תוספות/מנחות/מג/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
ורבי שמעון מאשר [נפקא]. ר"ת לא גריס ליה דא"כ כולהו מרבו בעלת חמש ופ"ב דזבחים (דף יח:) תניא ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש ומוקי לה כר"ש ומיהו על כרחין נ"ל דתלת תנאי הוו ואליבא דר"ש פליגי התם דהא קיימא לן הלכה כר"ש בכסות לילה כמו שהוכחתי למעלה (דף מ:) וקיימא לן נמי דבעלת חמש חייבת לעיל (דף לז:) גבי האי מאן דחייטיה לגלימיה לא עבד כלום דשויה בעלת חמש ואנן כמאן אלא על כרחין גירסא נכונה היא והא דפ' בית שמאי (זבחים דף מ.) לא דריש ר"ש אשר היינו לההיא דרשא וכי האי גוונא הוי טובא:
ואיזו זו זו קרית שמע. אסמכתא בעלמא דקרית שמע דרבנן[1]:
בין תכלת ללבן. בברכות (דף ט:) אמרינן בין תכלת [שבה] ללבן שבה פירש בקונטרס בין צמר שקלט צבע תכלת לצמר שלא קלט וליתא דא"כ מאי ראיה זו ובערוך פי' בין חוליא של תכלת לחוליא של לבן ופ"ק דברכות ירושלמי כיני מתניתין בין תכלת שבציצית ללבן שבה וראיתם אותו מן הסמוך ר"א דאמר כדי שיכיר בין תכלת לכרתי וראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבועים:
ה"ג רקיע דומה לספיר. דהכי כתיב קרא וה"נ גרסי' פרק כסוי הדם (חולין דף פט.) ולא כספרים דגרסי רקיע דומה לכסא הכבוד:
חותם של טיט. מה שמדמה חותם של טיט לציצית שכן עושין לעבדים והציצית מעיד על ישראל שהם עבדי הקב"ה כדאיתא פרק במה אשה (שבת דף נז:) כבלא דעבדא תנן:
שואל מעמך. פי' ר"ת דהוי מלא ויש מאה אותיות בפסוק וי"מ דמה עולה בא"ת ב"ש מאה ובקונטרס פירש אל תקרי מה אלא מאה כלומר שחייב ק' ברכות וי"מ כדי להשלים מאה באותיותיה וכי קרית מאה הרי כולן:
- ↑ דעת התוס' שקריאת שמע דרבנן כדעת שמואל בברכות (כא.) וכן דעתם בסוטה (לב. ד"ה קרית שמע), ועי' פרי חדש (או"ח סימן סז ס"א) שהעיר מדבריהם בסוטה (שם עמוד ב ד"ה ורבי) שם האריכו הרבה בזה והניחו הדבר בתימה. אמנם דעת דעת הרי"ף (ברכות, יב: מדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"ב מק"ש הי"ג), הטור (או"ח סימן סז) והשולחן ערוך (שם ס"א) שהלכה כדעת רבי אלעזר בברכות (שם) שקריאת שמע מדאורייתא. והרא"ש בברכות (פ"ג סימן ט"ו) כתב אף שחיובה מדאורייתא, והפרי חדש (שם) תמה שסתר דבריו למה שכתב בתשובה (כלל ד סימן כא) שהוא מדרבנן, והכריע שהעיקר כמ"ש בפסקיו שהוא מדאורייתא.
ובעיקר שיטת התוס' הקשה השאגת אריה (סימן א) מדברי הגמרא בנדרים (ח.) שדעת רב שהאומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלוקי ישראל, ואף שמושבע ועומד מהר סיני, מכל מקום כיון שיכול לפטור עצמו בקריאת שמע שחרית וערבית משום הכי חלה השבועה. ואילו לדעת שמואל מבואר בגמרא בברכות (שם) שאין כוונת הפסוק באומרו 'ובשכבך ובקומך' לקריאת שמע בבוקר ובערב אלא ללימוד תורה סתם, והיינו חיוב תמידי ללמוד תורה. ואם כן רב פליג אדשמואל ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי, ועוד שיחיד ורבים הלכה כרבים ורב ורבי אליעזר כרבים הם לגבי שמואל. ועי"ש מה שחידש שאף לדעת שמואל הסובר דקריאת שמע דרבנן, היינו מה שצריך לקרוא פרשה זו דווקא, אך עיקר החיוב לקרוא איזו פרשה מדברי תורה בבוקר ובערב מודה שמואל שהיא דאורייתא, ומה שאמרה הגמרא שלדעת שמואל 'ובשכבך ובקומך' דאמרה תורה בדברי תורה כתיב היינו שצריך לקרות איזה פרשה מדברי תורה בבוקר ובערב, ואין הכוונה לחיוב התמידי של לימוד תורה.
ובעיקר דברי התוס' כאן הקשה השאגת אריה (שם) שהרי הביאה הגמרא דרשה זו כדי ליישב מה ידרשו חכמים מקרא דראיתם אותו, ממנו למד רבי שמעון דכסות לילה פטורה מציצית. ואם כן איך אפשר לפרש שהוא אסמכתא בעלמא. ויישב שם עיקר קושייתם על פי שיטתו שאף לשמואל עיקר הקריאה מדאורייתא ורק מה שצריך לקרוא קריאת שמע דווקא הוא מדרבנן, ואם כן שפיר יש לומר דלפי רבנן דרשה גמורה היא כי הציצית מזכירתו לקרוא איזה דבר תורה שהוא חיוב מן התורה.