שאגת אריה/ג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה - סימן ג

שאלה במדינות הללו שקורין קריאת שמע וברכותיה ומתפללין ערבית מבעוד יום היאך ראוי להתנהג עם קריאת שמע לצאת ידי חובתו כתקונה אליבא דהלכתא:

תשובה בריש מסכת ברכות (ב.) תנן מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ומפרש בגמרא דהיינו צאת הכוכבים. ופסק הרי"ף דכן הלכה ודלא כהני תנאי בברייתא בגמרא (שם עמוד ב) דמקדמי זמן קריאת שמע לצאת הכוכבים, וחכמים בגמרא נמי הכי סבירא להו כסתם מתניתין. וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות ק"ש. וכ"פ רש"י במתני' (ד"ה עד סוף) דהקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו, ומסיים רש"י אם כן מה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי, לפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא ע"כ. והתוס' (ד"ה מאימתי) פירשו בשם ר"ת דקריאת שמע דבית הכנסת עיקר משום דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (ברכות כו.) דזמן תפלת המנחה הוי עד פלג המנחה דהיינו י"א שעה פחות רביע, ומיד שכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית. ומה שאנו מתפללין לפעמים מנחה אחר פלג המנחה כרבנן דפליגי ארבי יהודה, משום דאמר לקמן (כז.) השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, ע"כ.

ואני תמה דהרי הא דקאמר השתא דלא איתמר הלכתא דעבד כמר עבד היינו משום דכיון דתפלה דרבנן אזלינן בספיקה להקל, אבל קריאת שמע דהוי מן התורה כיון דמספקא לן מספיקא אית לן למיזל לחומרא דקיימא לן ספיקא דאורייתא לחומרא. וכדאמרין בפרק מי שמתו (שם כא.) א"ר יהודה אמר שמואל ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא מאי טעמא קריאת שמע דרבנן, ורבי אלעזר אמר ספק קרא ספק לא קרא חוזר וקורא מאי טעמא קריאת שמע דאורייתא, ופסקו הפוסקים כרבי אלעזר ומספיקא חוזר וקורא לחומרא[1]. והכי נמי בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן דקאמר הגמרא דלא איתמר הילכתא כמר ולא כמר והוה ליה ספיקא, לגבי קריאת שמע אית לן למיזל לחומרא ואין יוצא ידי חובת קריאת שמע עד צאת הכוכבים דלמא הלכה כרבנן דזמן מנחה הוי עד הערב ואין זמן ערבית מתחיל אלא משעת צאת הכוכבים ואילך[2].

ונראה לי דהתוס' לטעמייהו אזלי דסבירא להו[3] דהלכה כמאן דאמר קריאת שמע דרבנן וכמש"כ בשמם למעלה סימן א' ואית לן למיזל בספיקא לקולא, ואיכא למימר דר"ת נמי הכי סבירא ליה.

וחיזק ר"ת את דבריו מדרב צלי של שבת בערב שבת (ברכות כז.) מסתמא היה קורא קריאת שמע, אלמא זמן קריאת שמע מפלג המנחה ואילך[4]. והשיב עליו הרא"ש (פ"א ה"א) דזה אינו ראיה דילמא סבירא ליה לרב כרבי יהושע בן לוי דאמר לקמן (ד:) תפלות באמצע תיקנו ואין צריך לסמוך גאולה של ערבית לתפלה והיה קורא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, ע"כ.

לדידי לאו תשובה היא דהא אמרינן ריש פרק תפלת השחר (ברכות כז.) מדרב צלי של שבת בערב שבת מבעוד יום שמע מינה הלכה כרבי יהודה, כלומר דאמר זמן מנחה עד פלג המנחה ומכאן ואילך עייל זמן תפלת ערבית. ודחינן, אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה. ומסקינן, השתא דלא איתמר הלכתא כו' ודעבד כמר עבד. כלומר דעבד כרבנן ומצלי תפלת המנחה עד הערב עבד ודעבד כרבי יהודה דסבירא ליה זמן תפלה המנחה עד פלג המנחה ומכאן ואילך עבר זמנה ועייל זמן תפלת ערבית ומאן דעבד כרבי יהודה ומצלי ערבית מפלג המנחה ואילך עבד ושפיר דמי. והשתא תקשה לדידן אמאי דעבר כרבי יהודה ומצלי ערבית אחר פלג המנחה עבד ושפיר דמי, ואמאי נהי דעבר זמן מנחה מפלג המנחה מכל מקום לדידן דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר התם (ד:) איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה אין ראוי להתפלל ערבית עד הלילה דהוי זמן קריאת שמע וברכותיה כדי שיסמוך גאולה לתפלה, אלא וודאי זמן קריאת שמע הוי נמי מפלג המנחה לרבי יהודה, זהו ראיית ר"ת.

אבל מקום מקום נראה לי דאין זה ראיה כלל ושלשה תשובות בדבר. חדא, דיש לומר דלא קפידנן אסמיכת גאולה לתפלה אלא כשמתפלל בזמן קריאת שמע אבל כשמתפלל ערבית מפלג המנחה שעדיין לא הגיע זמן קריאת שמע לית לן בה. וכהאי גוונא פירש רש"י בפרק תפלת השחר (ד"ל) גבי הא דאמרינן התם אבוה דשמואל ולוי כי הוה בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי וכד הוי מטי זמן קריאת שמע קרו ולא הוי סמכי גאולה לתפלה אף על גב דבשל שחרית כולי עלמא מודו דבעי למסמך. ופירש רש"י ומשום מסמך גאולה לתפלה, כיון דמצלי קודם קריאת שמע לא קפדי, ע"כ. והאי קודם קריאת שמע שפירש רש"י, על כרחך קודם זמן קריאת שמע קאמר, דאי משום קודם קריאת שמע הוא דלא קפדי ואף על גב דמטי זמן קריאת שמע נמי, והא דבעי למסמך גאולה לתפלה היינו בקורא קריאת שמע וברכותיה ואחר כך מתפלל הוא דבעי למסמוך ולא יפסיק בין גאולה לתפלה, אבל אם רצה להקדים תפילה לקריאת שמע לית לן בה שהרי בערבית קאמר רבי יהושע בן לוי תפלות באמצע תיקנו ורבי יוחנן פליג עליה וקאמר איזהו בין עולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה הילכך מיבעי ליה לאקדומי קריאת שמע לתפלה ולא באמצע כרבי יהושע בן לוי, והרי אפילו אם יקדים תפלה לקריאת שמע לית לן בה ואין צריך לחוש לסמיכת גאולה לתפלה בכהאי גוונא ואם כן אכתי משום סמיכת גאולה לתפלה הרשות בידו למיעבד כרבי יהושע בן לוי אלא וודאי שמע מינה כל היכא דבעי למסמך גאולה לתפלה אינו רשאי להקדים תפלה לקריאת שמע. והכי נמי משמע ההיא סוגיא דפרק תפלת השחר גופיה. ועל כרחך כיון דמצלו קודם קריאת שמע לא קפדי דפירש רש"י קודם לזמן קריאת שמע קאמר.



שולי הגליון


  1. עי' לעיל (סימן א) שהאריך רבינו בנדון זה, ודעת הרי"ף (ברכות יב: מדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"ב מקריאת שמע הי"ג), הטור (או"ח סימן סז) והשו"ע (שם ס"א) שקריאת שמע דאורייתא, וכ"כ הרא"ש בפסקיו (פ"ג סימן ט"ו) שק"ש מדאורייתא (ועי' להלן בסמוך בהערה שבתשובותיו נקט שהוא מדרבנן). וכן למדו הרשב"א (שם), הפר"ח (או"ח סימן סז ס"א) ורבינו בסמוך בדעת רש"י.
  2. על עיקר פירוש רבינו בפסק ההלכה דעבד כמר עבד שהוא מחמת ספק, הקשה בהגהות הגרי"ב (ברכות ב.) דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא אלא בדיעבד אחר שבא לכלל ספק אך לא שיתפלל לכתחילה בזמן ספק, ועוד הקשה היאך התירו להתפלל בזמן ספק כיון שאפשר שעובר בתפילתו על לאו ד'לא תשא' [ואף שדעת רבי יוחנן (שם כא.) שולואי ויתפלל אדם כל היום כולו, מכל מקום תינח בימות החול בערב שבת מאי איכא למימר, שמתפלל תפילת שבת בחול ונמצא משקר בדבריו ונושא שמו לשוא]. ומכח זה הכריח שפסק הגמרא דעבד כמר עבד הוא בתורת ודאי שיכול לעשות כאחת מן הדעות כעין מה שמצינו לענין דיני ממונות (שבועות מח:) האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד דעבד רבי אלעזר עבד, ובדיני ממונות ודאי אינו בתורת ספק שהרי המוציא מחברו עליו הראיה. וע"ע קהילות יעקב (ברכות סימן א) שהביא מחלוקת הראשונים בזה, שהמאירי [השלם מקור] דימה דין דעבד כמר עבד לדין שני שבילין שהוא דין ספק, והרא"ש (פ"א סימן א) דימה דין זה לדין שדרה וגלגולת שהוא דין ודאי, ונפקא מינה אם יכול לנהוג יום אחד כדעת רבי יהודה ויום אחד כדעת רבנן [אך באותו היום ודאי אין יכול לנהוג כדעת שניהם שהרי אף בשני שבילין בבאו לישאל בבת אחת טמאים מדרבנן]. והביא בשם בנו רבי חיים קניבסקי שהביא ראיה מדברי העיטור (עשרת הדברות, סוף מאמר ט) בשם רב נחשון גאון שבששה מקומות אמרו חז"ל שודא דדייני ואחד מהם דינא דעבר כמר עבד גבי פלוגתת רבי יהודה ורבנן, ושודא דדייני שייך רק בדין ודאי ולא בדין ספק.
  3. כן דעתם במנחות (מג: ד"ה ואיזו) ובסוטה (לב. ד"ה קרית שמע) שקריאת שמע דרבנן כדעת שמואל. וכן כתב בשם ר"י בשו"ת הרא"ש (כלל ד' סימן כא), אך בשו"ת חתם סופר (ח"א סימן טו) כתב שדברי ר"י שהביא הרא"ש נמצאים לפנינו בתוס' מגילה (כד. ד"ה מי) ושם כתבו שפריסת שמע דרבנן ומשמע שקריאת שמע עצמה מדאורייתא. וממה שהקשו התוס' (ברכות ב. ד"ה מאימתי) על דברי רש"י שבקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא, מפני מה אינו קורא ג' פרשיות, ויישב הרשב"א (שם) שדעת רש"י שפרשה ראשונה לחודה מדאורייתא, כתב הפרי חדש (שם) שאין להוכיח מכך שדעת תוס' שכל ג' פרשיות מן התורה שהרי אפשר שהם סוברים שאף אם החיוב מדרבנן מכל מקום חייב לקרות אחר צאת הכוכבים כל ג' הפרשיות כיון שמה שקרא בבית הכנסת היה קודם זמנה. ומשיטת ר"י שהביאו התוס' בהמשך דבריהם שסמכינן על שיטות התנאים (ברכות ב:) שזמן קריאת שמע של ערבית משעה שקידש היום בערבי שבתות יש להוכיח נמי שדעת ר"י שקריאת שמע מדרבנן כמו שהביא הרא"ש משמו, דהקשה הרשב"א על דבריו איך סמכינן על דעות אלו כיון דדעת יחיד הוא, וכתב רבינו להלן שאין לסמוך על זה אלא למאן דאמר קריאת שמע דרבנן, שלא מצינו בשום מקום דאיפסקא בגמרא הילכתא בהדיא כדעת יחיד אלא לגבי דין דרבנן בנדה (ז:) גבי אשה שעברו עליה ג' עונות. ואם כן מוכח לכאורה שדעת ר"י שקריאת שמע דרבנן ולכן סמכינן על דעות אלו לענין קריאת שמע, ועי' ברא"ש שכתב אף הוא שלענין תפלה הקלו, ובמעדני יום טוב [השלם מקור] הקשה שר"י אמר דבריו לענין קריאת שמע, ואין לומר שלשון שאול הוא וכוונתו לקריאת שמע שהרי דעת הרא"ש שקריאת שמע דאורייתא (עי"ש מה שיישב) ומכל מקום כבר מצינו בדברי הרא"ש בתשובה שנקט בדעת ר"י שק"ש דרבנן.
  4. בתוס' הביאו ראיה זו לדברי ר"י שביאר הטעם שקורין מבעוד יום לפי שסומכים על דעת התנאים (ברכות ב:) שקריאת שמע זמנה משעה שקידש היום בערבי שבתות. ועי' מהרש"א (ברכות ב.) שתמה על ראייה זו הלא אף לשיטת רש"י מתפללין ערבית מבעוד יום וקורין את שמע אחר צאת הכוכבים, ואם כן רב נמי התפלל מבעוד יום וקרא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, והכריח מכח זה שהתוס' לא הביאו הראיה אלא לדעת ר"ת, והראיה אינה לעיקר דבריהם שאפשר לקרות ק"ש מבעוד יום אלא לכך שהלכה כדעת רבי יהודה וכפי שהוכיחה הגמרא (כז.) ממעשה זה, ועל זה הוסיפו התוס' מדעתם שמסתמא אף קרא קריאת שמע כיון שדעת התוס' שלרבי יהודה אף זמן קריאת שמע מפלג המנחה. אך מדברי רבינו מבואר שביאר הראיה כפשוטה וכן משמע לכאורה מתשובת הרא"ש שהביא רבינו בסמוך.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף