלא עומדות בפני עצמן רק שתקנו שייאמרו קודם ואחר ק"ש, והביא שכן הסכימו הגאונים. והו"ד בשאגת אריה (סימן ג).
  3. השאגת אריה (סימן ג) יישב דשם איירי באופן שקרא ק"ש והתפלל אחר צאת הכוכבים, שאז אינו קורא על מטתו אלא משום מזיקין ומשום הכי אם תלמיד חכם הוא אינו צריך.
  4. הרשב"א יישב שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית אלא כשמתפלל ביחיד או כשמתפלל בציבור אחר שהגיע זמן קריאת שמע. וכ"כ השאגת אריה (סימן ג) שאין חיוב לסמוך אלא בזמן קריאת שמע, אלא שדחה שבגמרא לקמן (ל.) מייתי פלוגתא דתנאי אם עדיף להקדים ולהתפלל מעומד קודם זמן ק"ש בלא סמיכת גאולה לתפילה או ימתין עד זמן ק"ש ויסמוך אף שיהיה בדרך ולא יוכל לעמוד, ומבואר שאף מי שאינו מצריך סמיכה קודם זמן ק"ש היינו רק כאשר באופן זה בלבד יוכל לעמוד בתפילה. עוד כתב השאג"א ליישב על פי דברי הרשב"א בתשובה (ח"א סימן מז) שאין ברכות ק"ש תלויות בזמן ק"ש כיון שנתקנו בפני עצמן ורק תקנו חז"ל שייאמרו קודם ואחר ק"ש ולפיכך סגי במה שאומרם עם ק"ש קודם התפילה אף שעדיין לא הגיע זמן ק"ש.
  5. התוס' לקמן (ב: ד"ה אמר ליה) הקשו לדעת רבינו תם ממה שהקשה ר' יהודה לר' מאיר והלא כהנים מבעוד יום טובלין, ותמוה הלא לשיטתו נמי קשה שהרי פלג המנחה מבעוד יום הוא, ויישבו התוס' דלדידיה הקשה לו דדריש בשכבך בשעת שכיבה כרבנן, ואילו רבי יהודה לא דריש לה כלל. והרשב"א כתב שנדחקו בדבריהם ואינו נראה כלל שהרי ודאי לר"י זמן מנחה עד פלג כיון שתפלות כנגד תמידין נתקנו ולא מאחר דחשיב לילה שהרי זמן רב יש עוד הלילה וכהנים טובלים לדעת ר"י אחר פלג המנחה ועל כרחך שיום הוא, ואם נאמר דלר"י חשיב זמן שכיבה אף שהוא יום כיון דבשכיבה תליא רחמנא ולא בלילה, אם כן אף לר"מ יש לומר שאף שהכהנים טובלים באותה שעה לפי שאכתי יום הוא מכל מקום זמן שכיבה הוא. וע"ע ברא"ש (ס"א) שתמה על דבריהם שהרי זמן התפילות תלוי בקרבנות ואילו קריאת שמע תליא בזמן שכיבה.
  6. השאגת אריה (סימן ג) תמה שלא אמרו כן אלא בתפילה דרבנן וספק דרבנן לקולא אך לא בקריאת שמע דאורייתא, וכתב דר"ת ס"ל כדעת התוס' במנחות (מג: ד"ה ואיזו) שאף קריאת שמע אינה אלא מדרבנן, וכן דעתם בסוטה (לב. ד"ה קרית). אך תמה לפי זה איך סמכו רוב הפוסקים על דעת ר"ת כיון דקי"ל דק"ש דאורייתא. ועוד הקשה דאף לשמואל דקריאת שמע דרבן היינו קריאת פרשה זו של קריאת שמע אך אף לשיטתו חייב בקריאת איזה דברי תורה מדאורייתא (כן דעת השאג"א בסימן א ויש חולקים בזה), ועוד שמאחר שצריך לחזור ולקרות משום דברי תורה חייב לקרות דווקא קריאת שמע, עי"ש ראייתו. ובנמוקי הגרי"ב תמה על דברי השאג"א שהלא אין דין זה הכרעה מספק אלא כן הוא הדין בודאי מאחר שלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר שיוכל לעשות כל אחד כשיטתו של זה או שיטתו של זה.
  7. הרשב"א יישב דלגבי תפלה הקלו.
    ובעיקר דבריהם עי' אבודרהם (תפילת מנחה) בשם רב האי גאון שלעולם יעשה כחד מיניהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה דכיון דמיחשב אותו 'יום' לענין תפילת המנחה אינו יכול לעשות 'לילה' לענין תפילת ערבית וכן להפך.
  8. וכן כתב הבעל המאור. והרשב"א הקשה שהרי למסקנא אין זמן מוקדם לצאת הכוכבים אלא שיעורו של ר"א או שיעורו של ר"מ, ושיעורו של ר"מ אי אפשר לעמוד עליו קודם צאת הכוכבים כיון שאמר כל דבריו בבין השמשות דרבי יוסי (כמבואר לקמן ב:). ור"א לגבי ר' יהושע אינו כיון דשמותי הוא, ועוד דהוה יחיד כנגד רבים. ואף אם אפשר לעמוד על שיעורו של רבי יוסי (כמבואר ברשב"א שם בשם הראב"ד) מ"מ אין הלכה כר"מ במקום רבי יהודה וכ"ש במקום רבי יהושע ורבי יהודה ור' אחא ור' חנינא דרבים הם. והרא"ש (סימן א) כתב שמכל מקום בתפילה הקלו וגם שעשו כאן מתוך הדחק שלא היו מתקבצין שוב. ותמה במעדני יום טוב (אות ק) מהו שאמר בתפילה הקלו הלא בקריאת שמע איירינן ואף אם נאמר שהשאילו הלשון תפילה לק"ש עדיין קשה איך הקלו בשל תורה וכתב ע"פ דברי תלמידי רבינו יונה (כאן) שיכולים חכמים לעקור מ"ע משום סייג ואף כאן עשו סייג כדי שלא תתבטל לגמרי, אלא שכתב שלפ"ז מה שהוסיף הרא"ש וגם מתוך הדחק נהגו כן אין לו מובן שהרי היינו הך. עוד כתב לפרש שאחר שהקלו בתפילה להקדימה הקלו גם להקדים ק"ש כדי לסמוך גאולה לתפילה, אך דחה פירוש זה שאין טעם לעקור ד"ת כדי לסמוך גאולה לתפילה שאינו אלא סמך וסעד בעלמא, וגם מצינו לרב שדחה סמיכת גאולה לתפילה משום הוספה מחול על הקודש, ועוד כתב שאף לפירוש זה לשון הרא"ש דחוק. ובשאגת אריה [השלם מקור] ובראשון לציון הקשו שרבי אליעזר הוא המקדים ביותר ואף הוא אינו מקדים זמן ק"ש אלא משעה שקידש היום, ולא הועיל ר"י ליישב מנהג העולם להקדים ק"ש קודם בין השמשות.
  9. מאחר שצריך לסמוך גאולה לתפילה. כך פירש הרא"ש (סימן א).
  10. המהרש"א מקשה שאין ראיה מכך לדעת ר"י שהרי גם לדעת רש"י שעיקר ק"ש הוא מה שקורא על מטתו מכל מקום תפלת ערבית קורא מבעוד יום, וכן מוכח בירושלמי שמבאר שקריאת שמע היתה קודם לתפילה כדי לעמוד מתוך דברי תורה, אך תפלת ערבית שפיר התפללו קודם צאת הכוכבים. ולכן כתב המהרש"א שעיקר הראיה היא לדעת ר"ת וכפי שהביאה הרא"ש, שהגמרא להלן (כז.) מוכיחה מתפילתו של רב דהלכה כרבי יהודה דחשיב לילה ומאחר דקי"ל כרבי יהודה סבירא להו לתוס' דהוא הדין דהוי לילה לענין קריאת שמע. ובאמת בשאגת אריה (סימן ג) הביא ראיית התוס' כראיה לדעת רבינו תם, אך פירשה כראיה לגוף חידושו של רבינו תם שאף קריאת שמע היה קורא שהרי צריך לסמוך גאולה לתפילה. ובראשון לציון הוסיף להקשות על ראיית התוס' שאינה ראיה לדעת ר"י שהרי מוכח בגמרא שם שרב התפלל בעוד השמש, ואילו הדעה המקדימה ביותר היא דעת רבי אליעזר ואף הוא אינו מתיר לקרות את שמע אלא משעה שקידש היום דהיינו בין השמשות. ולכך הסיק שהוא ראיה לדעת ר"ת שכשם שזמן מנחה תם בפלג המנחה לדעת ר"י כן מתחיל באותה שעה זמן ערבית, וכדברי המהרש"א. וביישוב ראיית התוס' כתב הרא"ש (סימן א) דאפשר שרב לא סמך גאולה לתפילה כיון שסבר שאין צריך לסמוך במעריב כדעת ריב"ל. ובשאגת אריה (סימן ג) דחה יישוב זה שהרי אמרו שם בגמרא דעבד כרבי יהודה עבד והלא לדידן צריך לסמוך ואם יעשה כרבי יהודה לא יוכל לסמוך כיון שעדיין לא הגיע זמן קריאת שמע. עוד דחה שאם כן מה הראיה מדרבנן לא התפללו בערב שבת דילמא סבירא להו כרבי יוחנן שצריך לסמוך ולכן לא יכלו להקדים ולהתפלל אף שסבירא להו כרבי יהודה. עוד יישב הרא"ש (פ"ד ס"ו) שרב היה מתכוון למצוה להוסיף מחול על הקודש ולפיכך לא חייש לסמיכה. והשאג"א (שם) הקשה דאם כן מה הראיה מדרבנן דלא מקדמי הא בימי החול אין מצוה להקדים וממילא הוצרכו להמתין כדי לסמוך, ואם נאמר שהראיה מהא דלא הקדימו בערב שבת, הרי אפשר שהם סוברים שאין דין להוסיף מחול על הקודש אלא ביום כיפור וא"כ בער"ש אין בכך מצוה והוצרכו להמתין כדי לסמוך. עוד הקשה דאם כן איך אמרו בגמרא דעבד כרבי יהודה עבד הרי בכל יום אינו יכול לעשות כן כיון שאין מצוה בהקדמתו וצריך להמתין עד צאת הכוכבים כדי לסמוך גאולה לתפילה. ובעיקר דברי הרא"ש הקשה השאגת אריה שלכאורה סתר דבריו שהרי בפרק קמא (סימן א) כתב דרב ס"ל כריב"ל דאין צריך לסמוך ולא פירש שעשה כן משום מצווה ומשמע שאף במקום מצוה סמיכה עדיפא, ועי' מה שיישב הבית הלוי (ח"א ס"ט) את דברי הרא"ש. ובעיקר ראיית התוס' כתב השאג"א (שם) דלא קפדינן על סמיכת גאולה לתפילה אלא במתפלל בזמן קריאת שמע ומאחר שהקדים רב להתפלל קודם זמן ק"ש לא הוצרך לסמוך ובאמת לא קרא ק"ש עד אחר צאת הכוכבים. ועי' כעי"ז בדברי הרשב"א (כאן) ביישוב קושיית ר"ת על רש"י דהא קיימא לן כריו"ח דצריך לסמוך גאולה לתפילה עד הערב, שיישב דלא אמרו כן אלא במתפלל ביחיד או בצבור בזמן קריאת שמע. ודחה השאגת אריה יישובו שהרי בגמרא לקמן (ל.) מייתי פלוגתת תנאי ביוצא לדרך קודם זמן קריאת שמע אם עדיף שיתפלל עתה מעומד אף שאינו סומך או ימתין ויתפלל בדרך מיושב ויסמוך, ומשמע שאין צד להתיר אי סמיכת גאולה לתפילה קודם זמן קריאת שמע אלא באופן שעל ידי זה דווקא יוכל להתפלל במעומד. עוד יישב השאג"א (שם) ראיית התוס' על פי דברי הרשב"א בתשובה (ח"א סימן מז) וכן מבואר בחידושיו כאן, שאף שאין יוצא ידי חובת ק"ש קודם צאת הכוכבים מכל מקום יכול לקרות קריאת שמע בברכותיה קודם צאת הכוכבים ולסמוך גאולה לתפילה (ואחר צאת הכוכבים יקרא שוב ק"ש לצאת יד"ח), כיון שהברכות נתקנו בפני עצמן ורק נקבעו קודם ואחר ק"ש, וכתב הרשב"א שן הסכימו הגאונים, ואם כן יש לומר דרב סמך ואף שאין זמן קריאת שמע אלא אחר צאת הכוכבים.
  11. הבעל המאור הביא ראיה לפירוש זה מהירושלמי (והביאו הרשב"א). והחשק שלמה פירש כוונתם שהיו קוראים ק"ש קודם תפלת המנחה והביא שכן מבואר בסמ"ג (עשין י"ט) בשם ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש במנחה אחר תפלה ונתבטל אח"כ, וכתב שתיבת 'אחר' ט"ס וצ"ל 'קודם' תפילה, והוא כדברי ר"ת כאן. אמנם במשמרות כהונה (ד"ה בא"ד אור"ת) כתב שאין לפרש שבתפלת המנחה מיירי שהרי הירושלמי קאמר מתחלה 'אם קרא קודם לכן לא יצא' אלא ר"ל שהירושלמי סובר כמ"ד תפלות באמצע תקנום ולא היו קורין ק"ש קודם ערבית אלא לעמוד מתוך דברי תורה.
  12. דכתיב (במדבר כח ד) את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.
  13. כתב השפת אמת שכמדומה שתיבות "אלא בלילה" טעות סופר הם, שהרי בוודאי בקריאת שמע של ערבית איירינן. ובדוחק יישב שהיה מנהגם לקרות קריאת שמע בעוד היום קצת ועל זה כתבו שבבתי כנסיות שלנו אין צריך להמתין אלא באופן שמתפלל אחר צאת הכוכבים. אך בלאו הכי הקשה השפ"א מדוע הוצרכו התוס' להוסיף שבבתי כנסיות שלנו יש להמתין בלילה ומנא להו דין זה. וציין לדברי התוס' לקמן (ו. ד"ה המתפלל) שמשמע מדבריהם שאף בלילה אין צריך להמתין אלא בבתי כנסיות שלהם ודלא כדבריהם כאן. ומאידך בטור ושולחן ערוך (או"ח סימן צ]]) משמע שבלילה צריך להמתין אף בבתי כנסיות שלנו וכדברי התוס' כאן.
  14. [וע' תוס' זבחים כח. ד"ה אמר ותוס' מנחות צג. ד"ה הכל]. מסורת הש"ס. וע"ע גיטין ל"ד ע"ב תוס' ד"ה אלמנה. גליון רע"א על הגהה זו. וכ"כ בשבת (צט. ד"ה מסייע). תוספות יום טוב.
עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף