שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/י
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה י'
ראובן הלוה לשמעון בשטר מחתימת ידו כאשר נוהגין האידנ' מה שקורין ממרמ"י, והיינו שהלוה חותם חתימת ידו באמצע המגלה וכותב מעבר לדף ג"כ באמצע דמגילתא מכוון נגד החתימה בזה הלשון, משמעות שטר חוב זה על החתום מעבר לדף מסך מאה זהובים זמן פירעון לר"ח ניסן שצט"ל, ויש לשטר חתימת ידו זה כל תוקף שטרות שבעולם רק שאין לו דין שטר גמור לטרוף ממשעבדי אבל מבני חורין גבי ואפילו מיורשים ואינו יכול לטעון פרעתי אם יכולים לקיים חתימת יד הלוה החתום בשטר זה ויכול אדם ליתן לחבירו שטר זה אפילו בלא כתיבה ומסירה ואפילו בלא כח והרשאה וכל המוציא גובה בו והכל ממנהג התגרים שקבעו מנהג זה עיקר משום תקנת השוק על פי מנהיגי ארצות וגאוני עולם, ואחר כך נאבד השטר מן ראובן המלוה ורצה להתפרע משמעון הלוה ושמעון טוען שהוא ירא שמא ימצאם אחר ויגבה בו ממנו:
והנה באמת כבר אירע זה פעמים הרבה ונהגו הדיינים להכריז על שטר שסך כך וכך הוא וזמן פירעון כך וכך וחתום עליה פלוני מי שיש לו שטר כזה יבא לב"ד ויהא מראה זכיותיו תוך שלשים יום או יתבטלו זכיותיו ונותנים ביד הלוה כתוב וחתום שכך הכריז והוא חייב לשלם למלוה שלו, כך הוא מנהג הדיינים:
אלא שלוה זה מוסיף לטעון דלמא ימצא אחר לשטר זה שהוא חתום בו ויטעון שלא ידע ולא שמע מן ההכרזה שלא היה במדינה או שהיה אנוס ויכחש בו ויאמר שהוא הלוה לו תחל' בשטר זה ומעולם לא יצא שטר זה מתחת ידו או שיכחיש בראובן המלוה ויאמר שהוא נתן לו שטר זה בפרעון חובו וכיוצא בזה ויגבה ממנו, ולכך רוצה עתה שלא לשלם לראובן המלוה שלו עד שיעשה לו בטחון לסלק היזקו שאם יצטרך לשלם שנית למי שיוציא השטר הנאבד ישלם לו כל מה שיוציא ממנו המותר וראובן טוען שרוצה ליתן לו שובר כדין כל מי שנאבד שטרו ואין עליו שום חיוב יותר, עד כאן לשון השואל:
תשובה תחלה צריכין אנו לבאר אי בשטר חתימת יד כזה שאנו קורין ממרמ"י מהני שובר או לא ובאיזה ענין מהני או לא מהני כיון דאין שם המלוה נזכר בשטר וכשנעמוד על עיקרי דין זה יתבאר נמי דין זה אי צריך המלוה לקבל אחריות הפסד הלוה מחמת אבידת השטר או לא:
הר"ן בפרק גט פשוט כתב דמהני שובר בשטר כזה שלא נזכר בו שם המלוה שכתב וז"ל שטר שכתוב בו שנתחייב לכל מוציא אותו בבית דין כשר וגובה בו המוציאו וכו', ומיהו שטר זה כל שהוציאו אחד ופרעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שעבודו לכל אדם שיוציאנו מכאן ואילך שלא נתחייב זה אלא במנה לבד עכ"ל והובא בהג"ה ש"ע ח"מ סימן נ', הרי מבואר דבשטר כזה שלא נזכר בו שם המלוה מהני שובר, והיינו דוקא ממי שידוע הוא ששטר זה היה כבר בידו אותו שובר מהני לכל מי שיוציאנו אחר כך דכיון ששטר זה היה כבר בידו והוא היה יכול לגבות בו מיקרי הוא בעל השטר והוא מוחל שעבודו ומהני אותו שובר, אבל בשאין ידוע ששטר זה היה כבר בידו אלא שהוא בא לבית דין עם הלוה ואמר שטר כזה היה לי על לוה זה ואבדתיו וכותב לו שובר ודאי דאותו שובר לא מהני, דאי לא תימא הכי אלא השובר מסתם אדם אפילו בשאין ידוע שהיה השטר בידו נמי מהני א"כ יכול הלוה להערים להפקיע זכות המלוה שלו שיקח לאחד מן השוק שיאמר שהיה לו שטר עליו ויכון לסך ולזמן פירעון של השטר ההוא ויאמר שאבד שטרו ויתן לו שובר, אלא ודאי דלא מהני שובר אלא בשידוע שהיה לו שטר כזה בידו דאז היה הוא יכול לגבות בו ומיקרי בעל השטר ומחל על אותו שעבוד אותו שובר מהני אבל בשאין ידוע שהיה כבר בידו אותו שובר לא מהני:
וכן הוא מבואר במשמעות לשון הר"ן גופה שכתב וז"ל ומיהו שטר זה כל שהוציאו אחד ופורעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שעבודו לכל אדם עכ"ל: הרי משמעות לשונו הוא דדוקא שהיה השטר בידו שהרי כתב כל שהוציאו אחד ופרעו לו וכו' היינו שכבר היה השטר בידו והוציאו, ולא כדמשמע לכאורה מלשון הש"ע בח"מ סימן נ' לומר אפילו בשאין ידוע שהיה שטר בידו שהעתיק דברי הר"ן וכתב וז"ל ואם נכתב שובר משום אדם על שטר זה אחר כך שום אדם לא יכול לגבות בו, עכ"ל, ויש טועין לומר דמלשון זה משמע ששובר משום אדם מהני אפילו בשאין ידוע ששטר זה היה בידו, והא ודאי ליתא כדפירשתי:
וכיון דהכי הוא הרי דין זה מתחלק אם הוא בענין שיודעין ששטר זה היה בידו כבר הרי השובר ממנו מהני וצריך שמעון הלוה לשלם לו רק יתן לו ראובן המלוה שובר ואין צריך יותר דהרי שובר זה מהני לכל אדם שיוציאנו אחר כך והרי דינו ככל שטר שנאבד שכותב המלוה שובר וצריך לשלם לו, אבל אם אין ידוע ששטר זה היה בידו כבר דאז אין השובר ממנו מהני כדפירשתי אין הלוה צריך לשלם לו אלא עד שיקבל המלוה עליו אחריות הפסד הלוה מחמת אבידת השטר דהיינו באם שיוציאנו אחר ויגבה ממנו יחזור לו הוא את מעותיו אף על גב דמכריזין עתה על כל מי שיש לו שטר כזה שיהא מראה לבית דין והוא לא בא, מכל מקום איכא למיחש דילמא יוציאנו לאלתר ויברר שהיה אנוס ולא היה יכול לבא להראות זכיותיו או שלא היה במדינה ויכחש בלוה זה ויאמר שהוא הלוה לו מתחלה ויגבה ממנו לכך צריך המלוה לקבל עליה אחריות הפסדו של הלוה מחמת זה שאבד שטרו:
וליכא למימר כיון דהלוה יודע בעצמו שהוא חייב למלוה שלו והיאך יאכל וחדי בשביל שזה אבד שטרו ואם כן ראוי הוא שהלוה ישלם למלוה ויקח שובר ממנו ואף על גב דהאי שובר לא מהני ליה אלא לגבי מלוה זה אבל לגבי אחרינא לא מהני ואיכא למיחש לשמא ימצאנו אחר מכל מקום אין בכך כלום דטפי חשו לפסידא דמלוה משל לוה מטעם עבד לוה לאיש מלוה דהכי מסקינן בפרק גט פשוט דף קע"א בסוגיא דכותבין שובר דפריך אלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי אמר ליה רבא אין עבד לוה לאיש מלוה, ואם כן בנדון דידן נמי נימא הכי ולמה נתחייבנו למלוה להיות באחריות הפסד הלוה שאבד שטרו, ואי משום שהמלוה הוה גרם בניזקין על שאבד שטרו מכל מקום בשביל כן אינו מתחייב בדין אפילו אם יצטרך הלוה לשלם למי שיוציאנו כיון שאינו אלא גרם בניזקין הוא פטור:
ועוד דאפילו גרם בניזקין לא הוי דהרי לא עביד מידי בידים אלא שנאבד ממנו וגם לא בריא הזיקו דמי יימר שימצאנו אדם אחר ויצטרך הלוה לשלם, וגדולה מזו אמרו בשליש שהחזירלמלוה שטר שלא היה לו להחזירו והוציאו מן הלוה השליש פטור דהוי גרמא דניזקין הובא בהג"ה ש"ע ח"מ סימן נ"ה ובסימן שפ"ו בב"י, ומכל שכן כאן דפטור ואף על גב דהתם משמתין לשליש עד דמקבל כל אונסין דמתייליד ליה ללוה קודם שהוציא ממנו המלוה היינו דוקא התם משום דהוא עביד בידים ובריא היזיקא שהרי הוא מסר השטר חוב ליד המלוה, אבל בנדון דידן דלא עביד המלוה מידי בידים ואפילו גרמא נמי לא הוי דמי יימר שימצאנו אחר ויוציא מידי מן הלוה, ואם כן למה נחייב למלוה לקבל אחריות הפסדא דלוה נימא שיהא חייב לשלם למלוה אף על גב דאבד שטרו משום דעבד לוה לאיש מלוה כדמסיק בפרק גט פשוט הא לאו מלתא הוא דלא דמי להתם דהתם בפרק גט פשוט מיירי באבד שטרו שהיה נזכר בו שם המלוה והוא כותב לו שובר דלא מצי לאמטויי היזיקא ללוה אלא בדרך רחוקה התם הוא דמהני טעמא עבד לוה לאיש מלוה וצריך הלוה לשלם להמלוה דכיון דיש לו שובר מהמלוה לא מצי לאמטויי ליה היזיקא אלא כשיפסיד שוברו והרי בקל יכול לשומרו, ואפילו אם תמצא לומר שיאבדנו מי יימר דהמלוה יהיה יודע שאבדו ויבא ויתבענו, ועוד שהרי יכול לפרוע לו עתה בפני רבים שיהיה המלוה ירא אחר כך לתבוע שנית כיון שרבים יודעים שנפרע, ואם כן הך חששא דלוה לשמא יאבד שוברו והמלוה יגבה ממנו שנית חששא רחוקה היא התם הוא דמהני האי טעמא דעבד לוה וגו' דלא איכפת לן בזה וצריך לשלם למלוה, אבל בנדון דידן דמיירי בשטר שלא נזכר בו שם המלוה ואין ידוע ששטר זה היה בידו ולא מהני שובר ממנו כדפירשתי ואיכא למיחש לשמא ימצאנו אחר ויגבה מן הלוה, והך חששא לאו חששא רחוקה היא לא מהני האי טעמא דעבד לוה וגו' לחייב את הלוה שישלם למלוה אם לא שיקבל המלוה אחריות הפסד הלוה, ודיו לטעמא דעבד לוה וגו' שמהני שמכל מקום צריך לשלם לו כשיקבל המלוה עליה אחריות הפסדו מחמת אבידת השטר אבל שיהא חייב לשלם לו בלי שיקבל המלוה אחריות ודאי דלאו מלתא הוא:
והגם כי טעמא דמסתבר הוא למימר כך דלא מהני טעמא דעבד לוה וגו' אלא היכא דלא מצי לאמטויי היזיקא ללוה אלא בדרך רחוקה כדפי' מכל מקום לרווחא דמלתא אית לן להוכיח כך מסוגיא דהתם גופיה, דקאמר התם כי אתא רבין אמר רבי אלעי כותבין שובר, ומסתברא דכותבין שובר דאי סלקא דעתך אין כותבין שובר אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי אמר ליה רבא אין עבד לוה לאיש מלוה, פירש רשב"ם מוטב שיהא טורח ודאגת שמירת שטר מוטל על הלוה יותר מן המלוה, ע"כ, ואיכא למידק לפי מאי דמשני רבא מטעם עבד לוה וגו' למה הוצרך רבין תחלה למימר הסברא דהאיך יאכל הלה וחדי תיפוק ליה מהאי טעמא דעבד לוה וגו' לחוד, אלא ודאי היכא דאיכא חשש פסידא דלוה כמו למלוה לא מהני הטעם דעבד לוה וגו' לחייב ללוה טפי מלמלוה דאדרבא זכות דלוה עדיף כיון דמוחזק הוא, לכך אי לאו משום דהאיך יאכל הלה וחדי לא הוה מחייבינן ליה ללוה אף על גב דעבד לוה וגו' לכך הוצרך לומר האי טעמא דהיאך יאכל הלה וחדי דפסידא דמלוה בריא הוא אם לא ישלם לו הלוה והרי הוא יודע שחייב למלוה ואין לו ללוה פסידא שהרי אין משלם אלא פעם אחד, אלא אביי פריך אתקפתא הא איכא גבי לוה נמי חשש הפסד אם יאבד שוברו, אף על גב דאין הזיקו בריא כל כך כמו של מלוה דגבי מלוה איכא ודאי היזק אם לא ישלם לו וגבי לוה אם ישלם לא בריא היזיקו דשמא לא יאבד שוברו ואם תמצא לומר שיאבד מי יימר שיתבענו המלוה שנית ואינו אלא חששא רחוקה כמו שפירשתי, מכל מקום אתפקתא בעלמא הוא דדרך למיפרך אתקפתא אף על פי שאינו אלא אתקפתא כל דהו, על דא קמתרץ רבא ואמר דבכי האי גוונא דהפסד המלוה הוא ודאי, והפסד הלוה הוא ספק ואינו אלא חששא רחוקה צריך הלוה לשלם מטעם עבד לוה וגו', אבל היכא דהפסד הלוה נמי קרוב הוא וחששא קרובה הוא לא מהני הטעם דעבד לוה וגו' לחייב הלוה טפי מלמלוה, לכך בנדון דידן אם אין ידוע שהשטר היה ביד זה שאמר שאבד שטרו שאז שובר ממנו לא מהני כדפירשתי וא"כ חששא קרובה היא שמא ימצאנו אחר ויגבה מן הלוה אז אין הלוה צריך לשלם למלוה עד שיקבל עליו אחריות הפסד הלוה אם יצטרך לשלם שנית, הנראה לע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |