שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/ג
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ג'
אשה שיש לה שטר כתובה מבואר מתוכה שתקח לכל מלבושיה השייכים לגופה יתר על סך כתובתה: ועתה שמת בעלה נמצא בעזבונו עשרה אמות מין משי מה שאנו קורין דמש"ק שקנה מתחלה כדי לעשות לאשתו מלבוש וזה ידוע הוא בעדים, וקודם שנעשה המלבוש מת הבעל אם יש לאשה זכות בזה ליטול כמו שאר מלבושים או לא, ולי נראה דאין לה זכות בזה משום דהזמנה לאו מילתא הוא, אע"פ דבש"ע מטור ח"מ סימן צ"ז פסק דבעל חוב אין לו בכסות אשה אע"פ שעדיין לא לבשה אותן היינו היכא דכבר עשאן לשמה אבל בכה"ג שעדיין לא נעשה המלבוש לא דדילמא היה נמלך למכרו, ועוד נראה דזכות שיש לה בשטר כתובה ליקח מלבושיה היינו דוקא אותן המלבושים שהיו לה אז כשכתב לה הכתובה אבל לא אלו שנעשה לה אחרי כן דאינו יכול להקנות לה דבר שלא בא לעולם עכ"ל השואל:
תשובה יראה דזכתה האשה באלו עשרה אמות דמש"ק שקנה לה בעלה למלבוש כיון שכתב לה בעלה בשטר כתובתה שתקח כל מלבושיה השייכים לגופה וזה קנה אדעתא דהכי שיהא לה למלבוש לגופה זכתה בו מיד אע"ג דעדיין לא נעשה המלבוש דלא תלה בשיהא נעשה לשמה אלא כשקנה לשמה זכתה מיד כיון שידוע' הוא שקנה לשמה כדמוכח מסוגיא דפרק הגוזל קמא דף ק"ב דמייתי התם מתניתן דערכין אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלין חדשים שלקחן לשמן וכו' פירוש אין לגזבר ההקדש בכסות אשתו וכולי, מבואר התם לא מיבעיא לפי מאי דסלקא דעתך מעיקר' למימר דהמוכר הסנדלים או הצבע שצבען לשמן שליחותה דידה קא עביד פשיטא דקנתה האשה מעיקרא מיד המוכר שעשה שליחותה ולא היה לבעל שום זכות בזה שהאשה קנתה מיד המוכר אלא אפילו למאי דמסיק התם אלא אמר רבי אבא כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה להן כסות אשתו ובניו מעיקרא כלומר דלא אמרינן דהמוכר והצובע שליחותה דידה קא עביד שתהא האשה קונה מעיקרא מיד המוכר ולא היה לבעל שום זכות בגווה אלא הבעל קנה מיד המוכר והוא הקנה אחר כך לאשתו ולכך אין להקדש כלום בכסות אשתו ובניו וכולי, הרי מכל מקום קנתה האשה מעיקרא דהיינו הבעל קנה מיד המוכר והוא הקנה לאשתו ולכך אין להקדש כלום בכסות אשתו וכן במנעלים חדשים שקנה לשמה וכן נמי לבעל חוב אין לו כלום בכסות ובמנעלים שקנה לשמה ולפי זה לא תלי מידי אם נעשה לשמה אלא כשקנה אותו לשמה כמו מנעלי' חדשים שלא נעשה דבר בהם לשמה אלא שקנה לשמה דיו הוא הדין נמי שאר מילי, ודאי אלו היה הבעל קונה מתחלה לעצמו או לסחורה ואחר כך אמר לעשות לאשתו מלבוש אז לא קנתה האשה אלא אם נעשה בו שינוי כגון שצבע לשמה וכיוצא בזה, אבל אם מתחילה קנה לשם אשתו קנתה האשה מיד דהיינו הבעל קנה מיד המוכר והוא הקנה לאשתו, ואין צריך יותר, וכלל ענין זה מבואר הוא בבעל התרומות שער א' הביאו הרב ב"י בטור ח"מ סימן צ"ז סוף סעיף מ"ה בד"ה, וכתב הרמב"ן הא דאין לב"ח מכסות אשתו וכולי שכתב וז"נ כך כתב בס' התרומו' בשער א' שהשיב לו הרמב"ן והבי' ראיה מהגוזל קמא וכילי ולמאי דמוקי רבי אבא כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה להם כסות אשתו ובניו מעיקרא והבעל זכה בהם מיד המוכר והוא הקנה אותם לאשתו ובניו וכיון דהילכתא כרבי יוחנן וכו' וסוגיא דשמעתת' דרבי אבא לתרוציה לדברי יוחנן איתמר שמעינן מינה דבעל זוכה מיד המוכר והם זוכים מידו, עכ"ל*:
[הגהה לבן המחבר ובהגה א"ש פ' הגוזל סימן י"ח כתב להדי' וז"ל וכאן נ"ל שאין אדם יכול למכור בגדי אשתו שקנה לה ואפי' לא באו לידה עדיין וכו': נשאלתי בדין זה בב"ח אי קנה לאשתו לצור' בגד חול ומחוסר, תיקון ותפירה עדיין שמא לא הקנה לאשה דבמקדיש ומעריך לא אמרינן אלא היכא דקנה לה מלבוש גמור כגון סנדלין או בגד שנגמר ע"י דצביעה אבל אי קנה עור או דמש"ק שמחוסר תפירה דמשמ' מל' המשנה ופוסקים דגובה ב"ח, ולענ"ד מוכח ממתניתין אפי' קנה לשמה בלי תיקון ותפירה זכתה האשה, דהתנא תנא במתניתין שלשה בבות א' שנקנה ונעשה לשמה ב' שנקנה שלא לשמה ונעשה לשמה ג' שנעשה שלא לשמה ונקנה לשמה ע"ש:]
וכיון דהקדש ובעל חוב אין נוטלין מה שקנה לשם אשתו משום שמיד שקנה לשמה קנתה האשה דהיינו הבעל קנה מיד המוכר והוא הקנה לאשתו, הוא הדין נמי אם מת הבעל נוטלת את זה כמו שאר מלבושים שכבר נעשו לשמה דלא תליא מידי שתהא עשייה לשמה אלא כשקנה לשמה דיו, וכיון שכתב לה בכתובתה שתטול כל מלבושיה נוטלת אלו עשרה אמות דמש"ק אף על פי דלא נעשה עדיין המלבוש כיון שקנה לשמה:
ומה שכתבת האיך יכול בעלה להקנות לה דבר שלא בא לעולם הא לאו מילתא הוא דהאמת הוא דכל אשה היה ראוי שתקח כל מלבושיה שעשה לה הבעל דכיון שעשה לה הבעל קנתה וראוי היה שתקח אותם אלא שאמרו רז"ל אומדן דעת הוא דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני ולכך אינה נוטלת, אבל הך איתתא שכתב לה בכתובה כך שתקח כל המלבושים יתר על סך כתובתה הרי גלה דעתו דאקני לה אפילו מישקל ולמיפק לכך נוטלת אותם, ולא שתהא נוטלת המלבושים מכח שקנתה אותן בשטר כתובתה שהקנ' לה בעלה המלבושים אלא היא קנתה המלבושים אפילו בלא כתב לה בכתובה על ידי שקנה אותן לשמה או עשאן לשמה ואין לך קנייה עדיפא מזו אלא שאם לא היה כותב לה בכתובה שתטלם אחר מותו לא היתה נוטלת אותן משום דאומדן דעת הוא אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה ואהני לה מה שכתב לה כך בכתובתה לבטל האומדנא, אבל עיקר קנייה שקנתה האשה המלבושים הוא במה שקנה לה הבעל המלבושים וזכתה בהם ולכך אין חילוק בין אותן מלבושים שהיו לה כבר כשכתב לה כך בכתובתה ובין שעשאן לה אחר כך, נוטלת כולן, וזה ברור הנראה לע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |