שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/מב
|
< הקודם · הבא > |
עובדא הוה בשני אנשים כמר ליב בר אשר וכמר אנשיל בן נחמיה ועמהם היה השלישי נער אחד החתן אהרןנסעו מפה ק"ק ניקלשפורג בכסליו תאי"ו וי"ו לפ"ק לק"ק ווינא להביא משם סחורות ובחזרתם משם פטרו לשלשתן בלויה אנשי ק"ק ניקלשפורג שהיו אז בק"ק ווינא עד כי החזיקו בדרך ליסע לק"ק ניקלשפורג ונשותיהם של כמר ליב וכמר אנשיל הנ"ל היו פה ק"ק ניקלשפורג מצפות לבעליהן ויחילו עד בוש כי לא חזרו לימים שהיו ראויים לחזור ולבוא ושלחו לחקור עליהם איה אפוא הם רואים ואין מגיד להם רק הקול נתפשט שבחזרתם מק"ק ווינא עברו דרך כפר שרי"ק והיו לנים שם ונהרגו שלשתן על ידי ערלים פלוני ופלוני ולא נודע מקור ושורש התפשטות הקול הזה מאין מוצאו אחרי כן כמו שבוע או שבועיים עשו הכרזה בכמה כפרי' ושווקים בסביבות כפר שרי"ק על שלשה יהודים שנאבדו מי שיודע מהם מאומה יבא ויגיד ויטול שכרו ולא בא שום אדם להגיד רק הקול מתחזק שנהרגו על ידי הערלים פלוני ופלוני ופלוני הנ"ל ולא נודע מאין מוציא הקול הזה:
והנה ביום ג' באסרו חג דשבועות תאי"ו זיי"ן לפ"ק העיד כמר שלמה זלמן בן אהרן ז"ל שור בבי דינא כד הוו במותב תלתא בתורת עדות בעונש אם לא יגיד ונשא עונו, וז"ל בל"א, איך אונ' איצק מאניש זיין גאנגין בערב שבת בכפר לאדין דארף זיינן מיר פיר גאנגין פאר איין שטאדיל האבן שקצים דרינן גיערבט שרייאט איינר ארויז אנשיל אנשיל גיב מיר ווערפיל זא האב איך תכף משיג גיוועזן דר שקץ מיינט וואש וועגין דען אנשיל הנאבד דען איך האב דעם שקץ וואול גיקענט דז ער האט מיט אנשיל אופט פפלעגין צו פארין קיין ק"ק ווינא דער שקץ האט פפלעגין פיש צו פירן איז אנשיל מיט אים גיפארין ער איז זיין גוטר ביקאנטר גיוועזין, זא זאג איך צו דעם שקץ וואש איז דען וויישט דוא דען וויא עש דען אנשיל דר גאנגין איז זא זאגט דער שקץ וואש וויל איך ניט ווישן איך ווייש בעשיר אלש דוא זא זאג איך צו אים הער צו קום דוא מיט מיר אויף זייטן איך וויל דיר ווש זאגין זאגט דער שקץ זאג מיר דא פר מיין גישפאן, זאג איך ווען דוא וואש וויישט קום מיט מיר צו דעם ריכטר איך וויל דיר פר שרייבן ו' אדומים אונ' איין פעקיל פון טוך ווען דוא וואש רעכט ווישן ווערשט, זאגט דער שקץ עש איז הלט שווער צו צייהן אבר דאש מאגשטו פר גוויש גלויבן דז דעם ניט אנדרשט איז דז מען זיא האט דיא קעפף אפגישניטן, אונ' דיא לייבר גיווארפין אין דיא אידן טייכליך בייא ווילוורש דורף אויף זולץ צו, אונ' בפירוש גימעלט דיא ג' אנשים זא פראג איך אין אויף דיא קעפף וואז זיא זיינן הין קומן זאגט ער דאש ווייש איך ניט אבר דעם איז ניט אנדרשט דז דיא לייבר אין דיא איד"ן טייכליך קומן זיין ליגט וואש דרויף דז מן דיא טייכליך אפ שטעכט זא ווערט מן גוויש דיא לייבר פינדן זא פראג איך וויא עש גישעהן איז זא זאגט ער זיא זיינן נוא אין וועג גיוועזין פון שרי"ק ארויז זא האבן זיא פיר גווערט אונ' זיא איין מורא גימאכט עש ווערין רייטר דא פר האנדן זיא ווישטן ניט זיינן זיא פריינט אודר פיינט זיא זאלין אום קערין אונ' זאלין נאך ווארטין דא קערין זיא זיך אום אונ' אן אובנט קאמן זיא איבר אינן אונ' שניידן זיא דיא קעפף אפ עש איז גיוועזין דער יעגיר אונ' דער קראלי אונ' דער ווירט האט גם כן איין חלק דראן גיהאט זא פראג איך אין וויא ער דאש ווייש זא זאגט ער ער ווייש וואול אונ' איז דעם ניט אנדרשט עכ"ל של כמר זלמן שור שהעיד בתורת עדות ביום הנ"ל וכן בענין זה העיד גם כמר יצחק בן מנחם מן ס"ל ז"ל ביום הנ"ל בתורת עדות בעונש אליו"ע:
שוב ביום א' ב' שבט תא"ו חי"ת לפ"ק העיד כמר יהודא ליב בן מהור"ר אברהם דעקנוג בבי דינא כד הוו במותב תלתא בתורת עדות בעונש אליו"ע וז"ל בלשון אשכנז איך אונד כמר שלום פשקיז זיינן גיוועזין בכפר לאדין דארף האבן איין שקץ טוך פר קויפט זאגט דער שקץ קומט מיט מיר צו דעם בעקין דארט האב איך מיין געלט זיינן מור הין גאנגין זאגט כמר שלום הנ"ל זיך אין דעם בית איז אחד דער יודע איז מן הנאבדים בעו"ה: זיינן מיר אריין קומן זא פראגט אונש דער בעק וואש מיר ביגערין האבן מיר גיזאט איין שקץ וויל אונש ביצאלין פר טוך זא זאגט ער עש איז גוט זא איז נאך איין אנדרר שקץ גישטנדן פר דעם אובין אונ' זאגט צו כמר שלום מיין האבט איר נאך ניקש גיוואר גווארין פון דיא דריי לייט זא זאגט כמ' שלום גאט דר בדמיש וואש וועלין מיר גיוואר ווערין זא הט דער בעק גיפראגט דען שקץ וואש איז דען דער מער זא האט דער שקץ גיזאגט עש זיינן דרייא יהודים קומן אויף שרי"ק אונ' זיינן פארט גיצוהן זה האבן זיא אינן איין מורא גימאכט עש ווערין אים וואלד רייטר זא האבן זיא זיך אום גיקערט זיא האבן זאכין בייא זיך גיהאט טוט זיך באלד איינר פערכטין נון ביי נאכט זיינן זי אויף זיא קומן אונ' זיא דר שלגין איך ווייש אליש ווערש גיטאן האט אונ' וואו אליש הין קומן איז איך ווייש אויך וואו אירי ראס הין קומן זיין זא האב איך גיזאגט צו דען שקץ ווען מן דיר דיין קליין פינגרל דרוקן זאלט מכשט וואול זאגין זא זאגט דער שקץ בהיט מיך גאט, דאז איז, ווישן טוא איך אליש עש איז נון וואש מין אליש צווייא יאר זיא האבן שיני זאכין בייא זיך גיהאט, איינן האב איך וואול גיקענט ער האט גיהיישן אנשיל, דיא אנדרן צוויא ווייש איך ניט וויא זיא גיהיישין האבן, איך האב זיא אויך גיקענט אבר איר נאמן ווייש איך ניט, זא איז לכמר שלום איין וויינן אן גאנגן זא זאגט דער בעק מיין יוד זארג דוא ניט דיא זאכן ווערן ניט פר שוויגן בלייבן עס ווערט נאך אן טאג ליכט קומן זא האבן מיר דען שקץ גיפרעגט איז דעם אזו גוועזין אז רייטר פר האנדין זיינן גיוועזין זאגט ער ניין עש זיין קייני פר האנדין גיוועזין איז נאר זא אן גישטעלט גיווארין דז מען זיא צו רוק גיבראכט האט: עכ"ל של כמר ליב דעקנוג שהעיד בתורת עדות ביום הנ"ל:
שוב ביום א' ט"ז שבט תח"ל העיד כמר מנחם מענדיל בן אהרן בבי דינא כד הוו במותב תלתא בתורת עדות בעונש אלי"וע וז"ל בל' אשכנז פר עטליכי וואכין זיינן מיר גוועזין צו אובר זולץ דהיינו מיין טעט אונ' כמר מרדכי דאביטשויא אונ' איך ובליל שבת האבין מיר געשין איז מרדכי אנטשלאפין וויא ער גיזעשין איז אונ' זיין קאפף גיבוגן גיהאט ביז אויף דעם טיש דז ער אויף זיין פנים גלעגין איז אונ' אונזר ווירט דער ערל איז אויך גיזעשין מיט אונש זא זיכט דער ווירט וויא מרדכי אזו אנטשלופט שטראק ציכט ער זיין מעסיר אויז אונ' זאגט צו מיין טעט אדם דען מן היישט אין ביניהם אדם זא שפריכט ער אדם זיך וויא דין גישפאן מרקיש דא ציגט ווען ער זאלט אזו ליגן צו שרי"ק אונ' דער קראלי מאכט בייא אים זיין זא מאכט ער אים דען קאפף אראב שניידן וויא ער דען ג' יהודים גיטן האט אין הט מיט איין האנט גיהאלטין דען קאפף של מרדכי אונ' מיט דער אנדר האנט גיצוהן דז מעשיר הין אונ' ווידר איבר זיין האלז אונ' גיזאגט אזו מאכט ער אים מאכין אור אליש גילאכט אין רידן דען ער האט ניקש ביגערט צו טאן נאר שערץ גיטריבן זא זאגט מן טעט צו אים מיין וואש זאגט איר דא וויא ווישט איר דאש זאגט ער ער האט מירש דאך זעלבן גיזאגט פיל מאל איי וויא פיל טוקאטון האט ער ביקומן פר דיא זאכין וואש ער פון זיא ביקומן האט זא זאגט מיין טעט צו מיר זייא שומע וואש דער מגיד איז זא האט דער גוי ווייטר גירעט איז ער יוא איין וועק גילאפין דעש האלבן גאר נייליך אז ער ווידר קומן איז ולסוף האט דער גוי אויך גיזאגט בזה הלשון זיא זיינן פייני לייט גיוועזין איינן האב איך גאר וואול קענט דען אנשיל גאר איין היפשד יודגיוועזין עכ"ל של כמר מנדיל הנ"ל שהעיד בתורת עדות ביום הנ"ל:
העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות שהעיד כמר שלמה זלמן בן אהרן ז"ל שור בב"ד בתורת עדות וכו' באסרו חג דשבועות חז"ל כנ"ל:
אני ויצחק בן מנחם מן הלכנו בערב שבת בכפר לאדין דארף והלכנו לפני גורן אחד שהיו שם רווקים ערלים עוסקים במלאכתם וצעק אחד מהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאות והשגתי בשכלי שבשביל אנשיל הנאבד הוא אומר כך כי הייתי מכיר לרווק ההוא שהיה רגיל להוליך דגים לעיר ווינא וכמר אנשיל היה רגיל ליסע עמו כי היה מכירו ואמרתי לרווק ההוא מהו הדבר וכי אתה יודע מה שנתהוה לאנשיל והשיב הרווק מהו אשר לא אדע הלא אני יודע הכל יותר ממך ואמרתי אליו שמע לי בא אלי מן הצד יש לי להגיד לך דבר והשיב לי הגד נא לי בפני חברי ואז אמרתי אליו אם אתה יודע דבר מה לך עמדי אל השופט ואכתוב לך ששה אדומים הגרי"ים וגם בגד על מלבוש באם שתדע דברים שיש בהם ממש והשיב הרווק קשה הדבר לחשוד אבל בודאי תוכל להאמין שכך הוא ולא בענין אחר שחתכו את ראשיהם וגויותיהם השליכו אל בריכות החרבים שאצל ווי"לוורש דא"רף בדרך הפונה לזולץ ובפירוש הזכיר אותן שלשה אנשים ואז שאלתי אותו על ראשיהם להיכן באו והשיב זה לא ידעתי אבל זה אמת הוא שגויותיהם באו אל אותן בריכות החרבים מאצל וויליורש דארף בדרך הפונה לזולץ הוציאו נא ממון על זה שיוציאו מים מן הבריכות דרך המדרון ותמצאו שם הגויות ושאלתי אותו איך נהיה הדבר הזה ואמר הם היו הולכים לדרכם מן כפר שרי"ק ושמרו להם על הדרך והפחידו אותם באמרם שיש שם רכבים ואינם יודעים אם הם אוהבים או שונאים כדי שיחזרו לאחור ויתעכבו עוד שם וכן עשו וחזרו לאחור ולערב באו עליהם וחתכו את ראשיהם מן הגופים והם היו הצד ציד וגם, קראלי וגם הבעל הבית שהיו שם אכסנאים אצלו היה לו חלק בזה ושאלתי אותו היאך אתה יודע כל זה והשיב אני יודע בטוב ואין פקפוק בזה ע"כ העדות של כמר זלמן שור שהעיד בתורת עדות, וכן בענין זה העיד כמר יצחק בן מנחם מן ס"ל ז"ל ביום הנ' בתורת עדות וכו':
העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת העדות שהעיד כמר יודא ליב בן מהר"ר אברהם דעקנוג בב"ד בתורת עדות וכו' ביום א' ב' שבט ת"ח ל:
אני וכמר שלום פאשקוז היינו בכפר לאדין דארף ומכרנו בגד לערל אחד ואמר הערל לכו עמי אל האופה שם יש לי מעות והלכנו לשם ואמר כמר שלם ראה בבית הזה יש אחד שיודע מן הנאבדים בעו"ה וכאשר באנו אל הבית שאל לנו האופה מה אנו רוצים השבנו לו הרווק הזה ישלם לנו עבור בגד אמר טוב הרבה והיה שם עוד רווק אחד עומד לפני התנור ואמר אל כמר שלום העדיין לא נודע לכם מן השלשה אנשים והשיב לו כמר שלום ה' ירחם מה יהא נודע לנו ושאל האופה לרווק מהו הענין והשיב הערל שלשה יהודים באו אל כפר שרי"ק ומשם נסעו לדרכם והפחידו אותם לאמר שביער הם רכבים וחזרו לאחור כי היה להם סחורות ובנקל אדם מתפחד ובלילה באו עליהם והרגו אותם ואני יודע מי שעשה את זה ולהיכן באו הסחורות וגם אני יודע הסוסים שלהם להיכן באו ואז אמרתי אל הרווק אם היו לוחצים ודוחקים את אצבעך הקטן אז היית מגיד אז אמר הרווק ישמרני אלקים הן אני יודע הכל והרי הוא יותר משתי שנים ודברים יפים היו מה שהיה אצלם אחד מהם הייתי מכיר בטוב שהיה נקרא אנשיל ושנים אין אני יודע שמותיהם גם אותם הייתי מכיר רק שמותיהם אין אני יודע והתחיל כמר שלום להוריד דמעות כאדם שרוצה לבכות ואמר האופה אתה יהודי אל תדאג הדבר הזה לא יהיה לעולם בסוד ויצא לאור היום אז שאלנו להרווק ההוא אם אמת הי' הדבר שהיו רכבים שם והשיב לא היו שם רכבים רק כי כן העמידו הדבר כדי להחזיר אותם לאחור ע"כ העדות של כמר ליב דעקנוג שהעיד בתורת עדות:
העתקה מלשון אשכנז ללשון הקודש הגדת עדות שהעיד כמר מנחם מענדיל בן אהרן בב"ד בתורת עדות וכו' ביום א' ט"ז שבט תאי"ו חי"ת לפ"ק:
וזהו העדות הנה זה איזה שבועות שהיינו בשוק אובר זולץ דהיינו אבי וכמר מרדכי דאביט שויא ואני ובליל שבת שאכלנו נרדם כמר מרדכי בעוד שהיה יושב על שלחנו והיה נוטה ראשו על השלחן והיה שוכב על פניו והערל בעל הבית שהיינו בביתו ישב גם הוא עמנו וכאשר ראה שהיה כמר מרדכי שוכב כך ותקפה עליו השינה שלף את סכינו ואמר אל אבי אדם כי כך קוראים לאבי ביניהם ואמר אליו אדם ראה שחברך מרדכי שוכב כאן באם שהיה שוכב כך בשרי"ק והקראל"י היה אצלו אז היה מחתך את ראשו כאשר עשה לשלשה יהודים ובידו האחת אחז את ראשו ובידו השנית משך את הסכין בהולכה ובהובאה על צוארו ואמר כך היה עושה לו והיה שוחק בדבריו כי לא חפץ לעשות לו רע רק היה כמשחק ואמר אבי אליו מה אתה אומר והיאך אתה יודע הדבר הזה והשיב הא הוא עצמו הגיד לי את זה פעמים הרבה וכמה זהובים אדומים הגריי"ם השיג בעד אותן סחורות שהשיג מהם ואמר אבי אלי הוי שומע מה שזה מגיד ואמר הערל עוד הא ברח מחמת זה ומקרוב חזר ובא ולבסוף אמר עוד בזה הלשון אנשים יפים היו ואחד מהם הייתי מכיר בטוב אנשיל מאוד יפה יהודי היה ע"כ:
הנה באו אלי אנשים שלמים וכן רבים והפצירו בי לעיין בשריותא דהנך תרי נשים שאננות בנות עדינות ילדות והגונות תחת בעליהן שנה אחת לא היו שוכנות הן הנה מרת חיה אשת כמר ליב בר אשר ומרת קלערל אשת כמר אנשיל בר נחמיה היותן כאלמנות ולא אלמנות רק צרורות ועגונות ועל בעלי נעוריהן בוכות מקוננות ומאד חששו חז"ל ושקדו על תקנות הבנות בכן בהיות כי נמצא בפוסקים ותשובות חדשים וגם ישנות שראוי לכל מורה לילך בדרך טובים לעיין ולצדד בהיתר העגונות ולא על פי אומד הדעת ודמיונות רק על פי דברי חכמים כדרבונות ועל כי טעמים ישרים וסברות נכונות וכח דהתירא עדיף ויותר מתכוונת על כן גם אנכי אלך בדרכיהם ומאל שוכן מעונות אחלה ואחנן חנינות הוא יחנני דעת ותבונות וינחני בדרך אמת ואמונות:
ותחלה אבאר הספיקות אשר ראוי לספק בעדיות בתחלת העיון ולבסוף אענה ואומר היתר הספיקות והיתר הנשים אמנם לא עלי המלאכה לגמור ולהורות הלכה למעשה כי אם על פי גדולים ומפורסמים בדורינו בעלי הוראה תלתא ואהיה כסניף עליהם מינייהו ומיני' תסתעייא מילתא ולא אהיה קופץ בהוראה כי אין רוחי גסה:
הספק הא' הוא בעדות כמר זלמן שור מבואר מה שהגיד הגוי מהריגת ג' אנשים ושנחתכו ראשיהם והושלכו לתוך בריכות וכו' לא היה מסיח לפי תומו שהרי מתחלה שאל אותו כמר זלמן וכי ידעת מה שנתהוה באנשיל והשיב לו יודע אני יותר ממך אז אמר לו כמר זלמן שיתן לו ששה אדומים ומלבוש של בגד אם יגיד לו דברי' שיש בהם ממש אז אמר לו הגוי שנחתכו ראשיהם והושלכו לתוך הבריכות וכו' הרי אין זה מסיח לפי תומו אלא על פי השאלה של זלמן השיב לו ואין עדותו עדות דהכי איתא במתניתין פרק בתרא דיבמות ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומסיקהתם בגמרא ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה פירש רש"י היכא משכחת לה דלא נתכוין להעיד ולא להתיר ומשני במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי שכיב בי חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו וכו' וכבר הסכימו כל הפוסקים דכל ששואלין לגוי אפילו לא בא הגוי לב"ד מיקרי נתכוין להעיד ואין עדותו עדות ולא מהני הגדת גוי רק במסיח לפי תומו ואם כן בנ"ד שכמר זלמן שאל לגוי תחלה כמבואר בעדותו תו לא הוי הגוי מסיח לפי תומו:
ואף על גב דלא שאל כמר זלמן לגוי אלא אם הוא יודע מה נתהוה באנשיל שיגיד לו דברים שיש בהם ממש ולא שאלו אם הוא חי או מת, וראיתי בתשובת משאת בנימין סימן ק"ט שמתיר בכי האי גונא אם לא שאלו בפירוש אם חי או מת: הא כבר מבואר בהדיא בתשובת הרשב"א הובא בתשובת בנימין זאב סימן ט' דאם שאלוהו היכן פלוני או אתה יודע מה נעשה מן פלוני מיקרי שאלה ותו לא מיקרי מסיח לפי תומו יעויין שם:
ואפשר דגם משאת בנימין לא קאמר דאם שאלו סתם ולא שאלו בפירוש אם הוא חי או מת דלא מיקרי שאלה אלא היכא דאיכא הוכחה דלא אסיק אדעתיה להסתפק בו אם הוא חי או מת ועיקר שאלתו עליו איה הוא היינו אם הוא במקום פלוני או במקום פלוני והגוי השיב לו אחר כך שמת אז מיקרי מל"ת אבל היכא דליכא הוכחה והוא שואל סתם איה הוא ודאי דכל מה שמשיב הגוי אח"כ לא מיקרי מסיח לפי תומו וכמו שכתב הרשב"א בהדיא ואם כן בנדון דידן שכמר זלמן שאל לגוי תחלה וכי ידעת מה נתהוה באנשיל ואמר הגוי שהוא יודע ואחר כך אמר לו זלמן שאם יגיד דברים שיש בהן ממש יתן לו ו' אדומי' ומלבוש דאיכא הוכחה בהפך שלא היתה כוונתו רק לשאול אם הוא חי או מת פשוט הוא דכל מה שהשיב הגוי אחר כך לא השיב אלא על פי שאלת זלמן ותו לא מיקרי מסיח לפי תומו וגם משאת בנימן מודה בכי האי גונא:
אבל בהא ליכא לאסתפוקי דלא הוי מסיח לפי תומו משום דכבר עשו הכרזה בכפרים ובשווקים על כל מי מיודע מאומה מן ג' אנשי' הנאבדים שיבא ויגיד ויקבל שכרו ואם כן אפילו אי הוי הגוי מסיח לפי תומו ממש הוה לן למיחש דילמא הגוי מתכוין להעיד כיון שכבר חקרו על הנאבדים ולא מיקרי מל"ת, הא ליתא דכבר הסכימו כל האחרונים דבכי האי גונא כל שלא שאל לגוי זה עצמו מיקרי שפיר מסיח לפי תומו דהכי כתב בהדיא בפסקי מהרא"י סימן קס"א ומביא ראיה מתשובת מהר"ם, וכן כתב מהרי"ק שורש קכ"א, וכן פסק הרב בהג"ה ש"ע סימן י"ז סעיף ט"ו וב"י האריך שם ומבואר בו הכל באר הטיב ולכך אי הוי הגוי מסיח לפי תומו ממש לכמר זלמן שור ויצחק הוה עדותם מהני, אף על פי שכבר הכריזו וחקרו על ג' אנשים אלא שכבר בארנו דגוי לא היה מסיח לפי תומו רק על פי שאלת כמר זלמן הגיד מה שהגיד ולא מהני הגדתו:
וכיון דהכי הוא דהגדת הגוי מה שהגיד לכמר זלמן שור ויצחק בסיון תז"ל לא הוי מל"ת ולא מהני אם כן מה שהגיד אחר כך בחנוכה תח"ל לכמר ליב דעקנוג וכמר שלום נמי לא מהני אף על גב דהיה אז מסיח לפי תומו כיון שהוא הוא הגוי שהגיד בראשונה לכמר זלמן ויצחק בסיון תז"ל הוא עצמו הגוי שהגיד אחר כך בחנוכה תח"ל לכמר ליב וכמר שלום שכמר שלום היה מכירו שהוא הגיד כבר לכמר זלמן ויצחק מהנאבדים ומתחלה מה שהגיד בסיון חז"ל לכמר זלמן ויצחק לא הוי מל"ת אלא על פי שאלת זלמן הגיד אם כן מה שהגיד אחר כך בחנוכה תח"ל לכמר ליב וכמר שלום נמי לא מהני אף על גב דהיה מסיח לפי תומו כיון שכבר שאלוהו פעם אחת לגוי זה עצמו, ואף על גב דמהרא"י בפסקיו סימן קס"א, ומהרי"ק שורש קכ"א כתבו להתיר אפילו בשמ' הגוי מפי הבעלים עצמה, מכל מקום לא התירו אלא מטעם שלא שאלוהו לגוי זה עצמו אף על פי ששמע מפי הבעלי' עצמם מכל מקום כיון שלא אמרו לו שום דבר ולא שאלוהו להעיד להם מיקרי מסיח לפי תומו כמבואר בדבריהם בהדיא והביאם ב"י, אבל בכי האי גונא של גוי זה עצמו כבר שאלוהו כולי עלמא מודים דתו לא מיקרי מסיח לפי תומו אף על גב דזה שהיה הגוי מסיח לפי תומו אחר כך לכמר ליב וכמר שלום היה יותר מחצי שנ' אחר הגדתו ושאלתו של כמר זלמן ויצחק, מכל מקום כיון שכבר פעם אחת שאלוהו לגוי זה עצמו תו לא מיקרי מסיח לפי תומו אפי' כשמסיח לפי תומו זמן רב אחרי כן:
וראיה לזה דאמרינן כששאלוהו לגוי תחלה תו לא מהני הגדתו אחר כך אפילו אחר זמן רב אפילו מסיח לפי תומו מהא דכתבו האחרונים בפשיטות בתשובות מהר"ר אברהם הובא בתשובות מהר"א מזרחי סימן ע"ג שאם היה הגוי מל"ת מתחלה ולא ביאר דבריו לגמרי יכולין לשואלו אחר כך אפילו שנתים ימים אחר כך, יעויין שם, ובתשובת מהר"ר שמואל הובא בתשוב' זאב סימן י"ז וז"ל ובר מן דין אמינא שאם הגויה היא בחיים כפי ששמעתי יכולין אנו לשואלה כיון שהיא כבר התחילה והסיחה לפי תומה וכו', עכ"ל: הרי מבואר כשהיה תחלת הגדת הגוי לפי תומו סמכינן אהגדתו אחר כך ואמרינן כל מה שהגיד אחר כך הוא על סמך מסיח לפי תומו תחלה הוא הדין נמי להפך כשאומר תחלה על ידי שאלה תו לא מהני אחר כך הגדתו במל"ת אפילו זמן רב אחר כך משום דאמרינן נמי כל מה שהגיד הגוי אחר כך אינו אלא על ידי שאלה ששאלוהו כבר קודם לכן דהכי מבואר בהדיא בב"י וז"ל וכתב נ"י בשם המפרשים דכן נמי יש לומר דכי היכא דכל שהתחיל לומר במסיח לפי תומו אף על פי ששאלוהו לבסוף הגיד להם על פי שאלתם נאמן כן נאמר דכל שאומר לו איה פלוני שהלך עמך שהנחנו כאן כל מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון במסיח לפי תומו וכן כתב הרב המגיד בשם הרשב"א וכו' יעויין שם:
ואם כן כיון שבארנו דפשוט הוא לאחרונים בתשובותם דאם היה מל"ת מתחלה אף על גב דבזמן רב אחר כך שאלוהו הוי הכל כמסיח לפי תומו דכל מה שמגיד אחר כך היינו על מסיח לפי תומו שהיה מתחלה מגיד הכי נמי יש לומר בהפך כשלא היה מתחלה מל"ת אלא על פי שאלה כל מה שמגיד אחר כך מל"ת אפילו זמן רב אחר כך לא מיקרי מסיח לפי תומו אלא תלינן לומר על סמך השאלה ששאלוהו מתחלה מגיד אחר כך:
אע"ג דמשמע לי מתשובת מהר"מ שבמיימוני המתחלת חזרנו על כל הצדדים וכו' שאפילו שאלוהו לגוי תחלה ולא השיב ואחר כך זמן מה מסיח לפי תומו מיקרי שפיר מל"ת כמו שבארתי בתשוב' היינו דוקא היכא דשתק תחלה, אבל בנדון דידן שגם מתחלה היה משיב אם כן ודאי דאיכא למיחש שמכוון להשיב על מה ששאלוהו ואין זה מל"ת:
ועוד בנדון דידן איכא הוכחה טובא דמה שהגיד הגוי בפעם שנית לכמר ליב ושלום בחנוכה תח"ל אף על גב דהגיד לפי תומו מכל מקום על סמך השאלה ששאלוהו כבר הגיד שהרי אמר לכמר שלום בזה הלשון העדיין לא נודע לכם כלום מן ג' אנשים עכ"ל, הרי אנו רואים עין בעין דאסיק אדעתיה שהיה נשאל כבר על ג' אנשים ולכך הוא שואל אותו אם עדיין לא נודע מהם כלום ואם כן אף על גב דהוא זמן רב אחר השאלה מ"מ לא מיקרי מסיח לפי תומו כיון דאנו רואים ומבינים מתוך לשונו שעל סמך השאלה הראשונה הוא מתחיל ואומר עדיין לא נודע לכם מן ג' אנשים ויש לחוש שמתכוון להעיד:
וגדולה מזו כתב ר' דוד כהן בתשובותיו אפילו היכא דלא שאלוהו לגוי זה עצמו תחלה והוא מסיח לפי תומו ואומר לשון זה עדיין לא שמעת מן ההרוגי' לא מיקרי מסיח לפיתומו דלשון זה הוי הוכחה שעל סמך השאלה הוא אומר, דהכי כתב בעובדא דמשה סיסי והביאו ב"י וז"ל תוגר אחד אמר ליהודי אחד ממשה סוסי לא שמעת ממנו כלום אמר היהודי לא שמעתי ממנו דבר אמר התוגר דעו כי הרגו פלוני תוגר דאף אם היינו אומרים שכל גוי האומר פלוני מת בלי שישאלוהו נקרא מסיח לפי תומו מכל מקום בנדון דידן פשיטא דלא חשיב מל"ת דהואיל ושאל לא שמעת ממשה סוסי כלום נראין הדברים כתשובת שאל' ואף על פי שלא שאלוהו מכל מקום נראה שידע ואבד זכרו והם לא ידעו מה נעשה ממנו ולכן שאל עדיין לא שמעת ממנו כלום שהוא רוצה להשיב שאלתם ובקשתם דכי היכא דבפונדקית חשבינן בכייתה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם שישאלוהו איה חבירינו הכי נמי יש לומר שמה שהיו מבקשים לדעת מה נעשה ממנו וידע התוגר ואמר לא שמעתם כלום ממה שאתם חוקרים ודורשים לא שמעתם כלומר ועדיין אתם מבקשים לדעת והשיב לו היהודי לא ועדיין אנו מבקשים לדעת ממנו ואם כן הרי הוא משיב על שאלתם ואומר להם שהרגו תוגר פלוני דכה"ג לא הוי מל"ת עכ"ל:
הרי מבואר מדבריו אפילו כשלא שאלוהו לגוי זה עצמו תחלה מכל מקום כיון שאומר לשון זה עדיין לא שמעת ממנו כלום לא הוי אלא כמשיב על השאלה ולא הוי מסיח לפי תומו, ונדון דידן הוי דכוותיה שהרי הגוי אמר לשון זה ועדיין לא שמעת מן ההרוגים ונדון דידן גרע טפי לפי שכבר שאלוהו לגוי זה עצמו פשיטא דלשון זה ועדיין לא שמעת הוי כמשיב על השאלה:
ואף על גב דהרב ב"י מביא הרבה חולקים על רבי דוד כהן בזה וסבירא להו דמיקרי שפיר מסיח לפי תומו ובטלו דברי רבי דוד כהן ברוב וגם הב"י עצמו פסק דלא כוותיה, מכל מקום איכא למימר דעד כאן לא חלקו על ר"ד כהן אלא בגונא דמיירי התם דאותו גוי הוי מל"ת ולא שאלוהו לגוי זה מעולם על משה סוסי דסבירא להו לכל החולקים עליו אף על פי שהוא אומר לשון זה ועדיין לא שמעת מן משה סוסי לא נפק מתורת מסיח לפי תומו דהרי אפילו שמע הגוי מפי הבעלים עצמם שהם חוקרים על ההרוגים כל שלא שאלוהו לגוי זה שיגיד להם דבר מיקרי שפיר מסיח לפי תומו כמבואר בפסקי מהרא"י ובתשובת מהרי"ק, אבל בנדון דידן שכבר שאלוהו לגוי זה עצמו על אלו ג' אנשים ועתה אמר לשון זה ועדיין לא שמעת מן ג' אנשים כלומר דנראה מל' זה כמשיב על השאלה ששאלוהו כבר כולי עלמא מודים דלא מיקרי מסיח לפי תומו דנראין הדברים שכוונתו לומר מן אלו ג' אנשים שהיו שואלים אותו עליהם עדיין לא שמעת כלום ותו לא מיקרי מל"ת אף על פי שאותן אנשים ששאלוהו מתחלה בסיון תז"ל לא היו אלו שהיה מגיד להם הגוי אחר כך במסיח לפי תומו בחנוכה תח"ל מכל מקום כיון שהגוי הוא מכיר לכמר שלום שהוא חוקר תמיד על ג' אנשים הנאבדים לפי שאחד מהם היה חותנו לכך התחיל הגוי עמו ואמר לו לשון זה עדיין לא שמעת מן ג' אנשים כלום וכוונתו להשיב על השאלה ששאלוהו כבר ובכי האי גוונא אפשר דאפילו החולקים על רבי דוד כהן מודים דלא מיקרי זה מסיח לפי תומו אף על גב דאחר כך לא הגיד הגוי לישראל כלום אלא להגוי האופה הגיד על פי ששאל לו מה היה המעשה ובפסקי מהרא"י וביתר פוסקים מבואר דכל מה שמגיד לגוי אפילו על ידי שאלה מיקרי מסיח לפי תומו מכל מקום כיון דהתחיל מתחלה לדבר עם ישראל חיישינן דילמא כוונתו היתה להעיד אלא שהגוי האופה היה נבהל לשאול תוך כדי דבור מה היה המעשה והגיד לו ובאמת אפילו אי לא היה הגוי האופה שואלו היה מגיד לישראל ועוד אם נאמר דלא היה הגוי מגיד לישראל מאומה ולא הגיד אלא על פי שאלת הגוי האופה אם כן גרע טפי דכשהגוי שואל לגוי אחד בפני ישראל לא מיקרי מל"ת והכי כתב בהדיא בתרומת הדשן סימן רל"ט וכן כתב מהרמ"א בהג"ה סעיף ט"ו ואם כן אי הוי שאלת הגוי האופה כענין בפני עצמו הוי גרע טפי אלא על כרחך צריכין יכין אנחנו לומר דהכל ענין אחד והתחלת הדברים הוא מה שהתחיל לומר לישראל ועדיין לא שמעת מן ג' אנשים ואם כן איכא למיחש כיון ששאלה לגוי זה עצמו כבר נראה מלשון זה כאלו משיב על השאלה כמו שבארנו למעלה:
הספק השני הוא כיון שהגוי שהגיד מהריגת ג' אנשים לא הזכיר רק שם אנשיל לחוד ולא הזכיר שם עירו לא בהגדתו בראשונה לכמר זלמן ויצחק ולא בהגדתו שנית לכמר ליב ושלום לא מהני הגדתו אפילו אי הוה מסיח לפי תומו ממש, דזה מבואר הוא בטור ובכל הפוסקים דצריך לכל הפחות להזכיר שמו ושם עירו דהכי כתב הטור בשם הרמב"ם וז"ל ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכך וכך סימנין אין אומרין באומד דעת פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויזכיר שמו ושם עירו וכו' וכתב הב"י בשם ה"ה דהכי איתא בתוספתא ואף על גב דהרא"ש בתשובותיו כלל נ"א ומהרי"ק שורש קע"ה והרבה אחרונים כתבו שאם הזכיר שמו ושם אביו סגי כהובא בב"י מכל מקום בכי האי גוונא שלא הזכיר לא שם עירו ולא שם אביו רק שמו לחוד כולי עלמא מידים דלא מהני כלום דאיכא למיחש לכמה אנשיל וזה פשוט הוא מעובדא דרב יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי וכו' דריש פרק האשה שלום:
אלו הן הספיקות שראוי להסתפק בהם אבל אין להסתפק עוד בתרי ספיקות כנראה לכאורה:
חדא שלא הגיד הגוי היאך הוא יודע שנהרגו אם היה הוא עצמו אצל ההריגה או אם מצא אותם הרוגים והכירם בטביעות עין או על ידי סימנין או ששמע מאחרים שראו ההריגה או מצאו אותם הרוגים והכירום על ידי טביעות עין או על ידי סימנין ויש לחוש שמא לא ראה ולא שמע אלא קול הברה בעלמא:
תנינא דילמא אמר בדדמי דידע הגוי שאלו ג' אנשים היו במלון בכפר שרי"ק ואחר כך לא נראו עוד ונאבדו אמר בדדמי שנהרגו אף על גב דמזכיר הרוצחים ואמר פלוני ופלוני ופלוני היו מכל מקום אפשר שגם זה אמר בדדמי דכיון שראה ביד אלו הערלים סחורות כמות אלו שהליכו אלו ג' אנשים וגם ראה בידם הסוסים שהיו רוכבים עליהם אמר בדדמי שנהרגו דמסתמא לא היה הוא אצל ההריגה:
הנך תרי ספיקות לאו מילתא הוא קמייתא הא דלא הגיד הגוי היאך יודע שנהרגו לא נפקא מיניה מידי כיון שאמר בפירוש שנהרגו תו לא דייקינן אבתריה היאך יודע שנהרגו דהכי כתב מהרא"י בפסקיו סימן קס"א וז"ל אם כן כיון שאמר אותו עירין בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן אבתריה היאך יודע שהוא הרוג אלא אמרינן שמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו שנהרג וכו', יעויין שם:
וכן כתב הר"ן בתשובותיו הביאו ב"י וז"ל שאין ספק שכל שהגוי מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואין בזה ספק ואפילו לדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל:
וכן הוא בהרמב"ם בסוף הלכות גירושין וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו ששמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו, אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו איך ראית ובמה ידעת שמת וכו', וכתב הרב המגיד מ"ש בכאן שאם אמר העד ראיתי שמת ששואלין אותו כיצד דבר ברורהוא שאף על פי שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו שואלין על האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו וכו' עכ"ל ה"ה:
הרי מבואר מדברי הרמב"ם כל שאין העד הראשון לפנינו אלא אחר ששמע ממנו אפילו לא אמר אלא מת סתם סגי וכמו שכתב נמי מהרא"י בפסקיו דכיון שאמר אותו עירין בפה מלא שהוא הרוג תו לא דייקינן אבתריה היאך ידע שהוא הרוג לכך בנדון דידן נמי סגי בזה שאמר שנהרגו אף על גב שלא אמר היאך יודע שנהרגו:
ועוד אפילו אי לא הוי סגי באומר סתם שנהרגו ולא אמר היאך יודע שנהרגו מכל מקום בנדון דידן מהני עדותו כיון שאמר בפירוש היאך היה המעשה שעמדו לפניהם על הדרך והפחידו אותם באמרם שבעלי מלחמות הם ביער וחזרו לאחור אל המלון לכפר שרי"ק ובלילה חתכו את ראשיהם והשליכו גויותיהם אל הבריכות שבין ווילוורש דורף ובין זולץ ושאלו לו על ראשיהם היכן הושלכו ואמר שאינו יודע והוסיף לומר שאם ישתדלו לעשות שכר אגמי מים בבריכות ימצאו גוויותיהם שם הרי אין לך דברים ברורים יותר מזה שהרי אמר מקור הענין מתחלה ועד סוף מקום ההריגה ומקום שהושלכו שמה ומי היו ההורגים ועל מה שאינו יודע אומר שאינו יודע כגון מקום שהושלכו ראשיהם אמר אינו יודע ודאי דזה עדיף טפי מאלו לא אמר אלא שראה ההריגה ולא היה מגיד יותר לא מקום שנהרגו ולא מי היו ההורגים ולא מקום שהושלכו שמה דלא הוי דברים ברורים כל כך ומהאי טעמ' נמי ליכא לאסתפוקי לדילמא אמר בדדמי כיון שמברר דבריו כ"כ אי לאו דברור ליה לא הוי מעייל נפשיה למימר הכי ולהראות מקום על הבריכות ולומר שעדיין ימצאו אותם שם, דהכי כתב הב"י בשם הריטב"א וז"ל דכל היכא דגוי מכריז ואמר מאן איכא בבי פלוני בזה סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לא הוה אומר וכו' וטעמא דמסתבר הוא עכ"ל, הוא הדין נמי בנדון דידן אי לאו דברור ליה לא הוה מעייל נפשיה למימר הכי ולהראות מקום על הבריכות שהם שוכבים שם, וכהאי גונא נמי כתב בתשובת מיימוני בשם מהר"ם הביאו מהרא"י וז"ל למה לא יחשוב מסיח לפי תומו אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום, הרי אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו אדרבא כל שכן דאלים סהדותיה טפי משאמר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי עכ"ל:
ועוד דלא חיישינן הכא לבדדמי כיון שאמר שנחתכו ראשיהם כי כן כתבו הר"ן ז"ל והריב"ש ז"ל בתשובותיהם הביאם ב"י דלא בעינן שיאמר וקברתיו ממש אלא כל שאומר דברים ברורים שאין לספק בהם דאמר בדדמי סגי כגון שנתעסק בטלטול מקום ממקו' למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים בהא סגי וכו' יעויין שם בדבריהם ולכך בנדון דידן שאומר דברים ברורים שנחתכו ראשיהם לגמרי והושלכו גוויותיהם בלא ראשיהם לבריכות תו ליכא למיחש לאומר בדדמי' דאין לך דבר ברור יותר מזה הרי מבואר דאין לחוש להנך תרי ספיקות בתרייתא, וכן נמי ליכא לאסתפוקי דאין הגדת הגוי מועיל אפילו אי מסיח לפי תומו גמור דמיקרי מילתא דשייך בי' דכיון שהכריזו מי שיודע להגיד מן היהודים הנאבדים יבא ויטול שכרו א"כ דלמא בשביל שכרו הוא מגיד ובפרק כל הגט דף כ"ח בשמע מקומנטרסין וכו' מסיק הא דגוי מסל"ת נאמן ה"מ במילתא דלא שייך בי' אבל במילתא דשייך ביה עבידי לאחזוקי שקרייהו וכו' ומהאי טעמא כתב הר"ן בתשובה הביאו הרב ב"י בטור אבן העזר בסימן י"ז באשה שהלך בעלה למונפאלי"ר והמיר שם וכו' וכתב ךבסוף וז"ל ודברי שליח זה אינם אצלי מסיח לפי תומו כיון דשייך האי שליח בהאי מילתא כדאמרינן בפרק כל הגט וכו' יעויין שם הא לאו מילתא הוא דאדרבא אם הוא מגיד כך כדי שיטול שכר ודאי דיהא צריך לברר דבריו שמה שהוא אומר שאמת הוא דאטו בשופטני עסקינן שיתנו שכר למי שיגיד דבר ולא יברר דבריו שהם אמת אלא ודאי דיודע לברר דבריו ואלים סהדותיה טפי וכן כתב מהר"ם בתשובת מיימוני הבאתי לעיל בסמוך והרב ב"י הביאו בסי' י"ז סעיף י"ד וכתב וז"ל למה לא יחשוב מסיח לפי תומו אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום הרי אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו אדרבא כל שכן דאלים סהדותיה טפי משאמר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי כולי האי וכו' עכ"ל לכך גם לזה אין לחוש:
אבל להנך תרי ספיקות קמייתא איכא למיחש טובא חדא שלא היה מסיח לפי תומו ואידך שלא הזכיר לא שם אביו לא שם עירו רק שמו לחוד ואיכא למיחש לאחר שהיה נקרא אנשיל ולא זה בעל אשה זאת שאנו דנין עליו:
אמנם אחר עיון ודקדוק הדק היטב נראה דגם הנך תרי ספיקות קמייתא לית לן לספוקי ולמיחש להו, הספק הראשון דשמא לא היה זה הגוי מסיח לפי תומו משום שלא הגיד אלא על פי שאלת כמר זלמן שור, נראה אע"ג דהאמת כן הוא שעיקר הגדת הגוי מהריגת ג' אנשים לא היה רק אחר שאלת כמר זלמן מכל מקום כיון דמתחלה התחיל הגוי מעצמו עם כמר זלמן ויצחק וקרא אחריהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאות מיקרי שפיר מסיח לפי תומו דמסתמא לכך קרא אנשיל אנשיל מתחלה כדי להגיד להם מענין הריגת אנשיל שהיה מכירו ורגיל עמו מאוד שהיה מוליכו תמיד לק"ק ווינא כהוזכר בעדות זלמן ויצחק ונכנס עמהם בדברים וקרא עליהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאות כוונתו היה כדי להגיד להם אח"כ מענין הריגתו דאי לאו הכי למה היה קורא אחריהם אנשיל אנשיל מתחלה דליכא למימר שהיה סבור ששמו אנשיל דאם כן כשאמר לו זלמן על דבריו וכי ידעת מה נתהוה באנשיל השיב לו הגוי יודע אני יותר ממך ואמר לו זלמן שאם יגיד דברים שיש בהם ממש יתן לו ו' אדומים ומלבוש אז אמר לו הגוי מהריגת ג' אנשים היאך הבין הגוי מיד את דברי כמר זלמן שכוונתו לשאול על הנאבדים אם לא היתה כוונת הגוי מתחלה בקריאתו אנשיל אנשיל על אנשיל הנאבד שהרי לא פירש כמר זלמן דבריו כלל רק אמר כמתמיה על דבריו וכי ידעת מה נתהוה באנשיל והיה לו לגוי מתחלה לשאול לכמר זלמן איזה ענין הוא מבקש שיגיד לו ומה כוונתו בזה שאומר וכי ידעת מה נתהוה באנשים ואם הבין בו שהוא שואל עליו אם חי או מת ומתכוין להשיב לו ושקורי קא משקר לא היה לו להשיב רק על אנשיל לחוד שנהרג שהרי לא שאלו לו אלא על אנשיל ולמה הגיד לו מן הריגת ג' אנשים, ואי משום דאסיק אדעתיה שכבר הכריזו על אבידת ג' אנשים הלא שם לא הזכירו מאומה מן אנשיל רק סתם הכריזו שנאבדו שלשה יהודים ואם כן השתא כששאל כמר זלמן אותו על אנשיל למה השיב לו מן הריגת ג' אנשים אי לא היה מתכוין אלא להשיב על שאלתו ולשקורי, אלא ודאי מתחלה כשקרא עליהם אנשיל אנשיל תן לי קוביאת לא היה כוונתו אלא על אנשיל הנאבד שהיה מכירו ורגיל עמו מאוד ורצה להגיד להם מהריגתו אלא שנכנס עמהם בדברים רק שכמר זלמן היה נבהל להשיב תוך כדי דיבור ואסיק אדעתיה דכוונת הגוי הוא על אנשיל הנאבד לפי שהיה יודע שהיה מכירו ואמר ליה וכי ידעת מה נתהוה באנשיל ולא הזכיר איזה אנשיל לפי שידוע היה להם על מי היו מדברים וסתמן כפירושן ולא היו צריכין לפרש דבריהם לא הגוי ולא כמר זלמןעל איזה אנשיל הם מדברים הרי לפי זה הוי הגוי מתחיל להסיח לפי תומו אף על גב דלא אמר כלום בהתחלה ועיקר הגדתו לא היה אלא אחר שאלת כמר זלמן אליו מכל מקום כיון שמתחלה התחיל הגוי מעצמו אף על גב דלא פירש דבריו אלא אחר ששאלוהו אחר כך מיקרי שפיר מסיח לפי תומו כי כן הוא מבואר ברי"ף ורא"ש ובטור סימן י"ז ושאר פוסקים כולם וכן פסק שם בש"ע דכל שהתחיל הגוי להסיח לפי תומו אף על גב דשאלוהו אחר כך מיקרי שפיר מל"ת ודייקי הכי ממתניתין וגמרא דסוף יבמות אמרו לו מעשה בבני לוי וכו' ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו אמרה להם מת וקברתיו וכו' ומסיק התם בגמרא דפונדקית מל"ת היתה אף על גב דלא אמרה מת אלא אחר ששאלוה איה חבירנו מכל מקום כיון דהיתה בוכ' מתחלה מיקרי מסיח לפי תומו הרי מבואר כל שהתחיל הגוי בשום מילתא חשבינן ליה להיות מסיח לפי תומו אף על גב שלא פירש דבריו לגמרי אלא אחר ששאלוהו מיקרי מל"ת ונאמן הוא הדין בנדון דידן כיון שמתחלה התחיל הגוי מעצמו וקרא אנשיל אנשיל אף על גב שלא פירש דבריו אלא עד אחר ששאל אותו כמר זלמן מ"מ מיקרי שפיר מסיח לפי תומו:
ואף על גב דבנ"ד לא התחיל הגוי מתחלה להזכיר כלום מענין מיתה שהרי לא אמר אלא אנשיל אנשיל אלא שאנו דנים מזה כאלו הזכיר מענין מיתה דמסתמא היה כוונתו להגיד מענין מיתת אנשיל, ומנלן הא דילמא לא אמרו שאם התחיל להסיח לפי תומו דמיקרי שפיר מל"ת אע"ג דלא פירש דבריו אלא אחר ששאלוהו, היינו דוקא היכי דמתחלה היה מסיח לפי תומו ממש מענין מיתה אלא שלא פירש דבריו לגמרי עד ששאלוהו אבל בכי האי גוונא שמתחלה לא הזכיר כלום מענין מיתה מנלן הא שיהא מהני נראה דכך מבואר הוא בהדיא בתוספות סוף יבמות דאף על גב דלא היה מתחלה מסיח לפי תומו ממש מענין מיתה אלא כמסיח לפי תומו נמי מהני דאיתא התם במתניתין אמרו לו מעשה בבני לוי וכו' ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו וכו' ולא תהא כהנת כפונדקית וכו' ופריך התם בגמרא מאי גריעותא דפונדקית אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה ומל"ת היתה זה מקלו וזה תרמילו וכו', ופריך והא איה חבירנו קאמרו לה, ומשני כיון דחזיתינהו בכיא וכו', והקשו שם בתוספות בדבור המתחיל פונדקית וז"ל וא"ת מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית דקא מסיחה לפי תומה היתה, וי"ל דלא היתה ממש מל"ת וכו' כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמל"ת משמע שלא היתה ממש מסיחה לפי תומה עכ"ל הנה ביאור דברי התוס' בדבור זה יתבאר לקמן כי לכאורה קושי הבנה הוא מכל מקום מבואר הוא מתוך פשט לשון התוספות שלא היתה הגויה מדברת בפיה כלום מתחלה רק היתה בוכה והיה אפשר לומר שעל צער אחר היתה בוכה על אבידה וכיוצא בזה מכל מקום כיון שהוציאה אחרי כן מקלו ותרמילו ואמרה מת אמרינן מסתמא גם הבכייה שהיתה בוכה מתחלה היה על המת ודנים מזה כאלו היתה מל"ת, הוא הדין נמי בנדון דידן אף על פי שלא אמר הגוי מתחלה כלום מענין מיתת אנשיל רק אמר סתם אנשיל אנשיל, מכל מקום כיון שלבסוף אמר ענין הריגתו עם עוד שני אנשים מה שלא שאלוהו אמרינן סופו מוכיח על תחלתו מה שאמר מתחלה אנשיל אנשיל מסתמא היתה כוונתו להגיד מענין מיתת אנשיל והוי כאלו היה מסיח לפי תומו כמו בפונדקית שלא היתה מדברת כלום בפיה ועשאוה כאלו היתה מדברת:
ואף על גב דרש"י פירש וז"ל הוה בכייה והיינו לפי תומ' דקודם ששאלוה התחילה לומר עכ"ל משמע מלשונו שדברה בפיה מתחלה ע"כ מכח קושיות התוס' דמאי מייתי רבנן ראיה מפונדקית צריכין אנחנו למימר דכוונת רש"י ז"ל היינו לפרש כאלו התחילה לומר דכיון דהיתה בוכה הוי כאלו דברה בפיה אבל באמת לא דברה בפיה כלום ולא היתה ממש מל"ת ועשאוה כאלו היתה מל"ת והוא הדין בנדון דידן כמו שבארנו:
וכי תימא דלא דמי נדון דידן שקר' אנשיל אנשיל לעשותו על ידי כן מסיח לפי תומו, להא שעשאוהו לפונדקית כמסיחה לפי תומה על ידי הבכייה דהתם הפונדקית היתה בוכה והוי מעין המאורע שכך דרך העולם הוא לבכות על המת אף על גב דגם על צער אחר בוכים מכל מקום כיון שלבסוף הוציאה להם מקלו ותרמילו מוכיח סופו על תחלתו שגם הבכייה היתה על המת דהוי מעין המאורע והוי כאלו היתה מדברת בפיה מענין מיתת המת מתחלה לפי תומה כיון דדרך העולם הוא לבכות על המת מה שאין כן בנדון דידן דלא הוי התחלת הגוי מעין המאורע שהרי לא קרא אלא אנשיל אנשיל וכו' ואם כן אפילו אם נאמר דכוונתו היתה על אנשיל הנאבד לפי שהיה מכירו ורגיל עמו מכל מקום מאן לימא לן שכוונתו היתה על ענין מיתת אנשיל דילמא לא כוון אלא לומר שהוא מכירו והוא רגיל ליתן לו קוביאות או שום ענין כיוצא בזה רצה להגיד ולא ענין הריגתו דזה שקרא אנשיל אנשיל לא הוי מעין המאורע ענין מיתת אנשיל כמו הבכייה גבי פונדקית והיאך נעשה מזה מסיח לפי תומו להתיר על פי הגדה זו, מכל מקום נראה להביא ראיה דבכי האי גונא דאיכא הוכחה דלא נתכוון הגוי בהגדתו לו להעיד ולא להתיר שפיר דמי למיעבד מזה שקרא אנשיל אנשיל במסיח לפי תומו דהא דהימנוה לגוי במל"ת לאו דוקא במסיח לפי תומו תליא מילתא אלא בהא תליא מילתא שצריך שלא יהא הגוי מתכוון לא להעיד ולא להתיר, והא דאמר בגמרא ובגוי היכא משכחת לה ומוקי במסיח לפי תומו לא בא אלא לאפוקי במתכוון להתיר או להעיד אבל לא שיהא צריך ממש מסיח לפי תומו דוקא, ובנדון דידן איכא הוכחה דלא נתכוון הגוי לא להעיד ולא להתיר כמו שיתבאר לקמן ושפיר דמי למיעבד הא דקרא אנשיל אנשיל כאלו היה מסיח לפי תומו:
ודבר זה מבואר הוא בהדיא במהרי"ק שורש קכ"א וז"ל אמנם נראה לעניות דעתי שכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוון לא להתיר ולא להעיד דודאי מיקרי מל"ת ושריא אתתא כדמשמע התם בהדיא דעד כאן לא פליג רבי יוחנן אריש לקיש אלא במתכוון להעיד אבל באין מתכוון אפילו להעיד מודה הוא לריש לקיש דאיתתא שריא והא דפריך תלמודא והא איה חברינו קאמרי לה היינו משום דפשיטא לי' לתלמודא דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לומר שמתכוון להעיד אבל היכי דפשיטא לן שאינו מתכוון להעיד, כי הכא וגו' ודאי קושטא קאמר ואין לך מסיח לפי תומו גדול מזה דהא ליכא לספוקי כלל באין מתכוון לא להתיר ולא להעיד אם כן לא נוציא מתורת מסיח לפי תומו עכ"ל הרי מבואר בהדיא בדבריו שאין צריך שיהא מל"ת דוקא ולא אמרו דלא משכחת בגוי אלא במל"ת אלא לאפוקי מתכוון להעיד או להתיר:
ועם היות כי דברי מהרי"ק בזה אינם צריכים חיזוק ושום ראיה כי המה מבוארים מעצמם מילתא בטעמא כמבואר בדבריו עם כל זה אצא ידי חובתי להבי' ראיה לזה ולהוכיח כן מסוגיא דסוף יבמות ממתניתין דאמרו לו מעשה בבני לוי וכו' ואסתייע משם לנדון דידן: איתא במתניתין אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרי' וחלה א' מהם והביאוהו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת כפונדקית, אמר להם לכשתהא הפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וכו', ובגמרא מאי גריעותא דפונדקית אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה וכו' וכן תני אבא וכו', והא איה חבירנו קאמרה לה כיון דחזיתנהו בכיא אמרו לה איה חבירנו אמרה להם מת וכו', והקשו שם בתוספות וז"ל וא"ת יכולה לעשות כן לעדות, (כן הוא הגירסא הנכונה וכן הגיה מהר"ם לובלין), ורבי עקיבא אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מל"ת גדול מזה כיון דכי בכיא, כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסיח לפי תומה משמע שלא היתה ממש מל"ת אלא שמביאים ראיה דלא גרע מעד אחד עד כאן לשונו התו':
והנה הסוגיא הזאת צריכה ביאור אפילו לפי מה שפירשו התו' דמביאים רבנן ראיה דלא גרע מעד אחד שהרי לכאורה גם זה אינו מובן היאך ראיה, וקושיות התוספות חזקה היא מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית וכו' שהרי מוכח מדברי רבנן עצמם שגם המה היו יודעים שגויה היתה דאם לא כן מאי גריעות' דפונדקית אלא ודאי דגם רבנן היו יודעים שגויה היתה ואם כן היאך האמינוה הלא מסיק בגמרא לעיל דלא משכחת בגוי אלא במל"ת ולמה האמינוה לפונדקית גויה אלא על כרחך דמסיחה לפי תומה היתה ואם כן קשיא מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית דשאני פונדקית דלא האמינוה בתורת עדות אלא במל"ת, אבל אשה ישראלית שמתכוונת להעיד מנלן דתהא נאמנת, זהו ביאור קושיות התו' וחזקה היא ומה שמתרצים התו' וז"ל וי"ל דלא היתה ממש מל"ת וכו' אלא שמביאים ראיה דלא גרע מעד אחד אינו מובן דודאי כשאין הגוי מל"ת ממש דגרע מעד אחד הוא שהרי אין הגוי נאמן בתורת עדות אלא במל"ת וכשאינו מל"ת ממש לא מהני עדותו:
לכך נראה דהכי פירוש הסוגיא הזאת על דרך שפירשו התו' דהאמת הוא דגם רבנן היו יודעים דפונדקית גויה היתה דאם לא כן מאי גריעותא, וגם היו יודעי' שהיתה בוכה ושהוציאה להם אחרי כן מקלו ותרמילו, ולכך לא הוצרך רבי עקיבא לומר בפירוש במתניתין לרבנן שהיתה בוכה מפני שגם רבנן היו יודעי' את זה והא דהזכיר שהוציאה מקלו ותרמילו והלא גם את זה רבנן היו יודעים יתבאר לקמן שזה היה עיקר הוכחה של רבי עקיבא אבל באמת גם דרבנן היה ידוע אלא אפילו הכי לא הוי משמע להו לרבנן שיהא נקראת הפונדקית מסיח' לפי תומה בשביל שהיתה בוכה כיון דלא אמרה בפיה כלום מענין מיתת חבירם אלא עד אחר ששאלוה איה חבירנו אז אמרה להם מת וכו' אם כן לא הוי מל"ת אף על גב שהיתה בוכה אין זה הוראה שהיתה בוכה על מיתת חבירם דילמא על צער אחר היתה בוכה, ומה שהוציאה להם אחרי כן מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות כמו שפירשו התוספות בהדיא ואם כן אין כאן מסיח לפי תומו וקשי' להו לרבנן למה הימנוה לפונדקית אלא על כרחך שהימנוה לפונדקית בתורת עדות אף על גב דאין הגוי נאמן בתורת עדות מכל מקום שאני הכא דאיכא הוכחה טובא שאין הפונדקית מתכוונת לא להעיד ולא להתיר שהרי היתה בוכה מתחלה וגם הוציאה להם אחרי כן מקלו ותרמילו ודאי קושטא קאמרה דמה שהוציאה מקלו ותרמילו לא לעדות נתכוונת אלא לקושטא דמילתא כיון שכבר היתה בוכה ובכי האי גונא דאיכא הוכחה טובא דאין הגוי מתכוון להעיד ולא להתיר מהני הגדתו אף על גב דאינו מסיח לפי תומו וכיון דהכי הוא שפיר מייתי רבנן ראיה דאשה ישראלית דעלמא מהימנא ולא גרוע מעד אחד שהרי כאן הימנוה לפונדקית גויה שאמרה מת אף על גב דלא היתה מל"ת שהרי לא אמרה בפיה כלום אלא על כרחך בתורת עדות הימנוה על ידי הוכחה שלא היתה מתכוונת להעיד ולא להתיר ואי לא הוה אשה ישראלית מהימנת בעד אחד למה הימנוה לפונדקית גויה בתורת עדות ע"י הוכחה הרי אפילו אשה ישראלית לא מהימנא אלא ודאי דאשה ישראלית מהימנא דלא גרעה מעד אחד ולכך הימנוה נמי לפונדקית גויה על ידי הוכחה שלא היתה מתכוונת להעיד ולא להתיר ורבי עקיבא שהוציא' להם מקלו ותרמילו אם כן מסתמא גם הבכייה היתה על המת ומקלו ותרמילו שהוציאה הוא הוכחה על הבכייה שלא על צער אחר היתה בוכה אלא על המת וכאלו מדברת בפיה, ולכך לא הזכיר רבי עקיבא בדבריו רק ענין מקלו ותרמילו דזה הוכחה הוא שעשתה כן לעגמת נפש ואלו היתה מתכוונת להעיד לא היתה צריכה לומר מת ולא להוציא מקלו ותרמילו אלא על כרחך שלעגמת נפש עשתה כן שהיתה מצטערת על מיתתו ואיכא הוכחה שגם הבכייה היתה על מיתתו ואין לך מסיח לפי תומו גדול מזה:
כן צריך להיות ביאור הסוגיא הזאת על פי פירוש התוספות, ובענין אחר לא נתפרשית לי הסוגיא על נכון, ובתשובת בנימן זאב סימן מבאר הסוגיא הזאת אמנם לא ביאר מידי להא דכתבו התוספות שמביאים רבנן ראיה דלא גרע מעד אחד, ובתשובת מהר"ם לובלין סימן מבאר הסוגיא הזאת גם דברי התוספות ואינו מובן לי לפי פירושו שפירש שרבנן הימנוה לפונדקית מטעם שהיתה מל"ת אלא שלא היתה מל"ת ממש ומיניה מוכיחים רבנן דאשה ישראלית מהימנא בתורת עדות וכו' יעויין שם ביאור לפי דרכו:
אבל לדידי אתי שפיר דלרבנן הימנוה לפונדקית מטעם עדות ולא מטעם מסיח לפי תומו אף על גב דגויה היתה ואין הגוי מהימן בתורת עדות מכל מקום הכא שאני דאיכא הוכחה טובא שלא היתה מתכוונת להעיד ולא להתיר ומינה מייתי רבנן ראיה דאשה ישראלית מהימנת בתורת עדות ור"ע ס"ל דלא הימנו' לפונדקית בתורת עדות אלא מל"ת היתה אע"ג דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה עשו אותה כאלו היתה מסיחה לפי תומה וכדמשמע כן בירושלמי:
הרי מבואר דאע"פ שאמרה שאין הגוי נאמן אלא במל"ת לא בא אלא לאפוקי במתכוון להעיד או להתיר אבל כשיש הוכחה דאין מתכוון להעיד ולא להתיר מהימן אפי' באינו מל"ת כההיא דפונדקית כרבנן:
ואף על גב דרבי עקיבא פליג ארבנן וסבירא ליה דלא הימנוה לפונדקית בתורת עדות אלא מל"ת היתה מכל מקום לא פליג אלא משום דסבירא ליה דאין אשה אפי' ישראלית מהימנת בתורת עדות ולכך מוקי פונדקית במל"ת, אבל אהא דמבואר בדברי רבנן דהיכא דאיכא הוכחה דלא בא גוי להעיד ולא להתיר מהימן אפילו באינו מל"ת לא מצינו דפליג רבי עקיבא וכל כמה דיכולנו להשוות דעת החולקים דלא פליגי טובא עדיף טפי וזה מבואר בכמה דוכתין מסוגית התלמוד, וכדאיתא במתני' בבבא בתרא פרק מי שמת אמר לו בן עזאי על חלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השוין, וכן כתבו התוס' בדוכתין טובי לכך אית לן למימר דגם רבי עקיבא מודה בזה היכא דאיכא הוכחה דאין הגוי מתכוון להעיד ולא להתיר דמהימן אפי' באינו מל"ת, וכמו שכתב נמי מהרי"ק שורש קכ"א הובא לשונו לעיל, וראיותו יעויין בספרו שם:
ואם כן בנדון דידן דאיכא נמי הוכחה טובא שלא נתכוון הגוי לא להעיד ולא להתיר שהרי הגיד מהריגת ג' אנשים והוא לא שאלו רק על אנשיל לחוד ואלו לא היה מתכוון רק להשיב על השאלה לא היה לו להגיד רק מן הריגת אנשיל לחוד, וגם איכא הוכחה כיון שקרא מתחלה אנשיל אנשיל דהוי כהתחלה למה שהגיד אחר כך מהריגת אנשיל דומיא דפונדקית על פי מה שבארנו למעלה לכך אף על גב דלא היה ממש מסיח לפי תומו דנין ביה כמסיח לפי תומו כמו בפונדקית:
וכי תימא דילמא בנדון דידן כיון שאמר הגוי תן לי קוביאות אית לן למימר שקרא עליהם אנשיל אנשילהיינו כדי להפחידם ולהטיל אימה עליהם שיתנו לו קוביאות קראם כן אפילו אם נאמר שכוונת הגוי היה בקריאת אנשיל להזכיר אנשיל הנאבד שהיה מכירו ורגיל עמו מאן לימא לן דהזכיר אותו כדי להגיד מענין הריגתו דילמא לא הזכירו אלא כדי להבהיל אותם שיפול לבם עליו ויתנו לו קוביאות שלא יקרה להם כאשר קרה לאנשיל כי כן דרכם להפחיד בשפיכות דם אם לא יתנו קוביאות ובכי האי גוונא שעושה להטיל אימה אין משיאין את אשתו כדאי' בגמרא סוף יבמות ההוא גוי דהוי קאמר לישראל קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני וכו', דאמרינן התם דאשתו אסורה ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן הא ליתא מתרי טעמא חדא דלא חיישינן להכי כל כמה דליכא הוכחה דנתכוון הגוי לזה דהכי כתב בהדיא בת"ה בסימן רנ"ט בשם תשובת מור"ם במיימוני וז"ל דאפילו אומר הגוי אני הרגתי את פלוני מהני במל"ת ולא אמרינן דלמירמא אימתא קא עביד אלא אם כן מוכח מדבריו וכו' ומסיק התם דהוא הדין לשאר אמתלאות לא חיישינן דלא תלינן להחמיר בכל הני אלא אם כן מוכח עכ"ל הכי נמי בנדון דידן לא חיישינן להכי כיון דליכא הוכחה כלל שכוונתו היה לכך ואפילו לפי משמעות לשון הטור שכתב וז"ל כיצד מל"ת כגון שאומר אני ראיתי לפלוני שמת וכו' וכיוצא בזה שמוכיח שאינו מכוון לשום עדות וכו' עכ"ל, משמע מלשונו דצריך הוכחה שאינו מכוון לשם עדות אבל בסתמ' חיישינן שהוא מכוון לשום דבר אף על גב דליכא הוכחה ודלא כתשובת מור"ם במיימוני דלעיל מכל מקום בנדון דידן לא חיישינן להכי שהזכיר אנשיל אנשיל כדי להטיל אימה דשפיר איכא הוכחה דלא נתכוון לשם כך דהרי לא אמר תן לי קוביאות אלא דרך פטומי מילי בעלמא שצעק אחריהם תן לי קוביאות ולא זז ממקומו וממלאכתו שהיה עוסק ואלו היה כוונתו להפחידו כדי שיתן לו קוביאות היה לו לילך אצלם ולהפציר בם כדרכם אלא ודאי מה שצעק ליתן לו קוביאות לא היה אלא דרך העברה בעלמא ועיקר כוונתו היה רק להזכיר אנשיל כדי להגיד להם ענין הריגת אנשיל כמו שבארנו למעלה:
ועוד נראה לי להוכיח מדברי הטור שגם הוא סבר שמסתמא הוי מסיח לפי תומו ולא מפקינן מדין מל"ת אלא בדאיכ' הוכחה שמכוון לדבר אחר שהרי כתב אחר כך מיד וז"ל אבל אם מכוון לשם עדות או שנראה שאומר כן שירא מפניו וכו' עכ"ל, ואיכא למידק הא קשיא דיוקי אהדדי דמלישנא דנקיט ברישא יש לדייק דצריך הוכחה שאינו מכוון לשם עדות אלא מל"ת אבל בסתמא דליכא הוכחה חיישינן שהוא מכוון לשום דבר, ומלישנא דסיפא יש לדייק בהפך שצריך הוכחה שהוא מכוון לשם עדות ואינו מסיח לפי תומו התם הוא דלא מהימן אבל בסתמא דליכא הוכחה שהוא מכוון לשם עדות הוי שפיר מל"ת אלא נראה לומר דהא דכתב הטור ברישא וז"ל וכיוצא בזה שמוכיח שאינו מכוון לשם עדות וכו' לא קאי אמל"ת דודאי במל"ת לא צריך שום הוכחה, אלא רצונו לומר אפילו באינו מל"ת אם יש הוכחה שאינו מכוון לשם עדות מהני הגדתו כאלו היה מסיח לפי תומו ולפי זה יתיישב שפיר לשון הטור והכי קאמר כיצד מל"ת שמשיאין את אשתו על פיו כגון שאמר אני ראיתי לפלוני שמת וכו' וכיוצא בזה היכא דמוכח שאינו מכוון לשם עדות הוי נמי כמסיח לפי תומו ומשיאין על פיו אפילו באינו מל"ת והוי כאלו מל"ת אבל אם מכוון לשם עדות או שנראה כן מדבריו וכו' לא מהני אפילו במל"ת וזה נראה לי נכון בפירוש דברי הטור על פי מה שיתבאר אחר כך דכן הוא הדין בדאיכא הוכחה שאינו מכוון לשום דבר מהימן אפילו באינו מסיח לפי תומו דלאו במסיח לפי תומו תליא מילתא אלא בקושטא תליא מילת':
ואידך אפילו אם היינו אומרים כן שעשה כך כדי להטיל אימה עליהם מכל מקום מוכח דקושטא הוא שנהרג אנשיל ויודע הגוי האמת שנהרג ולכך הוא מפחידם בקריאת אנשיל אנשיל כדי שיפול לבם עליו, דאי לא תימא הכי שהגוי יודע האמת שנהרג אנשיל היאך הוא מפחיד' בקריאת אנשיל דילמא לא יפחדו אלו יהודים כלל בזה שהזכיר אנשיל דדילמא אינם יודעים מאומה מהריגת אנשיל ואי משום שהכריזו על ג' אנשים הנאבדי' ויצא הקול שנהרגו ובזה הוא מפחידם הלא לא הזכירו כלל בהכרז' שם אנשיל רק סתם הכרזה הכריזו שנאבדו ג' אנשים ואם כן היאך מפחידם בזכירת שם אנשיל דילמא אין היהודים יודעים מהריגת אנשיל כמו שגם הוא עצמו אינו יודע מהריגתו, אלא ע"כ צריך אתה לומר שהגוי יודע האמת שאנשיל נהרג וסובר הוא דכולי עלמא יודעים כמוהו מהריגת אנשיל ולכך סובר כשיזכיר שם אנשיל שיפחידו שלא יקרה להם כאשר קרה לאנשיל ואם כן לפי זה מוכח דקושטא הוא שנהרג אנשיל הילכך אפילו אי הוה אמרינן דכוונ' הגוי היה בקריאת אנשיל כדי להטיל אימה עליהם מכל מקום יש לסמוך אהגדתו שנהרג דודאי קושטא הוא שנהרג דאי לא תימא הכי לא היה יכול להטיל אימה עליהם אבל באמת יותר נראה לומר דלא חיישינן להכי כלל, לא מיבעיא לדברי מור"ם בתשובת מיימון שהביא ת"ה סימן רל"ט שכתב דלא תלינן להחמיר אלא היכא דאיכא הוכחה פשיטא דלא חיישינן להכי, אלא אפילו לפי למאן דס"ל שצריך הוכחה דהפך שאינו מכוון לשם עדות אפילו הכי בנדון דידן לא חיישינן להכי כיון דאיכא הוכחה דלא נתכוון הגוי לשם כך כמו שבארנו למעלה, וכיון דהכי הוא דלא חיישינן להכי אמרינן דלא קרא עליהם אנשיל אנשיל אלא כדי לכנוס עמהם בדברים ולהגיד מהריגת אנשיל ומיקרי שפיר מל"ת אע"ג דלא פירש דבריו אלא אחר שאלת כמר זלמן שור דכל שהתחיל להיות מסיח לפי תומו אף על גב דלא פירש דבריו מיקרי שפיר מסיח לפי תומו:
בזה הותר הספק הראשון:
הספק השני שלא הזכיר הגוי בהגדתו בשום פעם שם עירו ואיכא לאסתפוקי באחר דילמא לא על זה הוא מגיד נראה דבנדון דידן אף על גב שלא הזכיר שם עירו לית לן בה לפי מה שכתבו האחרונים מהר"א מזרחי בתשובותיו סימן ע"ד ומשאת בנימן בתשובותיו סימן מ"ד וכתב שכן פסק נמי תשובת בן לב שמנין אנשים הוי סימן מובהק ומביאים ראיה מהא דאמרינן פרק בתרא דיבמות מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם וכו' ונראה להם שמטעם מנין אנשים ומקום הליכתן השיאו את נשותיהם כמבואר שם בדבריהם הוא הדין נמי בנדון דידן הוי מנין אנשים סימן כיון שהגוי הזכיר בכל פעם בהגדתו מנין ג' אנשים שנהרגו בכפר שרי"ק והוי ממש כעובדא דששים ב"א שהלכו בדרך ביתר וכוי': דיש להתיר להנך פוסקים:
וליכא למימר כיון שכבר הכריזו בכמה כפרים ושווקים על שלשה יהודים שנאבדו מי שיודע מהם יבא ויגיד ויטול שכרו הרי הכריזו המנין כמה היו והיאך יהיה המנין סימן דהא מסקינן בסוף פרק קמא דבבא מציעא אלא כדאמר רבינא טבעא מכריז הכי נמי שטרי מכריז ופירש רש"י וז"ל שטרי מכריז יז שטרות מצאתי וזה צריך שיאמר כך וכך היו וכרוכים ודוקא תלתא אבל תרי מידע ידעי דמיעוט שטרות שנים ואין מנין סימן עכ"ל, הרי מבואר דאפילו אם לא הכריזו אלא סתם שטרי אי הוה תרי לא הוי מנין סימן משום דסתם שטרי תרי משמע מכל שכן כשהכריזו בפירוש תלתא דלא הוי מנין סימן הא לאו מילתא הוא שהרי אנן קיימינן השתא שהגוי מה שהגיד לכמר זלמן ויצחק מיחשב למל"ת ולא כמתכוון להעיד ואם כן אלו באנו לחוש שהגוי מגיד כך שהיו שלשה אנשים על פי מה ששמע שהיו מכריזים על ג' אנשים שנאבדו אם כן לא הוי מסיח לפי תומו אלא מתכוון להעיד על פי מה ששמע שהיו מכריזים על ג' אנשים שנאבדואלא על כרחך צריכין אנו לומר דאינו מגיד על פי אותה הכרזה אלא הוה מל"ת והיינו משום דכך כתבו מהר"ם ומהרא"י ומהרי"ק, וכ"כ הרב בהג"ה ש"ע דכל שלא שאלו לגוי זה עצמו מיקרי שפיר מל"ת כמו שכתבתי לעיל בשמם, ואם כן שפיר הוי מנין סימן למאן דאית ליה דמנין הוי סימן דבשלמא התם גבי מציאה אנו חושדין אותו דלמא שקורי קא משקר לכך אם הוא יודע המנין לא הוי סימן וכן תרי לא הוי סימן דסתם שטרי תרי משמע אבל בנדון דידן אין חושדין לגוי זה ששקורי קא משקר שהרי מסיח לפי תומו הוא לפי סברת מהר"ם ומהרא"י ומהרי"ק אלא שאנו מסתפקים דילמא אינו מגיד על בעל אשה זאת אלא על איניש דעלמא ולעולם דקושטא קאמר ודאי דמנין הוי סימן להנך פוסקים דסבירא להו דמנין הוי סימן וזה ברור:
ואע"ג דבתשובת רבי אליהו מזרחי משמע דתרתי בעינן מנין אנשים ומקום הליכה שהלכו לשם דומיא דעובדא דסוף יבמות חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר וכו', ובנדון דידן לא הזכיר הגוי מקום שהלכו לשם הא לאו מילתא הוא דכיון שהזכיר הגוי המקום שהיו עוברים דרך שם ושנהרגו שם הרי הזכיר מקום הליכתן שהרי אמר שעברו דרך כפר שרי"ק ואנו יודעים כשנוסעים מק"ק ווינא לניקלשפורג עוברים דרך כפר שרי"ק והוי כאלו הזכיר מקום שהלכו לשם דמה לי מקום שהלכו לשם ומה לי מקום שעברו דרך שם דתרווייהו משום סימנא הוא:
ומהאי טעמא נמי פסק ר"א מזרחי התם שאף הזכרת מקום שיצאו משם מהני, אף על פי שבגמרא איתא מקום הליכה משום דמה לי מקום הליכה ומה לי מקום יציאה וכו' הוא הדין נמי בנדון דידן שהזכיר הגוי מקום שעברו דרך שם וידוע לנו שאלו ג' אנשים כשנסעו מק"ק ווינא צריכים לעבור דרך אותו מקום שהזכיר הגוי היינו כפר שרי"ק ודאי דמהני, ומסתברא דעדיף טפי כשהזכיר הגוי המקום שעברו דרך שם בחזרתם משהזכיר המקום שיצאו משם דזה הוה דומה טפי לעובדא בששים בני אדם שהלכו לכרכום ביתר משאלו לא הזכיר אלא מקום שיצאו משם:
והכי נמי משמע מלישנא דתלמודא דאינו צריך להזכיר דוקא המקום שהלכו לשם אלא אם הזכיר אחת מהמקומות שעוברי' דרך שם כשעוברים לאותו מקום שאנו יודעי' שהלכו לשם סגי משום דהתם בעובדא מייתי שהלכו לכרכום ביתר וכו' ושהגדת הגוי הוזכר שאמר שהלכו לדרך ביתר וכו' ולא אמר לכרכום ביתר שהוא מצור ביתר אלא על כרחך דאין צריך הגוי להזכיר דוקא המקום שהלכו לשם אלא כשמזכיר אחד מן המקומות שצריכי' לעבור דרך שם כשהולכין לאותו מקום שהלכו נמי סגי והגוי אמר שהלכו בדרך ביתר באותו דרך שהולכים לביתר נמי סגי, ולכך בנדון דידן נמי שהזכיר הגוי מנין אנשים ואמר שנהרגו ג' אנשים וגם הזכיר מקום ההליכה שאמר שנהרגו בכפר שרי"ק ואנו יודעים שהיו אלו ג' אנשים צריכים לעבור דרך שם דבר פשוט דהוי סימן מובהק להנך אחרונים דסבירא להו דמנין אנשים ומקום הליכה הוי סימן מובהק, וכל שכן הוא דבנדון דידן מהני דהרי הם לא הצריכו אלא שיזכיר הגוי מנין אנשים ומקום הליכה ובנדון דידן איכא טפי שהרי הזכיר מנין אנשים ומקום הליכה ועוד הזכיר שאחד מן השלשה היה נקרא אנשיל ואנו יודעים שאחד מן אלו שלשה היה נקרא אנשיל ודאי דמהני הגדתו וסמכינן עליה:
הרי נתבאר דלהנך אחרונים מהר"א מזרחי ובן לב ומשאת בנימן בתשובותיהם דס"ל דמנין אנשים ומקום הליכה הוי סימן מובהק משום דנראה להו דהנך עובדי שילהי יבמות מטעם מנין ומקום הליכה התירו דבר פשוט דבנדון דידן נמי יש לסמוך אהגדת הגוי אף על גב דלא הזכיר שם עירו כיון דהזכיר מנין אנשי' ומקום שהלכו דרך שם וגם הזכיר שהיה שם אחד מהם שנקרא אנשיל דהוי סימן מובהק טפי דלדידהו אפי' בלא הזכרת שם אחד מהם סגי כשהזכיר מנין אנשים ומקום הליכה כמבואר בדבריהם מכל שכן כשמזכיר שם אחד מהם:
אלא דעדיין הדבר צריך עיון כי אף שאין משיבין את האריות אחר מותם וכדאי הנך תלתא סבי לסמוך על הוראתם עם כל זה תורה היא וללמוד אני צריך אם מוכרח הוא בסוגיות הגמרא לפרש כך כאשר הבינו הם שמטעם מנין אנשים ומקום הליכה התירו בהנך עובדי דשילהי יבמות או לא כי הנה תקשה לדידהו תינח במעשה בששים בני אדם שהלכו לכרכום ביתר וכו' הוזכר מנין אנשים אלא במעשה בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא וכו' למה התירו והלא לא הוזכר שם מנין אנשים רק קולר של בני אדם ופירש רש"י קולר חבורה והלא אין חבורות שוות, ועוד לדידהו דמטעם מנין ומקום הליכה התירו נשותיהם למה כתב הטור דין זה דאבא ציידן גוי שאמר ישראל שהלך עמי בדרך מת וכו' ולא כתב נמי חד מהנך עובדי דיש להתיר נמי על ידי מנין אנשים ומקום הליכה שאומר הגוי, וגם בשום פוסק לא הוזכר שיהא מנין אנשים ומקום הליכה מהני, ותו קשיא לי ממה נפשך אי סבירא ליה דמנין אנשים הוי סימן מובהק למה הוצרכו לומר דמטעם מנין אנשים ומקום הליכה התירו ולא מטעם מנין אנשים לחוד דעל סימן מובהק סמכינן לכל הפוסקים ואי מנין אנשים לא הוי סימן מובהק אם כן אפילו על ידי מקום הליכה בהדיה נמי לא סגי דסימנים שאינם מובהקין אפילו מאה לא מהני כמו שכתב מהרא"י בפסקיו סימן קס"א וסימן רכ"ד:
והיה אפשר לומר הא דהתירו בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא וכו' אף על גב דלא הוי התם מנין ידוע היינו משום דקולר היינו חבורה שאין דרכם לילך כי אם פעם אחת או שתים בשנה שהיה דרך רחוק לאנטוכיא ומקום סכנה והיו הולכים בחבור' גדולה כמו שהולכים עתה ממלכות פולין למלכות ישמעאל בחבור' וקורין קרבו"ן, וקלא אית להו כשהולכין שמתאספין כולן למקום אחד והולכים לזמנים ידועים להם, ולכך כשהגוי מסיח לפי תומו ואמר סתם קולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא מתו וכו' סמכינן עליה ולא חיישינן דלמא אחרינא הוו דהלכו בקולר אחד משום שיודעים אנו שאין הולכין יותר בקולר רק אותן שאנו יודעים מהם שהלכו בקולר ולא חיישינן לקולר אחר כלל ולכך התירו את נשותיהם ושפיר דמי:
אלא שמכל מקום קשיא דהוה ליה להטור להביא דין זה דיש לסמוך בכי האי גונא על הגוי אע"פ דזה פשוט הוא דלא חיישינן לקולר אחר מכל מקום טובא הוי אתי לאשמועינן דלא חיישינן דילמ' שנים או שלשה אזלי לעלמא ולא מתו ולמה התירו נשותיהם אלא אמרינן כיון דהגוי סתמא קאמר קולר של בני אדם מתו הוי כאלו אמר בפירוש שמתו כולם ולא חיישינן שמקצת מהם אזלי לעלמא ואם כן הוי רבותא טובא והוי ליה להטור להביא דין זה וגם הוי ליה להביא דין זה ולפרש דקולר שהתירו היינו דוקא בכי האי גונא שאין דרכם לילך כי אם פעם אחת בשנה ודוקא ממקום ידוע ובזמן ידוע כמו קרבו"ן:
לכך נראה לי לומר דהנך תלתא עובדי דמייתי שילהי יבמות, מעשה באבא ציידן וכו', ומעשה בקולר של בני אדם וכו', ומעשה בששים בני אדם וכו' כולהו בחדא מחתא מחתינהו וכולהו טעמא חדא אית להו דמיירי שהיו יודעים שהגוי הזה שבא והגיד לפי תומו הוא היה הולך עם הישראל בדרך, וכן היו יודעים במעשה דקולר שהגוי הזה היה הולך עמהם בקולר וכן היו יודעים במעשה בששים בני אדם וכו' שהגוי הזה היה הולך עמהם ובא אחר כך ואמר ישראל שהלך עמי בדרך מת סמכינן עליה דמסתמ' על אותו ישראל שאנו יודעים שהיה מהלך עמו הוא מגיד ולא חיישינן דילמא אותו ישראל אזיל לעלמא וישראל אחר נתלוה עמו בדרך אלא ע"ז שהלך עמו הוא מגיד, וכמו שכתב הרא"ש בהדיא כך, וכן במעשה בקולר של בני אדם וכו' כיון שאנו יודעי' שהגויהזה היה הולך עמהם בקולר לאנטוכיא ובא ואמר סתם בני אדם שהיו מהלכין בקולר מתו אמרינן ודאי על אותן שאנו יודעים שהיו מהלכין עמו בקולר מגיד ולא על קולר אחר ולא חיישינן דילמא אותו קולר פירשו ממנו והוא נתלוה לקולר אחר אלא מסתמא על אותו קולר שאנו יודעים שהיו מהלכים עמו הוא מגיד כמו במעשה דאבא ציידן בסמוך, וכן במעשה בששים בני אדם כיון שהיו יודעים שהגוי הזה היה מהלך עמם לכרכום ביתר ובא אחר כך והגיד סתם ששים בני אדם מתו בדרך ביתר אמרינן מסתמא על אותן ששים בני אדם שהיה הוא הולך עמהם שאנו יודעין בהם הוא מגיד ולא חיישינן דילמא אותן ששים פירשו ממנו ועל ששים אחרים הוא מעיד אלא מסתמא על אותן שאנו יודעים שהיו מהלכים עמו בדרך זה הוא מגיד כמו במעשה דאבא ציידן, ולא היה צריך לפרש כן בגמרא דיודעים היו שהגוי היה מהלך עמהם משום דדבר הלמד מענינו הוא דומיא דמעשה דאבא ציידן, וכן משמע לשון התלמוד דאמר ושוב מעשה בקולר וכו', ושוב מעש' בששים בני אדם וכו' ושוב הכי משמע, ולפי זה אתי שפיר דלא הביא הטור רק הך עובדא דאבא ציידן בגוי שאמר ישראל שהלך עמי בדרך מת וכו' ולא הביא אינך משום דכולהו חדא טעמא אית להו:
וכיון דהכי הוא אפשר לומר דמנין אנשים לא הוי סימן כי לא מטעם מנין אנשים התירו בהנך עובדי אלא מטעם שכתבתי דיודעים היו שהגוי היה הולך עמהם בקולר ובדרך ביתר ואם כן הדר הספק השני לדוכתיה בנדון דידן שלא הזכיר הגוי רק שמו ולא שם עירו למה סגי בהגדתו של הגוי כיון דמנין לא הוי סימן, והא דבתשובת משאת בנימן מייתי ראיה דמנין הוי סימן ממחרזות של דגים דפרק אלו מציאות דמנין הוי סימן נראה דלאו ראיה היא דאין ראיה מממונא לאיסורא, כדמשמע מפירש רש"י בפרק האשה שלום דף קט"ו בתרי שטרי דנפקי במחוזא וכתב ביה חבי בר ננאי וכ', וכמו שהקשו התם בהדיא בתוספות בד"ה והא חבי בר ננאי וכו' וז"ל וא"ת היכא פשיט רבא איסורא מממונא דהכי פרכינן על רבא בפרק קמא דבבא מציעא גבי גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא וכו' עכ"ל:
אמנם נראה להתיר מטעם אחר אף על גב דלא הזכיר הגוי רק שמו ולא שם עירו אפילו הכי יש להתיר בנדון דידן כיון שאמר בפירוש בפעם שנית בחנוכה תח"ל לכמר ליב וכמר שלום שהיו ג' אנשים והיה מכיר את כולם רק שאינו יודע להזכיר שם כולם רק שם אחד מהם שהיה נקרא אנשיל מפני שהוא היה רגיל עמו טובא, ואנן ידעינן על פי עדים שאנשיל זה שהוא בן נחמיה בעל האשה הזאת הוא היה מכירו של הגוי הזה ורגיל עמו טובא סמכינן עליה ואמרינן מסתמא על זה הוא מגיד ולא חיישינן דילמא היה עוד אנשיל אחר שהיה מכירו ורגיל עמו טובא ועל אותו אחר הוא מגיד דלכולי האי לא חיישינן כמו שלא חששו בעובד' דאבא ציידן לדילמא אזיל האי ישראל לעלמא וישראל אחר נתלוה עמו ועל אותו אחר הוא מגיד משום שהיו יודעי' שעם ישראל זה היה הולך תו לא חיישינן לכולי האי הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שידוע לנו על פי עדים שאנשיל זה בעל האשה הזאת היה מכירו ורגיל עמו טובא והוא מגיד על אנשיל שהיה מכירו ורגיל עמו תו לא חיישינן לאנשיל אחר דלכולי האי לא חיישינן:
וראיה ברורה לזה מתשובת הרמב"ם הובא בב"י סימן י"ז וז"ל ראובן היה נושא ונותן בחוץ וכו' המתין ג' ימים ולא בא וכו' שאלוהו עליו וכו' אמרה להם גויה אחת וכו' שאלוה מה אירע לו אמרה יצא מעיר פלוני ללכת לעיר פלוני יצאו אחריו והרגוהו, שאלוה מאין תדעי זה האיש אמרה הוא היה מודעתינו כשהיה בעכו ועשה מלאכתינו וכו': תשובה זאת האשה מותרת לינשא וכו', יעוין שם, והקשה הב"י שזה סותר למה שכתב בריש פ"ג מהלכות גירושין וכו', ותירץ דמיירי שהיה ידוע שזה האיש היה רגיל לעשות מלאכתו לגויה זאת וכו' יעויין שם:
הרי התם לא הזכירה הגויה כלל שם האיש שהיא מגדת עליו רק סתם אמרה שהרגו ליהודי שהיה מודע להם ושהיה עושה מלאכתם בעכו סמכינן עליה להתיר ואמרינן מסתמא על אותו יהודי שאנו יודעים שהיה רגיל לעשות מלאכתה היא מגדת והוא בעל האשה הזאת ולא חיישינן לדילמא עוד אחר היה מודע לה ועושה מלאכתה מכל שכן בנדון דידן שהגוי הזכיר שם האיש שהוא מגיד עליו ואמר שהיה מכירו ורגיל עמו טובא ואנו יודעים שזה שנקרא בשם שהזכיר הגוי הוא היה מכירו ורגיל עמו טובא כמו שהוזכר בעדיות ולא עוד אלא שהגוי אמר שנהרג עם עוד שנים אחרים ואנו יודעים שאנשיל זה הוא היה הולך עם עוד שנים אחרים פשיטא שיש לסמוך עליו ולומר דודאי על אנשיל זה בעל האשה הזאת הוא מגיד ולא חיישינן לאחר:
ולא דמי להא דריש פרק האשה שלום בעובד' דרב יצחק ריש גלות' בר אחתיה דרב ביבי דהוה אזיל מקורטבא לאספמי' דשלחו מתם דשכיב ופליגי התם אביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק ר"ג אי לאו אף על גב דהתם איכא היכרא טובא דהרי הוזכר בשמו ושם כינויו שהיו קוראין אותו ריש גלותא ושהיה בר אחתיה דרב ביבי ושהיה הולך מקורטבא לאספמיא ואפילו הכי חיישינן דילמא איכא אחרינא כל שכן בנדון דידן דליכא היכרא כל כך לא דאי דהתם שאני כיון דליכא הוכחה כלל על עדות דשלחי מתם על מי הם מתכוונים להעיד לכך אית לן למיחש דילמא איכא אחרינא דשמיה רב יצחק ריש גלותא וכל הנך ביה כמו בהאי משום דחיישינן דילמא איתרמי אבל היכא דאיכא הוכחה דעל מי הוא מגיד כמו בעובדא דאבא ציידן שהיו יודעים שישראל זה היה מהלך עם הגוי בדרך וכן בעובדא דעכו שבתשובת הרמב"ם שהיו יודעים שישראל זה היה רגיל לעשות מלאכתו לגויה זאת ודאי אמרינן דעל זה הוא מעיד כיון דאיכא הוכחה וכן נמי בעובדא דידן דאיכא הוכחה על מי הוא מגיד שאנו יודעים שאנשיל זה בעל האשה הזאת הוא היה מכירו ורגיל עמו טובא ודאי דסמכינן עליה להתיר האשה הזאת:
ומסתברא למימר דעדיפא המה כל הני הוכחת בנדון דידן מאלו לא הזכיר רק שמו ושם עירו דמהני לכולי עלמא שהרי הזכיר את שמו וגם אמר שהיה מכירו ורגיל עמו: וגם אמר שהיו עוד שנים אחרים עמו ואנו יודעים שאנשיל זה הוא היה מכירו והוא היה רגיל עמו ועם אנשיל זה היו עוד שנים אחרים ודאי דיש להתיר אשתו אף על פי שלא הזכיר שם עירו: בזה הותר הספק השני:
וכיון דמצאנו היתר לאשת כמר אנשיל יש להתיר גם השנייה לאשת כמר ליב אף על גב דלא הזכיר הגוי אותו לא בשמו ולא בשם עירו מכל מקום כיון שידוע לנו שהוא היה מהלך עם כמר אנשיל ועוד שלישי עמהם ואנן סמכינן על הגדת הגוי שהגיד שנהרג אנשיל עוד עם שנים סמכינן עליה לגמרי ואמרינן אלו שנים שאנו יודעים שהיו מהלכים עמו בדרך זה מווינא לניקלשפורג והיינו כמר ליב ואהרן החתן הם הם שהגוי מגיד עליהם שנהרגו ולא חיישינן דילמא הנך אזלי לעלמא ושנים אחרים נתלוו עמו בדרך דלכולי האי לא חיישינן:
וראיה לזה מעובדא דאבא ציידן גוי שאמר ישראל שהלך עמי בדרך מת וכו' דהתירו משום שהיו יודעים שישראל זה היה הולך עמו בדרך ולא חששו לדילמא אזיל האי לעלמא וישראל אסר נתלוה עמו הוא הדין נמי הכא לא חיישינן דילמא הנך אזלו לעלמא ושנים אחרים נתלוו עמו כיון שאנו יודעים שהם היו הולכים עמו בדרך זה ומאי שנא דמאי לי אם הגוי מגיד ישראל שהיה הולך עמי מת דמהני אם אנו יודעים מי היה הולך עמו או אם מגיד ישראל שהיה הולך עם פלוני מת ואנו יודעים מי היה מהלך עם פלוני ולתרווייהו חדא טעמא אית להו דלא חיישינן לדילמא אזיל האי לעלמא ואיניש אחרינא נתלוה בהדיה והוא הדין נמי בנידון דידן ואשת כמר ליב נמי מותרת:
ועוד נראה למצוא היתר בנדון דידן אף על פי שלא הזכיר הגוי רק שם אנשיל לחוד ולא הוזכר שם עירו על פי מה שכתב המר"ם לובלין בתשו' סימן קל"ב וז"ל ואם נפשך לומר ולחלוק הלא לא הזכירו כל הגוים המסיחים לפי תומם לא שם אביו ולא שם עירו כי אם שמו לבד ואנן על כל פנים שם עירו בעינן וכו' תשיב אמריך הלא מדברי העדיות נראה בהדיא שכל הגוים הנ"ל היו מכירים היהודים הנזכרים שהם מק"ק בא"ר כי לפי הנראה שהיו רגילים עמהם וכן היו מכירים ההרוגים שמותם ומקומם והיו רגילים עמהם ומסתמא כשדברו הגוים הנ"ל לפי תומם עם העדים הנ"ל יושבי ק"ק בא"ר דרך התאוננות והגידו להם שנהרגו היהודים הנ"ל פשיטא שלא כוונו אלא על אותן אנשים שהיו מיושבי עירם שלהם ושהיו חביריהם וניכרים להם גם העדים בשעת הגדתן לא הזכירו שמות אביהן כי אם שמותיהם לבד מרוב הפשיטות שעל אלו האנשים שהיו ידועים להם מאנשי עירם שהיו במדינת וואלח"י באותו זמן וידועים לכל בשמותן הם מעידים ולא היה ראוי להסתפק באנשים זולתם ופשוט הוא שזה עדיף מהיכא שאין אנו יודעים שהורגלו הגוים בו רק שהזכירו שמו ושם עירו וכו' עכ"ל והוא הדין נמי בנדון דידן שידוע הוא שהגוי הזה מכיר האנשים האלה שהגיד להם מהריגת אנשיל שהם מניקלשפורג ואותו אנשיל שהיה מכירו ורגיל עמו היה מניקלשפורג ולא היה צריך להזכיר שם עירו כלל והרי מוכח מתוך דבריהם זה לזה כששאל אותו כמר זלמן וכי ידעת מה נעשה באנשיל לא שאלו זה לזה איזה אנשיל רק היו מדברים סתם וסתמן כפירושן כי לא דברו כי אם על זה אנשיל שהיה ידוע לשניהם שהיה מכירו והוא היה מניקלשפורג ובלאו הכי אינם רגילים שום יהודים לסבב בכפרם אלו כי אם אנשי ק"ק ניקלשפורג וזה ידוע ומפורסם הוא והוי ממש כנדון דתשובת מהר"ם לובלין דלרוב הפשיטות לא היו צריכין להזכיר שם עירו ולכך מהני הגדת הגוי אף על פי שלא הזכיר רק שמו ולא שם עירו וכבר בארנו דכיון דאשת כמר אנשיל מותרת אשת כמר ליב נמי מותרת:
עד הנה כתבתי מה שנראה לעניות דעתי על פי סוגיות התלמוד ופוסקים דרך משא ומתן לפני גדולי המורים סיני ועוקר הרים ובהסכמתם יצאו דברים ברורים דבכי האי גונא דספק הוא אי הוה הגוי מסיח לפי תומו כמו בנדון דידן חמור הוא מאוד, וכבר נמצא בתשובת ריב"ש הביאו ב"י סי' י"ז וז"ל ודי לנו בהיתר מל"ת כשיהיה לנו ברור שיהיה מסיח לפי תומו גמור אבל כל שיש להסתפק בספורו אם הוא נשאל הרי זה ספיקא דאורייתא ואוקי איתתא בחזקת איסורא וכו' עכ"ל הרי מבואר דבכי האי גונא יש להחמיר אלא שמכל מקום הניח הדבר על הסכמת רוב חכמי הארץ כנמצא בתשובותיו הביאם ב"י:
אמנם על עדות כמר מענדיל בן אהרן שהעיד ביום א' ט"ז שבט תח"ל יש לסמוך טפי להתיר הנך נשי כי בעדות מבואר שאושפזכני דיליה היה מסיח לפי תומו גמור והגיד שהערל קראל"י משרי"ק הוא חתך ראשיהם של ג' אנשים על פי מה שהגיד לו הוא מעצמו שכן עשה ושעל כן היה בורח מתחלה רק שמקרוב חזר ובא והגיד שאחד מהם היה שמו אנשיל וכו' הרי מבואר בעדותו שהיה מסיח לפי תומו גמור ולא נפל ספק בעדותו אלא הא שלא הזכיר רק שמו ולא שם עירו ועוד יש להסתפק קצת כיון שלא הזכיר הגוי מתי עשה כן הערל קראל"י דילמא על מעשה שנעשה כבר מזמן ארוך הוא מגיד אבל נראה ברור דאין להסתפק בזה דהא לא הזכיר שם עירו כבר כתבנו בשם מהר"ם לובלין בתשובותיו סימן קל"ב דבכי האי גונא דידוע לנו שזה הגוי המסיח לפי תומו הוא מכיר את היהודים שמדבר עמהם מאיזה עיר הם כמו בנדון דידן שהוא יודע שהם מניקלשפורג שהם רגילים לשכון אצלו תדיר כמה חדשים רצופים בהפסק מעט ביניהם ויודע מוצאם ומובאם וגם אמר שהיה מכיר לאנשיל סתמא יודע היה מאיזה עיר הוא לכך כשדבר עמהם והגיד להם מהענין שהערל קראל"י חתך ראשיה' של ג' אנשים לא היה צריך לפרש שהיו מניקלשפורג כיון שהיה מדבר עמהם מסתמא על אנשי עירם הוא מדבר וסתמא כפירושו כמו שכתב נמי מהרר"מ הנ"ל וכמו שכתבתי למעלה ואין להאריך בזה:
ומה שיש להסתפק על זמן ההריגה מתי היה גם הא ליכא ספק כלל דהדברים מוכיחים דעל זמן קרוב הוא מעיד שהרי אמר שמפני כן היה בורח ומקרוב חזר ובא ואנו יודעים שהערל הזה קראל"י מן כפר שרי"ק שהגוי הזה מגיד עליו שברח ומקרוב חזר הוא ברח ממקומו זה שנתים דהיינו אחר המעשה הזה וזמן קרוב הוא שחזר ומסתמא דשברח מחמת הרציחה שעשה ברח מיד אחר הרציחה אחר שנתפשט הקול הרי הוכחה גמורה שעל זמן קרוב הוא מגיד וזה ברור הוא כשמש דהרי אנו יודעים שהגוי הזה קראל"י מן שרי"ק לא היה בורח מן המקום שהיה דר בו רק זה שנתים כמו חדשים שלשה אחר המעשה הזה שנאבד שלשה אנשים ונתפשט הקול שהוא הרג אותם אז היה בורח ועתה מקרוב חזר ובא שלפי דעתו נשכח הדבר הרי מבואר שמה שהגיד הגוי הזה לפי תומו לפני כמר מנדיל בן אהרן העד על זמן זה היה מעיד ועוד דהרי אנו יכולין ורשאין לשאול אותו אם היה מגיד על זמן קדמון או על זמן זה כיון שהתחיל כבר להסיח לפי תומו יכולין לשאלו אחר כך אפי' שנשתה' זמן רב בין הגדתו מתחל' לפי תומו ובין השאלה שאחרי כן כמו שכתבו האחרונים בתשובותיהם הביאו מהר"ר אליה מזרחי סימן ע"ג ובתשובת בנימן זאב סימן י"ז והבאתי למעלה דבריהם:
ולכך נראה דעדות העד הזה כמר מנדיל בן אהרן מהני לא מיבעיא להנך תלתא עמודי עולם מהר"א מזרחי בתשובותיו סימן ע"ד ובן לב ומשאת בנימן בתשובותיו סימן מ"ד דסבירא ליה דמנין אנשים ומקום הליכה הוי סימן מובהק פשיטא דיש לסמוך על העד הזה שהרי העיד שהגוי היה מסיח לפי תומו גמור והזכיר מנין האנשים ומקום שהלכו דרך שם אלא אפילו אי לא הוי סבירא ליה כוותייהו דיהא מנין אנשים ומקום הליכה לחוד מהני מכל מקום בנדון דידן דהזכיר הגוי המל"ת שם אחד מהנהרגים וגם איכא הוכחה שלכך לא הזכיר הגוי שם העיר כיון שהיה יודע שהיהודים האלו שהיה הוא מדבר עמהם הם מניקלשפורג תו לא היה צריך לפרש שעל יהודי מניקלשפורג הוא מדבר עמהם לרוב פשיטתו כמו שבארנו למעלה ודאי דבכי האי גונא מהני מנין אנשים ומקום הליכה שהזכיר הגוי מהני אף על גב דלא הזכיר שם העיר לכך נראה דהנשים הללו מרת חיה אשת כמר ליב ומרת קלערל אשת כמר אנשיל מותרים הם להתנסבא לכל גבר דיתיצביין כי כבר בארנו למעלה כיון שמרת קלערל אשת כמר אנשיל מותרת לעלמא הוא הדין מרת חיה אשת כמר ליב נמי מותרת כיון שידוע לנו שכמר ליב היה מהלך עם כמר אנשיל ועוד שלישי עמהם והגוי הסיח לפי תומו שכמר אנשיל נהרג ועוד שנים עמו ואנן סמכינן עליו כמו שבארנו סמכינן נמי עליה בהא ואמרינן שעל אלו שנים שאנו יודעים בהם שהיו מהלכים עמו בדרך זה מווינא לניקלשפורג דהיינו כמר ליב והחתן אהרן הם הם שהגוי מגיד עליהם שנהרגו ולא חיישינן לדילמא הנך אזלו לעלמא ושנים אחרים נתלוו עמו בדרך דלכולי האי לא חיישינן וראיה מעובדא דאבא ציידן וכו' כמו שבארנו למעלה מילתא בטעמא ואין להאריך יותר בענין זה:
וכבר הקדמתי בפתח דברי דלא יועילו דברי אלה להתיר הנשים הללו כי אם שיסכימו על ההיתר תלתא בעלי הוראה גדולים ומפורסמים בדור הזה הן שיסכמו מטעמים שכתבתי הן מטעמים אחרים ואיזה מגדולי המורים שיעיין וידקדק בשריותאדהנך עגונות מרת קלערל אשת כמר אנשיל ומרת חיה אשת כמר ליב מק"ק ניקלשפורג ע"פ העדות שהעתקנו יגדל כסאו והדרו ומאת ה' יקבל שכרו דברי אלה היום יום ו' כ"א שבט תי"ו חי"ת לפ"ק:
והסכימו בהיתר האנשי' הללו גדולי הדור מורי הוראה מפורסמין בתפוצת ישראל מהר"ר י"ט ליפמן בעל תוספות יום טוב הרב דק"ק קראקא ושארי מהר"ר מנחם מענדל מרגליות הרב דק"ק פרעמסלא, ומהר"ר יצחק הכהן הרב דק"ק פינטשוב, ומהר"ר יוסף הרב דק"ק לבו"ב ונישאו לבעלים ויושבות תחתיהן ואין מכלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |