שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/מו
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה מ"ו
שלום ליקר ונעלה, דומיה לו תהלה, כהר"ר משה יצ"ו, על אשר ראית שאחד היה רובע לפרה שלך ונסתפקת האם היא מותרת לך למכור לשחוט:
הנה אודיעך דמותרת היא לשחוט ולא מיבעיא בכי האי גונא דליכא שני עדים אלא אתה בעל הפרה לחוד ראית שהיתה נרבעת פשיטא שהיא מותרת לשחוט משום דאפילו בזמן שהיה כ"ג וסנהדרין לא היתה הפרה חייבת קטלא בכי האי גונא דאין הבהמה חייבת מיתה אלא על פי שנים עדים ולא על פי עד אחד ולא ע"פ בעלים אלא אפילו היו רואים שני עדים שהיה נרבעת לא' מותרת הבהמה לשחוט והאידנא ליכא כ"ג וליכא סנהדרין ואין דנין מית' וכ"ז שלא נגמר דינה של בהמה מותרת היא דמשנה וברייתא הוא בפרק שור שנגח ד' וה' דף מ"ד שור שהוא יוצא ליסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש שחטו בשרו אסור ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש ואם שחטו בשרו מותר ובגמרא תנו רבנן שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו בשרו מותר הרי מבואר בהדיא כל זמן שלא נגמר דינה של הפרה מותרת היא והא דקתני במתניתין שחטו בשרו מותר ולא קתני מותרת לשחוט ומדקתני שחטו בשרו מותר משמע דוקא דיעבד היינו משום דבזמן שהיה כ"ג וב"ד והיו דנין מיתה לא היה רשאי לשוחטה לכתחלה אלא היה צריך להביאה לב"ד לדונה לכך נקט לשון דיעבד שחטו בשרו מותר אבל האידנא דליכא כ"ג וליכא ב"ד ואין דנין דין מיתה מותרת לכתחלה לשחוט וזה ברור ופשוט הוא:
מהשמטות: [בגמרא דתמורה דף כ"ט מוכח דנרבע שרי להדיוט יעויין שם מדאצטריך קרא לאוסרם כגבוה ולא מפיק מקרא דממשקה בני ישראל מכלל דלהדיוט שרי והכי איתא נמי להאי בתוספות שם דף ל' בד"ה אבל נרבעו וכו' ויש להביא נמי ראיה מדין רביעה עצמה דאפילו בשני עדים ליכא חיוב מיתה דיליף בגמרא ואת הבהמה תהרוגו אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שלא יאמרו על ידי בהמה זו נסקל פלוני ואם האדם אינו נידון לא גרמה הבהמה שום תקלה מכל שכן הבהמה אינה נידונת דמיתת הבהמה לאו מצד עצמה היא לפי זה האידנא דאדם אינו נידון פשוט הוא דבהמה אינה נידונת ומותרת לשחוט:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |