שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/מפתחות
|
< הקודם · הבא > |
דיני תפילה ותפילין ובית הכנסת וספר תורה והשייך לזה[עריכה]
שנים שנזדמן להם בשוה יום שמת בו אביהם או אמם מה שאנו קורין יא"ר ציי"ט, והטילו גורל על קדיש יתום לאחר התפילה, וזכה אחר ע"פ הגורל והגיד קדיש אחר תפילת ערבית, ולמחרתו בשחרית בא עוד שלישי שלא היה בעיר באתמול בערבית, אי צריך זה להטיל גורל מחדש על הקדיש עם זה שבא עתה, או לא כיון דזכה מאתמול להגיד לתפילת שחרית כשהטיל גורל עם הראשון. בסימן כ"ה.
שנים שנזדמן להם בשוה יום שמת בו אביהם או אמם בשבת, מה שאנו קורין יא"ר ציי"ט, והטילו גורל בהכנסת שבת אחר תפילת ערבית על הקדיש, אם זכה זה להגיד גם הקדיש השלישי שאחר תפילת המנחה, כיון שזכה בגורל להגיד תחילה וחבירו יגיד אחריו לשחרית חוזר הוא להגיד הקדיש השלישי אחר השני בחוזר חלילה, או צריכין להגריל גורל חדש על הקדיש השלישי. בסימן כ"ו.
דלתות ארון הקודש שהיה מצוייר עליהם מנורה, ומזמור אלהי' יחננו כתובים בפרקי קנה המנורה, ובא אחד והסיר הציור ההוא ועשה ציור אחר מהודר מן הראשון וחתם שמו תחתיו, ומנהיגי הקהילה מערערים על זה, אם יש בכוחם לבטל או לא. בסימן נ'.
לפעמים כשבהר ובחקתי חלוקין קורין לשלישי בפרשת בחקתי עד קוממיות, ומתחילין לרביעי בפרשת קללות, ובגמרא פרק בני העיר אמרינן כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכו', ישוב לזה. בסימן נ"ו.
מי שהיה רוצה לקנות מצות קריאת מפטיר בשבת ונתן עשרה זוז ואחר הוסיף עליו ונתן ט"ו זוז, ונראה להגבאים שהשני אינו בטוח לשלם, ורוצים ליתן להראשון בעד עשרה זוז כאשר רצה הוא תחילה, והראשון חוזר בו כיון שלא רצו להניח לו תחלה כשרצה הוא, האם יכולים הגבאים לכוף לראשון שיחזיק הוא המצוה בעד עשרה זוז כיון שנתרצה מתחילה, או אם אין יכולין לכופו. בסימן ע"ב.
המעבד עור לרצועות של תפילין אי מהני ליה תנאי להשתמש במה שישתייר מעור לתשמיש של חול. בסימן פ"א.
קהל שיש להם בית הכנסת ורוצים להוסיף על הספסלים שיש להם כבר, אי יכולים היחידים שיש להם כבר מקומות בבית הכנסת לעכב או לא. בסימן צ"ד.
ספר תורה שנקרעת עד תוך שיטה שלישית ונחלק אות אחת לשנים, היאך יש לתקנה. בסימן קי"ב.
נמצא בספר תורה פרשת אלה מסעי וגו' ומגרשיהם יהיו לבהמתם וגו', והיה צריך להיות ומגרשיהם במ"ם בסוף, והיה כתוב ומגרשיהן בנו"ן בסוף. בסימן קי"ט.
פרשת פנחס שחל בשבת שאחר י"ז בתמוז שצריכין להפטיר בירמיה סי' א' ע"פ סימן דש"ח וכו', וקראו בטעות הפטרת פנחס הסדורה כשחל קודם י"ז תמוז במלכים י"ט ויד ה' וגו', היאך לנהוג בשבת הבאה. בסימן קכ"ו.
דיני נטילת ידים[עריכה]
קושיא על הרב ב"י בטור אורח חיים סימן קנ"ח במה שכתב דאם נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה אין אותה נטילה עולה לו לאכול לחם, יישוב נכון על זה. בסימן פ"ה.
דיני שבת ויום טוב[עריכה]
קהל שרוצים לעשות תקנה שלא יקנה שום בעל הבית דגים לשבת כמה חדשים כדי שלא תתיקר השער, אי שרי להו למיעבד כך או לא כדי שלא לבטל עונג שבת. בסימן כ"ה.
ישראלים עגלונים שיש להם סוסים, אי שרי להו להשכיר בהמתם לעובדי כוכבים ולהפקירם קודם שבת כנראה לכאורה, או לא. בסימן ל"ה. ועיין בקונטרס אחרון.
דיני פסח ומצה וחמץ[עריכה]
בשר שנמלח בפסח, ונטלו כלי שהיה בתוכו שיכר שעורים ששתה ממנו חולי ונשאר בשולי הכלי מעט מן השיכר, ושפכו מים לאותו כלי והדיחו הבשר אחר מליחתו באותן המים, מה דינו. בסימן ל'. ועיין בקונטרס אחרון.
קמח של חיטין הניקח מן העובדי כוכבים אי שרי לשהויי עד אחר הפסח או לא כיון שלפעמים מכבסין החיטין קודם הטחינה. בסימן ל"ב.
יין לבן שנשתנה מראיתו ויודעים לתקנו שיחזור למראיתו ע"י שמשימין לתוכו חלב בהמה וחלב חיטה, אי שרי לעשות כן או לא, משום דאיכא למיחש שישתה היין עם בשר, וכן יש לחוש שישתו אותו בפסח. בסימן פ'.
שומן אווזא הותך בהכשר לצורך הפסח בחודש טבת, ואחר כך בפסח נמצא בתוך השומן באמצע הקדירה גרעין חיטה, מה דינו של שומן זה. בסימן קכ"ב. עיין בקונטרס אחרון.
דיני איסור והתר ומאכלות אסורות ומה שאסור מחמת סכנה[עריכה]
בשר שהודח ונמלח כדינו, ואחר כך מלחו בשר אחר ונמלח בשר זה שנמלח כבר עם בשר זה ששוהה עדיין במליחתו, וכבר הזכירו פוסקים דין זה אבל הניחו מקון להתגדר בו, ובו מבואר ביאור לדברי הטור יורה דעה סימן ע' והשגה על החבורים החדשים. בסימן ח'.
טבח שפשט עור הבהמה ומצא המרה בולטת בין הצלעות לחוץ בין עור לבשר ודבוקה שם, וכבר נמצא כעובדא דא בתשובה שאלה משפטי שמואל, ומבואר מתוכו באור לדברי הרשב"א בתשובה בכבש שנמצא כבש בחזה וכו', ודלא כמשפטי שמואל. בסימן ט'.
מה שנזהרין מפני הסכנה מן המים בשעה שהתקופה נופלת, וחושבין השעות כאילו היו הימים והלילות שווים כמו שהוא בניסן ותשרי, אם יש להתחיל לחשוב השעות לעולם מתחילת הלילה שנים עשר שעות הוי לילה ושנים עשר שעות הוי יום אפי' בטבת ותמוז, או יש לחשוב על פי מהלך החמה, שלעולם כחצי היום בין בימות החמה ובין בימות הגשמים החמה עומדת על ראשו של אדם, ולעולם שש שעות אחר חצי היום מיקרי לילה אפי' בתמוז שהיום ארוך מאד, וכן להיפך בטבת לא הוי לילה אלא שש שעות אחר חצי היום אף על גב שהיום קצר מאד. בסימן י"ד.
אווזות שמלעיטין אותן צריכין לבדוק אחר הושט אם לא נמצא בו ריעותא דשכיחי טובא, ובו מבואר שמכל מקום מקומות יש, במקצת מקומות צריכין לבדוק גם בושט שלמעלה ממקום השחיטה ונשאר בראש, והיינו היכא שמלעיטין בזרעונים ובתבואה כגון שעורים ודגן ושבולת שועל מעורבים כמו בניקלשפורג, ובמקצת מקומות אין צריכין לבדוק בראש אלא בושט שלמטה ממקום השחיטה, והיינו היכא שמלעיטין ואובסין בלחמים העגולים מקמח שעורים, ונתבאר בפנים מילתא בטעמא. בסימן י"ז.
בר אווזות שאינן בני תרבות, ואנו קורין אותו ווילדי ענטי"ן, אם הם מותרים לאכול או לא, וכן אווזות שאינן בני תרבות ואנו קורין אותו ווללידי גענז. בסימן כ"ט. ועיין בקונטרס אחרון.
אילן של אגוזים העומד בין הגפנים אי רשאין לעוקרו משם או לא. בסימן מ"א.
אשה שהביאה לביתה בשר ושומן וחלב, והלכה חברתה מגרת ביתה ומלחה והדיחה הבשר והשומן, ואחר כך מצאה בעלת הבית מונח יחד הבשר והשומן והחלב הכל בכלי אחד, ואינה יודעת כשנמלח הבשר והשומן אם גם החלב היה שם ונמלח עמהם, או לא היה החלב שם. בסימן מג.
פרה שנרבעת מנער אחד, אי מותרת לשחוט או לא. בסימן מ"ו. בקונטרס אחרון מבן המחבר.
המבשל בורית וצריך לטועמה בבישול, אי שרי אם לא יבלענה, או אסורה אפי' לטועמה כיון דעיקרה נעשית מחלב. בסימן מ"ז, גם בסימן צ"א מדין בורית, גם בסימן ס' מדין בורית. ועיין בקונטרס אחרון מבן המחבר.
אווזות פטומות שלפעמים נמצא בשומן שסביב הבני מעיים נוצות חבורין יחד, וכבר הובא דין זה בתשובת שארית יוסף. בסימן מ"ח.
בית הכוסות שנסרך לטרפש הכבד, ונמצא יתד או מחט תחוב בכרס מבפנים אבל לא ניקב מעבר לעבר, מה דינו, ומתוכו מבואר פירוש לדברי הרב בהג"ה ש"ע מטור י"ד סימן מ"ח דלא כמו שנמצא בחבורם החדשים. בסימן מ"ט.
יין שרף הנעשה מפירות פליומ"ן, ובמקצת מקומות קורין אותם קריכ"ן, ורובן ככולן הם מתולעים, אי שרי או לא. בסימן נ"א.
לאטווערג ואנו קורין אותו פאוועדי"ל שעושין מן פירות פלוימ"ן ובמקצת מקומות קורין אותן קריכ"ן או טשוועטשקין, ונמצא רובן של הפירות שהם מתולעים, אי שרי לאכול הפאוודל"י היינו הלאטווערג או לא. בסימן נ"ב.
המבשל בורית והיא עשויה מחלב אי שרי לקנות חלב חזיר לצורך מלאכתו. בסימן ס'.
קושיא על הרשב"א הביאו הטור י"ד סימן ק"ב בדין ביצת ספק טריפה, יישוב נכון על זה. בסימן ס"ט. ועיין בקונטרס אחרון.
אווזא פטומה שלאחר שהסירו הנוצות מעל ראשה נראה לה גומא על גולגלת, והעור היה שלם, וקלפו העור ומצאו סדק בגולגלת עד שנראה קרום שעל המוח, אי מותרת האווזא או לא. בסימן ע"א.
שוחט ובודק לעצמו בכפרים ומסר ונתן לשותפו כבש אחד בחזקת כשר, ואמר לו להוליכו לקהלה ולהראות לבודק הקבוע כי לא נמצא בו עותא, כי כך הוא תקנת הקהלה שצריך להראות להבודק הקבוע, ומצא הבודק אחריו שהריאה הייתה סרוכה לשומן הלב, והריאה הייתה מבצבצת, ונטרף הכבש, ובאותו יום שחט עוד ג' כבשים ומכר לאחרים בחזקת כשר ולא הראם לבודק קבוע, ולא ידעינן אי שחט ברישא זה שנמצא בו הסרכא או לאו, מי חיישינן לשאר כבשים ששחט או לא חיישינן. בסימן ע"ג.
אווזא פטומה שנראה לה גומא מבחוץ על ביטנה, והעור היה שלם, ואחר כך כשקלפו העור מצאו שהעצם שאנו קורין ביליג היה נסדק עד שהיה נראה מבחוץ הלב והכבד, אי מותרת האווזא או לא. בסימן ע"ו.
יין לבן שנשתנה מראיתו וידעים לתקנו שיחזור למראיתו על ידי שמשימים לתוכו חלב בהמה וחלב חיטה, אי שרי לעשות כן או לא, משום דאיכא למיחש שיבשלנו עם בשר או שישתהו בפסח. בסימן פ'.
בורית הנעשית במי אפר וחלב שנפלה לתבשיל אי נותן טעם לפגם הוא כשר או לא. בסימן צ"א.
בהמה שנמצאו לה שני טחולין, ואחת היא נקובה בסומכיה נקב קטן כמו מטבע קטנה שקורין בקראקא באפק"י ובמערהרין פוטשאנדי"ל, וניכר שכך הוא מתולדתה. בסימן צ"ה.
זאב שנכנס לבין הכבשים בחצר המוקפת מחיצה, ודרס לאחת מהן, אי שרי לקנות מן האחרים או לא, אי מקרי מקום צר ואסורים או לא. בסימן ק. ובסימן ק"ה נתבאר יותר ויעויין שם.
חצר גדולה מוקפת מחיצה ושעריו נעולים ובו כבשים הרבה, ושמעו הרועים רעש בין הכבשים, ומצאו שני זאבים קפצו לחוץ ממעל לגדר החצר, ומצאו מיד שני כבשים הרוגים, מה דינם של כבשים אחרים. בסימן ק"ה. עיין בקונטרס אחרון.
מחט שמצאו בחתיכת כבד בליל שבת באכילה, ובשר בהמה שחתיכת כבד היה ממנה נתערב בין הרבה בשר של רוב בני הקהלה נעשה התערובת, מה דינו. בסימן ק"ז.
אווזות פטומות דשכיחי בהו רעותא בוושטין ובשביל כך יש תקנה בעיר לבדוק את הוושטין, אי צריך להמתין מלכסות דם השחיטה עד אחר בדיקת הושט כמו בשחיטת חיה שאינו רשאי לכסות דם השחיטה אלא אחר בדיקת הריאה דדלמא תמצא טריפה, או אם אינו צריך להמתין. בסימן קט"ו. ועיין בקונטרס אחרון.
כבד ששהתה ג' ימים בלא שרייה אי מהני לה צלייה אחר כך אפילו לבשל אחר הצלייה ככל כבד דעלמא, או לא, משום דדינה כדין בשר שלא נשרה תוך ג' ימים דלא שרי אלא לצלי ואסור לבשל אחר הצליה, ה"ה נמי כבד. בסימן קכ"א. ובו מבואר נמי כבד שהייתה שרויה מעת לעת במים ולא היה במים ששים אי נאסרת הכבד משום דקיימא לן כבוש כמבושל כמו בשר, שם. ועיין בקונטרס אחרון.
דיני יין נסך ואיסורי הנאה[עריכה]
מה שנוהגין קלות במקצת קהלות וקונים ענבים דרוכים מבית גויים, ומתוכו מבואר באיזה ענין דשרי ובאיזה ענין דאסור. בסימן י"ב. ועיין בקונטרס אחרון.
כרמים של יהודים וגויים שהם רחוקים מן העיר יותר מפרסה, ושם יש להם בתי הגרנות ומרתפות, וסמוך לכרמים יש כפר אחד ובאו לכפר ההוא אנשי חיל שנסעו דרך שם לקראת האויב, ובלילה שתו ושברו דלתות של כמה מרתפות, ובא קול צווחה לעיר, ויצאו אנשי העיר לקראתם בכלי זינם ומלטו אנשי החיל, ונמצא אחר כך מרתף של ישראל פתוח וברזא אחת נטולה מהחבית והיין שופך לארץ, וכן מצאו עוד מרתפות פתוחות, והכל מבואר בפנים. בסימן ל"ג.
יין שמשימין לתוכו לענה מה שאנו קורין אותו ווערמי"ט וויין, אי נאסר במגע גוי או לא כיון שנשתנה טעמו. בסימן ע"ד.
יין שרף הנעשה מחרצנים וזגים של גוי שהוא אסור ולא כאשר מגידים המון עם, ומתוכות מבואר שאין להאמין לסתם בני אדם שמגידים בשם אחרים להלכה או למנהג. בסימן ע"ה.
יין שהיה עומד בחדרו של גוי מופקד אצלו חתום בחותם של ישראל, רק במקום שהברזא היתה תחובה לא היה חתום, מה דינו. בסימן פ"ז.
דין יין שהיה מונח במרתף של גוי במפתח בלא חותם, ומתוכו מבואר חילוק אם עשה ישראל כן מדעת עצמו ולא שאל את פי המורה, או ששאל על עשיית יין בהכשר אלא שהמורה לא הגיד לו שצריך על כל פנים מפתח וחותם. בסימן קט"ו.
דיני רבית[עריכה]
ראובן היה צריך למעות, ולוה משמעון על משכון חגורה של כסף, ומפני היתר ריבית מכר לו החגורה על סמך שאם יעשה לו רצונו אחר כך ויוסיף לו על הקרן יחזור וימכור לו החגורה, ואח"כ אין שמעון המלוה היינו הלוקח רוצה ליתן לראובן החגורה לפדות בטענה שהרי כבר קנה החגורה ממנו במקח גמור מפני התר הרבית. בסימן כ'.
ראובן השכין חגורה של כסף ביד שמעון ובשביל היתר רבית מכר לו החגורה על סמך שאם יעשה לו רצונו אחר כך ויוסיף לו על הקרן יחזור וימכור לו החגורה, וארכו לו הימים שלא פדאה, ולפי החשבון של המלוה מגיע לו מן הלוה יותר מן דמי שויה של החגורה, ורוצה הלוה לפדות וליתן לו מה שהחגורה שוה ולא יותר, ושמעון המלוה אומר לדידי שוה יותר, ואם אתה רוצה לפדותה תן לי מה שמגיע לי. בסימן כ"א.
דיני נדה וטבילה[עריכה]
אשה שפרסה נדה, ותוך ה' לשמושה בדקה את עצמה ומצאה טהורה ולבשה לבנים, ופרסה סדינים לבנים לכבוד שבת, ואחר ה' לשימושה בדקה את עצמה ורחצה ולבשה לבנים כדי לספור ז' נקיים, ותוך ג' לליבונה מצאה כתם יותר מכגריס ועוד, אלא שהייתה מתעסקת בדמים, אם יש לתלות הכתם בדמים אע"פ שהוא תוך שלשה לליבונה כיון שכבר בדקה תוך ה' לשמושה ומצאה טהורה, והשואל ביאר דבריו וצידד להתר בראיות, ונדחו ראיותיו, חזר השואל והביא ראיות ונדחו דבריו. בסימן כ"ס. ועיין בקונטרס אחרון.
טבילה צריכה להיות בליל שמיני ולא קודם לילה. בסימן ס"ו.
אשה שבולט לה מאותו מקום בליטה כחולחלת וכשהיא בודקת מוצאת דם, ויש לה וסת קבוע, מה דינה. בסימן פ"ו.
אשה שמרגשת כאב קודם הטלת מי רגליה, וכן לאחר הטלתה מרגשת כאב, ומוצאת דם על העד אחר הטלת מי רגליה, אבל במי רגלים עצמם אינה מוצאת דם, אי טהורה היא או לא. בסימן צ"ב.
דיני תקנות והסכמות הקהלות[עריכה]
קהל שיש להם תקנה שכל הסכמות הקהל בקבלת חזן ושמש יהא על פי הסכמת רוב מנין ורוב בנין, רוב מנין היינו רוב אנשים, ורוב בנין היינו רוב הממון, ונפל חילוק בין הקבל ובין זה, מבואר מתוכו ענין רוב מנין ורוב בנין מהו, דלא כאשר הבינו הקהל, ופי' לדברי הרא"ש בתשובה שבממון הולכים אחר רוב הממון, ונחה שקטה כל העיר. בסימן א'.
קהל שהיה מנהגם מעולם שכל הסכמת הקהל בקבלת רב וחזן ושמש, וכן התחדשות וברירת ראשים וגבאים ושמשים ודיינים היה נעשה על ידי כל פורעי המס, ועתה רוצים מקצתם היינו עיקרי הקהילה לתקן תקנה בקהילה שמהיום והלאה יהיו נבררים מתוך כל העדה עשרים אנשים או יותר או פחות שעל פיהם יצאו ויבואו כל העדה כולם וכל עניני צרכי ציבור, ולא על כל פורעי המס, ונותנים טעם לדבריהם מבואר בפנים. בסימן ב'.
קהל שקבלו עליהם על פי הרוב אחד מן ג' רבנים, דהיינו רבי פלוני יהא הראשון, ואם לא ירצה הוא לבא אליהם יהא רבי פלוני אחריו, ואם לא ירצה גם השני לבא אליהם יהא רבי פלוני אחריו, והנה בא רבי פלוני הראשון ולא אישתהי שם הראשון רק כמו חמשה ימים נסע ועבר משם, ונפל חילוק בין הקהל, יש מהם אומרים שהועד הראשון הוא בטל כיון שכבר בא הראשון אע"ג דלא אישתהי, ויכולים לקבל איזה רב שירצו אפי' שאינו מן ג' הראשונים, ויש מהם אומרים דביאה זו של הרב הראשון לא מקרי ביאה כיון דלא אישתהי, ולא נתבטלה ההסכמה הראשונה, וצריכים לשלוח אל הרב השני שיבא אליהם. בסימן ט"ז.
קהל שתקנו ששום בעל הבית לא יקנה דגים לשבת כמה חדשים אי שרי להו לתקן כך כיון שיש בזה ביטול עונג שבת. בסימן כ"ח.
מנהיגי הקהלה נתפשרו עם אחד והוא צורבא מרבנן על היותו בקהלתם כמה שנים ולא נערך עליו סכום כמו על שאר בעלי בתים, ועתה קמו כמה מנהיגים שנבררו למנהיגים אחר המנהיגים הראשונים ורוצים לבטל הפשר ההוא בטענת כי לא היו רשאים המנהיגים שהיו אשתקד להתפשר עם זה מחמת התקנה שיש להם בקהלה, ולשון התקנה הועתק בפנים, ומתוכו מבואר טענותים באריכות. בסימן ל"ז.
בעניני תקנות הולכים אחר כוונת מתקני התקנה אפי' להוסיף על לשון התקנה או להוציא ממשמעות לשון התקנה. בסימן מ"ד.
תקנות המדינה מי שנעדר מן העולם ונמצאו עליו בעלי חובות וכתובת אשה ואין עזבון שלו מספיק לכולם לא תטול אשתו בכתובה רק מאה זהובים וכו', ונמצא שא' עשה לאשתו שטר חוב על סך גדול כדי להפקיע זכות התקנה, מה דינו, ויש בזה חילוקי דינים. בסימן ק"ט.
דיני קדושת בכור[עריכה]
ישראלית מכרה לעובדת כוכבים פרה המבכרת בדבר מועט כדי להפקיע קדושת בכור, ולא עשתה העובדת כוכבים משיכה, אי מהני או לא. בסימן ס"א. עיין בקונטרס אחרון מבן המחבר.
ישראל שקנה פרה מן העובד כוכבים ומכרה לעובד כוכבים אחר שהוא שופא העיר, ונתן לו השופט שני טאלי"ר על המקח, ובתוך כך ילדה הפרה זכר, ובא העובד כוכבים ליקח הפרה וליתן מותר המעות, אם יש לולד זה קדושת בכור וצריך הישראל לסלק יד העובד כוכבים או לא. בסימן ס"ב.
ישראל שקנה פרה מן העובד כוכבים ונתן לו על המקח זהוב א', וקודם שנתן הישראל מותר המעות ילדה הפרה זכר, אם יש לולד זה קדושת בכור או לא. בסימן ס"ג.
ישראל שהלך ליריד לקנות בהמות, וא"ל העובד כוכבים אייתי לי פרה טובה והרי לך שלשה זהובים על המקח ואתפשר עמך, וכשהביאה ישראל לביתו ילדה זכר, אם יש לולד זה קדושת בכור או לא. בסימן ס"ד. ועיין בקונטרס אחרון ישראל שהחליף.
דיני פדיון בכור אדם[עריכה]
אשה שאינה יודעת אם אביה היה כהן או לוי או ישראל ונשאת לאיש והמליטה זכר שהוא פטר רחם לה, אי חייבים לפדותו או לא, ואשה אחת אמרה לה שהיא בת לוי. בסימן קכ"ה.
בקונטרס אחרון מבם המחבר בדין בכור פטר רחם לאמו שנולד לשבע חדשים, אם המילה קודם לפדיה. בסימן קכ"ז.
דיני איסור ערוה וקדושת כהן והוצאת שם רע[עריכה]
אחד שנשא אשת חמיו אי צריך להוציאה או לא. בסימן מ'.
אשה שראו בה דברים מכוערים והודית היא שזינתה תחת בעלה, מה דינה. בסימן נ"ג.
אחד אמר לחבירו בפני רבים בתך לאו בתולה היא, ואחר כך מתרץ דבריו לומר שכוונתו היה לומר דלאו בתולת דמים היא כיון שכבר בגרה וראתה, ולא על בתולת בתולים הייתה כוונתו, אי מצי לתרץ כך או לא. בסימן נ"ד.
פנויה שזינתה וילדה ושכרה לה מינקת, אי מותרת לינשא תוך כ"ד חודש, האם יש לסמוך על תשובת ר"י מינץ, ומתוכו מבואר השגה על ר"י מינץ בהבנת דברי הרא"ש. בסימן נ"ה.
חד צורבא מרבנן שנשטית אשתו, אי שרי ליה לישא אשה אחרת על אשתו כשאין לו להשליש את סך כתובתה, ומענין הנזכר אי צריך להשליש את כתובת אשתו העיקר לחוד, או אי צריך להשליש גם התוספות. בסימן ס"ז.
צורבא מרבנן שבא מפליטי חרב מארצות רוסי"א, ושמע שאשתו המירה דתה מחמת אונס', ורצו להתיר לו לישא אשה אחרת על ידי שהיה מזכה לה גט על ידי אחר, על פי פסקי מהרא"י סי' רנ"ו, ומחיתי על ידם, ותהלות לאל יתברך אשר הנחני בדרך אמת. בסימן ע'.
אשה שיצא עליה קול שזנתה עם עובד כוכבים, והעיד אחד ששמע קול נשימתה בניאוף עם העובד כוכבים באפילה ולא היה יכול לראותם בניאופם, אבל מעיד ברור על הניאוף כי היה שוכב סמוך למיטתם. בסימן ע"ט.
אלמנה נשאת לכהן ח"י אייר, ובחמשה עשר לתשרי שאחריו ילדה ואמרה שמבעלה נתעברה, והולד נגמר בשערו וצפרניו, ואח"כ הודית שזנתה באלמנותם עם בעל אחותה וממנו נתעברה, אי נאסרת על בעלה שהוא כהן או לא. בסימן פ"ב.
אשה שהודית מתחילה שזנתה כשהייתה אלמנה עם בעל אחותה, והיא נישאת אחרי כן לכהן, וחזרה וכפרה ואמרה שלא זנתה עם בעל אחותה אלא עם אחר', ואין בעלה כהן רוצה לפרוש ממנה, מה דינם. בסימן צ'.
פנויה שזנתה ונתעברה ואמרה שמפלוני נתעברה, והוא מכחישה ואחר כך הודה, אי שרי הוא לישאנה בעודה מעוברת ומניקה, דדלמא יש לנו להאמין לדבריו הראשונים שאמר שמאחר נתעברה, והרי היא מעוברת ומינקת חבירו, ויש בזה חילוקי דינים. בסימן ק"ד.
אשה שהייתה זקוקה ליבם ושמעה מעד אחד שנהרג יבמה ונשאת לשוק בלא רשות בי"ד, אי צריך בעלה להוציאה או לא. בסימן קי"ג.
דיני עגונה[עריכה]
היתר נשים שבעליהן נסעו מק"ק ניקלשפורג לק"ק ווינא בשעת חירום ולא חזרו, ויצא הקול שנהרגו בכפר שרי"ק בעברם דרך שם בחזרתם מק"ק ווינא, ולא נודע מאין יצא הקול, ואחרי כן העידו עדים מה שהיו עובדי כוכבים מסיחין, אלא שלא היו מסיחין לפי תומם ממש, גם לא הזכירו שמם ושם עירם, ומבואר הכל בפנים באריכות, וביאור סוגיא דשלהי יבמות, מתניתין וגמרא ותוספות, מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וכו' איה חברינו וכו'. בסימן מ"ב.
היתר אשה עגונה מאויסטרליץ שנהרג בעלה בארץ הגר, ואחר כך מצאוהו במים והעידו על הכרת פניו, ואחר כך הודה הרצחן אחד קודם שדנוהוה למיתה שהוא ואחד עמו הרגו ליהודי אויסטרליציר ולא הזכירו שמו, ומתוכו ביאור לדברי הטור א"ה סי' י"ד סעיף י"ד. בסימן מ"ה.
עד אחד מעיד ששמע מעובדי כוכבים הרבה שמת פלוני, ועד אחד מעיד בשם עובד כוכבים אחד שעדיין אותו פלוני חי, אי אזלינן בכה"ג בתר רוב פסולין או לא. בסימן נ"ז.
עדים שהעידו על א' שמת, והזכירו שמו ושם אביו ולא הזכירו שם עירו, ומתוכו מבואר השגה על מהרי"ק שורש קע"ה בהבנת דברי הרמב"ם, ובתשובת רבינו יואל, ופירוש לתשובת הרא"ש כלל נ"א. בסימן נ"ח.
היתר אשה עגונה אחת שנהרג בעלה בשעת מלחמה ועובדי כוכבים בעלי מלחמה הגידו על הריגתו, ולא הזכירו אותו רק בשם עירו ולא בשמו, ומתוכו מבואר ישוב לקושית הרב ב"י על הטור [[שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/|בסימן י"ז סעיף ח' דמייתי דין בשם תשובת הרא"ש והיא משנה שלמה. בסימן נ"ט.
אשה אחת עגונה שאמרה היא ואחותה על הריגת בעלה בגזירת פאלאנאי. בסימן ע"ח.
אשה אחת עגונה שהייתה שומרת יבם, והעיד נער אחד כבן ח"י שנים ששמע מבתולה אחת שהיא בת היבם שנהרג אביה היינו היבם של העגונה הזאת, ועוד העיד אחד על הריגת היבם ההוא, אי מהני עדותן, ותוכו מבואר חלקי הסותר. בסימן פ"ח.
אשה אחת עגונה שהעידו על הריגת בעלה בגזירת היונים איש אחד ואשה אחת, והותרה על פי הגדת האשה ולא על פי הגדת האיש. בסימן ק"א.
אשה אחת עגונה הביאה כתב ראיה שבעלה נהרג בגזירת לובלין בתשרי תטז"ל, והיה נראה להתירה ברווחה על פי אותו כתב, אלא שהביאה עוד עדים על הריגתו, ומתוך הגדת אותן עדים נולד ספק גדול בהיתר דידה, והכל מבואר בפנים, ומתוכו מבואר פירוש לדברי הריטב"א במה שכתב בשם רבו הרא"ה. בסימן ק"ג.
עדים שהעידו על הריגת איש א' כפי מה ששמעו מעובדי כוכבים מסיחין לפי תומן שנהרג אחד כך וכך צורתו, וכך וכך סימניו, וכך וכך היה צורת הסוס שרכב עליו, וסידור תפילה מצאו אצלו העובדי כוכבים והביאו ליהודים, והם הכירו איש א' שכך וכך הייתה צורתו וכך וכך היה צורת הסוס שרכב עליו כמו שהגידו העובדי כוכבים, וגם הכירו הסידור שהיה של האיש ההוא, אם יש לסמוך על זה להתיר אשתו או לא. בסימן ק"ו.
אשה שמת בעלה בלי זרע קיימא, והיה לו אח א' מאביו שהיה דר במדינן פולין בק"ק לאדמיר, ובא עד אחד והעיד שמת יבמה שם. בסימן קכ"ג.
בקונטרס אחרון מבן המחבר, יבמה שזקוקה ליבם, והיבם גדול הוא חוץ למדינה והיבם קטן הוא כאן. בסימן קכ"ז.
דיני שדוכין וקנסות[עריכה]
ראובן ושמעון נשקשרו בשידוכין בקשרי תנאים, בן ראובן ישא לבת שמעון, ראובן יכניס לנדן בנו שלש מאות זהובם רייני"ש ושמעון יכניס לנדן בתו שש מאות זהובים, ואיזה צד שיעבור יתן קנס לצד המקיים חצי הנדן, ואח"כ ביטל אבי החתן השידוכין ורוצה ליתן קנס, וטוען שאינו חייב ליתן קנס רק החציה מן הנדן שמכניס הוא לבנו ואם כן אינו חייב רק ק"נ זהובים ליתן קנס, ואבי הכלה טוען שחייב ליתן לו קנס חצי הנדן מה שהוא מכניס לבתו, וחייב ליתן קנס שלש מאות זהובים, הדין עם מי. בסימן כ"ב.
מי שנתקשר בקנס לישא את בת חבירו אם יביא קנין סודר מבתו שנתרצית למעשיו קודם ר"ח ניסן, ולא בא בזמנו, ונתקשר זה עם אחרת לישאנה, והשתה נתברר מה שלא בא אבי הכלה בזמנו היה מחמת האונס שגדלו המים, ומיד אחד שעבר האונס בא אבי הכלה והביא קנין סודר מבתו שנתרצית למעשיו, אי חייב זה ליתן הקנס או לא. בסימן ל"ט.
דיני כתובות וקידושין וגיטין[עריכה]
שטר כתובה מבואר מתוכה שתקח האשה מלבושיה השייכים לגופה יתר על סך כתובתה ותוספתא, אם יש בכלל זה גם מה שנמצא מוכן לה למלבוש ועדיין לא נעשה או לא. בסימן ג'.
ילדה אחת בתולה נישאת לבחור אחד, ומיד אחר הנישואין הלך למלחמה, והיתה יושבת עגונה כמה שנים, ונסעה היא אחריו לארץ אחרת ומצאתו, ורוצה הוא לגרשה, רק שתעשה לו ביטחון שאם יחזור ויבא מן המלחמה תוך שנתים שתחזור ותנשא לו, והיינו כדרך שתיקן ר"י מפארי"ז בשכיב מרע, אם יש לעשות כן או לא. בסימן ל"ה. ועיין בקונטרס אחרון מבן המחבר.
צורבא מרבנן חד שנשתטית אשתו, אי שרי ליה לישא אחרת על אשתו כשאין לו להשליש את כתובתה, ושם מבואר נמי אי צריך להשליש העיקר והתוספת, או רק העיקר לחוד. בסימן ס"ז.
חרש שאינו שומע ואינו מדבר, היאך יש לכתוב נוסח הגט אם רוצה לגרש את אשתו. בסימן ס"ח.
צורבא מרבנן שבא מפליטי חרב מארצות רוסיא ושמע שאשתו המירה דתה מחמת אונס, ורצו להתיר לו לישא אשה אחרת על ידי שהיה מזכה לה גט על ידי אחר, על פי פסקי מהרא"י. בסימן ע'.
אילם אחד חייט, והוא פיקח גדול ויודע ומבין כל כך עד שהוא מראה מתוך סדר תפילות מה שמתפללים דבר יום ביומו וחדש בחדשו ושבת בשבתו ולרגלים ולימים נוראים, אם יש לו לקדש אשה בשטר. בסימן ע"ז.
פוחז אחד בגד באשתו והלך למרחקים ונשא אשה אחרת על אשתו, ובא שמה איש אחד והכירו ופיתו אותו עד ששלח על ידו גט לאשתו הראשונה, וכתב שם אביה יצחק, ובאמת היה שמו נתן, אם יש להכשיר גט זה משום חשש עיגון או לא. בסימן פ"ג.
היאך יש לכתוב בגט שם הבעל, מערקיל, או מרקיל בלא עי"ן. בסימן פ"ד.
אחד שהלך למדינת הים ושינה שמו, ונשא שם אשה אחרת על אשתו, וחזר ובא אל אשתו ראשונה ורוצה לגרש לאותה שבמדינת הים, היאך יש לכתוב שמו בגט. בסימן ק"ח.
גט שהובא ממדינת אשכנז על ידי שליח, וכתבו בהרשאה שעדים החתומים בגט הם פלוני ופלוני, ונמצא שאינו כן אלא עדים אחרים חתומים בגט, ושמותיהם של אלו שהזכירו שהן חתומים על הגט שוות לאלו החתומים על ההרשאה, מה דינו של הגט ההוא. בסימן ק"י.
דיני מקח וממכר וחליפין[עריכה]
ראובן ושמעון החליפו את בתיהם זה עם זה, ואחר כך בא בעל חוב של ראובן ורוצה לטרוף אותו בית שהוא עתה ביד ראובן, וגם אותו בית שהוא עתה ביד שמעון כיון שהיה כבר של ראובן, מבואר מתוכו שהדין עם הבעל חוב. בסימן ד'.
מי שנתחייב בשטר לחבירו ליתן לו בגדים טובים מן מקום פלוני, ואחר כך נפל חילוק ביניהם מה נקרא טובים, אם בינונים מיקרי נמי טובים או לא. בסימן י"א.
אם נמצאו על לוה אחד כמה בעלי חובות שיש להם שטרי חובות מה שאנו קורין ממריי"ש, ואין לו לשלם לכולם, ולאחר נמצאו כמה שטרי חובות כאלו על לוה זה, אם נוטל בכל שטר חוב כזה חלק בפני עצמו, או אינו נוטל בכל השטרות ממרמי"ש שבידו אלא חלק אחד. בסימן ט"ו.
אשה אחת לקחה תינוק של אחותה על זרועותיה, ואחותה אם התינוק נתנה ליד התינוק דינר אחד לשחוק בו, ונאבד הדינר מן התינוק, ותובעת זו מן אחותה שנשאה תינוק שלה על זרועותיה שתשלם לה הדינר, הדין עם מי. בסימן כ"ג.
מי שיש עליו בעלי חובות הרבה ואחד מהם מוקדם לכולם, והחוב שלו מאה זהובים, ושמו בית של הלוה באלף זהובים, ורוצים שאר בעלי חובות שלא יקח המוקדם רק חלק עשירית מן הבית כיון שכך מגיע לו כפי מה ששמו הבית באלף זהובים, והמוקדם טוען שיש לו ליקח קודם לכולם מה ששוה מאה זהובים כפי השומא שישומו מה ששוה מן הבית מאה זהובים כפי השומא בכלל כל הבית, הדין עם מי. בסימן כ"ז.
תושב ק"ק דרעזניץ קנה מתושב ק"ק גידונג עורות, וזה מן גידונג מחוייב להעמיד העורות על הוצאתו ועל אחריותו לק"ק דרעזניץ, ובא מוכס יהודי אשר שם בגידונג ותובע מוכס מן העורות, ותושב גידונג המוכר עורות טוען כיון שאחריות והוצאות הולכת העורות עד דרעזניץ הוא עליו הרי הם שלו כל זמן שלא הגיעו ליד ורשות הלוקח, והוא פטור מן המכס על פי חוק השררה כיון שהוא תושב העיר גידונג. בסימן ל"א.
שלשה שותפים שלקחו סחורה בהקפה על משך זמן שנה תמימה, ורוצה א' למכור חלקו לאחר, והוא רוצה לישאר באחריות ובהתעסקות הסחורה כבתחילה, אם יכולין השותפין האחרים לעכב על זה או לא. בסימן צ"ט.
מי שחייב לבעלי חובות הרבה ואין לו לשלם לכולם, ונמצא לו סחורות שלקח בהקפה מא' והן עדיין בעין, יש זכות לאותו בעל חוב ליטול הסחורה ההיא קודם שאר בעלי חובות כיוןש היא בעין, ואם החליף אותה הסחורה, ואותה הסחורה היא בעין וידוע דאתי מחמתיה אם יש לבעל חוב זה זכות ליטול אותן הסחורות קודם שאר בעלי חובות. בסימן קי"ז.
אם באו בעלי חובות לגבות מלוה אחד, ואמר הלוה שהוא חייב גם לאחרים במקום אחר ואין לו לשלם לכולם, ובעלי חובות שבכאן דוחקים לגבות כדי שיהיו זוכין בדין מה שגבו גם במטלטלין שאין דין קדימה. בסימן קי"ח.
דיני שבועות והיפוך שבועה[עריכה]
מי שנתחייב שבועה לחבירו והפכה על שכנגדו, ונשבע זה שהפכה עליו, ואח"כ תפס זה משל זה שנשבע לו, ורוצה הוא לישבע על טענתו מפני שזה נשבע לו לשקר כאשר שנשבע לו חבירו לשקר, בזה אין הדין עמו. בסימן ז'.
מי שפסלוהו מנהיגי הקהלה שיהא פסול לשבועה מחמת שחבל בחבירו מתוך מריבה, מי הוי פסול גם לשבועה שצריך לישבע על סכומו, או לא, דלא הייתה כוונת המנהיגי' אלא לפוסלו משבועה שבינו לבין חבירו. בסימן ק"ב.
דיני שטרות חובות[עריכה]
ראובן היה לו שטר על שמעון מה שאנו קורין ממרמ"י ונאבד מן ראובן ורצה להפרע מן שמעון, וטוען שמעון שמא ימצא אחר אותה ממרמ"י ויגבה ממנו כיון שכל המוציא הממרמ"י יכול לגבות בו. בסימן י'.
מי שיש עליו בעלי חובות הרבה ואחד מוקדם לכולם, והחוב שלו הוא מאה זהובים, ובית של הלוה נישום באלף זהובים, ורוצים שאר בעלי חובות שהמוקדם יקח חלק עשירית מן הבית שעולה מאה זהובים כפי השומא מכל הבית כולו, והמוקדם טוען שישומו לומן הבית מה ששוה מאה זהובים ויגיע לו יותר מן חלק עשירית, הדין עם מי. בסימן כ"ז.
שני אחים שירשו מאביהם שטר חוב על אחר, ןחלקו, ונפל השטר חוב לחלק אחד מהם כנגד מה שלקח אחיו חלקו בשאר מטלטלין, ומחל האחד ללוה חלקו שהיה לו אי מהני מחילתו או לא. בסימן צ"ז. עיין בקונטרס אחרון.
מי שנעדר מן העולם ונמצאו עליו בעלי חובות וכתובות אשה ואין עזבון שלו מספיק לכולם, ויש תקנה שלא תטול אשתו בכתובה רק מאה זהובים, והוא עשה לאשתו שטר חוב על הסך גדול כדי להפקיע זכות בעלי חובות בתקנה, מה דינו, ויש בזה חילוקי דינים. בסימן ק"ט.
אחד העמיד מורשה לגבות חובו בשטר מן לוה שלו, וכתב לו הרשאה, והמורשה הוי מחל ללוה כל החוב וקרע השטר, ובא המלוה ותבע למורשה שלו על שקלקל חובו שישלם לו מדינא דגרמי, כי לא הרשה לו אלא לגבות או לדון או לפשר, אבל לא למחול. בסימן קי"ד.
דיני ירושה ושטר חצי זכר וחלוקת שטרות[עריכה]
מי שמת ולא הניח בנים זכרים רק בנות, ולאחת יש לה שטר חצי זכר ולשאר בנות אין להם, אם יש לזאת זכות בשטר חצי זכר שלה נוסף על חלק ירושתה או לא. בסימן צ"ה.
אשה אחת שיש לה שטר חצי זכר מראובן אביה, ומתה בחיי אביה, והניחה זרע קיימא, ואחר כך מת הזרע ההוא בחיי ראובן אבי אמו, ואחר כך מת ראובן אבי אמו ולא הניח זרע אחר שיהא ראוי ליורשו אלא אחיו יורשים אותו, אם יש זכות לאבי הזרע ההוא שהיה בעל בת ראובן לירש בנכסי ראובן בכח זרעו שהיה לו עם בת ראובן או לא. בסימן צ"ו.
שני אחים שירשו מאביהם שטר חוב על אחר, וחלקו, ונפל השטר לחלק אחד מהם, ומחל השני ללוה את חלקו שהיה לו בשטר חוב, אי מהני מחילתו או לא. בסימן צ"ז.
אשה אחת שיש לה שטר חצי זכר מאמה דינה בת יעקב, ומתה דינה בחיי אביה יעקב ולא שבקה מידי רק הניחה אחריה שטר חצי זכר שיש לה על אביה יעקב, ואחר כך מת גם יעקב אביה והניח ממון רב, ונפל חילוק בין בנים הזכרים בני דינה ובין אחותם, שהזכרים אומרים שאין לאחותם חלק באותו ירושה שבא להם מאבי אמם שאין לבת חלק במקום בנים, ואחותם אומרת שיש לה חלק מכח שטר חצי זכר שלה על אמה דינה, והרי גם הבנים אין להם מן אבי אמם מצד ירושה כיון שהניח בנים ואינם באים אלא מכח שטר חצי זכר של אמם דינה ויש לה גם כן חלק בו, ומבואר מתוכו חלק הסותר ודברי האחרונים בתשובת מהרש"ל ותשובת רמ"א ותשובת שארית יוסף. בסימן קי"ד.
דיני מיסים ועולים והיאך נגבים[עריכה]
חיל המלך באו לעיר ורצו רוב הקהל להתפשר עם המושל שלא יעשה אכסנאי אצל יהודים, והעשירים מוחים עליהם אם לא שיתרצו תחילה שיהיו גובין הכל לפי בעלי הבתים ולא על פי הממון, והקהל אומרים שיתפשרו עם המושל תחילה ואחר כך ידונו היאך יהיו גובין, הדין עם מי. בסימן י"ח.
חיל המלך באו לעיר ויתפשרו עם המושל שלא יעשה אכסנאי אצל יהודים, היאך גובין אותו ממון, או לפי הממון או לפי הבעלי בתים או לפי הבתים. בסימן י"ט.
עשיר גדול שנפטר ונמצא אחריו הון רב, ורוצים הקהל ליקח מעזבונו עבור שלא נתן סכום כראוי מכמה שנים, והיורשים מוחים, הדין עם מי. בסימן כ"ד.
שכונת היהודים שהיא מחוץ לעיר המוקפת חומה והם מסתפקים מן המים שהם בתוך העיר ואחרי כן השתדלו מן השררה שיהיו המים מקלחים לשכונת היהודים במס קבוע שיתנו לשררה בכל שנה ושנה, היאל יש לגבות אותו מס קבוע שבכל שנה ושנה, וגם היאך יש לגבות הוצאות תיקון מרזבות וצינורות להמשיך המים לשכונת היהודים. בסימן ל"ד.
מנהיגי הקהלה נתפשרו עם אחד והוא צורבא מרבנן על היותו בקהלה כמה שנים ולא נעשה סכום עליו, ואחרי כן קמו המנהיגים שנתחדשו בשנה שאחריו ורוצים לבטל הפשר ההוא ועמדו לדין בזה בל"א וזה בל"א. בסימן ל"ז.
דין היזק וגרם היזק[עריכה]
אחד קנה גניבה מן גוי שיש סכנה בדבר ומכר לישראל אחר, ואחר כך נתפס הגנב, והיה הקהל מוכרחים להתפשר, אם יכולין הקהל לכוך לראשון שיחזיר להם מה שהוציאו, ואם יש להם דין גם על הלוקח השני או לא. בסימן ל"ו.
דין קנסות[עריכה]
שמעון התחייב נגד ראובן ליתן מיד בבואם להיריד פלוני ונתחייב ליתן קנס עשרה זהובים לצדקה ונשבע על זה, ובא ראובן ותבע משמעון מעותיו, והשיבו כי עדיין טרוד הוא בסחורותיו, אי חייב שמעון ליתן מכל מקום הקנס לצדקה, או שלא מקרי ביאתו ביאה כל זמן שעוסק בסחורה. בסימן ק"כ.
דיני רוצחים והשייך לזה[עריכה]
איש ואשה היו שוכבים במיטה אחת, ולקחה האשה הולד אצלה להניק ונחנק הילד במיטה, אם גם הבעל חייב בזה או לא. בסימן ה'.
מי ששלח שליח יהודי למקום אחר ונטבע במים, אם המשלח צריך כפרה, וכבר נמצא כעין זה בתשובת מהרי"ו ותשובת רש"ל ותשובת ר"מ לובלין ובספר באר שבע, אבל הניחו מקום להתגדר בו. בסימן ו'.
בעל בית אחד הלך בחורף למקום אחר ונער משרתו עמו, ומחמת הקור הגדול והרוח חזק שהיה סוער מת הנער על הדרך, אי צריך בעל הבית ההוא כפרה או לא. בסימן צ"ג.
אחד נהרג בדרך ויכולים להנקם מן הרוצח אם יכולין לכוף לקרובו שיהיו רודפים אחר הרוצח להעמידו בדין כדי להנקם ממנו, ועד כמה שצריכין הקרובים להוציא על זה ועד היכן מקרי קרוב. בסימן קי"א.