אבן שלמה (שיק)/ברכות/ב/א
נתחיל בס"ד מסכתא ברכות.
במשנה מאימתי קורין רש"י ד"ה כדי להרחיק את האדם מן העבירה ואסרום באכילה קודם וכו' ויתחייב כרת. יש לדייק בזה דהא פשטיה דמתניתין משמע דההרחקה הוא שלא יבא לידי נותר והוי דומיא דקריאת שמע. אף שיש ליישב דלרבותא כתב כן דיכול לבוא לידי כרת מכל מקום קשה דלא הוי דומיא דקריאת שמע ממש, ויש לעיין בזה. שוב שמעתי שהגאון בעל שאגת אריה דבר בזה:
שם תוספות ד"ה מאימתי וכו' בסוף הדיבור והא דקאמר בירושלמי כו' אומר ר"ת כו'. דבריהם צריכין ביאור. דלפירוש ר"ת ור"י היו קורין קריאת שמע בעונתה ומאי מקשה הירושלמי אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת ולכאורה היה נראה לפרש דהירושלמי מקשה מתפילת המנחה שהיו רגילין לקרות קודם י"ח. אך באמת המעיין בירושלמי וגם הרשב"א ז"ל הביא לשון הירושלמי וז"ל הקורא קודם לכן לא יצא. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אם כן לא מצינו למימר דהירושלמי קאי אתפילת המנחה. שוב מצאתי במעדני יו"ט שהרגיש בזה. ופירש דהירושלמי סבר כריב"ל דתפילות באמצע תיקנום ועפר אני תחת כפות רגליו אבל לדעתי זהו דוחק [עיין בספר פני יהושע שדבר בזה]: