ערך ש"י/ברכות/ב/א
הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. פרש"י (ד"ה כדי) דלא אמרו בו חכמים עד חצות רק לענין קריאת שמע ואכילת קדשים שנאכלין ליום ולילה. וצריך טעם דמאי שנא. ותוס' בזבחים (דף נ"ז ע"ב ד"ה להרחיק) הקשו למה גם בנאכלין לשני ימים ולילה לא עשו הרחקה[1]. ונראה לפי מה שכתבו תוס' בפרק איזהו נשך (ב"מ דף ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכיר) וטו"ז ביו"ד (סימן קי"ז וחו"מ סימן ב') דהמפורש בתורה אין כח לחכמים לעקרו אפילו משום סייג וגדר עיי"ש, וא"כ קשה איך גזרו בקדשים דכתוב (ויקרא ז טו) ולא יניח ממנו עד בקר דמוכח להדיא דכל הלילה מותר באכילה. ונראה מזה ראיה למה שכתב בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן ק"ט דה"ד אם מפורש ההיתר בקום ועשה אבל אם לא כתוב רק אזהרה בשב ואל תעשה כגון לא תבשל גדי בחלב אמו דממילא מוכח דכבוש מותר מ"מ אינו חשוב מפורש דכבוש הניחה תורה לחכמים לעשות כפי הזמן ומקום אם רואים שיש לגזור וכן אך ביום הראשון תשביתו דרשו אך חלק דרק מחצות אסור וחכז"ל אסור שני שעות קודם דלא כתוב ההיתר בקום ועשה, ובסימן ע"ג לא כתב כן עי"ש ומכאן מוכח משום דלא כתיב עד בקר יאכלו גזרו עד חצות לכן בנאכלין לשני ימים דמפורש בפרשת צו ביום הקריבו את זבחו וממחרת והנותר ממנו יאכל וכן בפרשת קדושים ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי ועיין רש"י ותוס' בזבחים דף נ"ו ע"ב ד"ה ת"ל עד יום לכן לא אסרו ולא חלקה התורה היום דמשמע להדיא כל היום ובפרשת קדושים נאמר והנותר עד יום השלישי דקאי על יאכל כמ"ש רש"י ותוס' שם, ובהקטר חלבים ואברים מבואר במגילה דף כ"א דמצותו כל הלילה משום דכתיב היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר וכן פרש"י פרשת צו .
ולדעת רמב"ם פ"ד ממע"ק ה"ב ובפ"א מהלכות תמידין ומוספין דגם בהקטר חלבים ואברים עשו הרחקה עד חצות, צ"ל משום דיש לפרש הכתוב על חלבים ואברים שכבר עלו על המזבח קודם חצות ולא נתאכלו עדיין דמהפכין בהן כל הלילה עד הבקר כמ"ש הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין ה"ו, וכ"כ רמב"ן בפ' צו דלפי הדרש אין הכתוב מלמד שנעלה האברים מן הארץ למזבח בלילה שכבר למדו זה מפסוק לא ילין חלב חגי עד בקר דמשם נלמד שיהיו פסולים בלינה על גבי הרצפה ומעלין כל הלילה וכאן ידבר באברים שהן כבר על גבי מזבח ביום שמהפכין בהן כל הלילה עד הבקר עכ"ל נמצא דלהעלות מן הרצפה על גבי מזבח דנלמד מן לא ילין חלב חגי דלא נאמר ההיתר בקום עשה שפיר עשו הרחקה.
ויל"ע מפ"ק דקידושין (דף י"א) וכתובות (דף נ"ז ע"ב) דפריך עבד שלקחו כהן מישראל לא יאכל בתרומה משום סמפון והלא מפורש בתורה פ' אמור וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בלחמו ואיך יגזרו חכז"ל. וי"ל דקושית הש"ס כיון דבעבד אי אפשר למגזר משום דמפורש להיתר לא שייך נמי לגזור בארוסה משום סמפון דהכל חד טעמא ולא יגזרו לחצאין דהא כמה פעמים אמרינן לא פלוג ואם אפשר להחמיר משום לא פלוג בכולן שפיר, אבל אם אי אפשר ע"כ לא פלוג לקולא.
- ↑ ויישבו שם וז"ל: לא עשו חכמים הרחקה עד חצות דניכר הוא מתי יהיה שקיעת החמה אבל בלילה אינו ניכר. ובחידושי מהרי"ח (על המשניות, ברע"ב ד"ה א"כ) יישב וז"ל: חדא משום שיש זמן גדול לא חשו שמא לא יאכלו, ועוד דבר שזמנו סיים בלילה משום אונס שינה חיישינן שמא יאנסו. וע"ע שאגת אריה (סימן ד) ובראשון לציון (על המשניות, תוי"ט ד"ה וכל הנאכלין).