שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קיד
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה קיד
נשאלתי באשה אחת דינה בת יעקב שהשיאה את בתה וכתבה לה על עצמה שח"ז על אופן היותר מועיל על פי תקון חכמים ז"ל וכפי המנהג שכותבין דרך שטר חוב גמור מסך אלף זהובים ושיחול החוב שעה אחת קודם מיתה לשלם לה וליורשיה שהם יוצאי חלציה וב"כ וכו' רק בתנאי שאם בנים הזכרים ירצו ליתן לה חצי חלק זכר בכל נכסים כסף ושוה כסף חובות ומשכנות וכו' ראוי ומוחזק מלבד ספרים וקרקעות וכו' תהא מסולקת מהם ונוסח גוף השטר הוא לפנינו הועתק אות באות והוא בכל יפוי כח וזכות דנהיגין הסופרים למיכתב והאשה הזאת דינה מתה על פני אביה יעקב שהוא עשיר גדול והיא לא הניחה אחריה משלה רק מעט משוה כסף אבל הניחה שח"ז על אביה יעקב כתוב גם כן בכל יפוי כח וזכות כנ"ל ואח"כ מת גם הוא יעקב אבי דינה והניח ממון רב ורוצים בני דינה הזכרים לדחות את אחותם מן חלק חצי זכר שלהם משל יעקב אבי אמם בטענה שאין ליתן לאחותם כחצי חלק זכר אלא מהמעט שהניחה אמם דינה משלה אבל לא משל מה שנפל להם מאבי אמם יעקב מפני שזה הוא ראוי שאין לאחותם ליטול בראוי אעפ"י שבשטר חצי זכר שיש לאחותם על אמם דינה מבואר שתטול ראוי ומוחזק מכל מקום ראוי כזה לא תטול ואחותם טוענת כיון שכתיב בשטר ראוי ומוחזק תו אין לחלק בין ראוי לראוי דהכל בכלל זהו תורף השאלה:
יראה מה שהבנים שואלים שאחותם לא תטול בראוי ודאי דנסמכו על מה שכתב הרב מהר"י כ"ץ בתשו' שלו שארית יוסף סימן א' בענין שח"ז בירושה שנפלה לבנים מאבוה דאבא אף על פי דלא דמי דהתם מיירי שנפלה ירושה להם מאבוה דאבא דיש להם דין טענת ירושה דמצו למימר אני מאבוה דאבא קאתינן משום דבני בנים הרי הן כבנים ואין אנו באים בכח אבינו שמת אלא בכח עצמנו כמו שפירש רשב"ם בפרק מי שמת ריש דף קנ"ח בההוא מימרא הבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וכו' אבל נדון דידן מיירי בנפל להם מאבוה דאמם דאין להם דין טענת ירושה כיון שיעקב אבוה דאחא הניח בנים ליורשו ואינן באים בכח עצמן אלא בכח אמם בשטר חצי זכר שהניח על אביה יעקב וא"כ כל זכות שיש להם יש נמי לאחותם בכח שח"ז שלה שיש לה על אמם דינה מכל מקום אפשר שהם טועים לומר שגם הם באים בכח עצמם ולא בכח אמם מחמת שכתוב בשטר חצי זכר שנתחייב יעקב לדינה בתו וליורשיה שהם יוצאי חלציה וכו' הרי נתחייב אבי אמם לנגדם כמו לנגד אמם דינה והרי הם באים מכח עצמם ולא מכח אמם ומצו למימר אנן מכח אבוה דאמא קאתינן:
אבל באמת אי אפשר למטעי בהכי דהיאך מצי למימר שיעקב אבי אמם נתחייב לנגדם כמו לנגד אמם מדכתב וליורשיה שהם י"ח וכו' הא אין אדם יכול להקנות ולהתחייב למי שלא בא לעולם כדאיתא ריש פרק מי שמת דף קמ"ב ובטור ח"מ סימן ר"י דאפילו המזכה לעובר לא קנה אם לא לעיבד שלו ודוקא כשאשתו כבר מעוברת ולאחר לא יכול לזכות אפילו כשהיא מעוברת ושם בהג"ה ש"ע מבואר דבני בנים הרי הם, כאחר וא"כ היאך יכול להתחייב לנגדם כיון שאז לא היו עדיין בעולם ואפילו אם תמצא לומר דבנדון דידן מיירי שאז כשכתב יעקב לדינה בתו שטר חצי זכר זה היו הבנים האלו בעולם מכל מקום לשון השטר, זה מוכיח שלא בא להתחייב אלא לבתו דינה ולא ליורשיה והיינו מה שכתבו וז"ל ומעכשיו בק"ס הנ"ל נתתי לבתי מרת דינה הנ"ל ד' אמות קרקע בחצרי וכו' הרי לא נזכר כאן בגוף החיוב אלא בתו לבדה ולא יורשיה היינו משום שעיקר החיוב אינה אלא לבתו ולא ליורשיה ובר מן דין אפילו אי הוה כתוב בשטר שהניחה דינה על אביה יעקב בכל מקום גם ליורשיה אפילו הכי צריכין אנו לומר דלא הוי החיוב אלא נגד בתו ולא נגד יורשיה דכיון שנקבע המנהג לכתוב כך בכל שטרי חצי זכר אפילו היכא דלית לבתו עדיין בנים כגון לבתולות בנשואין שלהם אם כן היאך קבעו למנהג מה שאינן על פי הדין שהרי אינו יכול להתחייב למי שלא בא עדיין לעולם אעפ"י דסופרים דידן אינן בקיאין אבל סופרים קמאי בקיאי הוו אלא ודאי דלא נתחייב האב אנא לבתו ולא נתחייב ליורשיה ומה שיכתב בכל שטרות וליורשיה וכו' הכוונה הוא שאם תמות בתו שיהיו יורשיה שהם יוצאי חליצה יורשים ממנה ולאפוקי שלא יירשנה בעלה והיינו אם תמות בלא זרע קיימא לא יהיה לבעלה כלום ובמקצת נוסחאות שח"ז כתוב כך בהדיא שאם תמות בלא זרע קיימא שלא יהא ממש בשטר זה כמו שהביא כך הרב בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן צ' אלא שנוסחא זאת שבשטר חצי זכר זה שלא כתבו כן ודאי דסופרי דווקנא הכי כתבי משום דחיישי' דלמא תניח זרע קיימא ואחר כך ימות אותו זרע קיימא בעוד אבי אמו קיים ואחר כך ימות אבי אמו של הזרע ההוא תפול הירושה לאבי הזרע ההוא שהוא הבעל של האשה בכח זרע ההוא כמו שכתב מהרי"ו והביאו הרב בהג"ה ש"ע מטור ח"ה סימן צ' לכך כותבין כך שנתחייב לבתו וליורשיה שהם יוצאי חליצה וכו' ולאפוקי יורשיה שאינן יוצאי חליצה כגון בעלה וזה ברור, ואם כן אין לבנים הללו שום זכות מצד עצמם אלא מכח אמם דינה הם באים והרי גם אחותם באה בכח אמה דינה שיש לה שטר ח"ז עליה לכך אין הבנים יכולים לדחותה ממה שנפל להם מאבוה דאמם:
אם לא שהבנים הללו שרוצים לדחות לאחותם סומכים על מה שכתב הרב בשארית יוסף בענין ההוא שיש לחלק בין ראוי לראוי דאין ראוי זה מאבוה דאבא בכלל ראוי סתם הכתוב בשטר טוענים אעפ"י שבשטר שיש לאחותם כתוב שתטול בראוי היינו דוקא ראוי סתם כמו חוב אבל ראוי כזה שנפל להם מאבוה דאבא שהוא ראוי גרוע אין בדין שתטול הבת בכח שטרה:
אבל כבר נחלקו עליו שלשה עמודי עולם ומה שהעלו מתוך פלפולם מבואר בדבריהם כל אחד לפי דרכו תשובת מהרש"ל סימן מ"ט ותשובת מהרמ"א סימן ג' ותשובת מהר"ם לובלין סימן י"ד אמנם בזה דעת שלשתן שוה לפי מה שנוהגין האידנא לכתוב שח"ז דרך חוב גמור סך מה אלא שתולין החוב בתנאי שבניו הזכרים יוכלו לסלק החוב בחצי חלק זכר וכל השטרות נכתבים בכל שופרי דשטרי ויפוי כח וזכות לטובת הבת ודאי ודבר פשוט הוא שאין הבנים יכולים לדחות לאחותם ממה שנפל להם מנכסי דאבוה דאמא ודברי בעל שארית יוסף בטלים ברוב:
ולא יטעה הטועה לומר כיון שהרב מהרש"ל תולה נמי הטעם במשמעות לישנא דשטרי דאתי לטפויי שכותבין הן ראוי הן מוחזק וכו' ולא כותבין ראוי ומוחזק וכו' עכ"ל אם כן בנדון שלפנינו שאין כתוב בשטר חצי זכר זה הן ראוי הן מוחזק אלא ראוי ומוחזק ויאמר האומר שאין לשון זה כולל כל ראוי הא ודאי לאו מלתא הוא דלא כתב הרב מהרש"ל כך אלא לרווחא דמלתא שמצא לזכות את הבת גם מטעם זה אבל לא שבנה יסודו על זה ואין טעם זה אלא סניף להוכחות וראיות שהביא:
ותו הא איכא בנוסח שטר חצי זכר זה שלפנינו בלאו הכי כמה לשונות דמוכיחים על הלשון ראוי שכתוב בשטר שכולל כל ראוי ולאו דוקא ראוי סתם כגון הלואה כיון שקודם לכן נזכר בהדיא כסף ושוה כסף חובות ומשכנות וכו' הרי כתב בהדיא חובות וכתב נמי ראוי אלמא ראוי דקאמר לאו היינו חובות אלא שאר ראוי והיינו אפילו דגרוע מחובות גם כתוב בו לשון כל וז"ל בכל נכסים שאניח אחרי בין במזומן וכו' ובכי האי גונא למידין מן הכלל דלישנא יתירא הוא כמו שהאריך בענין זה הרב מהרי"ק שורש י' ושורש י"ג גם כתוב בשטר כל לשון דמשתמע לתרי אפי יהא נדרש לטובת הבת וכו' גם כתוב בנוסח שטר חצי זכר זה בחיי ובמותי וכו' ואיכא למ"ד דלשון זה מועיל לגבות מן הראוי לבא לאחר מותו כגון נכסי דאבוה דאבא הביאו תשובת מהרי"ל סימן ע"ד אלא שהרב מהרי"ל פליג עליה בכתובה מכל מקום כיון דלא פליג עליה אלא מהמנהג אפשר דבשטר חצי זכר דלית ביה מנהג לא פליג כיון דכותבין נמי דרך חוב לכך לא יוכלו הבנים לדחות את הבת על פי הסכמת הנך תלתא סבי שהיו גדולי הדור בחכמה ובמנין וחיבוריהם נתפשטו בכל תפוצת ישראל וחפשו אותן עיקר ומי הוא זה שיבא לחלוק עליהם ויתלה את עצמו באילן גדול בעל שארית יוסף כיון שרבים חלקו עליו ונתבטלו דבריו ברוב:
וכיון שבארנו למעלה שבנדון לפנינו בנפלו להם נכסים מאביה דאמא בכח שטר חצי זכר אין לבנים שום זכות בכח עצמם כיון דיש ליעקב אבי אמם בנים יורשים והם אינן באין אלא בכח אמם בכח שטר ח"ז שלה על יעקב אביה תו אין אנו צריכין לחוש להא דכתב הרב מהר"ם לובלין התם בסימן י"ד וז"ל ועל כן אני אומר שאם אין בעזבון ראובן כדי פריעת סך אלף זהובים אלא כדי פריעת מקצתן והיורשים רוצים ליתן להחתן אותו עזבון בפריעת חובו או שלא הניח שום עזבון לא יוכל החתן לגבות שום דבר מעזבון יעקב אבי חמיו שהרי אף לפי סברת תשובת מהרש"ל אין להחתן שום זכות בנכסי יעקב אלא מכח התנאי שהתנה עמו או שישלם לו חובו או יתנו לה חצי חלק זכר אפילו מן הראוי והרי לא הניח חמיו עזבון בכדי פריעת החוב ובמקום שאין כאן ירושה אין חייבין לפרוע חוב של אביהם ומנכסי יעקב אבי אביהן הרי כבר בארנו למעלה שאין שום בעל חוב יכול לגבות מהן הואיל וכן הוא שמצד החוב אין יכול לגבות מהיורשים ממילא בטלה גם כן חצי חלק ירושה ואין חייבין ליתן לו חצי חלק זכר גם מהראוי על כן לא יוכל החתן לגבות אלא עזבון חמיו בשביל חובו שאומר או תנו לי כל עזבון חמי בעד חובי או אם תרצו לחלוק עמי אזי תנו לי גם כן חלק בהראוי ואם לא הניח ראובן חמיו שום עזבון אזי פטורים היורשים מכל וכל וזה פשוט ואין צריך לפנים וכו' עכ"ל:
וא"כ סלקא דעתך אמינא שגם בנדון שלפנינו כיון שהאשה הזאת מרת דינה בת יעקב לא הניחה משלה אלא מעט משוה כסף יהיו יכולים הבנים למימר לאחותם קח לך כל עזבון האם בפרעון חובך ותהא מסולקת מהכל כמו שכתב הרב מהר"ם לובלין בנכסים שנפלו להם מאבוה דאבא אבל האמת אינו כן דהתם שאני כיון שהם באים בדין ירושה מאבי אביהם דבני בנים הרי הן כבנים שפיר מצו למימר דמדין לית לך באלו הנכסים שנפלו מאבוה דאבא ואין לך ליטול אלא בכח התנאי הרי החוב שלך אנחנו פורעים לך בכל אשר הניחה האם אבל הנכסים שנפלו מאבוה דאבא אין לך ליטול שאין ב"ח גובה מהראוי ואנן מאבוה דאבא קאתינן בדין ירושה אבל נדון שלפנינו מיירי בנכסים שנפלו מאבי אמם שיש לו בנים זכרים והם אינן באים אלא בכח אמם שהניחה שטר חצי זכר על אביה והרי אחותם גם היא באה בכח שח"ז שיש לה על אמם הנעשה דרך חוב אלא שנתלה החוב בתנאי שיכולים לסלקה בחצי חלק זכר וצריכים המה לקיימה תנאם דהיינו או לשלם לה כל חובה או ליתן לה חצי חלק זכר אפילו במה שנפל להם מאבוה דאמא בכח שח"ז של אמם כיון דאין להם זכות בירושה זו מצד עצמם אלא בכח האם בשח"ז שלה לכך אין יכולין לדחות לאחותם בטענה זו אפילו כשרוצים ליתן לה כל עזבון אמם דינה בפריעת חובה:
לבד ראה זה מצאתי בתשובת מהר"ם לובלין שיש ללמוד מתוכה לכאורה שיש מקום גם בנדון שלפנינו שיכולים הבנים לדחות את אחותם מן מה שנפל להם מאבוה דאמא והיינו אם יעקב אבי אמם לא מת אלא אחר שחלקו עם אחותם בעזבון אמם מרת דינה בת יעקב שאז אין לבת שום זכות במה שנפל להם אח"כ בכח שטר חצי זכר מאבוה דאמא כיון שלא מת יעקב אבי אמם אלא אחר שחלקו עם אחותם בעזבון אמם מרת דינה מפני שכתב שם בדף ט"ו וז"ל וגם באותו עזבון שהניח חמיו וכו' כל שאין יכול לומר או תשלמו לי האלף זהובים או תנו לי חלק גם מן הראוי וכו' אלא היכי שמת יעקב ונפלו נכסיו קמי בני ראובן קודם שבאו לחלוק עם החתן בנכסי אביהם ראובן אבל היכא שבשעה שבאים היורשים לחלוק עם החתן עדיין יעקב קיים בחיים אין היורשים מחוייבים ליתן להחתן מעזבון יעקב כשימות אח"כ דהסברא נותנת דכתב ליה דהברירה ביד היורשים דאם ירצו לתת לחתנו חצי חלק זכר בכל דבר הן במוחזק הן בראוי אפילו אם תמצא לומר דראוי כזה נמי בכלל ר"ל שיהא כבר בשעת חלוקה ביד' לתת לו אבל אם יהיה יעקב קיים בשעה שירדו היורשים לנחלת ראובן אין עדיין ירושת יעקב ביד היורשים שיכולין אז לתת להחתן חלק בה שהרי יעקב יכול לעשות בשלו בחייו כל מה שירצה וליתנה במתנות בריא וש"מ לכל מי שירצה וגם אין ידוע ומבורר אז מהו עזבון יעקב שיכולים היורשים לברור להם אם טוב להם לתת להחתן סך החוב או חלק הירושה לכך מן הסברא שלא היה כוונת ראובן אלא על ראוי המבורר בשעת חלוקה וכו' עכ"ל ויעויין שם כי האריך יותר לחזק סברא זאת ומסיים וכתב וז"ל וזה נראה לי ברור ונכון:
וא"כ משמע לפי סברתו לכאורה שגם בנ"ד בנכסים שנפלו לבנים מאבוה דאמא יש לחלק בכך שאם באו לחלוק עם אחותם בעוד שהיה יעקב אבי אביהם קיים שאז אין צריכין ליתן לאחותם אלא חצי חלק זכר מעזבון אמם אבל לא מעזבון יעקב כשימות אחר כך ואם כשבאו לחלוק בעזבון אמם כבר מת גם יעקב אבי אמם שאז צריכין ליתן לאחותם גם מעזבון יעקב אבי אמם דצריכין לקיים תנאי המבואר בשטר או לשלם לה כל החוב אלף זהובים או ליתן לה חצי חלק זכר בכל העזבון אפילו בעזבון יעקב אבי אמם:
אבל לקושטא דמלתא אינו כן דאף על פי דמסתברא ליה להרב מהר"ם לובלין לחלק בכך בין כשבאו לחלוקה בעוד שהיה יעקב אביה' קיים ובין שלא באו לחלוקה אלא עד אחר שמת יעקב אבי אביהם גם כן מכל מקום נראה היינו דוקא בנדון דידיה בנכסים שנפלו לבנים מאבוה דאבוה והיינו משום דבשטר חצי זכר כתוב בתנאי בזה הלשון בבניו הזכרים יתנו חצי חלק זכר בכל מה שיניח אחריו וכו' הרי כתוב שיניח אחריו לכך אם כשבאים לחלוק עם אחותם בנכסי אביהם ראובן אז היה גם יעקב אבי אביהם מת כיון שאותה ירושה מאבי אביהם היא לפנינו וצריכין הם לקיים התנאי לכך צריכין או לשלם לאחותם סך החוב אלף זהובים או חצי חלק זכר מה שימצא עתה בעזבון דכיון שהנכסים של יעקב אבי ראובן כבר נפלו לפניהם שייך שפיר למימר עליהם שזה הוא ממה שהניח ראובן ויתיישב לשון הכתוב בשטר שיתנו לה חצי חלק בכל מה שיניח אחריו כי גם זה הוא בכלל מה שהניח ראובן אחריו כיון שכבר מת יעקב ונפלו הנכסים לפניהם קודם שסלקו את אחותם ולכך אין יכולין לראות את אחותם אלא כשנותנין לה כל עזבון ראובן בפרעון חובה כמו שכתב הרב בסמוך לעיל מיניה ולאפוקי אם אז כשבאים לחלוקה עם אחותם בעזבון ראובן עדיין היה יעקב אבי אביהם קיים אז אין צריכין ליתן לאחותם אלא חצי חלק ממה שהניח אחריו ראובן ואפילו אם הוא ראוי גרוע כגון שכר פעולה שלא בא לידו מעולם לפי דעת הפוסקים המרדכי ותשובת מהרי"ל סימן ע"ד ומייתי נמי בשם אגודה ותשובת מהרי"ו סימן מ' וסימן פ"ג צריכין ליתן לה חצי חלק מהכל מחמת התנאי או שישלמו לה החוב כיון שעל כל פנים בא אותו שכר פעולה מחמתו ויכולין לומר על אותו שכר פעולה שהוא ממה שהניח אחריו כיון שבא מחמתו אעפ"י שהוא ראוי גרוע מכל מקום מחמת התנאי צריכין ליתן לה אבל מה שיפול להם אחר כך אחר החלוקה כשימות יעקב אבי אביהם אין צריכין ליתן לאחותם שום חלק בו כיון שאין שייך לומר על זה שראובן אביהם הניח את זה אחריו כיון שאז כשחולקים אין שום דבר מיעקב לפניהם שהרי יעקב אבי ראובן עדיין בחיים ומה שעתיד ליפול להם כשימות יעקב לא שייך עליו לומר שזהו ממה שהניח אביהם ראובן כיון שאינו בא מחמתו דהיאך יתכן לומר לשון מניח על זה וכי ראובן מניח מידי ולשון השטר משמע שאין לבת ליקח חלק ח"ז אלא במה שמניח ראובן אפילו שהוא ראוי גרוע כגון שכר פעולה אפילו הכי תקח חצי חלק כיון שמכל מקום יכולים לומר על זה שהוא ממה שהניח ראובן כיון שבא מחמתו לאפוקי מה שאין יכולים לומר עליו שזה הניח אחריו ראובן כגון שמת יעקב אחר החלוקה כיון שלא בא מחמת ראובן ובשעת החלוקה עדיין היה יעקב קיים ואין שום דבר לפניהם בעין שיהא שייך לומר עליו שזה הוא ממה שהניח ראובן לכך אין לבת חלק באותן נכסים וטעמא דמסתבר הוא והיינו בנכסים מאבוה דאבא:
אבל בנדון דידן מיירי בנכסים שנפלו להם מאבוה דאמא אחר מיתת האם והם באים בכח שטר חצי זכר שהניחה אמם דינה על יעקב אביה הרי הניחה אחריה השטר הזה ודאי דאין לחלק בין שלא מת יעקב אבי אמם אלא עד אחר שחלקו בנכסי עזבון אמם וכיון שמת יעקב אבי אמם קודם שחלקו בעזבון אמם לעולם צריכים ליתן לאחותם חצי חלק זכר בהכל בין בעזבון אמם דינה ובין בעזבון יעקב אבי אמם מחמת התנאי או שצריכין לשלם החוב או ליתן לה חצי חלק זכר בכל מה שהניחה דינה אמם כיון שהיא הניחה שטר חצי זכר זה שהם יורשים מחמתו הרי שייך עליו לומר שזה הוא שהניחה אמם דינה אחריה והיא כתבה לבתה שיתנו לה חצי חלק זכר בכל מה שתניח אחריה והרי הניחה שטר זה וצריכין ליתן לה חצי חלק גם בשטר זה מחמת התנאי ואפילו היכא שלא מת יעקב אביה אלא עד אחר החלוקה וכשחלקו בעזבון דינה אמם עדיין היה יעקב אביה קיים בחיים מה בכך כיון שהיה לה שטר על אביה כשמתה והניחה אותו שטר אחריה שייך שפיר לומר על שטר זה שזהו שהניחה דינה אחריה ושייך חצי חלק לאחותה גם במה שהם זוכים מיעקב אבי אמם כשימות אחר כך בכח שטר חצי זכר שהניחה אמם דינה משום שצריכין ליתן לה חצי חלק בכל מה שהיא מניחה אחריה ולא גרע שטר זה משאר שטר חוב שהניחה אחריה דינה אמם על שום אדם דשייך לה חצי חלק זכר משטר ההוא הכי נמי משטר זה דמאי שנא אי משום שזה הוא ראוי גרוע יותר משאר חוב הא מ"מ מטעם תנאי צריכין או לשלם לה החוב או ליתן לה חצי חלק בכל ראוי אפילו בראוי גרוע לכך נוטלת אחותם חצי חלק זכר בהכל:
ואם החילוק שחילק הרב מהר"ם לובלין בין כשמת יעקב קודם שבאו לחלוקה בעזבון אביהם ראובן ובין כשלא מת יעקב אלא עד אחר שבאו לחלוקה בעזבון אביהן ראובן נראה ליה להרב שהוא ברור ונכון כש"כ כך בהדיא אף אני כמוהו אומר שחילוק זה שאני מחלק דדוקא בנכסים דנפלו להו מאבו' דאבא הוא דיש לחלק כמו שחילוק הרב מהר"ם אבל לא בנכסים שנפלו להם מאביה דאמה מכח שטר חצי זכר שהניחה אמם נראה לי נמי ברור ונכון וגם הרב מהר"ם סבירא ליה כך אלא שלא בא ללמד כי אם בנדון שבא לפניו ואיהו בדידיה, ואנן בדידי בנדון שלפנינו:
כללא דמלתא בנדון דידן שבאו לדון בני דינה בת יעקב עם אחותם על נכסים שנפלו להם מיעקב אבי אמם שמת אחר מיתת האם דינה בכח שטר חצי זכר שהניחה אמם דינה על יעקב אביהם צריכים ליתן לאחותם חצי חלק זכר גם מאותן נכסיםאו לא חפשתי על כל צד וצדי צדדים ולא מצאתי חובה לבת דינה ואף על פי שבנדון דמיירי בהו גדולי האחרונים מהרש"ל ומהר"י כ"ץ ומהרמ"א ומהר"ם לובלין היינו נכסים שנפלו להם מאבוה דאבא אחר מיתת אביהם יש לפלפל ולמצוא פעמים פנים לכאן ופעמים לכאן אלא שמ"מ דבריהם כדרבונות וגו' ואין לזוז מדבריהם מה שהסכימו רוב מהם שלפי נוסח שטרי חצי זכר שנוהגין בהן האידנא יש לחתן חלק חצי זכר גם בנכסי אבוה דאבא וכמו שכתבתי למעלה אבל בנדון דידן בנכסים שנפלו להם מאבוה דאמא בכח שטר חצי זכר של אמם לא מצאתי שום צד חובה לבת על כן צריכין הבנים בני דינה בת יעקב ליתן לאחותן בת דינה חצי ח"ז בכח שח"ז שיש לה מאמ' דינה בכל מה שהניחה דינה אחריה בין בנכסי' של דינה בין בנכסים שנפלו להם מיעקב אבי דינה שמת אחר מות דינה אמם ואין חילוק בין כשמת יעקב אחר מות דינה אמם קודם שבאו בני דינה לחלוקה עם אחותם בעזבון דינה אמם ובין שלא מת יעקב אבי דינה אלא אחר שחלקו בני דינה עם אחותם בעזבון אמם דינה לעולם צריכין לשלם לה כל החוב כמשמעות השטר, או יתנו לה חצי חלק זכר בהכל בין בעזבון דינה בין בעזבון יעקב אבי אמם, הנראה לעניות דעתי על פי הדין כתבתי, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ה' יצילנו משגיאות ומתורתו יראינו נפלאות, ויעשה עמנו לטובה אות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |