קרן אורה/ברכות/ב/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

קרן אורה TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א


עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
Finger-pointing-icon-right-to-left.pngחיפוש בדף עם כל מפרשיו
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זה (לעת עתה זמין למנויים בלבד - למעט דף ב.)לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
הקרן אורה כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
שיטה מקובצת
Finger-pointing-icon-right-to-left.pngכל הראשונים לדף זה

חי' הלכות מהרש"א
לבוש עם מפרשי הים
הגהות הב"ח
אבן עוזר
פני יהושע
צל"ח
גליון הש"ס
קרן אורה
גליון מהרש"א
רש"ש
אבן שלמה (שיק)
אברהם את עיניו
אומר מיהודא
שפת אמת
ערך ש"י
שיח השדה
Finger-pointing-icon-right-to-left.pngכל האחרונים לדף זה


מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה
מבחן אמריקאי


משנה מאימתי כו'. הנה שיטת תלמידי רבנו יונה (א. מדפה"ר) בזה דלרבנן דאמרי עד חצות משום סייג היינו דאפילו בדיעבד לא יצא. והכריחו לזה, דאי הסייג הוא רק לכתחילה אם כן מאי איריא עד חצות הלא חכמים עשו סייג לקרותה תיכף בשעת צאת הכוכבים כדתניא (לקמן ד:) חכמים עשו סייג כו'[1]. אלא ע"כ צ"ל דהא דאמרי רבנן עד חצות היינו אף בדיעבד, ורבן גמליאל שאמר עד שיעלה עמוד השחר היינו בדיעבד אבל לכתחילה משעת צאת הכוכבים:

אבל יש לדקדק מהא דלקמן דף ט' (ע"א) דאמרו בניו של רבן גמליאל לרבן גמליאי, רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דלמא כו' והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק. ולשיטת תלמידי רבנו יונה האמת הוא דלרבנן אחר חצות אין צריך לקרות עוד ומשום סייג כדי כו', דהסייג הוא בדיעבד, ואכתי פליגי עליה דרבן גמליאל ויחיד ורבים הלכה כרבים. ודוחק לחלק בין אי הפטור לרבנן אחר חצות הוי מדאורייתא או מדרבנן:

והנה לקמן (ח:) אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, משמע דלית ליה סייג כלל, וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל (סימן ט). אבל הרמב"ם ז"ל (ק"ש פ"א ה"ט) כתב הסייג שעד חצות, וכתב השאגת אריה ז"ל (סימן ד) דהוא ז"ל מפרש כפירוש תלמידי רבנו יונה דחכמים דאמרי עד חצות אפילו בדיעבד, ורבן גמליאל לא פליג עלייהו אלא בדיעבד אבל לכתחילה מודה דעד חצות.

ולא הבנתי, דהא כבר כתבתי דעיקר ההכרח הוא לשיטת תלמידי רבנו יונה דהא לכתחילה הסייג הוא משעת צאת הכוכבים ולמה לי עוד סייג לכתחילה, ואם כן לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב הסייג דעד חצות על כרחך צריך לחלק בין סייג דברייתא לסייג דעד חצות, ועיין בבית יוסף, אם כן מנ"ל דרבנן דיעבד קאמרי, דילמא לא אמרי עד חצות אלא לכתחילה ורבן גמליאל לא ס"ל סייג כלל והדרא קושיא לדוכתה. ועוד דלקמן (ט.) אמרינן להדיא רבן גמליאל מי קאמר עד חצות, משמע דלית ליה לרבן גמליאל עד חצות כלל. ובזה י"ל דלפי מה שצידד השאגת אריה ז"ל שם בדעת הרמב"ם ז"ל דבהקטר חלבים ואכילת קדשים דאמרי בהו רבנן עד חצות היינו נמי אפילו בדיעבד, היה אפשר לומר דלא חשיב במתניתין אלא הנהו דעד חצות דידהו הוי אף בדיעבד, ואם כן שפיר פריך מי קאמר רבן גמליאל עד חצות. אלא דלפי זה תקשה מאי פריך הש"ס לקמן (ט.) ואילו אכילת פסחים לא קתני כו', ומשני הא רבי אלעזר בן עזריה כו'. ואי איתא, אפילו כרבי עקיבא מצי אתיא מתניתין, והא דלא חשיב אכילת פסחים משום דגבי פסח ודאי לא עבדי סייג אף בדיעבד דאכילת פסחים מעכבא. וכן מוכח להדיא בסוף ערבי פסחים (פסחים קכ:) דמוקי מתניתין דפסח אחר חצות מטמא את הידים כרבי אלעזר בן עזריה ודלא כרבי עקיבא[2].

על כן הנכון בדעת הרמב"ם כמו שכתב הכסף משנה (שם) דפסק כחכמים. והוא ז"ל מפרש הא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, היינו בפירושו בדעת חכמים דלא אמרי עד חצות אלא משום סייג ולא מן התורה[3].

ואפשר עוד לומר בדעת הרמב"ם ז"ל, דהוא פסק כדברי בניו של רבן גמליאל (לקמן ט.) דיחיד ורבים הלכה כרבים[4]. והא דאמר רב יהודה הלכה כרבן גמליאל זה הוא משום דאזיל לטעמיה דסבירא ליה (לקמן כא.) דקריאת שמע דרבנן, ולא החמירו בו לעשות סייג כי היכא דלא עשו סייג בתפילה. אלא דיש להבין לרב יהודה תיקשי דאמאי עשו סייג בקריאת שמע יותר מבתפילה דלא עשו סייג[5], וצ"ע בפוסקים בזה:

והנה מדברי הרי"ף ז"ל נראה שדעתו גם כן כשיטת תלמידי רבנו יונה, שכתב (ב. מדפה"ר) מיהו הא דאמר רבן גמליאל עד שיעלה עמוד השחר בדיעבד הוא אף על פי שאינו רשאי לעשות כן, מהא דתניא (לקמן ד:) חכמים עשו סייג. הרי דסבירא ליה גם כן דסייג דלכתחילה כבר אמרו בברייתא, ואם כן על כרחך עד חצות דאמרי רבנן נמי בדיעבד הוא אבל לאחר חצות אפילו בדיעבד אין לקרות.

ואפשר לומר דלרבנן עשו חכמים עוד סייג אחד יותר גדול וקבעו זמן עד חצות ואם איחר לקרות עד אחר חצות עבר אזמן דרבנן, אבל אף על פי כן מחוייב לקרות אחר כך כיון דמן התורה מחוייב ולא מסתבר לעשות סייג לבטל ממנו מצוה מן התורה, וכי משום שאכל שום[6] ופשע לאחר זמן קריאתה יפשע עוד שלא לקרות כלל, בתמיה. הגם שמצינו כיוצא בזה לאחר עלות השחר דעל ידי הדחק שבא לו על ידי אונס מותר לקרותה ואם פשע אסור לקרותה, עיין בכסף משנה (ק"ש פ"א ה"י) מה שכתב בזה[7] והרמב"ן ז"ל (ב.-ג. מדפה"ר) האריך בזה וביאר הדברים בתכלית הביאור ע"ש ותמצא נחת[8]. לבד זאת לא הבנתי בדבריו ז"ל מש"כ בדעת הרי"ף סייג דעד חצות[9] ולענ"ד נראה מדברי הרי"ף ז"ל דלא סבירא ליה סייג דעד חצות כלל כנ"ל, וגם לא הזכירו בהלכות ודו"ק:



שולי הגליון


  1. לשון הברייתא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה. אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך. ופירשו תלמידי ר"י ברייתא זו, בבא מן השדה קודם זמן קריאת שמע, שלא יאמר כיון שעדיין לא הגיע זמן קריאת שמע אוכל ואשתה תחילה, אלא יש לו לקרות או לשנות עד יציאת הכוכבים ויקרא קריאת שמע ויתפלל ואח"כ יאכל. הרי שאפילו קודם שבא זמנה חששו שמא יבוא לידי פשיעה והצריכוהו לקרות או לשנות כדי שיתפלל מיד, ושמעינן דלדברי הכל צריך לכתחילה לקרות מיד בצאת הכוכבים.
  2. ואם נאמר דאף לרבי עקיבא משום סייג אסור לאוכלו אחר חצות, אפשר להעמיד המשנה אף לשיטתו.
  3. ודלא כדעת בניו ששאלוהו (ט.) שמא נחלקו חכמים עליו בביאור הפסוק, ואם כן הלכה כוותיהו דיחיד ורבים הלכה כרבים.
  4. ואף רבן גמליאל מודה להם שהלכה כדברי חכמים, אלא שמאחר שלא נחלקו אליו אלא משום סייג הרי בדיעבד אף הם מודים שבדיעבד צריך לקרוא קריאת שמע עד שיעלה עמוד השחר.
  5. כוונתו להקשות מדוע באמת לדעת רב יהודה עשו חכמים סייג בקריאת שמע כיון שהיא מדרבנן ומאי שנא מתפילה. והיינו דאף שהוא טעם נכון לפסוק משום כך כרבן גמליאל אך מה ישיבו על כך חכמים שגזרו סייג אעפ"כ.
  6. ע"פ ברכות (נא.) ועוד, מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום ויהא ריחו נודף.
  7. ז"ל שם: ונראה לי טעמן של דברים, שהתורה אמרה בשכבך בשעה שדרך בני אדם שוכבין, מסרה הדבר לחכמים שיפרשו עד אימתי הוי זמן שכיבה. והם פירשו דעיקר זמן שכיבה הוי עד שיעלה עמוד השחר, ולפיכך זמן קריאה בזמן הזה שוה לכל אדם אפילו למזידין. ולפי שאחר שעלה עמוד השחר קודם שתנץ החמה איכא אינשי דגנו בההיא שעתא, אמרו דאכתי הוי זמן שכיבה לגבי אנוסין, אבל למזידין אמרו דכיון דרוב בני אדם קמו באותה שעה לא מיקרי תו זמן שכיבה.
  8. ז"ל שם בתו"ד: משעלה עמוד השחר נעשה יום לכל דבריו, ואף על פי כן כיון דכתב רחמנא בשכבך ולא כתב בבקר ובערב היה ר' שמעון אומר משום ר"ע שיוצא ידי חובתו של לילה בדיעבד, דהא איכא אינשי דגנו בההיא שעתא ואף על גב דמיעוטא הוא כיון דאפקיה רחמנא בלשון יחיד משמע בשכבך דידך כו' וכיון דאיכא אינשי דגנו ואיהו נמי לא קרא עדיין מצי קרי עד הנץ החמה כו'. כלומר שאין זמנה של ק"ש דערבין אלא באונס כו', ואף על פי שהוא קורא ק"ש של ערבית עד הנץ משום דכתיב בשכבך וחיישינן למיעוטא דגנו, מיהו ודאי משעלה עמוד השחר יום הוא לכל דינין שבתורה כו'.
  9. ז"ל שם: וכך עיקרן של דברים שזמן ק"ש לקיים מצות חכמים עד חצות ואם עבר עליו חצות לילה בשינה או בפשיעה אחרת חייב מיתה אבל קורא הוא עד שיעלה עמוד השחר ואפילו לכתחלה דודאי לילה הוא לכל דבר.
עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף